פרופ' מייקל פורטר / צילום: רמי זרנגר
בלובי של מלון מצודת דוד הירושלמי, תופסים רגע של מנוחה ערב רב של אנשים שבדרך כלל לא נצפים יחד: חובשי כיפות ודוברי ערבית, נועלי סנדלים מיהודה ושומרון לצד תושבי הגליל. ובכל זאת, יש דבר משותף לכולם - הם חברי מועצות מקומיות ועיריות מאזורים המוגדרים פריפריה, אזורים שכולם למודי תוכניות פיתוח שונות ומשונות שנהגו לאורך השנים. כעת הם נאספו כדי לראות האם התוכנית החדשה "ישראל צומחת" שעיצב פרופ’ מייקל פורטר - מי שנתפס כגורו בינלאומי של אסטרטגיה תחרותית, הן לעסקים והן למדינות ולאזורים, אכן תצליח להרים את המקומות שמהם הגיעו.
פרופ’ פורטר עצמו, דווקא לא נמצא כאן כרגע. ללו"ז הצפוף ממילא של ביקורו החפוז כאן הוסיפו פגישה של שעה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שממנה הוא יגיע מתנשף, מודאג מפני שאינו זוכר איפה הניח את המזוודה עם הדרכון, אבל גם מרוצה. "אני מחבב את נתניהו כאדם", הוא אומר בפתח הראיון עמו, "אנשים לא מבינים אותו. כשאתה יושב איתו, הוא אדם חם ואכפתי, אבל כלפי חוץ הוא מצטייר כמין בחור קשוח שנלחם עם כולם. היה לנו דיון נהדר, הוא מאוד נרגש מהתוכנית שלנו".
פורטר אולי נלהב ממי שעומד בראש מדינת ישראל, אבל אי אפשר לומר שיש לו יחס דומה כלפי מי שעומד בראש המדינה שממנה הוא בא, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "הוא לא אדם מהסוג שאי פעם הייתי פוגש", הוא אומר. "הכרתי את כל הנשיאים במשך השנים, אבל אותו לא פגשתי כי אין סיבה לפגוש אותו. והוא גם לא מזמין אנשים כמוני. אני רציונלי, בינלאומי, עבדתי עם 40-30 מדינות ואני מכיר ראשי מדינות רבים, אבל לו אין בכלל אנשים כאלה סביבו".
כן, אף שפורטר עצמו קרוב לרפובליקאים בדעותיו, טראמפ עבורו הוא בגדר אסון לאומי. ומה שמעניין באופן שבו הוא מתייחס אל בחירתו הלא שגרתית לנשיאות, הוא שאינו רואה בכך מקרה או תאונה של ההיסטוריה. בעיניו, זהו פועל יוצא והשתקפות של "השיטה הפוליטית האמריקאית, שהשתנתה לרעה, בתהליך שהלך והחמיר עד שהגענו לטראמפ, שהוא הנשיא הגרוע ביותר שראיתי באמריקה זה שנים רבות".
לפני כשנתיים פרסם פרופ’ פורטר, איש הרווארד, במשותף עם אשת העסקים והאקטיביסטית הפוליטית קתרין גהל, מאמר שבו טענו שהשיטה הדו-מפלגתית בארצות-הברית היא דואופול החוסם תחרות, מונע ממשתתפים חדשים להיבחר, וגם מביא את המדינה לכלל מבוי סתום בכל הנוגע לרפורמות ולשינויי חקיקה. על הדרך, לדבריהם, השיטה גם "מקצינה" את המועמדים לנשיאות ובכך מבטלת סיכוי לבחירתו של מועמד מתון מתוך שתי המפלגות".
בניגוד לאנשי אקדמיה אחרים, פורטר וגהל לא משאירים את הטיעון שלהם ברמת הדיון האקדמי והם מקדמים ברחבי ארצות-הברית, בין המדינות השונות, רפורמה לשינוי שיטת הבחירות. "זה עדיין בחיתולים", אומר פורטר, "אבל נתקדם מדינה אחר מדינה, עד שנגיע לנקודת השינוי".
איך הגעת לעסוק בכך?
"התחלתי להשתכנע שהבעיה הגדולה של אמריקה היא שהממשל לא עובד. אי אפשר היה להעביר שום הצעת חוק, או לייצר איזשהו שיתוף פעולה. כי דואופול שתי המפלגות יצר כללים שקידמו את האינטרסים שלהן, אבל לא את אלה של המדינה, או של האזרח הממוצע".
כלומר?
"הן יצרו את הכללים שעל פיהם הצעות חוק נידונות בקונגרס, ויצרו גם את הכללים שעל פיהם נערכות הבחירות, כך שלא תהיה מפלגה חדשה או תחרות חדשה. היום 45% מהאמריקנים מגדירים את עצמם עצמאיים, כלומר לא רפובליקאים או דמוקרטים, אבל בשל האופן שבו הכללים נקבעו, כמעט בלתי אפשרי למועמד עצמאי להיבחר. מהבעיה של איסוף חתימות ועד המימון: מועמד של מפלגה יכול לגייס תרומות של 800 אלף דולר לשנה, אבל מועמד עצמאי - רק 5,000 דולר לשנה. הכול אורגן כך שהמפלגות יוכלו לשמר את הדומיננטיות שלהן".
אז השיטה משמרת את קיומן של שתי מפלגות גדולות. למה בעצם זה רע או מפריע?
"זו שיטה שיוצרת מבוי סתום לפתירת בעיות מהותיות: יש לנו בעיית כלי נשק, שאיננה משתפרת, ובעיית שירותי בריאות, שאיננה משתפרת, או בעיית חינוך. כי המפלגות מבטלות זו את זו והכול נשאר אותו דבר. הדמוקרטים, למשל, מאוד בעד חינוך, אבל הם תומכים באיגודי העובדים של המורים. ואיגודי המורים לא רוצים לשנות כלום. התהליך הזה התחיל ב-1960 ומאז הלך והחמיר, עד שכל מפלגה התבצרה באג’נדות שלה. היום הרפובליקאים והדמוקרטים לא יכולים לייצר דיאלוג ולקדם דברים ביחד".
ואיך השיטה הזאת מביאה לכך שמועמד כמו טראמפ ינצח?
"התהליך הזה גורם למועמדי מפלגה קיצוניים יותר להיבחר בפריימריז. השיטה הדו מפלגתית לימדה את המצביעים שאו שאתה בצד אחד, או בצד השני, ואין דרך לחבב את שני הצדדים. יותר מזה: אם בודקים את המספרים, טראמפ מעולם לא קיבל את רוב הקולות בשום אזור בחירה בבחירות המקדימות. הוא קיבל יותר קולות מכל אחד מהמתמודדים, אבל לא את רוב הקולות.
"וזה עוד חלק מהשיטה האמריקאית: בפריימיריז אתה יכול לנצח עם 34% מהקולות, אף ש-66% מהבוחרים לא הצביעו בעבורך. טראמפ הצליח להיבחר בבחירות המקדימות אף שבשום מקום לא זכה אפילו ב-50% מקולות הרפובליקאים. השיטה יצרה חלון שבו האדם הזה - שיש לו דרך מאוד מוזרה ומיוחדת להסתכל, לחשוב ולדבר על המדינה - היה מסוגל לנצח.
"ועכשיו הוא מייצר אפקט דומה אצל הדמוקרטים: הם נעשים יותר ויותר שמאליים ומציעים הצעות מטורפות וקיצוניות. כך שכרגע, אין באופק לא רפובליקאי ולא דמוקרט שאפשר להביט עליהם ולומר שהם יוכלו לאחד אנשים ולגרום לדברים להיעשות".
תומכי טרמאפ יאמרו שהוא דווקא כן גורם לדברים להיעשות.
"הוא לא העביר שום חוק, למעט רפורמת מס - וגם היא יכלה להיות טובה בהרבה, וגם זולה יותר, אבל הוא רק רצה לרצות את תומכי המפלגה, ולא את כל אמריקה. הוא רואה את העולם דרך קבוצות אינטרס הקשורות למפלגה הרפובליקאית, והדמוקרטים רואים את העולם דרך התומכים הנלהבים של המפלגה שלהם. אבל בחיים אין כמעט שום דבר שהוא רק שמאל או רק ימין. הדרך הנכונה היא לקחת רעיונות שמרניים לצד רעיונות מתקדמים וליברליים, ולמזג ביניהם. רק שכדי להגיע לסוג כזה של פעולה וחקיקה, צריך לשתף פעולה. וטראמפ הוא לצערי דמות מאוד פלגנית. רבים מתומכיו הם אנשים שהרגישו שנותרו מאחור, וחיפשו מישהו שלא מפחד ומוכן להגיד כל דבר. אבל בדרך שבה הוא מדבר, הוא גורם לנשים, ובכלל להרבה מאוד אנשים שאינם בקבוצות הליבה שלו, חוסר נוחות".
"הדמוקרטיות נמצאות בבלגן"
פורטר הגיע לכאן לרגל חשיפת התוכנית "ישראל צומחת" - תוכנית חומש אסטרטגית לתחרותיות וצמיחה כלכלית עבור הפריפריה, שנועדה לאזן את המיקוד הכמעט בלעדי של הפעילות הכלכלית באזור המרכז, דרך מציאת היתרונות התחרותיים של האזורים השונים ופיתוחם (ראו הרחבה במסגרת). מי שהביא אותו לכאן הוא ח"כ ניר ברקת שגייס אותו, כשכיהן כראש עיריית ירושלים, להכנת תוכנית להצמחת הבירה. פורטר זיהה בעיר יתרונות בדמות הייטק וביוטק, בזכות האוניברסיטה העברית ובתי החולים, ובמקביל העדר תשתית לתעסוקה בתחום. יתרון נוסף שהוא זיהה נגע לשילוב של תיירות ותרבות.
הממשלה נרתמה ליישום התוכנית, השקיעה בה 1.2 מיליארד שקל על פני כמה שנים, והעיר חולקה לאשכולות עסקיים. לפחות בעיני ראשי העיר, היא נחשבת כיום להצלחה לאחר שהצליחה להביא לעצירת ההגירה השלילית והגבירה את התיירות.
אלא שההצלחה הזאת נרשמה ברמה המוניציפלית שמאופיינת בקדנציות ארוכות יחסית של ראשי הערים וביציבות שלטונית. את התוכנית הארצית שלו מציג פרופ’ פורטר למרבה האירוניה בדיוק במהלך הימים שמדגישים בצורה הברורה ביותר את קוצר הטווח של יכולת התכנון בישראל, על רקע מערכת בחירות שמגיעה באופן חסר תקדים מיד לאחר סיום מערכת הבחירות הקודמת.
אתה מדבר על דואופול של מפלגות, אבל אצלנו בישראל יש שיטה שתומכת בריבוי מפלגות, ועדיין הכול תקוע. רק סיימנו מערכת בחירות, וכבר אנחנו יוצאים לעוד אחת.
"אין ספק ששיטת ריבוי המפלגות, המייצגות אינטרסים שונים ומושכות לכיוונים מנוגדים, יוצרת מורכבות גדולה. גם אין ספק שחוסר היציבות הזה מפחית את התחרותיות של ישראל. זה מכשול, כי נוצר מצב שבכל סיטואציה יש צד שמנסה לקדם את האינטרסים המסוימים שלו, בניגוד לתהליך קולקטיבי שאמור להניע קדימה את המדינה.
"לא חקרתי את השיטה הפוליטית שלכם ואני לא יכול לענות על השאלה כיצד למתן את חוסר היציבות. הפוליטיקה שלכם מאוד מסובכת. ישבתי קודם עם נתניהו ועם ברקת והם גלשו לשיחה על פוליטיקה - אף שהם דיברו באנגלית, לא הבנתי כלום. אבל אני חושב שישראל צריכה איכשהו למצוא דרך לעצב אחרת את האופן שבו הפוליטיקה שלה עובדת, כי הדרך הנוכחית יוצרת יותר מדי מחסומים. והאמת היא שזה לא רק כאן. דמוקרטיות בכל העולם נמצאות בסוג של בלגן. וזה מפני שבכל המקרים, השחקנים הפוליטיים הפכו מאוד מתוחכמים באופן שבו הם גורמים לדברים לקרות על-פי דרכם ולחסום את דרכו של הצד השני".
זה לא הופך את הניסיון שלך להציג כאן תוכנית כזאת לקצת בעייתי? הרי אין פה ראייה לטווח ארוך.
"נכון, זו לא הדרך שבה המדינה הזאת פועלת, אבל הניסיון שלי כאן טוב, אם כי מוגבל. עבודת העומק שלי התחילה בירושלים, שהיא מקום מסובך, עם קבוצות ערביות וקבוצות חרדיות, וחילוקי דעות בין קבוצות תושבים שונות. ומה שיכול לאחד אנשים הוא הזדמנות, והאתגר שלנו היה לבנות הזדמנות כזאת שתקסום לכולם.
"המיקוד של התוכנית - גם זו של ירושלים וגם זו הנוכחית - הוא קודם כול להשתמש בחשיבה המודרנית על תחרותיות, שבניתי במשך 20-15 שנה ועבדתי בכלים שלה עם הרבה מדינות. בירושלים דיברנו ללא סוף על גיוס הקהילה הערבית לנושא, מה הם ירוויחו מזה. ואותו הדבר לגבי הקהילה החרדית. ניר (ברקת) סיפר עכשיו בכנס, שהתעסוקה בקרב ערבים וחרדים צמחה בצורה משמעותית בעקבות הפרויקט".
ואחרי שדיברנו על הבעיות של ישראל בהקשר של התוכנית, מהם לדעתך היתרונות שלה בהקשר הזה?
"לישראל יש יכולת מרשימה לחדשנות. זה כור היתוך של אנשים מבריקים שהגיעו מכל העולם ומקבלים הכשרה טכנולוגית ומדעית מצוינת. ישראל בנתה אוניברסיטאות ומכונים טכנולוגיים מאוד חזקים, ויש לה חוזקות במו"פ, ב-IT ובסייבר. עוד דבר שיש בישראל, שאני לא בדיוק יודע מאין הוא מגיע, אלה היזמים הישראלים. אנשים כאן קשוחים וחמדניים, הם שירתו בצבא והם לא מפחדים. הם מנסים, ומעזים ויודעים להפוך חדשנות לחברה עסקית. עכשיו מה שצריך לעשות זה לבנות תפיסה רחבה יותר של הכלכלה, ואני חושב שהפרויקט הזה יוסיף עוד עמודי תווך לכלכלה".
ולא רק בתל-אביב.
"כן, אתה לא רוצה רק אזור דומיננטי אחד. אתה רוצה מגוון, אתה רוצה פרספקטיבות שונות, מעין כור היתוך של אזורים. אם נצליח להניע את התהליך, אפשר יהיה לעורר הרבה צמיחה".
"לטראמפ יש סיכוי גדול לנצח"
הבחירה של האמריקאים בטראמפ משפיעה כמובן על העולם כולו, ואחת ההשפעות המשמעותיות שלה כיום נוגעת למלחמת הסחר המתפתחת בין ארה"ב לסין. "מלחמת הסחר מפחידה עכשיו את כולם", אומר פורטר. "היא לא חייבת להפוך לבעיה ענקית, אבל הדרך שבה טראמפ מנהל את זה, בהחלט עלולה להביא לכך. יש הרבה מאוד עצבנות בקהילה העסקית - לא בנוגע לעצם הרעיון שצריך לדון עם סין איך לשנות את הכללים, אלא בנוגע לאופן שהוא עושה את זה. לא לחינם אנחנו מאמינים בדיפלומטיה, אבל זה בדיוק התחום שבו טראמפ גרוע".
אז בוא נדבר על הכללים שצריך לשנות מול סין.
"אם נלך אחורה, לאחר הניצחון במלחמת העולם השנייה, ולאור העובדה שארה"ב, בניגוד לארצות רבות אחרות, לא ספגה הפצצות ולא נאלצה לבנות מחדש את המדינה - מבחינה כלכלית היא הייתה חזקה בהרבה מכל שאר העולם. הייתה לנו הכלכלה הטובה ביותר, היינו דומיננטים, החברות שלנו הובילו בתחרות, והייתה הבנה שצריכים שיטה גלובלית ויחסי חילופי סחר כדי להפיץ שגשוג לשאר העולם. אבל כשעשינו את זה, היינו די נדיבים, כי היינו אז כל-כך חזקים".
יותר מדי נדיבים?
"נכון לאותו זמן, לא היינו יותר מדי נדיבים. אבל המדינות האחרות גדלו והתחזקו, והרשינו לארצות כמו סין לעוות את הכללים. אז סין איננה מגינה על קניין רוחני, והממשלה שלה מממנת חברות סיניות בדרך שמעוותת את התחרות. במהלך 20-15 השנה האחרונות סין ניצלה את חוסר הרצון של אמריקה להשיב מלחמה שערה, ורוב הנשיאים פחדו לנהל דיון חריף עם סין, מפני שהיא כל-כך גדולה, ומפני שהרבה מאוד חברות אמריקאיות נמצאות ומייצרות שם וחששו לפגוע בהן. אבל לטראמפ לא היה אכפת. הוא פשוט יצא נגד סין.
"הבעיה היא שהוא עשה זאת בדרך לא דיפלומטית, והסינים בוודאי לא רוצים שישפילו אותם וידחקו אותם לפינה. כך שהדרך שבה הוא מטפל בזה יצרה סיכון למצב הרסני. וזה לא הכרחי: סין הרבה יותר מתוחכמת ממה שאנחנו נוטים לחשוב, הם מבינים את הצורך בסחר הדדי, ולא כל דבר שהם עשו כשהיו מדינה ענייה וצומחת - כמו ‘לגנוב’ פטנטים ולהעתיק מוצרים - הם צריכים לעשות עכשיו. אלא שהדרך של טראמפ גורמת לכך שקשה להגיע לפשרה".
הכלכלות הרי משולבות זו בזו, וגם הכלכלה האמריקאית נפגעת. בעיקר ענקיות טכנולוגיה כמו אפל ואחרות המייצרות בסין. מה התפקיד שלהן בעלילה?
"אין להן כל השפעה על טראמפ, והן מאוד עצבניות כי הן יכולות רק לשבת ולצפות במשהו שיש לו השפעה עצומה עליהן ועל עסקיהן. טראמפ הוא לא האדם שיכנס את מנהיגי החברות הגדולות באמריקה לדיון משותף. הוא לא עובד בשיטה הזאת. הוא גם לא מאוד מנוסה. הוא רואה את העולם במבט של יזם נדל"ן שמנהל משא ומתן על עסקה, והוא מאוד נהנה לקום מהשולחן באמצע הדיון ולשבור את הכלים. זה סגנון ההתמקחות ועשיית העסקות שלו. אבל בסוגיות מסובכות כאלה שכוללות נקודות ראות שונות אי אפשר להיות כל-כך חד צדדיים. אז הוא גורם להרבה חרדה בקהילה העסקית, ואין פלא ששוק המניות שלנו ירד בחודשים האחרונים.
"הבעיה היא שלא רק הוא לא מבין ניואנסים, גם אין סביבו אנשים אחרים שמבינים אותם. הוא מוקף אנשים שמעולם לא הייתה להם משרה כמו זו שהם ממלאים עכשיו, שהוא פשוט שלף מפה ומשם, אנשים לא מוערכים וללא כישורים".
כמו החתן שלו, שהוא השליח המיוחד למזרח התיכון?
"זו דוגמה מצוינת. הוא מסתמך הרבה על המשפחה שלו. אבל אתה לא יכול לומר שהבחור הזה (ג’ארד קושנר), שמעולם לא עשה כלום, הוא הנציג והשליח שלך לישראל רק בגלל שהוא החתן שלך. אף פעם לא ראיתי דבר כזה. היו לנו הרבה נשיאים שלא עמדו בציפיות שלנו, אבל הוא הגרוע מכולם".
מה יקרה לדעתך בבחירות של 2020?
"לטראמפ יש סיכוי גדול לנצח בהן, אלא אם כן יודח. זה תלוי קודם כול במי יהיו המועמדים הרפובליקאים האחרים. אני הערכתי מאוד את מיט רומני, ואם היה מועמד בסגנון שלו, אדם שיכול לעבוד עם כולם, לגרום לדברים להיעשות, אני חושב שרוב הרפובליקאים, וגם חלק מהדמוקרטים, היו מצביעים עבורו. אבל אין לנו מישהו כזה עכשיו בסביבה, כך שצפוי שטראמפ יהיה המועמד הרפובליקאי.
"בצד הדמוקרטי יש המון מועמדים, אולי 25 איש, שרובם, למעט ג’ו ביידן (סגן הנשיא לשעבר) אינם ידועים ואינם דמויות לאומיות. השמאל מאוד מפוצל וכמה מהמועמדים קיצוניים. אז כפי שהדברים עומדים כרגע, טראמפ עלול לנצח וזה יהיה חבל מאוד עבור ארצות-הברית.
"אני יודע שיש אנשים בישראל שחושבים שהוא עשה דברים נהדרים עבורכם, אבל כדרכו, הוא עשה את זה ללא שום סוג של שיתוף פעולה, כמו שבסיפור העברת השגרירות לירושלים, הוא לא הלך לקהילה היהודית להקשיב לה, וגם לא לגורמים אחרים".
ומה הפתרון שלך לדואופול המפלגתי שיוצר לשיטתך דמויות כמו טראמפ?
"בין היתר, ביטול הפריימריז כפי שהם נהוגים במפלגות. הבוחרים בפריימריז יותר קיצוניים מהאדם הממוצע, וכמובן מעטים יותר. מי שרוצה להיבחר בפריימריז ולהפוך למועמד של המפלגה הרפובליקאית חייב להיות יותר ימני, ובמפלגה הדרמקורטית - יותר שמאלי. כך ששיטת הפריימיריז דוחפת את המועמד, בלי קשר לדעותיו האמיתיות, להיות קוטבי יותר".
אז מהי השיטה שאתם מציעים לבחירת המועמדים?
"אנחנו דוחפים עכשיו לשיטה שבה תהיה מערכת בחירות מקדימה אחת, לא מפלגתית, תוך שינוי שיטת ההצבעה. כיום, כל מצביע בוחר במועמד המועדף עליו, וכך המנצח לא בהכרח קיבל את רוב הקולות, הוא רק קיבל יותר קולות מהמועמדים האחרים. אנחנו חושבים על שיטה של ‘הצבעת דירוג’ (ranked choice voting) שבה יש למצביע ארבעה קולות, והוא מדרג את ארבעת המועמדים הכי טובים בעיניו (כלומר, בוחר במועמד המועדף עליו ובנוסף, מדרג שלושה נוספים במקומות 2 עד 4). בשיטה הזאת, כדי לנצח צריך לקבל רוב אמיתי, של 51%".
למה השיטה הזאת עדיפה?
"כי היא יוצרת מתינות אצל המועמדים, וגם פותחת פתח למועמדים עצמאיים להשתתף. בנוסף, זה משנה את השיח בזמן הבחירות. אף מועמד לא יטיח עלבונות במתחריו, כי הוא רוצה להיתפס גם אצל מי שאינו קהל הבוחרים שלו כמועמד פוטנציאלי טוב, כדי שידרגו אותו בהתאם. אנחנו כבר עושים את זה, זה מתחיל בכמה מדינות (ביניהן מדינת מיין, שבה נהוגה שיטת הצבעת הדירוג גם ברמה הפדרלית וגם ברמת המדינה, וגם כמה מדינות שבהן נהוגה השיטה בבחירות עירוניות, כמו מיניאפוליס שבמיניסוטה וסן פרנסיסקו שבקליפורניה).
"התחלנו עכשיו תנועת רפורמה פוליטית בארה"ב, ויש כבר מעל 20 מדינות שמתחילות להעביר את הרפורמות האלה. זאת עכשיו התשוקה שלי ושל קתרין גהל, ואנחנו רואים הרבה עניין ותנועה. אמש דיברתי עם מישהו שחי בסנטה פה שבמדינת ניו מקסיקו. זו מדינה שהייתה מאופיינת במפלגתיות קיצונית ומערכות בחירות סוערות, ועכשיו הם עברו לשיטת הצבעת הדירוג, והוא סיפר לי שאלה בחירות אחרות לגמרי, עם דיאלוג, עם שיח תרבותי. ומתוך זה מגיע מומנטום לעשיית שינויים חשובים שדרושים שם, ולא נעשו".
סייבר בדרום, פודטק בצפון ואזורי תעשייה בשטחים | עמרי זרחוביץ'
פורטר נחשב למי ששינה את תפיסת התחרותיות בעולם מינהל העסקים, עם תיאוריית "חמשת הכוחות של פורטר" שמנתחת את עיקרי התחרות בשוק, ועם תיאוריית ה"אשכולות" שמסבירה איך לשמר ולייצר יתרון תחרותי למדינות ולאזורים.
תיאוריית האשכולות באה לידי ביטוי גם בתוכנית שגיבש כעת עבור מדינת ישראל יחד עם ח"כ ניר ברקת; מיזם "ישראל צומחת" שבראשו עומדת מיכל שלם, ששימשה כראש הסגל של ברקת בעירייה; פורום קהלת ומיזם "ישראל 2048 - עתיד משותף".
בבסיס התוכנית מוצעות השקעות בשלושה אזורי צמיחה עיקריים: הגליל והגולן, הנגב והערבה ויהודה ושומרון - שנועדו לממש את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהם. ההצעה כוללת השקעה של כ-5 מיליארד דולר באזורים הללו על-פי החלוקה הבאה: 1.5 מיליארד דולר יגיעו מהממשלה, חצי מיליארד דולר מהרשויות המקומיות, ו-3 מיליארד דולר מהמגזר הפרטי.
על-פי ההערכות של יוזמי התוכנית, ההשקעה תייצר 100 אלף משרות חדשות בחמש השנים הקרובות, והשפעתה הכלכלית תסתכם בכ-25 מיליארד דולר. לפי ההצעה, היא אמורה להיות מקודמת, בין היתר, באמצעות הקמה של רשות לפיתוח אזורי, בדומה למודל שבו פועלת הרשות לפיתוח ירושלים.
התוכנית כוללת את ניתוח היתרונות היחסיים של האזורים השונים בפריפריה. בדרום, למשל, יושם דגש על סייבר וטכנולוגיות שמתאימות לאזורים מדבריים, כדי שיהיה ניתן לייצא את הידע והטכנולוגיה למדינות עם תנאים דומים. אלו יכולות להיות טכנולוגיות שקשורות לאנרגיה, למים או לחקלאות. באזור הגליל והגולן התוכנית שמה דגש על טכנולוגיות לעולם החקלאות (אגריטק), פודטק ותחום התוכנה וההנדסה. זאת, במקביל לתיירות ולתעשיית ה-Wellness.
התוכנית ליהודה ושומרון כוללת, בין היתר, הרחבה של אזורי התעשייה, ומצוין בה כי כיום מועסקים 100 אלף עובדים פלסטינים מעבר לקו הירוק וכי הגדלת המועסקים תוביל לאמון גדול יותר ותיצור שיתופי פעולה טובים יותר. "הצלחת התוכנית תשפיע על האפשרות לשלום ויציבות אזורית ותשפיע על האופן שבו בעולם מסתכלים על ישראל", אמר פורטר עם הצגת התוכנית.
שלם הוסיפה כי "תכנון מקצועי של שלושה עשורים קדימה והשקעה באזורי הצמיחה הוא צו השעה שיאפשר למדינת ישראל לצעוד בכיוון הנכון".
ת.ז פרופ' מייקל פורטר
מומחה בעל שם עולמי בתחום אסטרטגיה עסקית וחקר היתרון התחרותי של אומות
אישי: בן 72, גר בבוסטון
מקצועי: מודל "חמשת הכוחות של פורטר" שאותו פרסם ב-1979, בהיותו בן 32, נחשב אבן דרך בתחום חקר התחרותיות. הוא שימש ומשמש כיועץ לגופים עסקיים רבים כמו פרוקטר אנד גמבל, של (חברת הנפט והגז), וקאטרפילר. ב-1990 פרסם את "היתרון התחרותי של אומות" ובו יצר מושג חדש, "אשכולות עסקיים". בשיטה הזאת עבד עם כ-30 מדינות ברחבי העולם. ב-2011 פרסם מאמר בשם "לחשוב מחדש על הקפיטליזם" שבו הוא מסביר מדוע מנהיגים עסקיים צריכים להתמקד בערך שיתופי, כלומר לייצר שירותים ומוצרים שייטיבו לא רק עם החברה העסקית שלהם אלא עם החברה כולה
עוד משהו: את הדוקטורט קיבל כבר בגיל 26 מהרווארד