גם אחרי אין ספור שעות טיסה על F-16 ושנים של פיקוד על שתי טייסות, אלוף משנה (במיל') קובי רגב לא השתחרר לגמרי מחיל האוויר: בתחילת 2017 הוא פשט את סרבל הטיסה, סיים שירות ממושך בקבע והלך להקים מעין חיל אוויר משלו - כדי להטמיע את המצוינות ואת ערכי החיל, כפי שהוא תופס אותם, בקרב אלה שהפעם היחידה שבה ראו מטוס קרב הייתה במטס של יום העצמאות.
לפני כשנה הוא פתח את "הטייסת", הפועלת ממתחם סינמה סיטי בגלילות. המקום מזמן חשיפה למה שרגב מגדיר "התרבות הארגונית שנהוגה בחיל האוויר". התרבות הארגונית הזאת היא אחד המרכיבים שהפכו את חיל האוויר, לפחות לפי האגדה ארוכת השנים, לטוב בעולם.
הפעילות בטייסת של רגב שוקקת: במסדרונות שבנויים מסביב לעשרה מדמי טיסה של מטוסי F-16 ההתרגשות ניכרת בקרב חברי קבוצת בנקאים בכירים מאחד הבנקים הגדולים במדינה שבאו לטוס - בלי לעלות מילימטר אחד מעל הקרקע הבטוחה.
גברים ונשים, רבים מהם בגיל העמידה, לובשים סרבלי טיסה ירוקים על חולצות מגוהצות. כמה גברים נאבקים בהשחלת העניבות פנימה, כמה נשים הסתבכו עם שיערן הארוך, אך במהרה כולם מתחילים להתיידד עם הרעיון ולהרגיש כמו טייסי קרב לכמה שעות.
הסימולטורים מוכנים ומזומנים לגיחות האימון שיעשו עליהם הבנקאים: מדריכות "הטייסת", כולן שירתו בעבר כמדריכות סימולטורים בחיל האוויר, מחכות להם בסבלנות כשהם מתעכבים ומחייכים אל מצלמות הסמארטפונים, כאילו מדגמנים לפרסומת של קורס טיס באמצע החיים. "הסימולטורים האלה דומים אחד לאחד לתא הטייס של מטוס F-16", אומר רגב.
הוא משוכנע שבאמצעות ישיבה על סימולטור של F-16 הבנקאים שמסתובבים לו בטייסת יהיו מנהלים או עובדים טובים יותר, ייחשפו לאופן שבו חיל האוויר הישראלי ממלא את משימותיו, תוך היצמדות לתרבות של תחקיר, ניתוח, למידה, הפקת לקחים ושקיפות.
מאז שנפתחה "הטייסת", ישבו על הסימולטורים האלה כ-10,000 מתאמנים - רבים מהם עובדים ומנהלים בכ-190 חברות גדולות במשק הישראלי ובעולם. ברשימת החברות ששלחו לכאן את עובדיהן נמצאות אמדוקס, גילת שירותי לוויין, כיל, מלאנוקס, אינטל, תעשיות ביטחוניות וגופים במערכת הביטחון. כמו כן, מגיעים לכאן בני נוער במסגרת פעילויות של קרן רמון.
"אנחנו מאמינים שאפשר לעשות לתרבות הארגונית של חברות תהליכי עומק משמעותיים באמצעות כלי רב-עוצמה וחווייתי שמבוסס על הכלים הארגוניים שאנחנו מביאים מחיל האוויר ויש בכוחם כדי לחולל שינוי", אומר רגב.
"אנחנו באים ממקום צנוע שמבקש לשתף את המתאמנים בכלים שאליהם נחשפנו במהלך השנים והם מוטמעים בנו מאוד חזק. המטוסים המתקדמים וטכנולוגיית העילית חשובים, אבל בסוף מי שעושה את השינוי האמיתי זה האדם, ומה שעושה את הבן אדם למצוין זאת הסביבה הארגונית שבה הוא נמצא, היכולת שלו להיות מקצועי ומדויק, להגיד את האמת בלי לחשוש, לתחקר את עצמו, לקבל החלטות ולדעת כיצד להתאושש מכישלון. גם הטייסים הבכירים ביותר מתרסקים לפעמים, והשאלה הגדולה היא מה אתה עושה עם זה מיד, הן במובן הרגשי והן במובן המקצועי, וכיצד אתה יוצא מזה וממשיך קדימה".
המהמרים והמשעממים
הבנקאים מתיישבים בסימולטורים ולפניהם צגים, לוחות שעונים, מדדים ומפסקים למכביר. המשימה שלפניהם היא להמריא, לטוס, לשמור על מהירות וגובה ובין לבין להשחיל את המטוס בתוך ריבועים וירטואליים בצבע ירוק, שנקראים "שערים". כל מעבר מוצלח בשער כזה מזכה את הטייס-בנקאי ב-25 נקודות.
האתגר הגדול נמצא בשערים הצהובים והאדומים שהם קטנים יותר, ונמצאים במקומות נמוכים יותר, ולכן ההגעה אליהם עם F-16 מחייבת את המתאמן לקחת סיכונים מחושבים שכרוכים בתכנון, בהתמצאות במרחב ובעיקר בתעוזה ובאומץ. בשיטת הניקוד של הסימולטורים האלה, מי שעובר שער צהוב מקבל 50 נקודות ומי שעובר שער אדום מקבל 75 נקודות, ולא מעט הערכה ממדריכות הסימולטורים שעוקבות אחר הביצועים.
נתוני הטיסה של כל המתאמנים נשמרים במערכת של "הטייסת", והיא זוכרת ומנתחת הכול: מי טס מהר מדי, מי נוטה לאבד גובה עד כדי סכנת התרסקות, מי לקח סיכון לא מחושב והתרסק - ומי העדיף להישאר באזור הנוחות שלו, הקפיד על טיסה אופקית, "משעממת" אבל בטוחה בגובה של 20 אלף רגל, והסתפק בניקוד הנמוך שזיכו אותו המעברים בשערים הירוקים.
טיסה ממוצעת נמשכת בין 15 ל-20 דקות, זמן שאפשר לעשות בו הרבה כשיושבים בקוקפיט של אחד ממטוסי הקרב הטובים בעולם. האופן שבו מתנהל כל אחד מחברי קבוצת הבנקאים במדמים של "הטייסת" יהיה נושא לשיחה במסגרת תחקיר מעמיק שייעשה להם מיד עם נחיתתם. לפי רגב, כל טיסה כזאת יכולה להגיד על כל אחד מהם הרבה מאוד דברים: "בסוף, האישיות והיכולות של כל מתאמן משתקפות בצורה מדהימה בקוקפיט. הכול יוצא החוצה, רואים כאן הכול, את אלה שרוצים להישאר באזור הנוח של השערים הירוקים ואת אלה שהולכים על השערים האדומים, ובהתחלה הם מתרסקים שוב ושוב ולא לומדים שום דבר. זה יכול להיות קשור לרמת התעוזה ולרמת הביטחון העצמי של המתאמן.
"אחרי הטיסה הם יקבלו ניקוד, ייכנסו לחדר התחקירים ויעברו תהליך למידה משמעותי שבסופו הם יישאלו בכמה הם ישפרו את הניקוד שלהם בטיסה הבאה. רבים מהם יגידו שהם ישפרו את הביצועים ב-5% או ב-10% אבל הם לא יודעים שאחרי התחקיר, הניתוח, תהליך הפקת הלקחים וההבנה של מה בדיוק הם עשו שלא היה נכון - הם ישפרו את התוצאה הראשונית שלהם בפי שניים ובפי שלושה".
להחריב את מפרץ חיפה ולחייך
אנשי "הטייסת" מספרים שמתאמנים היוצאים מהסימולטורים מאמינים בכל לבם שהם הצליחו להטיס F-16 או ששיפרו מיומנויות טיסה, בלי לעבור קורס טיס מפרך של שלוש שנים. "הרבה אנשים שיוצאים מפה אומרים לי שהם כל כך מסופקים, כי הצליחו להטיס F-16, שהם מרגישים שהם מסוגלים לעשות עכשיו הכול", אומר רגב בהתלהבות.
נסחפו קצת, לא? הם לא הטיסו באמת F-16.
"ודאי שכן. אנחנו לא מלמדים אותם להתעסק עם כל המפסקים של המטוס. כל דבר בשלבים. טיסה ראשונה מלמדת אותם איך להטיס מטוס דרך הסטיק והמצערת, איך לקרוא גובה ומהירות וזה מספיק בשביל לעשות את המשימות הראשונות. במשימה הבאה הם גם ילמדו לקפל גלגלים".
את המדמים האלה רכשה "הטייסת" מחברה בת של ענקית הנשק האמריקאית והיצרנית של מטוסי הF-16 לוקהיד מרטין. "השקעה של מיליוני שקלים", אומר רגב, אך מסרב לנקוב במספר. "זאת הטכנולוגיה הטובה והמתקדמת ביותר, ואין בעולם עוד מקום כזה. כאן, המתאמנים רואים במסכים שלהם בדיוק את מה שרואים טייסי F-16 אמיתיים במטוסים אמיתיים".
בינתיים, בנקאית שטסה מעל מפרץ חיפה מורידה את האף של המטוס שלה באופן תמוה, מתקרבת במהירות מטרידה לעבר חוות מכליות שמשמשות לאחסנה של חומרים מסוכנים. בעולם האמיתי, היא נמצאת במרחק של שניות מקטסטרופה לאומית. משום מה, היא עדיין מחייכת.
רגב משוכנע שדפוסי הטיסה של עובדים ומנהלים מעידים על דפוסי ההתנהלות שלהם במקום העבודה, על תכונות אופי, על סגנון אישי. "אנשים שמוציאים כאן תוצאות גבוהות הם האנשים שמתכננים את המעבר בשערים הבאים מראש. זה שיחשוב רק על המעבר בשער הקרוב ישיג ציון ממוצע, בין 400 ל-500 נקודות בטיסה, אבל זה שיחשוב על השערים הבאים ויתכנן את ההגעה שלו אליהם בצורה סדורה יקבל 1,000 נקודות".
ומה זה אומר בחיים האמיתיים?
"בחיים האמיתיים חברה שחושבת על השער הקרוב שלה, כלומר על המשימה הקרובה שלפניה, תצליח להשיג את התוצאה שהיא רצתה. אבל אם החברה תסתכל על השער הקרוב וגם על השער השני, השלישי והרביעי, תבין את תמונת השמים ותראה את כל השערים כרצף שלם - היא תוכל להביא תוצאות עסקיות הרבה יותר טובות".
טסת מהר? פספסת את הנפילה של טבע
בחדר התחקירים "אופרה", שנקרא על שם המבצע שבו הפציצו מטוסי חיל האוויר הישראלי את הכור הגרעיני בעירק ביוני 1981, אחד מ"מפקדי הטייסת", אריאל בריקמן מתחקר את הבנקאים שיצאו מהקוקפיט ותוצאות הטיסה של כל אחד מהם מוקרנות על מסכים גדולים: "תכנון הוא הקצב שבו אנחנו עובדים", הוא מסביר להם. "בטיסה, אם אתם לא נמצאים דקה לפני המטוס, אתם לא תעמדו ביעדים. ודקה במטוס היא 20 קילומטר".
אחד הבנקאים מתייחס לבעיית מהירות הטיסה שאובחנה אצלו ואומר שלא הצליח לחלק את הקשב כהלכה. בריקמן חיפש המחשה מעולם תוכן שאיתו הוא יזדהה כדי להעביר לו את המסר בצורה הברורה ביותר, ומצא: "בחיים האמיתיים, זה יישמע כך", הוא אומר לבנקאי שטס בלי להסתכל על מד המהירות: "לא עקבתי היום אחרי הבורסה כי הייתי לחוץ ולא היה לי זמן. ודווקא היום המניה של טבע נפלה".
שתיקה השתררה בחדר התדריכים, הטייסים והטייסות קשובים לבריקמן, כי המניה של טבע היא עניין חשוב: "מכאן, אתה חייב להבין שדווקא ביום הכי לחוץ שלך, ביום שאין לך זמן לדגום את השוק - תדגום אותו. והכול קשור למהירות הטיסה הנכונה במטוס".
את כללי המצוינות של חיל האוויר שהוא מבקש להנחיל למגזר העסקי ולבני נוער במסגרת הפעילות של "הטייסת", רגב החיל בראש ובראשונה על עצמו ועל 30 אנשי הצוות של החברה שפתח לפני שנה בדיוק: "יש כאן אירוע יזמי מטורף, פרויקט שהוקם במהירות על-קולית", הוא אומר. "בינואר 2018 כל זה היה עדיין בגדר רעיון, ואז כתבתי תוכנית עסקית. בפברואר גייסתי את הכסף, בתוך שלושה שבועות פתחתי חברה והכנסתי את הכסף שגייסתי לבנק ובחודש מרץ התחלנו בהקמה, ברכש סימולטורים ובגיוס אנשי צוות. ב-21 ביוני באותה שנה גזרנו את הסרט. כל התהליך הזה התקיים כשבכל בוקר עשינו תדריך לפני היציאה לעבודה ובערב עשינו תחקיר, כדי ללמוד לקראת מחר".
את היקף ההשקעה, כמו גם את היקף הגיוס שאיפשר את הקמת הטייסת, הוא לא חושף. "יש לנו קבוצת משקיעים נהדרת. בין המשקיעים יש טייסים שרוצים להחזיר לחברה את מה שקיבלו בחיל האוויר, חברה טכנולוגית, שתי קרנות וגם קצת מסינמה סיטי",הוא אומר.
לדבריו, שלושה חודשים בלבד אחרי שהקים את "הטייסת" העסק התחיל להרוויח, וכעת הוא מקיים תהליך נוסף לגיוס הון - לקראת הרחבת הטייסת לניו יורק ובהמשך גם למקומות נוספים בעולם, "כדי להביא לכל העולם את החדשנות, הטכנולוגיה, את הכלים הארגוניים הטובים ואת הפנים היפות של ישראל".
"המציאות הרבה יותר חזקה"
חברת גילת שירותי לוויין, הפועלת בכ-20 מדינות ברחבי העולם, הביאה באחרונה כמאה מאנשי מערך המכירות שלה להשתלמות חווייתית ב"הטייסת" כדי להיחשף לגישות העבודה והניהול שנהוגות בחיל האוויר.
"למדנו על קבלת החלטות ועל עבודה בתנאי לחץ, קיבלנו דוגמאות והמחשבות על קבלת החלטות בסביבה לא מוכרת - נושא מרכזי מאוד בתהליכי העבודה השוטפים של אנשי המכירות שלנו", מספרת מנהלת משאבי האנוש של יחידת המכירות בגילת, מירב שינה. "אנחנו אנשים מאוד תחרותיים, וכמובן התחרותיות הזאת קיבלה ביטוי בפעילות עצמה - מי מקבל יותר נקודות במהלך הטיסה. זה הכניס אדרנלין.
"התגובות של המתאמנים היו טובות. הם נחשפו לזוויות חדשות, וזאת גם פעילות מאוד מגבשת. אני חושבת שהתחלנו משהו בכל הקשור לסוגיות שהועלו שם, בנוגע לתחקור וניתוח של מצבים שונים במטרה ללמוד מהם ולהשתפר. בכל הקשור למימוש, בפועל זה חצי-חצי. המציאות הרבה יותר חזקה, ולצערנו, אנחנו כל הזמן רצים קדימה. מצד שני, זה תהליך ואנחנו כבר נמצאים בו".