מלחמת הטקילה והאבוקדו: טראמפ ראה קו אדום, ועצר
מלחמת הטקילה (והאבוקדו ורכיבי הרכב) הסתיימה לפני שהתחילה, באותה פתאומיות שבה הוכרזה, לפני שבועיים. יעברו ימים או שבועות לפני שנבין במלואן את נסיבות הכרזתה ואת נסיבות מניעתה.
פוטנציאלית, אקט הסיום, או "ההשעיה לזמן בלתי מוגבל", של מלחמת הסחר בין ארה"ב למקסיקו חותם את השלב האגרסיבי ביותר של מלחמות הסחר מבית דונלד טראמפ. אמנם הנשיא ואנשיו יטענו לניצחון היסטורי, ואמנם אין הם יוצאים בידיים ריקות, אבל נראה שהנשיא עצר בסיבוב, באופן לא-אופייני, מפני שהוכרח לעצור, לא מפני שרצה לעצור.
רק יומיים לפני שעצר הוא הודיע במלוא התוקף של הכרזותיו ושל ציוציו, שהוא מתכוון לפתוח מלחמה, ולהסלים אותה, עד שבחודש אוקטובר תימתח חומת מכסים תלולה בין ארה"ב לשותפת הסחר הגדולה ביותר שלה. השתיים האלה, שגבול יבשתי של כמעט 2,000 ק״מ מפריד ביניהן, סחרו ב-2018 בהיקף של 671 מיליארד דולר בשנה.
בניגוד למלחמות הסחר האחרות - עם סין, עם האיחוד האירופי, עם הודו, עם קנדה (שנמנעה) - למלחמה הזו אין קשר ישיר ומפורש עם סחר. זו המשמעות של פתאומיותה, זה הממד הלא-רציונלי הכרוך בה, וזו הסיבה שמכשולים פוליטיים חסרי תקדים צצו בדרכו של הנשיא.
לנופף במחבטי סחר
טראמפ תמיד איים. זו הייתה התנהלותו מימי נדל"נותו ברובע קווינס של ניו יורק. הנשיאות זימנה לו את כלי האיום וההפחדה הגדולים ביותר של תקופת שלום. הוא גילה את המידה שבה רצונותיו, או גחמותיו, יכולים לשבש את חייהן של ארצות ענקיות, וממילא להלך אימים על ממשלותיהן.
טראמפ גילה את הקלות שבה הוא יוכל לנופף במחבטי סחר. לכלכלת ארה"ב יש יכולת ספיגה גדולה לאין שיעור מזו של כל שותפת סחר. העולם תלוי בשוק האמריקאי הרבה יותר ממה שהשוק האמריקאי תלוי בעולם, או בוודאי בארצות אינדיבידואליות.
מפלגתו של הנשיא הייתה בחצי המאה האחרונה נושאת הדגל של סחר חופשי. הנשיא הרפובליקאי האחרון שהעמיד חומות מכס במרכז מדיניותו היה הרברט הובר.
עוד מעט קט ימלאו תשעים שנה להתמוטטות הגדולה של וול סטריט. במהלכה ארה"ב ניסתה להגן על תעשייתה באמצעות הגבהתן של חומות המכס. מלחמת סחר גלובלית התחילה, והיא דירדרה את העולם במהירות אל שפל כלכלי, שמחלציו בקעה מלחמת העולם השנייה. הרפובליקאים, וגם הדמוקרטים (אם גם בהתלהבות פחותה), נשבעו אמונים לסחר חופשי.
רבים מן הרפובליקאים רטנו לנוכח הסתלקותו של הנשיא מעקרונות של סחר חופשי בשנתיים הראשונות של כהונתו. אבל הם לא התייצבו נגדו. סוף סוף הוא עשה שימוש בעיצומי סחר כדי לשפר את מעמדה של ארה"ב במשוואות של סחר.
הפעם נפל דבר: הנשיא קבע לוח זמנים מדוקדק לשיבוש מסיבי של סחר, כדי להשיג יעד שבינו לבין סחר אין ולא כלום: הגבלת הגעתם של מהגרים לא חוקיים מאמריקה המרכזית אל גבול ארה״ב-מקסיקו. הוא דרש שמקסיקו תפסיק את התנועה דרך שטחה (ביום אחד בחודש מאי נרשם המספר הגבוה ביותר מאז ומעולם של מגיעים לא-חוקיים, 5,800.)
בעיני הנשיא, הסחר וההגירה בהחלט קשורים זה בזה. הקשר הוא דונלד טראמפ. התנגדותו לסחר חופשי ולהגירה עמדו במרכז מסע הבחירות שלו ב-2016; והם חוזרים ומתייצבים שם במרכז מסע הבחירות הנוכחי שלו.
"השתלטות עוינת"
ב-2016 הנשיא השתלט על המפלגה הרפובליקאית במה שידוע בעגת וול סטריט כ"השתלטות עוינת": צייד תאגידים רוכש מניות של חברה ציבורית נגד רצון מנהליה, מדיח אותם, ומשנה כיוון, מפטר המונים, או אפילו מחסל את החברה. כמה מחבריו הטובים ביותר של הנשיא עשו כן, כמו למשל קארל אייקן.
טראמפ מעולם לא היה רפובליקן, עד שנעשה רפובליקן, לפני עשר שנים. הוא מעולם לא התעניין באורתודוקסיה השמרנית של המפלגה בענייני מדינה, כלכלה או חברה. הוא אמנם גילה את יתרונות ההסתגלות האידיאולוגית, אבל לא הייתה לו כל כוונה לאמץ את מצע המפלגה, כפי שהתגבש בימי נשיאותו של רונלד רייגן, לפני ארבעים שנה. הוא מעולם לא ייחס קדושה מיוחדת ל-Laissez-faire, האידיאולוגיה של כלכלת השוק, שהדריכה את המפלגה במאה השנה האחרונות.
ניצחונו ב-2016, האגרסיביות של אישיותו והפופולריות העצומה שלו בין מצביעי המפלגה, חייבו את הרוב הגדול של הרפובליקאים בקונגרס להתיישר לפי הקו שלו, או לפחות לשמור על פרופיל נמוך מאוד. עד מהרה רפובליקאים למדו על בשרם, כי טראמפ מוכן להשתמש בארטילריה הכבדה ביותר נגד כל מי שמביעים אפילו הסתייגות קלה מסגנונו ומאישיותו, שלא לדבר על מדיניותו.
זה בדיוק הטעם שמאורעות הימים האחרונים הם ציון דרך בחייה של נשיאות טראמפ. בתוך המפלגה התעוררה התנגדות גלויה לסנקציות הסחר שלו על מקסיקו, לא מפני שהמתנגדים חולקים על מדיניות ההגירה שלו, אלא מפני שהם חושבים את המכסים ל״מסים על אזרחי ארה״ב״.
על אף טענות הנשיא, בסופו של דבר לא מקסיקו תשלם את המכס, אלא הצרכן האמריקאי. המכסים/מסים ימחקו את הקלות המס, שהנשיא יזם בתחילת נשיאותו. להקלות ההן מיוחסת במידה רבה התנופה הכלכלית, המעניקה לארה"ב שיעורי צמיחה שאין דוגמתם בעולם המתועש ושיעורי תעסוקה שלא נראו באמריקה זה 60 שנה.
רוב חוסם וטו
אלה הקוראים עלי תה פוליטיים הזהירו מלכתחילה שאם יש לרפובליקאים קווים אדומים, מלחמות הסחר עלולות להביא את הנשיא אל הקווים האלה. כך קרה.
ביום רביעי שעבר הנשיא עדיין ניסה להלך אימים על מתנגדיו מבית, והזכיר להם שהוא ״הנשיא הפופולרי ביותר מאז ומעולם״ בתוך מפלגתו. אף על פי כן, האופוזיציה התגבשה והלכה במידה שעוררה את החשש, כי יימצאו די רפובליקאים, יחד עם הדמוקרטים, כדי ליצור רוב חוסם וטו (שני שלישים) בשני בתי הקונגרס, שיבטל את מכסי העונשין וינחיל תבוסה משפילה לנשיא, שהוא לא יוכל לייחס לקנוניות חשאיות של "המדינה העמוקה".
הנשיא עסוק עכשיו ראשו ורובו בעניין עיקרי אחד: בחירה חוזרת בעוד 17 חודשים. הוא מאמין, שיחזור וייבחר על יסוד איתנותה של הכלכלה. אבל בסוף השבוע שעבר הגיע אליו אות מבשר רעות: מספר מקומות העבודה, שנוספו למשק בחודש מאי, רק 40% מן המספר החזוי. אמנם האבטלה מוסיפה להיות נמוכה ממה שהייתה מאז אמצע המאה שעברה (3.6%), אבל גוברת האפשרות שהרוח מתחילה לצאת ממפרשי הגאות. הקשר בין הרוח לבין מלחמות הסחר אינו קשה לניחוש, גם אם אין זה הגורם היחיד.
הייתכן שהנשיא נכנס עכשיו אל פאזה פוליטית חדשה, שבה זהירות תחייב אותו לעצור בסיבובים במקום להיענות לאימפולסים של עצמו וללחוץ על הדוושה? קצת קשה להאמין בזה, מפני שטראמפ לא הפגין יכולת שינוי, או רצון להשתנות. אבל הוא עכשיו חלש ממה שהיה. הוא ראה קו אדום - ונמנע מלחצות אותו.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
