אשראי צרכני / צילום: Shutterstock
מי שמקדמים את מאגר נתוני האשראי, מציגים אותו כאילו מדובר במכשיר שמותיר בידי כל אדם את חירותו: החירות לבחור אם להיכלל במאגר כמו גם החירות לבחור למי להעביר מידע מן המאגר. אולם, ייתכן שמדובר במקרה של "חירות לישון מתחת לגשר", כמו באמירה המפורסמת על "החירות" שיש לכל אדם עני - בדיוק כמו לכל אדם עשיר - במשטר קפיטלסטי.
הקמת המאגר תוביל לכך שמי שיחליט לשמור על פרטיותו - ייאלץ לשלם על כך לא רק בחוסר יכולת לקבל אשראי, אלא גם בחוסר יכולת, לדוגמה, לשכור דירה למגורי משפחתו.
בהיעדר מאגר נתוני אשראי, שוק האשראי הצרכני מתפקד כמו "שוק הלימונים" במאמר הכלכלי המפורסם של ג'ורג' אקרלוף, זוכה פרס נובל לכלכלה, על שוק המכוניות המשומשות. בהינתן פערי המידע בין המוכר לקונה על מצב המכונית המשומשת שעומדת למכירה, הקונה יסכים לשלם מחיר נמוך עקב החשש שמצב המכונית רע מכפי שנראה. במצב כזה מוכר, שרוצה למכור מכונית משומשת שמצבה דווקא מצויין, לא צפוי כלל למכור את המכונית בשוק הפתוח, אלא להשאיר אותה בידיו או למכור לאדם קרוב שיאמין שמצב המכונית אכן מצוין.
התוצאה המצרפית תהיה, שבשוק הכללי של מכוניות משומשות יועמדו למכירה יותר ויותר מכוניות במצב גרוע ("לימון" בעגה האמריקאית) ופחות מכוניות במצב טוב. בהתאם, חששם של הקונים יגבר אפילו יותר, והמחיר שיסכימו לשלם יירד עוד ועוד.
כך גם בשוק האשראי הצרכני. בהיעדר מאגר נתוני אשראי, אם הלקוח פונה לבנק אחר לבקשת אשראי במקום לבנק שבו מתנהל ברגיל חשבון העו"ש, הרי זהו סימן אזהרה שמדובר בלווה גרוע (אם לא כן, היה בוודאי מקבל הצעה סבירה לגמרי מהבנק הקבוע שלו). ובהתאם, מחירי האשראי עולים וגם הבנק בו מתנהל חשבון העו"ש ייקח בחשבון שמחיר האשראי שיציע בנק אחר ללקוח צפוי להיות גבוה.
בעקבות הקמת מאגר נתוני האשראי ניתן לצפות לכאורה לירידת מחירי האשראי. עם זאת, זה נכון רק ביחס לבעלי היסטוריית אשראי טובה. מי שהיסטוריית האשראי שלו פחות טובה עלול לחוות עליית מחיר. הרי עד היום הוא יכול היה ליהנות מאשראי במחיר ששיקף סיכון "ממוצע" יותר, כאשר נותן האשראי לא בטוח בטיב הלווה.
אבל האם תישמר החירות לא להיות במאגר נתוני האשראי? החשש הוא שהתשובה שלילית. מי שמסרב, למשל, להעמיד את המכונית המשומשת שלו לבדיקה, יגלה שאין שוק למכירת מכונית משומשת ללא בדיקה. כך גם יתנהל שוק האשראי. היעדר הנכונות של אדם לחשוף את נתוני האשראי שלו, תיתפס כאיתות אזהרה קשה, שהמוכר לא יתעלם ממנו.
בהינתן דרך זולה יחסית לצמצם את פערי המידע בין הלווה למלווה באמצעות מידע ממאגר נתוני האשראי, ספק אם יהיה כלל שוק שבו יוכל ליטול אשראי מי שיודיע לבנק ישראל על סירובו להיכלל במאגר.
הבעיה גם תתרחב מעבר לשוק האשראי. לדוגמה, מי שמשכיר או שוכר דירה, מכיר בוודאי את הנוהג להיעזר בדרך זולה לגשר מעט על פערי המידע בין השוכר למשכיר: הלא היא דרישה לקבל תדפיס עו"ש של החודשים האחרונים. ניתן לכן לצפות שמשכירים ידרשו משוכרים לקבל תדפיס מידע ממאגר נתוני האשראי של בנק ישראל. ומה יעשה שוכר שאינו רוצה שמידע אודותיו יישמר במאגר המידע של בנק ישראל? ובכן, לשוכר דירה שרוצה לשמור על פרטיותו, תיוותר החירות לישון מתחת לגשר.
הכותב הוא עורך דין במשרד רון גזית, רוטנברג ושות'