גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

100 שנים של התמודדות, 100 שנים ל"הארץ": מהו תפקידה של עיתונות חופשית

ל"הארץ" ימלאו 100 שנים בשבוע הבא, וזהו הישג יוצא דופן ● כבר ביומו הראשון החל דיון מרתק בשאלה מהם גבולות הפתיחות של עיתון רציני ● "יש גבול ל'חופש הדעות'", כתבו מייסדיו ● אכן יש, ואין זה מאוחר מדי לחזור ולכונן אותם, אבל זה הזמן לחגיגת ניצחון

גרשום שוקן במפגש של עורכי עיתונים שבו השתתפו גם שמעון פרס ועזר ויצמן/ צילום: Sa'ar Ya'acov, לע"מ
גרשום שוקן במפגש של עורכי עיתונים שבו השתתפו גם שמעון פרס ועזר ויצמן/ צילום: Sa'ar Ya'acov, לע"מ

מייסדי "חדשות הארץ" היו אנשים צנועים. לא במובן זה שהמעיטו מערך עצמם, אלא מתוך הכרת הנסיבות.

היישוב הקטנטן בארץ ישראל עדיין ליקק את פצעי מלחמת העולם הראשונה, שהתקרבה להמיט עליו חורבן. הסביבה העירונית, שלה נועד עיתון רציני ומיושב, הייתה קטנה עד גיחוך. המציאות הפוליטית חייבה זהירות.

ב-18 ביוני 1919 פלטה מכונת דפוס ישנה בבית הדפוס הירושלמי של א.ל כהנא את גיליונותיו הראשונים של העיתון היומי המודרני הראשון בארץ ישראל. חמישה חודשים וחצי אחר-כך תושמט המילה "חדשות", והעיתון יתחיל להיקרא "הארץ".

מאמר המערכת הראשון של העיתון, על פני חצי עמודו הראשון, הקרין אמביוולנטיות מעניינת. כמובן, העיתון יהיה "חופשי ורציני", הבטיחו עורכיו, ויבחן את "הדעות השונות, השוררות בחלקים השונים של מחננו הציוני, להעריכן הערכה צודקת ונקייה מכל משוא פנים".

אבל - ולהלן בא מנוד הראש המלומד של מייסדי העיתון - "אכן מובן מאליו, שבכל זאת לא יהיה עיתוננו ‘במה חופשית’ לכל רעיון ולכל דעה שהיא [...] יש גבול ל’חופש הדעות’, שאין לעוברו בעיתון, אשר מגמתו הכללית קבועה על ידי תכנית כל שהיא". התכנית, ממהרים המייסדים להסביר "שואפת לתחיית עם ישראל ושפת ישראל על אדמת ישראל" (שמונה המילים האחרונות הופיעו במקור ברווחים כפולים).

לשון אחר, "הארץ" נועד להיות עיתון של רעיונות, אבל לא קקופוניה של רעיונות. הוא נועד להיות פתוח, אבל לא פרוץ לכל רוח. הוא הבטיח להיות אכסניה של כותבים, אבל לא פונדק של כל-דיכפין.

העמוד הראשון בגיליון הראשון של הארץ

"חורבן העולמות"

הוויכוח על המנדט של "הארץ" נמשך עוד שנים רבות. שלוש שנים אחר-כך, כאשר העיתון ניצל רק בקושי מסגירה, ועבר לידיים חדשות, עורכיו התנערו מיומרת קודמיהם להגדיר יעד, להגן עליו ולהטיף למימושו.

"'הארץ' לא יגזור על דעות והשקפות", כתבו עורכיו בנובמבר 1922. "הוא לא בא להגן על אמת אחת קבועה ומנוסחת ללא שינוי וללא ערעור. בשעה זו של חורבן-עולמות ויצירת-עולמות אין עוד מקום לדפוסי-אמת מוצקים. בתוך גבולות שאיפתנו האחת, המיוחדת והמאחדת [...] יש מקום לכל מי שיש אלוהים ואהבת-אמת בלבו, שיבוא וישמיעו לנו את אמיתו.

"יתכנסו נא מסביב לנו כל סופר נקי-דעת ובר-לבב, כל עובד ובונה, כל עוסק בצורכי ציבור באמונה, כל מי שמבין בערכו הציבורי של עיתון ובאחריותו הלאומית, יבוא ויעזור לנו בעבודה הקשה, שהיטלנו על עצמנו. יסייעו נא לנו לבנות ולשכלל במה נקייה למחשבתנו הציבורית בשעה חשובה וחמורה זו".

אני מתפעל מאוד משני המאמרים האלה, אף כי הם סותרים זה את זה. ביישוב הקטנטן, על קהל הקוראים הזערורי שלו, ישבו אנשים כבדי-ראש ונדיבי-רוח והרהרו בקול רם באופיו של הוויכוח הציבורי שהם רוצים לאפשר. הטרידה אותם שאלת אחריותם. הם רצו לעודד ויכוח, אבל חרדו הן מפני התוצאות של הרחבתו והן מפני התוצאות של הגבלתו.

הם היו ליברלים בנוסח המאה ה-19, שהתעניינו בפלורליזם - אבל גם בסייגים לפלורליזם. הם ראו את "חורבן העולמות" ואת "יצירת העולמות", וניסו לפלס דרך באמצע. זה היה מקומו המקוּוה של העיתון, וזה היה אחר-כך מקומו הטבעי.

"דאגות הקיום והפרנסה"

100 שנה רצופות של הופעת עיתון יומי במדינה הקיימת רק 70 שנה הן הישג יוצא מגדר הרגיל. אני חושב שיום הולדתו של "הארץ" הוא יום חג לכל אלה המוכנים להתפנות מחשבונות פוליטיים, מקָנאוֹת ומטינות, ולהכיר בתפקידה של עיתונות חופשית בכלל ושל "הארץ" בפרט.

יוצר "גלובס", חיים בר און ז"ל, אמר לי פעם שהוא חושב את "הארץ" ל"עיתון קדוש". אין הכרח לקבל את קדושת העיתון כדי להכיר בתפקיד חסר התחליף שהוא מילא בהתהוות אינטליגנציה ליברלית בארץ.

חייו של העיתון היו תלויים לו מנגד כמעט מיומו הראשון. כמעט משעשע לקרוא את המאמר מנובמבר 1922. "סידורו החדש של העיתון משחררו מדאגות הקיום והפרנסה, שהעיקו עליו ועיכבו את התפתחותו", הודיעה המערכת החדשה, בראשות ד"ר משה גליקסון. "קיום העיתון מובטח לזמן רב בערך. והמערכת החדשה [...] תוכל לעבוד במנוחה לשכלולו של העיתון".

ספק אם "הארץ" היה ראוי לאפיון הזה אפילו יום אחד בחייו. וזה בדיוק מה שמעניק נופך הירואי לשיורו. אלמלא היה עיתון פרטי, בבעלות משפחה אחת, מותר להניח ש"הארץ" היה חדל להתקיים, או שלא היה חדל להחליף ידיים לרעת רצינותו ובוודאי לרעת מחויבותו.

השראתו, אומץ לבו וגחמותיו

במובן הזה, יום השנה ה-100 הוא קצת שרירותי. "הארץ" שאנחנו מכירים נולד בעצם רק ב-1936, כאשר עבר לבעלותה של משפחת שוקן. האב, שלמה זלמן שוקן, מעשירי היהודים בגרמניה, איש אשכולות שהתמזגו בו ליברליזם אוניברסלי ועמקות יהודית, מסר את העיתון לאחד מבניו, גרשום, והעביר את עיקר עסקיו לניו יורק. גרשום שוקן יצר את "הארץ" בצלם השראתו, אומץ לבו וגחמותיו.

הוא היה, לפי דעתי, קרוב לרוחם של כותבי מאמר המערכת הראשון, זה מ-18 ביוני 1919, יותר מאשר לרוחם של כותבי המאמר מנובמבר 1922. "הארץ" שלו היה ליברלי, אבל לא דמוקרטי. דעתו על "קול ההמון" לא הייתה כדעת הרומאים הקדמונים. הוא לא היה שקול כנגד "קול שדי". שורתו של ביאליק, "ינסר לו כלבבו קול המון הכרך", הייתה תיאור הולם יותר למצב-דעתו. או אולי שלונסקי, בתיקון קל, "כותלי ביתי כחיץ לי ביני ובין עולם".

עריכתו של שוקן נתנה טעם מיוחד ל"הארץ", אבל גם דחקה אותו אל נישה קטנה יחסית. נכונותו לקרוא תיגר על מוסכמות חישקה את יורשיו. שוקן הרחיק את העיתון מן הזרם המרכזי במידה כזאת ש"הארץ" מוסיף להיבחן על יסוד השיעור של ריחוקו.

אני נזכר בשני מאמרים שעשו עליי רושם עצום בימי מלוך גרשום שוקן. אחד הופיע ב-1967, זמן קצר לאחר המלחמה, בימי האופוריה ההם. אני מנחש שכתב אותו ד"ר שלמה גרוס, שהיה חותם "פולס", והחזיק בתואר "יושב ראש מועצת המערכת". הוא גינה את "הדינאמיות השטחית" של החברה הישראלית. כשלעצמי, אני מסופק אם היא אופיינה אי פעם באופן שקט ומכאיב מזה, בעצם הימים שבהם התפתתה להאמין לא רק בניצחונה הצבאי אלא בהתאמתות כל מאווייה.

גימ"ל-שי"ניותו

את המאמר השני כתב שוקן עצמו, בדצמבר 1978, בחתימת "ג.ש.", בעמוד הראשון של "הארץ". זה היה למחרת מותה של גולדה מאיר. המאמר ההוא היה ההיפך הגמור לא רק מכל מה שנכתב באותו היום, אלא גם מכל מה שהורגש באותו היום.

גולדה מתה שבועות אחדים לאחר שבגין וסאדאת חתמו על הסכמי קמפ דיוויד. ההסכמים ההם המחישו את ההחמצה המזעזעת של ממשלת גולדה שמונה שנים קודם. אילו הייתה מוכנה לעשות בסתיו 1970 מה שעשה בגין בסתיו 1978, לא הייתה מלחמת יום הכיפורים, ממילא לא היה "מחדל", ומפלגת העבודה לא הייתה מאבדת את השלטון ב-1977.

אף על פי כן, גינונים של תרבות מחייבים אותנו לדבר באופן כלשהו בשבח המתים. על זה הסכימו אפילו בני פלוגתא מושבעים כחכמי ישראל וחכמי רומא. גרשום שוקן לא היה בכללם. אינני בטוח שהוא הפיק ביום ההוא את הצליל הנכון. יתר על כן, רשימה בעמוד הראשון, חתומה רק בראשי התיבות של שמו, העניקה נופך ארכאי ל"הארץ", הטעימה את משפחתיותו, והדגישה את עליונות הקפריזה בהתנהלותו. אבל שוקן אמר לפי דעתי את מה שהיה צריך להיאמר.

בני דורי, שגדלו על ברכי עיתונות מודפסת, ונעוריהם היו רחוקים מאוד מעידן האינטרנט, התרפקו על "הארץ" בדיוק מפני שמצאו בו את ההתרסה הקפריזית; מפני שמפעם לפעם נתקלו בחיווי נון-קונפורמיסטי כה מרעיש, עד שאנחת רווחה עצומה בקעה מחזותיהם. ׳הארץ׳ שם בפיהם את המילים שהם רק ניחשו.

זאת כמובן לא הייתה מתכונת לביסוס של מודל כלכלי. מכירה תקופתית של הספרים העתיקים ושל התמונות באוסף שיצר שלמה זלמן שוקן הכניסה יותר כסף לקופה המידלדלת מאשר ניפוץ האיקונין התקופתי של בנו גרשום.

ג.ש לא הגיע אל גימ"ל-שי"ניותו בן-יום. הוא גישש ומישש, הוא עשה ניסויים, הוא חיפש קורות גג ומקלטים. באמצע המאה ה-20 הוא היה חבר כנסת של מפלגה ליברלית קטנה, עד שהתברר לו שאין בה מקום לנון-קונפורמיות כלשהי. הקריירה הפוליטית שלו הסתיימה לאחר שנמנע מלהצביע לטובת ממשלת בן גוריון, שמנהיג מפלגתו היה שר המשפטים שלה. ראה זה פלא, חמש שנים אחר-כך הוא תמך בסיעת בן גוריון שהתפלגה ממפא"י, או לפחות פלרטט איתה. עקיבות לא הייתה שם, ובזיגזגים האלה היה אפשר לטעום טעם כמעט ניהיליסטי.

דמוקרטיה קפיטליסטית ליברלית

אני חושב שאולי במידת-מה ג.ש הנחיל את הטעם הזה לבאים אחריו. אין שום פגם בחוסר ודאות. אדרבה, חוסר ודאות הוא תכונתם הטבעית ביותר של ליברלים. צדק בהחלט משה גליקסון כאשר קרא תיגר ב-1922 על "אמת אחת קבועה ומנוסחת ללא שינוי וללא ערעור". אבל הנכונות להעמיד אמיתות מהוללות במבחן אינה צריכה לפטור איש מאיתנו מדבקות כלשהי בעקרונות.

"הארץ" היה נושא הדגל של דמוקרטיה קפיטליסטית ליברלית. הוא מוסיף להיות אכסנייתם הטבעית של דמוקרטים ליברליים, אבל לדעתי הוא התרחק קצת יותר מדי מהבטחת מייסדי הגלגול הראשון שלו, ש"בכל זאת לא יהיה עיתוננו 'במה חופשית' לכל רעיון ולכל דעה שהיא".

אינני חושב למשל שעיתון התומך בדמוקרטיה ליברלית צריך לארח אויבים מרים של הדמוקרטיה הליברלית; אלה המתלוננים על "דה לגיטימציה" של ישראל, אבל אינם חדלים לעשות "דה לגיטימציה" של דמוקרטים ליברליים. כיוצא בזה אינני חושב שעיתון התומך בדמוקרטיה ליברלית צריך להיות במה קבועה להתקפות רדיקליות על הציונות. עמוס שוקן צדק בהחלט כאשר אמר שהכיבוש הוא האקט האנטי-ציוני ביותר. אבל אינני בטוח שהמאבק נגד האנטי-ציונות הזו יוצא נשכר מנוכחותם של בעלי טורים ניהיליסטיים, המתענגים על עצם ההקנטה, אולי מפני שנכשלו זה כבר במבחן התקופתי של מקוריות.

את הג'יני הזה אי-אפשר להחזיר

צריך להגיד להגנת "הארץ", שהעיתונות הליברלית בכל העולם עברה תהליך, שאולי יאה לו האפיון "פמפלטיזציה", כלומר, התגייסות פוליטית, לפעמים במידה שקשה להבחין בין כתיבה עיתונאית לבין לשונם של כרוזים פוליטיים. במובן הזה יש פה חזרה מסוימת אל המקורות. העיתונות התחילה בכתיבת פמפלטים.

ההפרדה בין ידיעות לדעות בעיתונות המערבית התפתחה רק באמצע המאה ה-20. רק בשנות ה-60 היא השתכללה לכלל הפרדה הרמטית בין מה שליצנים קראו "דת ומדינה", כאשר הדעות הן "הדת", והידיעות הן "המדינה". ההפרדה עדיין קיימת, אבל היא נעשית נומינלית, מפני שדעות מחלחלות עכשיו בגלוי אל עמודי החדשות, בדרך-כלל באמצעות "פרשנויות", אבל בהדרגה, יותר ויותר, באמצעות הכללת דעות גלויות בידיעות חדשותיות.

עורך רב שנים של ה"וושינגטון פוסט", ליינארד דאוני, היה נמנע מלהצביע בבחירות, כדי שהוא לא ייחשד במשוא-פנים פוליטי. הוא הגזים. אבל כיום, רפורטרים מקילים על קוראיהם לדעת בדיוק מה הם חושבים על מושאי כתיבתם. זה נכון באמריקה, זה נכון בישראל, זה נכון גם ב"הארץ". יש מקום להצטער על זה, אם גם ברור למדי שאת הג’יני הזה אי-אפשר עוד להחזיר לבקבוק.

כך או כך, ענייני כאן אינו ביקורת תוכן או עריכה על "הארץ". ענייני הוא חגיגי בהחלט. 100 שנות חייו של "הארץ" מעניקות לו את הזכות לטעון לניצחון. ואני חושב שניצחונו הוא ניצחון כללי של התרבות ושל החברה בישראל. "הארץ" הוא בבת עינם של מגיני הדמוקרטיה. אני מציע ברצינות גמורה שגם מתנגדיו הפוליטיים יכירו בזה.

מה טוב שבעלי "הארץ" הסכימו לכלול אותו באוסף המדהים של העיתונות העברית והיהודית עלי רשת (jpress.nli.org.il). לפי שעה, הוא מגיע רק עד 1945, אבל בוודאי לא ירחק היום ויהיה אפשר לעיין בשאר. זה אוצר בלום שפשוט אסור להחמיץ.

מעלעול בדפי העיתון גיליתי שהלוגו של העיתון היה מנוקד בין הולדתו, ביוני 1919, עד העברתו לידי בעליו הבאים, בנובמבר 1922. אפילו חלק מכותרותיו היו מנוקדות. רעיון לא רע, היכול להעניק השראה גם כיום, לפחות בגיליון 100 השנה של יום ג' הבא. לוגו מנוקד בבקשה, ויום הולדת שמח ל"הארץ".

עוד כתבות

שינויי מזג אויר/ צילום:  Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב

הירוק היום אפור מאוד: 30 סיבות ללכת על ירוק

כבר 20 שנה שבכל שנה נרשמה עלייה בטמפרטורה הממוצעת, 2,240 אנשים בישראל מתים מוות מוקדם בכל שנה בגלל זיהום האוויר, ובירת אינדונזיה שוקעת בקצב של 25 ס"מ בשנה ● 30 סיבות למה צריך להיות לכם אכפת ממה שקורה סביבכם

סוחרים בוול סטריט / צילום: רויטרס

נעילה שלילית בארה"ב; טראמפ הקפיץ את המכס על יבוא פלדה מטורקיה

הנפט נופל מעל ל-2% ● המסחר באירופה ננעל בירידות ● מזכיר האוצר האמריקאי סטיבן מנוצ'ין ציין כי הייתה התקדמות משמעותית במשא ומתן בשבוע האחרון, אך סין מקררת מעט את האופטימיות ● בורסת יפן בחופש

טראמפ מחמם את שוק הנדל"ן בגרינלנד / צילומים: רויטרס, shutterstock, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

טראמפ מחמם את שוק הנדל"ן בגרינלנד (והוא עדיין יותר זול מאשר בתל אביב)

התושבים בגרינלנד לא שמחו לשמוע שנשיא ארצות הברית מעוניין לקנות את האי שלהם ● אבל, המתווכים מספרים שתשומת הלב שהופנתה לעיר מזניקה עוד יותר את המחירים הגבוהים מלכתחילה

בנימין נתניהו / צילום: רויטרס

נתניהו לא התקדם עם הרכבת הממשלה, אך מתכנן נסיעה ליפן

20 ימים חלפו מאז קיבל נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה, אך נראה כי המו"מ תקוע ● חדשות 12 פרסמו כי רה"מ שוקל נסיעה ליפן החל ממוצאי שבת

הדור שמגיע לו הכול פוגש בשוק פיננסי שאין לו לתת / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק

מה קורה כשהדור שמגיע לו הכל פוגש עולם פיננסי שאין לו מה לתת

ילידי שנות ה-70 המאוחרות ואילך נולדו לתקופה של צמיחה כלכלית ושינויים תעשייתיים וטכנולוגיים מרחיקי לכת ●  קל לזנוח את ההתייחסות למה עלול לקרות אם הצמיחה הזו תיעצר או אפילו רק תואט באופן משמעותי

ישראל זינגר / צילום: שלומי יוסף

ראש עיריית ר"ג לשעבר תובע חצי מיליון שקל ממחליפו בתפקיד

ישראל זינגר הגיש תביעת דיבה נגד ראש עיריית ר"ג המכהן כרמל שאמה-הכהן, בטענה כי יזם חקירה פלילית נגדו ואף ליווה וליבה את החקירה בפייסבוק ● טוען כי לפרסומים השליליים של שאמה-הכהן נגדו היה חלק משמעותי בהפסד שלו בבחירות לעירייה ב-2018

כידן דהרי וירון אדיב  / צילום: איל יצהר, גלובס

"הקונץ זה לקנות אדמה בזול": היזמים שמפסיקים לפזול הצידה

מאז רכשו את תנופורט לפני שנתיים וחצי, הבעלים החדשים ירון אדיב וכידן דהרי עסוקים בהשבחת נכסי החברה ● הם שקלו לרכוש את השליטה בבזק כי "הייתה הזדמנות עסקית", אך החליטו להישאר עם מה שהם יודעים לעשות – נדל"ן בארץ, בלי פזילות החוצה, לא לקנאביס ואפילו לא לנדל"ן בחו"ל

אדם נוימן, מייסד ומנכ"ל WeWork ומסיושי סאן, מייסד ומנכ"ל סופטבנק / צילומים: Noam Galai, flicker, shutterstock

דיווח: סופטבנק מכינה חבילת מימון להשתלטות על WeWork

על פי דיווחים, הענקית היפנית הכינה חבילת מימון במטרה להשתלט על החברה להשכרת חללים משותפים ● בתחילת החודש ביטלה החברה את ההנפקה הצפויה

חדווה בר / צילום: יונתן בלום, גלובס

בלי ארנק, בלי כרטיסי אשראי: האם מתקרב היום שבו נצא מהבית "רק עם הסמארטפון"

כסף מזומן? "יהיה הרבה פחות, רוב התשלומים יעברו דרך המובייל" ● תשלומי חשבונות? "לישראל ייכנסו גורמים זרים, וביניהם אפל וגוגל. אפליקציות התשלומים ישנו את חיינו" ● והבנקים? "בעוד שנה יתחיל לפעול בישראל בנק דיגיטלי" ● המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, בראיון ל"ליידי גלובס"

דונלד טראמפ/ צילום: רויטרס

ארה"ב נסוגה לחלוטין מצפון סוריה; הכורדים יאפשרו לאסד להתפרס בגבול טורקיה

עם התקדמות הכוחות הטורקיים, טראמפ הורה על יציאת כאלף חיילים מאזור הקרבות ● לאור הנטישה האמריקנית, הכורדים הגיעו להבנות עם המשטר על כניסתו לשטחים שהיו בידיהם מאז תחילת המלחמה

הרברט דיס, מנכ"ל פולקסווגן / צילום: REUTERS/Axel Schmidt

פולקסווגן מעכבת החלטה לבניית מפעל רכבים חדש בטורקיה בעלות של 1.4 מיליארד דולר

על רקע התקיפה הצבאית של טורקיה את כוחות הכורדים בגבול סוריה הצפוני, יצרנית הרכבים הגדולה בעולם נוקטת עמדה ● בהמשך להטלת מכסים ע"י טראמפ על פלדה מיובאת מטורקיה, הלירה הטורקית מתאוששת לאחר שבשוק ציפו למכה נוקשה יותר

נפתלי בנט, איילת שקד / צילום: שלומי יוסף, עיבוד תמונה: טלי בוגדנובסקי

מהמעטפות לוועדות - כמה אתם שולטים בחדשות הפוליטיות?

בכמה גדל שיעור ההצבעה במעטפות הכפולות, מי עומד בראש ועדת החוץ והביטחון ומי עוד חבר בסיעה של שקד ובנט?

עמוס לוזון / צילום: איל יצהר

תביעות ענק ומוניטין בצניחה: דורי בנייה הרימה ידיים. כך זה נראה מאחורי הקלעים

הליך משפטי של חברת אינסטלציה לגביית חוב הוביל את החברה להגשת בקשה להקפאת הליכים ● בדיקת "גלובס" מגלה שהחברה איננה מעורבת בשום פרויקט נדל"ני, וכי לקריסתה "אחראים" פרויקטים שבנתה בעבר ושבגינם היא נתבעת על ליקויים רבים

הפגנה נגד הפשיעה והאלימות בחברה הערבית /צילום : רויטרס

ההשקעה בחברה הערבית תניב תשואה לכל המשק

תוכנית 922 שהקצתה 15 מיליארד שקל לשיפור מצבה של האוכלוסייה הערבית בישראל עומדת לפוג ב-2020 • לאור ההצלחה נדרשת כעת תוכנית המשך • השקעה גדולה במגזר הערבי תניב תשואה לכלל המשק - רק צריך לגלות מנהיגות • "גלובס" מנתח את דרישות המגזר הערבי

מה אפשר לקנות ב-1.2 מיליון שקל בדרום הארץ / צילום: טלי בוגדנובסקי

איזו דירה תוכלו לקנות ב-1.2 מיליון שקל בדרום הארץ

דירת 3 חדרים באילת, קוטג' דו משפחתי במצפה רמון, דירת 4 חדרים בבאר שבע או וילה בת 6 חדרים בדימונה

מוחמד סעוד הבלוגר הסעודי / צילום: צילום מסך מתוך טוויטר

מוחמד סעוד, המוכר בכינויו "הבלוגר הסעודי": סוחטים אותי

מוחמד סעוד המפרסם חדשות לבקרים ציוצים בעד ישראל וראש הממשלה נתניהו בחשבון הטוויטר שלו, ואף נפגש עם נתניהו לפני מספר חודשים, מאשים את האקטיביסט באיומים ● זאת בתגובה לציוץ שפרסם רותם בו נכתב: "לא מציע לך להיכנס איתי ראש בראש כי זה יגמר רע מאד בשבילך"

טראמפ וארדואן במטה נאט"ו בבלגיה ביולי / צילום: רויטרס

טראמפ עוצר את שיחות הסחר עם טורקיה ומקפיץ את המכס על יבוא פלדה

בנוסף הודיע נשיא ארה"ב כי המכס על פלדה מיובאת מטורקיה יעלה ל-50% וכי הוא צפוי להטיל סנצקיות גם נגד בכירים טורקים

יעקב ליצמן / צילום: כדיה לוי

משרד הבריאות בסיבוב פרסה: האם ביטול ההפרטה יציל את המכונים להתפתחות הילד

הורים שלא מצליחים להשיג תור לילדיהם במכון ציבורי להתפתחות הילד, יכלו בעשור האחרון לפנות למטפל פרטי ולקבל החזר התוצאה: מטפלים רבים עברו לעבוד בפרטי, והתורים הציבוריים התארכו ● ל"גלובס" נודע כי משרד הבריאות מתכוון לבטל את ההפרטה ולהפסיק את שיטת ההחזרים

צילום: shutterstock עיבוד: טלי בוגדנובסקי

מה אומר האופן שבו אנחנו מגישים הוצאות בעבודה על האופי שלנו

האם תגישו בקשה להחזר על הקפה ששתיתם בזמן שמילאתם את תפקידכם, או שתבדקו את גבולות המעסיק עם בקשה להחזרים מופרכים כמו הדברת פרעושים בבית? ● מחקרים ארגוניים ופסיכולוגים מגלים כי דוחות הוצאה שעובדים מגישים מלמדים הרבה על יחסם לכסף ולמקום העבודה

נתניהו ומנדלבליט/  צילום: אלכס קולומויסקי / ידיעות אחרונות

היועמ"ש נגד "התערבות נתניהו במדיניות האכיפה ביו"ש": "צבר מקרים חמורים, פגיעה בשלטון החוק"

עו"ד ארז קמיניץ במכתב חריף: ראש הממשלה ושר הביטחון נתניהו פועל למנוע פינוי התיישבות לא חוקית ביהודה ושומרון ● בפגישה שנערכה מנדלבליט דרש מנתניהו כי יבהיר כי אסור למשרדו להתערב בהליכי האכיפה והפיקוח בהתנחלויות