אנדרו בלאקוול / צילום: קטרינה סבינה
שתי מועמדויות לפרסי האוסקר, שבעה מועמדויות לאמי, שתי זכיות בפרסי אמי לחדשות ודוקומנטרי, ושני פרסי פיבודי המוענקים מדי שנה על הצטיינות בשידורי רדיו וטלוויזיה - זאת רק חלק מרשימת הראווה של פרויקט הסרטים הדוקומנטריים ב"ניו יורק טיימס", ה-Op-Docs. הפרויקט, שהחל ב-2011 באזור הדעות של העיתון, כולל היום מעל ל-200 סרטים תיעודיים מכל העולם, בלי תמה משותפת, אך עם אסתטיות גבוהה ונקודת מבט ברורה. בחודשים האחרונים, למשל, פורסמו בפלטפורמה סרט אמריקאי על מהומות סטונוול שקמו במחאה נגד ההומופוביה והאלימות של משטרת ניו יורק כלפי הומואים וטרנסג’נדרים; סרטה של איריס זכי הישראלית "מתנחלת"; וסרט הודי על המתח סביב גידול תרנגולות בין הודו הכפרית לעירונית.
בשבוע האחרון הגיעו נציגי מערכת העיתון לישראל כדי לקחת חלק בשוק קופרו (CoPro) השנתי שמפגיש יוצרים דוקומנטריים ישראלים עם משקיעים מרחבי העולם. "המטרה שלנו היא להיות סדרת סרטי הדוקומנטריים הטובה בעולם", אומר ל"גלובס" אנדרו בלאקוול, העורך האחראי של הערוץ ב"טיימס". "חשוב לנו מאוד לקיים קשר עם יוצרים ומפיקים בתעשיות הסרטים במדינות שונות. אנחנו תמיד מעוניינים להגיע לכל מקום שיש בו קהילה ערה של יוצרים. יש לנו יחסים עם יוצרים ישראלים, כמו שיש לנו עם יוצרים ממדינות רבות אחרות. אנחנו גם רוצים ליידע אותם לגבי איך אנחנו עובדים ואילו הזדמנויות אנחנו יכולים להציע".
העבודות שמוצגות בפלטפורמה נבחרות בשלבים שונים של היצירה וזוכות בליווי צמוד של הצוות של העיתון, לעתים בעזרה כלכלית שמוגבלת לעלויות רישיון והפצה. הן כולן בעלות שורשים חברתיים, פוליטייסטרים או עיתונאיים מסוימים, והן נהנות בעיקר מהחשיפה ומהיוקרה של מותג ה"טיימס", אבל לא מערך מסחרי ברור.
האופן המסורתי שבו צורכים תכנים השתנה
עם השתכללות הטלפונים החכמים והטשטוש הפונקציונאלי הגדול בין הסמארטפונים ומסכי הטלוויזיה, תוכן וידאו מקורי הפך לגביע הקדוש עבור כל פלטפורמה דיגיטלית - ולא משנה בכלל אם ליבת הפעילות שלה נמצאת בעולמות התוכן. תחת תנאים אלה הפכה נטפליקס למפלצת סטרימינג בינלאומית עם 139 מיליון משתמשים. במקביל, אמזון, ענקית הקמעונאות המקוון, בחרה להקים חברת הפקת סדרות וסרטים, והשתיים הפכו לכוח המוביל בשווקים רבים (613.3 מיליון משתמשים משלמים) - יותר מאשר טלוויזיה מקומית מסורתית בכבלים (556 מיליון משתמשים משלמים).
הפופולריות סביב שירותי הזרמה והפוטנציאל שלהם ליצור מעורבות משתמשים גבוהה, שינתה לחלוטין את האופן המסורתי שבו אנו צורכים תכנים. קולנוע וטלוויזיה כבר אינם המרחבים הבלעדיים שעליהם מקרינים תכנים שאפתניים, ושחקנים לא צפויים נכנסו לתחרות על זמנו של הצופה. לפי PwC, יש היום מעל ל-100 שחקנים שונים בתעשייה העולמית שהסתכמה בשנה החולפת ב-22.6 מיליארד דולר.
כך, בשנים האחרונות החלה פייסבוק לרכוש זכויות שידור לאירועי ספורט והיא משלמת לחברות תוכן שייצרו סרטי וידאו מקוריים על הפלטפורמה שלה; Airbnb הציגה סרט מקורי שלה בפסטיבל הסרטים בטרייבקה; ואפל השקיעה השנה מיליארד דולר בתוכן מקורי, ובין היתר חתמה על הסכם בלעדיות עם אופרה וינפרי, ריס וויתרספון וסטיבן ספילברג.
אל המרוץ הזה ובלי עכבות, נכנסו בסערה גם מערכות עיתונים גדולים בעולם. ה"ניו יורק טיימס" היה הראשון לצאת במהלך מסוג זה עם Op-Docs, וקעקע עצמו במהרה כפלטפורמה מובילה. מ-2015 מחזיק גם "הגרדיאן" ערוץ דוקומנטרי פורה שהעניק לו מועמדות אחת לאוסקר, ול-"L.A. Times" פרויקט צנוע יותר ב-"Los Angeles Times Originals" בשיתוף-פעולה עם ענקית השידור DirecTV.
מעבר לחומת התשלום של העיתון
ה-Op-Docs לא צמח בטעות, אלא כחלק מאסטרטגיה ארוכת טווח מוצהרת של מו"ל העיתון איי.ג’י סולצברגר שהכריז על וידאו כאחד מארבעת תחומי ההשקעה העיקריים של העיתון (לצד מעורבות חברתית, מכשירים ניידים ושווקים חדשים בעולם). כדי להוביל במרוץ הזה מפעיל הטיימס את מלוא משקל המותג שלו. " במונחים של תעשיית הסרטים הדוקומנטריים", מסביר בלאקוול, "תכנים רבים מחפשים את הדרך הטובה ביותר למצוא את הקהלים שלהם. ה-Op-Doc היא תוספת מצוינת שמצד אחד לא לוקחת הזדמנויות מיוצרים, אבל מצד שני מעניקה גישה לפלטפורמה של הטיימס. איתה אנחנו יכולים להגיע לקהלים רחבים הרבה יותר ממה שהיוצרים יכולים למצוא בפסטיבלי סרטים, לעתים הם אף יצליחו להגיע לקהל גדול וטוב יותר לתכנים הספציפיים שלהם, אפילו יותר מאשר ביוטיוב. זה יקר ערך עבור יוצרים".
לטיימס יש בהחלט קהל גדול. בדוחות החברה האחרונים דיווח העיתון על שיא של מעל ל-4 מיליון מנויים משלמים ברחבי העולם. אבל בפועל החשיפה לערוץ גדולה הרבה יותר משום שבהחלטה תאגידית הוא, וכך גם כל יתר תכני הווידאו של הטיימס, נמצאים מעבר לחומת התשלום של העיתון, שלא לדבר על הנוכחות החופשית והמלאה של הסרטים ביוטיוב. כך, כדי למצוא למאות מיליוני המבקרים באתר העיתון תוכן אטרקטיבי, מפרסמים ב-Op-Docs לא פחות מ-30 סרטים קצרים בשנה מרחבי העולם, כל אחד מהם יכול להיות בין דקה ל-30 דקות.
הפורמט מגוון וכולל סדרות, סרטי VR, הנפשה וסרטים אינטראקטיביים. כולם זמינים באתר העיתון, ביוטיוב וב-Vimeo. חלקם מוצאים את דרכם, בעידודו ובעזרתו האקטיבית של הערוץ, לפסטיבלים הנחשקים בעולם - החל מסנדנס, טרייבקה, אל איי, סן פרנסיסקו ועד קמדן וברלין - והם יקודמו באתר של העיתון, במיוחד אם הם עוסקים בנושא אקטואלי.
"'הניו יורק טיימס'", מסביר בלאקוול, "תמיד מעוניין להביא לקהל שלו את העיתונות המעניינת והמושכת ביותר ובצורות הרבות ביותר שלה. הטיימס הוא לא רק נייר ומילים או תמונות, הוא גם אודיו ווידאו וזה מרכיב אחד מהתוצר שלו. זה תמיד יהיה הגיוני עבורי שהטיימס ירצה להיות ידוע גם בפרסום הסרטים התיעודיים בעולם".
כאמור, ערוץ הסרטים אינו חלק ממערכת החדשות של המערכת, אלא ממוקם במדור הדעות שמארח כותבים חיצוניים. שריד טכני היסטורי שמאפשר ל-Op-Docs עצמאות בבחירות התכנים. "זה מעניק לנו חופש גדול לחקור גישות שונות ולא רק טיעונים ודעות שמציתים שיחה, אלא גם סרטים שלא קשורים למה שמערכת החדשות של הטיימס הייתה בוחרת לעשות במונחים של גישה יצירתית, שימוש בדמויות או בניית סיפורים. אנחנו מחפשים לספר סיפור, לחקור רעיון או נושא בדרך מעניינת ובמיומנות מקצועית גבוהה. אנחנו לא כמו מערכת החדשות שבה יש צורך לסקר סיפור כזה או אחר, במדינה הזו או בתנאים האלה".
אבל אולי אפשר להוציא את הסרטים הדוקומנטריים מהמערכת, אבל אי-אפשר להוציא את המערכת מהערוץ. " את הסרטים אנחנו נפרסם רק אחרי בדיקת עובדות מאוד קפדנית בגלל שמאוד חשוב לנו לשמור על סטנדרט", מסביר בלאקוול. " אני חושב שליוצרים יש הזדמנות ייחודית לבצע חקירה עיתונאית אבל בלי המגבלות הפורמליות של חדשות. אפשר לחקור סיפורים מנקודות מבט מגוונות, אבל בגלל שאנחנו לא מחויבים לדבר אנחנו יכולים תמיד להמתין עד שנמצא סרט באמת מצוין".
אתה רואה את עצמך כעיתונאי?
"הרקע שלי הוא בעריכה דוקומנטרית, אבל עשיתי גם עיתונות. אני רגל אחת בעולם הסרטים הדוקומנטריים ורגל שנייה בעיתונות, זה מעט לא רגיל אבל זה בדיוק מה ש-Op-Docs למעשה - רגישות קולנועית בתוך הסטנדרט העיתונאי של ה'ניו יורק טיימס'".
לצד השיח על מגוון סיפורים ויושרה עיתונאית, אסור לשכוח כי מדובר במוצר שבסופו של יום צריך להיות מניב לעיתון, בכל דרך שלא תהיה. בגלל זה המערכת יודעת גם להזמין סרטים מיוצרים לקראת אירועים מיוחדים וגם לשתף פעולה עם יוצרים בעלי פרופיל גבוה במיוחד, כמו זוכי האוסקר ארל מוריס ולורה פויטרס (שסרטה, "Citizenfour", עורר את עניינו של אדוארד סנודן שפנה אליה כדי להדליף מידע מה-NSA), שבחרו בפלטפורמה של הטיימס לערוך את הקרנות הבכורה של הסרטים שלהם. עם זאת, עבור היוצרים עצמם הנושא פחות מניב. הם אמנם זוכים לחשיפה גבוהה, אך מרביתם לא ייהנו מסיוע כלכלי, אלא במקרים מיוחדים.
מה החלק של היוצרים עד הבכורה של הסרט?
"זה יכול להיות מגוון של דברים. לפעמים מדובר במוצר גמור שלא ניתן לבצע בו שינויים ונעריך אותו על בסיס מצבו הנוכחי, אבל פעמים רבות יוצרים יכולים לספר לנו על הפרויקט כבר בשלב הרעיון. או אז אנחנו יכולים לתת פידבק עריכתי והערות כדי להביא את הסרט לגרסה החזקה והטובה ביותר שלו כסרט קצר. אני ממש מנסה לחשוב על זה כעל משהו בעל ערך שאנחנו מספקים ליוצרים, לעתים נקודת מבט רעננה וניסיון יכולים לעזור עם עריכה טובה יותר. אנחנו מקדישים לכך זמן רב, אבל זה מאוד תלוי במצב הסרט".
אנדרו בלאקוול
תפקיד: עורך אחראי Op-Docs של עיתון ה"ניו יורק טיימס"
השכלה: בוגר לימודי היסטוריה בהוורפורד קולג'
עוד משהו: ב-2012 יצא לאור ספרו " Visit Sunny Chernobyl ", מדריך טיולים לאזורים המזוהמים בעולם
OP DOCS
שנת הקמה: 2011
200 סרטים דוקומנטריים מרחבי העולם
30 סרטים קצרים בשנה, באורך שנע בין דקה ל-30 דקות
זמינות באתר של ה"ניו יורק טיימס", יוטיוב ו- Vimeo
שוק CoPro
שנת הקמה: 1999
היקף השקעות ביצירה ישראלית: 100 מיליון שקל
מספר קניינים ומשקיעים מרחבי העולם: 340
גופים מובילים משתתפים: נטפליקס, ניו יורק טיימס, PBS,
ARTA