נגוזי אוקונג’ו–איוולה / צלם: ענבל מרמרי
נגוזי אוקונג'ו-איוולה באמת לא הייתה צריכה את התפקיד הזה. ב-2011, כשפנה אליה נשיא ניגריה דאג גודלאק ג'ונתן, היא כבר הייתה הרחק מארץ מולדתה, משייטת בין תפקידים בכירים במטה הבנק העולמי בוושינגטון די.סי. "הוא חשב שהמצב הפיננסי בניגריה מאתגר", נזכרת אוקונג'ו-איוולה בשיחה בין השניים. "מאתגר", בהקשר הזה, הוא אנדרסטייטמנט: ג'ונתן ביקש ממנה לחזור למשרת שרת האוצר של ניגריה, שאותה מילאה כמה שנים קודם לכן, כדי להיאבק בשחיתות הבלתי אפשרית ששיתקה את כלכלת המדינה האפריקאית.
רוב השחיתות, כך גילתה, נגעה לאופן שבו התנהלה תעשיית הנפט: המכרזים והחשבונות שהגישו העוסקים במלאכה, שכללו עובדים פיקטיביים בהיקפי ענק. תעשייה זו נמצאת בניגריה באחריות משרד הגז והנפט, ולא האוצר, כך שאוקונג'ו-איוולה חיפשה פתרון יצירתי. "היו שמועות על תרמיות רחבות היקף", היא נזכרת בראיון ל"גלובס". "לא הייתה לי נגיעה למכרזים ולהחלטות, אבל היה דבר שיכולתי לעשות: לדרוש את המסמכים הרלוונטיים ולערוך עליהם ביקורת חשבונאית". מתוך 8.4 מיליארד דולר של חשבונות שהוגשו לממשלה בתחום הזה, התגלו לדבריה חשבונות מזויפים בסדר גודל עצום של 2.5 מיליארד דולר. כאשר סכומים כאלה מונחים על הכף, אין פלא שכל התותחים הופעלו נגד אוקונג'ו-איוולה.
"המושחתים לא יושבים בחיבוק ידיים כשמנסים למגר את השחיתות, ולעתים קרובות מדובר באנשים עם הרבה כוח", היא אומרת. "הם תקפו אותי אישית, הפחידו, איימו, ניסו להדביק לי האשמות כאילו אני המושחתת. בשלב מסוים חטפו את אמא שלי, והחוטפים אמרו שישחררו אותה בתנאי שאתפטר מתפקידי ואעזוב את המדינה. סירבתי. אחרי חמישה ימים החוטפים, שהחזיקו אותה באמצע יער, הרגישו שהעסק מתחמם יותר מדי. גם אז הם לא ממש שחררו אותה, אלא השאירו אותה לבד והיא ברחה. היא לא ידעה אם הם יחזרו והייתה מוכת אימה. כשיוצאים למלחמה כזאת צריך הרבה אומץ, הרבה כוח עמידה. המושחתים יכולים להכתים את תדמיתך, לפגוע בך, אפילו להרוג אותך".
היו רגעים שחשבת לוותר?
"כן. אילו חלילה אמא שלי הייתה נהרגת, הייתי מרגישה שהמחיר גבוה מדי. למרבה המזל קיבלנו אותה בחזרה. אבא שלי היה גורם מאוד חשוב בסיפור הזה. הוא אמר 'האנשים האלה מנסים להפחיד אותך, אבל אנחנו לא ניסוג'. זו הייתה אשתו שנחטפה, והוא זה שעודד אותי וחיזק אותי. אני זוכרת שהוא אמר: 'אמא ואני כבר בני יותר מ-80, סיימנו את החלק המועיל של חיינו. אם היא לא תחזור זה המחיר שנשלם, אבל את לא הולכת לשום מקום'".
את המקרה הזה, ועוד רבים אחרים ממאבקה ארוך השנים לניקוי הכלכלה הניגרית, מתארת אוקונג'ו-איוולה ב"להילחם בשחיתות זה מסוכן", אחד הספרים שכתבה. "רציתי להראות לדור הצעיר שלא כל פוליטיקאי הוא מושחת, ושאפשר להילחם בתופעה הזאת", היא אומרת.
זו גישה אופטימית, אבל שחיתות היא עדיין בעיה קשה באפריקה בכלל ובניגריה בפרט.
"נכון, אבל זו גם בעיה שבכל פעם שאנשים מדברים על אפריקה, הם מדברים על שחיתות. שחיתות יש בכל מקום: בארצות הברית, בברזיל, באוקראינה, בישראל. אפילו במדינות הנורדיות - ראית מה קרה עם דנסקה בנק (הבנק הגדול בדנמרק, שהסתבך בשנה שעברה באחת מפרשות הלבנת ההון הגדולות אי פעם). ויש עוד נקודה: הכסף של השחיתות שיוצא מאפריקה, היכן הוא מוחזק? בבנקים באירופה, בארה"ב ובמקלטי מס. כך שיש שני צדדים לשחיתות".
הזכרת את ישראל, שאמנם נמצאת מעל ניגריה במדד השחיתות העולמי, אבל יחסית לעולם המערבי אינה במצב טוב במיוחד. ב-2017 היינו במקום ה-32 בדירוג המדינות הנקיות משחיתות, ב-2018 ירדנו למקום ה-34. מה זה אומר עלינו ומה צריך לעשות?
"הדרך הטובה ביותר לטפל בשחיתות היא להגביר את השקיפות במוסדות ובתהליכים השלטוניים, כאקט של מניעה. אבל זה גם עניין של ערכים: אם מתחילים לראות יותר שחיתות בישראל, את צריכה לשאול את עצמך מה קורה לערכים בחברה הזאת, מה אתם מייצגים כאנשים וכמדינה, מה אתם מלמדים את הילדים בבתי הספר. האם אנשים משחקים על פי כללי המשחק? האם יש לכם את החוקים הנכונים כדי לגרום להם לעשות זאת? האם יש אנשים שיכולים לצאת ללא פגע, שהם חסינים כאשר אינם מצייתים לחוק?".
משקיעים חוששים מאפריקה, דרושות ערבויות
אוקונג'ו-איוולה (Ngozi Okonjo-Iweala) נחשבת כיום לאחת הכלכלניות המובילות בעולם בתחום הפיתוח, בעיקר של מדינות אפריקה, ולאחת מקובעות המדיניות הכלכלית הבולטות שיצאו מהיבשת בעשורים האחרונים. המגזין "פורצ'ן" בחר בה ב-2015 לאחת מ-50 המנהיגים הגדולים של העולם, שנה לאחר שהוכתרה לאחת ממאה האנשים המשפיעים בעולם של המגזין "טיים". ב"פורבס" היא כיכבה במשך חמש שנים כאחת ממאה הנשים החזקות בעולם.
כשרת האוצר של ניגריה, מלבד המאבק בשחיתות, היא פעלה לשחרור המדינה מחובות אדירים ולביצוע רפורמות כלכליות הכרחיות, כמו הקטנת הסובסידיות הממשלתיות. בבנק העולמי היא הגיעה לתפקיד השני בחשיבותו, מנכ"לית הארגון. היא גאה במיוחד במנגנון שפיתחה בו לתיעול מהיר של משאבים למדינות המשוועות לכך בעת משבר, דוגמת בצורת קשה, וכן בתוכנית הלוואות לטווח ארוך למדינות העניות בעולם. כיום היא מכהנת בתפקידים מרכזיים בארגוני פיתוח של אפריקה, לצד כהונתה כיו"ר ארגון החיסונים הבינלאומי גאבי (GAVI), וכדירקטורית בחברות כמו הרשת החברתית טוויטר והענקית הפיננסית סטנדרד צ'רטרד.
לתל אביב הגיעה אוקונג'ו-איוולה בשבוע שעבר, כחלק ממשימות הפיתוח שהיא לוקחת על עצמה. היא ערכה ביקור בזק שבמסגרתו קיבלה דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת ת"א, והייתה אורחת של האגודה לפיתוח בינלאומי סיד ישראל (ר' מסגרת). קודם לראיון היא כיכבה בפורום של אנשי עסקים וחברות ישראליות, סטארט-אפים וחברות בוגרות יותר, שמחפשות שביל כניסה לאפריקה. ההתלהבות שלה סוחפת, אבל היא גם יודעת היטב מה החסמים.
"אני רוצה שסטארט-אפים מישראל ייכנסו לאפריקה", היא אומרת, "אבל זה מצריך סוג מסוים של תמיכה ממשלתית. קרנות הון סיכון ומשקיעים אחרים חוששים להשקיע בחברה שפועלת באפריקה, מפני שהם חושבים שזה מסוכן. אם ממשלת ישראל תפתח מנגנון ערבויות שיצמצם את החשש מהפסד, זה יכול להניע את התהליך הזה. וחבל לא להניע אותו, כי אחרת ישראל תחמיץ הזדמנות גדולה. הזמן להיכנס הוא עכשיו, כאשר ביבשת המתפתחת יש כל כך הרבה הזדמנויות".
בכינוס עצמו היא עוצרת בשלב מסוים את השיחה, ומפנה את מבטה לעבר אמיר סבהט וטסמה סמואל, אנשי עסקים צעירים ממוצא אתיופי שנוכחים בפורום. "אני רוצה לשאול את חבריי האפריקאים איך הם רואים את הדברים", היא אומרת לנוכחים, ומשאירה לשניים את זכות הדיבור. מאוחר יותר תתפוס אותם לשיחה קצרה בחוץ, ותשאל איזה יחס הם מקבלים בישראל ואם הם זוכים להזדמנויות שוות.
יש שיגידו שאוקונג'ו-איוולה עצמה לא קיבלה הזדמנות כזאת. בתחילת השנה התפטר במפתיע נשיא הבנק העולמי הקודם, ג'ים יונג קים. היא, בתגובה, הצהירה על רצונה בתפקיד. בשיחה שקיימה עם ריצ'רד קווסט בפורום הכלכלי בדאבוס, אמרה בדרכה העדינה שאם התנאים יבשילו ובעלי המניות יבחרו בה כמועמדת, כנהוג בבנק, היא תתמודד על הנשיאות. במשך 73 שנות קיומו של הבנק העולמי, מעולם לא כיהן כנשיאו אדם שאיננו אמריקאי (ג'ים יונג קים היה אזרח אמריקאי ממוצא קוריאני), ומעולם לא כיהנה בתפקיד אישה. ודאי לא אישה אפריקאית שמקפידה על לבוש מסורתי צבעוני, הכי רחוק שאפשר מגברים לבנים בחליפות.
רבות מהמדינות החברות בבנק העולמי מסתייגות מההגמוניה האמריקאית בהנהגתו, והצעד של אוקונג'ו-איוולה - שהייתה מועמדת לתפקיד גם ב-2012 - התפרש גם כאקט הצהרתי. אלא שבעלי המניות בבנק לא התעניינו בכך, וגם לא בעמדות שהיא מייצגת. לאחר שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיעה כי בעיניו בתו איוונקה היא מועמדת ראויה לתפקיד, נבחר מי שהיה המועמד היחיד שהוצב לבחירה, דיוויד מלפס.
למלפס אולי אין קשרי משפחה עם טראמפ, אך גם הוא נחשב לנאמנו. הוא התבטא בעבר בביקורתיות רבה נגד הבנק העולמי שיוביל כעת, ובין היתר התנגד לגובה המימון שניתן למדינות מתפתחות - בדיוק ההיפך מהקו שאוקונג'ו-איוולה יכולה הייתה להוביל. כשהיא נשאלת על כך היא מגיבה בנימוס: "לא בחרו בי כמועמדת, וזה בסדר מבחינתי כל עוד יש בבנק אנשים טובים. אני מאושרת לעבוד בפיתוח, זו התשוקה שלי".
נראה שהמינוי הזה רק מדגיש עד כמה הבנק העולמי נשלט בידי ארה"ב. מה את חושבת על כך?
"אי אפשר לומר שהבנק העולמי חסר פגמים, אבל אילו הוא לא היה קיים - היה צריך להמציא אותו. אני מאמינה בפיתוח באמצעות בנקאות מולטי-לאטרלית, שמערבת מדינות רבות. הן אלה שיכולות להשיג תוצאות וליצור פיתוח בר קיימא, וזו משימה שהעולם התגייס אליה".
זו אכן משימה חשובה, אבל קיימת תפיסה שהבנק העולמי, ולצדו קרן המטבע, מייצגים סוג של אימפריאליזם כלכלי שדרכו המערב שולט בשאר העולם.
"זה היה נכון יותר בעבר, בשנות ה-70 וה-80, כאשר הבנק אולי לא הקשיב מספיק. אני לא אומרת שהמוסדות האלה מושלמים עכשיו, הם עדיין לומדים והם צריכים להמשיך ללמוד, אבל הם התפתחו והשתנו - למשל דרך פתיחת משרדים במדינות השונות. בשנות ה-90, כאשר עבדתי בבנק תחת הנשיא ג'ים וולפנזון, הייתה מגמה חזקה לקרב אותו לאנשים, לעבוד עם מקומיים. זה היה שינוי גדול, והוא השתלם. כך שאני לא חושבת שאפשר להגדיר היום את הבנק כבעל רוח אימפריאליסטית. אולי בימים עברו, אבל לא עכשיו".
כך שכנעתי את הנושים לוותר לניגריה
חייה של אוקונג'ו-איוולה היו רצופי ניגודים עוד מראשיתם. היא נולדה בעיירה אוגוואשי-אוקו שבדרום ניגריה, לשני הורים אקדמאים - אביה היה פרופסור למתמטיקה וכלכלה, אמה לסוציולוגיה. בגיל שנה נסעו השניים ללמוד באוניברסיטאות בחו"ל, וסבתה גידלה אותה עד גיל 9. כמו נגוזי עצמה, גם אביה עבד עבור ארגון בינלאומי - 15 שנה באו"ם, עד שחזר לארצו והפך למלך.
מלך?
"כן. הוא שליט מסורתי שאחראי על כ-70 אלף איש בעיירה. הוא מטפל באופן שבו נעשים עסקים, על השגשוג של האזור, כמובן תוך שיתוף פעולה עם הממשלה. משפחתי הייתה על כס המלוכה הזה מאז המאה ה-19. אבל זה לא משהו שאני מדגישה בקורות חיי, כי בארצי יש הרבה ממלכות קטנות".
קשה להגיד שהמשך חייה של אוקונג'ו-איוולה היה מלכותי במיוחד. נעוריה, מגיל 12 ועד 15, עמדו בצלה של מלחמת אזרחים - מלחמת ניגריה ביאפרה הנוראה, שהעולם זוכר ממנה את תמונות הילדים המורעבים ונפוחי הבטן. משפחתה הייתה "בצד הלא נכון" של חבל ביאפרה, שתושביו בני שבט האיגבו ניסו לפרוש מניגריה ולהקים מדינה עצמאית - ודוכאו ביד קשה.
כאשר בגרה, רצתה לנסוע ללמוד באוניברסיטה בחו"ל, ואביה התנה זאת בכך שבכל מקום שבו תרצה ללמוד - עליה להתקבל לאוניברסיטה הטובה ביותר. היא התקבלה גם לקיימברידג' וגם להרווארד, בחרה באחרונה, והמשיכה לדוקטורט על כלכלה באזורים כפריים שעשתה ב-MIT. לאחר מכן התקבלה לעבוד בבנק העולמי. "זו הייתה עבודת החלומות שלי, לעבוד בפיתוח כלכלי, אבל תמיד ידעתי שאחזור לניגריה לתרום שם".
ההזדמנות הראשונה הגיעה כאשר הנשיא דאז אולוסון אובסנג'ו ביקש ממנה לסייע בפתרון בעיית החוב הכבד שרבץ על ניגריה, הצעה שהובילה לימים למינויה לשרת האוצר ב-2003. החוב של המדינה עמד אז על 30 מיליארד דולר למועדון פריז, ארגון של כלכלנים מ-20 מדינות עשירות שמספק שירותי גיוס חוב. "כאן הניסיון שלי בבנק העולמי, שבו עזרתי למדינות אחרות להיפטר מנטל החובות, נכנס לתמונה", אומרת אוקונג'ו-איוולה.
בפניה עמדו שתי משימות מורכבות. הראשונה: להוכיח שאף שניגריה היא מדינת נפט (אז מחירי הנפט היו גבוהים), ועל כן עשירה לכאורה, היא למעשה ענייה מאוד - אם מחלקים את רווחי הנפט ביחס למספר התושבים. השנייה: להוכיח שניגריה מבקשת ברצינות לשקם את כלכלתה, באמצעות רפורמות ומאבק בשחיתות. מאמציה הוכתרו בהצלחה, ותוצאתם הייתה מחיקה של יותר ממחצית החוב - 18 מיליארד דולר.
לאחר מכן הפכה אוקונג'ו-איוולה לשרת החוץ של ניגריה, אך זכתה להצלחה פחותה. "אני לא מאוד דיפלומטית", היא צוחקת, "יש לי טמפרמנט שמתאים יותר לשרת אוצר מאשר לשרת חוץ. בסוף החלטתי להתפטר". היא הצטרפה כעמיתת מחקר למכון ברוקינגס למדיניות חברתית בוושינגטון, לפני שנקראה בחזרה לבנק העולמי - הפעם כמנכ"לית.
את אולי לא דיפלומטית, אבל היום נראה שגם הדיפלומטים המקצועיים מתקשים לשמור על היציבות הכלכלית העולמית. מה עמדתך בנוגע למלחמת הסחר המחריפה בין ארה"ב לסין, ועל הצעדים שטראמפ נוקט נגד חברות סיניות כמו וואווי?
"אני חושבת שמוכרחה להיות דרך אחרת לעשות את הדברים, מפני שיש להם השפעה חמורה על הכלכלה הגלובלית. סין צריכה לנקוט פעולות בתחום הקניין הרוחני והשמירה על זכויות יוצרים, אבל חייבת להיות דרך לנהל איתה דיאלוג כדי שהיא תבין שזה עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלה. כולנו מקווים שהמתח יפחת, שסין תישאר ליד שולחן הדיונים ושארה"ב תיישם גישה דיפלומטית יותר כדי להגיע לפתרון".
דירקטורית בטוויטר שרוצה יותר רגולציה
אם כבר הזכרנו את טראמפ, אוקונג'ו-איוולה היא הדירקטורית הטרייה ביותר בטוויטר, הרשת החברתית החביבה על נשיא ארה"ב. היא אמנם פעילה בטוויטר כמשתמשת מאז 2011, ורואה בה דרך יעילה לחלוק אינפורמציה בנושאי פיתוח כלכלי, אבל בדרך כלל מקבלת הצעות לשבת בדירקטוריונים של בנקים וגופי פיתוח. לפני כשנה הגיעה אליה פנייה ממגייס מטעם החברה, שקישר אותה לג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר ואחד ממייסדיה. "דיברנו על דרכים שבהם הפלטפורמה הזאת יכולה לעזור לתקשורת בין אנשים שנמצאים בתחתית הסולם החברתי. ראינו שאנחנו חולקים אותם ערכים ומטרות, והתלהבתי".
השאלה היא אם טוויטר לא גורמת יותר נזק מתועלת. נשיאים וראשי מדינות כבר לא טורחים להתייצב במסיבות עיתונאים ולענות על שאלות, אלא פשוט מצייצים.
"מה שטוויטר עשתה זו דמוקרטיזציה של התקשורת, גם לאלה שלמעלה וגם לאלה שלמטה. כל אחד יכול לצייץ את דעתו. במובן הזה הפלטפורמה עשתה דבר טוב: אנשים יכולים להגיע ישירות לאנשים אחרים וליצור שיחה פתוחה, וזו המטרה. גם את עמדת הנשיא כבר לא צריך לקרוא דרך גורם מתווך. אבל כמובן, צריך להיות צרכן מודע: אם קובע מדיניות מצייץ משהו, צריך להפעיל שיקול דעת ולהחליט אם את מקבלת את הדברים או לא. זה שמישהו צייץ משהו - לא אומר שהוא נכון.
"המטרה של טוויטר היא ליצור פלטפורמה שבה איכות הדיונים גבוהה, והיא עדיין עובדת על זה. עדיין יש לה בעיות כמו פייק ניוז, עלבונות ובריונות. ג'ק דורסי ממוקד לחלוטין בשיפור פני הדברים, באמצעות בינה מלאכותית ופיקוח אנושי. עוד לא השלמנו את המשימה, אבל אלה הכוונות של הדירקטוריון וההנהלה".
מה את חושבת על הקריאות לפרק גופים כמו פייסבוק וגוגל, שהפכו למעין מעצמות-על של העידן הדיגיטלי?
"המדיה החברתית והפלטפורמות הדיגיטליות כאן כדי להישאר, וזה אומר שיש להם הרבה מאוד כוח. אבל אלה שחושבים שצריך לפרק את חברות הענק האלה כדי להמעיט מכוחן, טועים. המסלול שצריך לבחור בו הוא רגולציה. אלא שהבעיה היא שהרגולציה בתחומים האלה מפגרת בשנות אור אחרי השינויים בתחום, והמדינות השונות חייבות לעבוד מהר יותר כדי לפתור זאת. אפילו אם יפרקו את חברות הענק, עדיין יהיה צורך להחיל את הרגלוציה המתאימה על החברות הקטנות יותר שייווצרו, שכן כל אחת מהן תוכל לגדול מחדש בקצב עצום".
במה רגולציה כזאת צריכה להתמקד בעינייך?
"קודם כל, צריך לגרום לפלטפורמות השונות לגלות יותר אחריות. כאשר הן נוסדו, איש לא העלה בדעתו שאפשר לעשות בהן שימוש לרעה בהיקף כזה, ועכשיו מתברר שזה אפשרי וגם נעשה. בנוסף הממשלות צריכות לחשוב על רגולציה שתגן על אנשים ועל פרטיותם, ויעזרו לחברות לטפל בכמה מהתופעות הרעות שרואים בפלטפורמות האלה. צריך לחוקק חוקים שיאפשרו להסיר תכנים מסוימים, ולמנוע מאנשים להשתמש ברשתות החברתיות כדי לקדם מסרים של קיצוניות שמזיקים לעולם".
הקשר המקומי של אוקונג'ו-איוולה
"הטכנולוגיה הישראלית עושה דברים טובים עבור העניים ביותר"
פרט לשלל תפקידיה הבינלאומיים, אוקונג'ו-איוולה מכהנת גם כיו"ר משותף של לומוס הישראלית. החברה, שמאחוריה עומדים היזמים דוידי וורטמן וניר מרום, היא חלק מגל חברות האימפקט שמתגבר בשנים האחרונות: עסקים שפועלים למטרות רווח, אך מציבים כיעד שווה בערכו קידום מטרות חברתיות וסביבתיות.
לומוס מספקת פתרונות אנרגיה סולרית לבתים ולעסקים קטנים ברחבי אפריקה, ומאפשרת לצרכנים לשלם על החשמל המופק דרך הטלפון הסלולרי, במחירים סבירים. "הגישה לחשמל באפריקה עדיין פרובלמטית, כמעט מחצית מהבתים ללא חשמל", אומרת אוקונג'ו-איוולה, "כך שזו טכנולוגיה ישראלית שעושה דברים טובים עבור העניים ביותר, ומצד שני לא מדובר בצדקה, אלא בחברה עסקית".
זוהי, כמובן, רק טיפה בים הפיתוח שנדרש באפריקה. אוקונג'ו-איוולה שואפת לחבר ליבשת טכנולוגיות ישראליות בתחומי החקלאות, הבריאות, הרפואה המונעת והחינוך. כל זה, היא אומרת, יתאפשר רק אם יהיה גב ממשלתי ישראלי שיספק רשת ביטחון מסוימת למשקיעים בחברות כאלה.
הגוף שמארח את אוקונג'ו-איוולה בישראל, סיד - האגודה לפיתוח בינלאומי וחברתי בר קיימא - הוא ארגון עולמי ותיק שנוסד בשנת 1957. חברים בו יותר מ-3,000 חברות וארגונים ב-80 מדינות, והוא עובד עם עמותות, מוסדות אקדמיים, מנהיגים פוליטיים ומומחים לפיתוח כלכלי.
סיד ישראל מאגד יותר מ-130 חברות מסחריות, ארגוני חברה אזרחית ומוסדות הפועלים בתחומי הסיוע והפיתוח הבינלאומי, לצד משרד הממשלה הרלוונטיים. אלון בר, מנכ"ל סיד ישראל, טוען כבר שנים שישראל מפספסת את ההזדמנות להיות שחקנית משמעותית בתחום השקעות האימפקט במדינות מתפתחות. בדוח שהגיש הארגון לאחרונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה, יואב הורוביץ, מתוארות הדרכים שבהן השקעות כאלה יוצרות מנועי צמיחה וכוח פוליטי, והפערים בהן בין ישראל לבין מרבית מדינות ה-OECD. "לישראל ידע וניסיון רב שיכול לסייע בפתרון אתגרים גלובליים", אומר בר, "אבל היעדרה של אסטרטגיה ממשלתית וכלי תמיכה לחברות וארגונים ישראליים מונע ממנה להפוך לשחקן משמעותי בתחום".
לפחות ברמת ההצהרות והכוונות, נחלה סיד ישראל הצלחה גדולה בשבוע שעבר. הורוביץ התרשם מהדוח שהוגש לו, והכריז כי ממשלתו הבאה של בנימין נתניהו תקים בנק ממשלתי לפיתוח בינלאומי, שיוכל לתמוך בחברות ישראליות שמחפשות את דרכן אל העולם המתפתח - אפריקה, אמריקה הלטינית ואזורים נוספים.