עצלן / צילום: רויטרס
הסיבה לכך שהעצלן מרתק אותנו כל כך היא ככל הנראה קנאה. מדובר בחיה שמעבירה את כל ימיה בין שניים-שלושה עצים בג'ונגל בדרום אמריקה ובמרכזה, ועל פניו נראה שהיא לא עושה דבר. העצלנים זזים לאט כל כך, עד שהם מוציאים בממוצע 110 קלוריות בלבד ביום. קצב התנועה המרבי שלהם, כאשר טורף רודף אחריהם, הוא 4.5 מטרים בדקה. רוב הזמן, הם זזים אפילו לאט יותר. רק כדי לסבר את האוזן, קצב ההליכה של אדם שאינו ממהר הוא כ-80 מטר בדקה.
אבל הבה נשבור כאן מיתוס: העצלנות של העצלן אינה נובעת מכך שצרכיו מסופקים בקלות והוא רגוע. החיים של העצלן דווקא די קשים. הוא לא עושה כלום כי אין לו כלום.
העצלן חי מתזונה דלת אנרגיה של עלים חצי רעילים, ומשום הקושי להשיג את המזון שלו ובעיקר משום הקושי לעכל אותו, הוא אינו יכול להרשות לעצמו להוציא הרבה אנרגיה. לכן הוא חי חיים מאוד מאוד קטנים. נוצרה לו תדמית של יצור מפונק, אבל למעשה הוא דומה יותר לאדם שלא מצליח להרוויח כסף כי אינו מצליח להשתדרג בעבודתו, והוא אינו מצליח להשתדרג בעבודתו משום שאין לו כסף להשכלה, בגדים מתאימים, כלי רכב וכן הלאה.
המתינו רגע עם הרחמים. העצלן אינו יצור מסכן בהכרח. רוב מיני העצלנים הקיימים היום אינם בסכנת הכחדה. עצלנים קיימים כבר כ-64 מיליון שנה, וכנראה ימשיכו להתקיים עוד אי אלה מיליוני שנים. הם נחשבים למשפחת חיות מצליחה למדי מבחינה אבולוציונית. האסטרטגיה הקמצנית-חסכנית שלהם הביאה אותם יחסית רחוק בתחרות ההישרדות.
העצלנים הם מעין אלטרנטיבה לאורח חייהם של רוב היצורים האחרים בעולם שלנו, שנולדו לרדוף במאמץ רב אחרי מגוון סיפוקים - מזון, מין, קשרים חברתיים ענפים, גירויים חדשים. חייהם של רוב בעלי החיים עוברים עליהם כציידים או כניצודים, ברדיפה או בבריחה, והם עשויים לעבור אלפי קילומטרים כדי לחפש אוכל, לשנות מזג אוויר, לחפש בני זוג או להמליט בתנאים אידיאליים. לא העצלנים. "הם חיים את חייהם במצב חיסכון בסוללה", אומר פרופ' מרטין ס. פישר מאוניברסיטת פרדריך שילר בג'נה, גרמניה.
1. טקטיקות לשימור אנרגיה
גופו של העצלן ואורח חייו עברו שורה ארוכה של התאמות כדי לאפשר לו להוציא מינימום אנרגיה, עובדה שהובילה זואולוגים מאוניברסיטת פרידריך שילר בגרמניה למפות את כל אופני החיסכון באנרגיה של עצלנים.
העצלן אוכל, ישן ואפילו מוליד צאצאים כשהוא תלוי על עץ. פעולת ההיתלות כמעט שאינה דורשת ממנו אנרגיה. זרועותיו הארוכות אינן אוחזות בעץ ממש, אלא כרוכות סביבו באופן שמותיר אותו מונח שם מתחת לענף, כמעט ללא מאמץ. לפעמים, כשהעצלן מת, הוא כרוך סביב הענף חזק כל כך, עד שאינו נופל כלל מהעץ. זו, אגב, טקטיקה שעוזרת לו להילחם בציידים בני אנוש. אלה רגילים שקליעה טובה למטרה תביא לכך שהחיה הניצודה תנשור מהשמים או מהעץ ותנחת לרגליהם. העצלן, לעומת זאת, נשאר תקוע על העץ, ולמי יש כוח לטפס לשם להביא אותו? כבר עדיף לכוון לחיה אחרת.
כשהוא לא כרוך סביב ענף של עץ, העצלן זז בין הענפים. לאט. התנועה שלו אינה שונה בהרבה מזו של יונקים אחרים שעוברים מענף לענף. רק הקצב אחר. החוקרים בחנו את התנועה הזאת באמצעות מצלמת רנטגן וגילו שהסוד טמון בזרועות הארוכות מאוד של העצלן ובעצמות הכתפיים הקצרות יחסית המגובות בשרירים גמישים. כל אלה מאפשרים לו טווח תנועה רחב מצד אחד, ואפשרות להחזיק את הגוף ישר בלי לקרוס לרצפה מצד אחר.
מיעוט השרירים אצל העצלנים חוסך באנרגיה. יש להם 30% פחות שרירים מאשר לחיה ממוצעת באותו גודל. עם זאת, הם די חזקים יחסית לגודלם.
איך אפשר להיות חזקים כל כך עם מעט כל כך שרירים? אצל העצלנים כמו אצל העצלנים, העניין הוא לרכז מאמץ רק במקום שבו הוא נחוץ. כך, רוב השרירים שלהם מרוכזים בזרועות, ובאזורים אחרים בגוף הם די רופסים. מעבר לכך, השריר בזרוע מותאם למשיכה, וכמעט שאין לו כוח בכיוון ההפוך, בדחיפה. הרי כמעט שלא יוצא להם לדחוף משהו.
טקטיקה אחרת לשימור אנרגיה היא לצמצם עוד יותר את הצריכה שלה כאשר קר מאוד או חם מאוד. כך הם אינם צריכים לחמם את עצמם או לקרר את עצמם, בדומה לציפורים ולזוחלים בעלי דם קר.
בניגוד למה שמרמז שמם, עצלנים לא ישנים הרבה - 8-10 שעות בממוצע בלילה, לעומת 20 שעות אצל קואלה, בעל חיים שניזון גם הוא מעלים. אריה זכר ישן גם הוא כ-20 שעות ביממה, והלביאה כ-15 שעות, וכך גם חתולים אחרים. העצלנים לא ישנים הרבה, כי הם צריכים לבלות הרבה שעות ביום בתנועה כדי לאכול. אלא שהתנועה הזאת איטית ומחושבת מאוד.
2. קצב עיכול איטי במיוחד
באתר העמותה הבריטית למען שימור העצלנים, שהוקמה ב-2016, נכתב שבזמן שבעלי חיים אחרים הניזונים מעלים דלי קלוריות מפצים על מקור התזונה הגרוע באכילה מרובה, העצלנים לא יכולים לעשות זאת בגלל קצב עיכול איטי במיוחד. צפויות לחלוף 157 שעות עד 2,000 שעות (כ-50 יום), במקרים מסוימים, מצריכת העלים ועד סילוקם מהגוף (אצל בני אדם, אגב, זמן סילוק המזון הוא עד 50 שעות, תלוי במזון. זה לא קשור לעצלנים, אבל נחמד לדעת).
עצלנים אינם יכולים לפצות על הערך הקלורי הנמוך של העלים באכילה של הרבה יותר עלים, כי הם כל הזמן מלאים. ברגע נתון תכולת הקיבה של העצלן היא כ-37% ממשקלו.
לא כל העצלנים ניזונים רק מעלים. יש מינים שמוסיפים לתפריט פירות וחרקים קטנים, אבל העלים שהם אוכלים קשים לעיכול. הם צריכים להעביר אותם דרך ארבע קיבות (כמו אצל פרות) ושם הם מטופלים לאט לאט על ידי בקטריות שמפרקות אותם עד לעיכול על ידי מיצי הקיבה עצמם. זה, למעשה, המפתח להבנת קיומו של העצלן: הרכב העלים קובע את קצב העיכול האיטי, ובגלל קצב העיכול האיטי, לא ניתן לאכול הרבה עלים. ואם לא אוכלים הרבה, אי אפשר להוציא הרבה אנרגיה. התוצאה - עצלן.
קצב העיכול תלוי בחום גופו של העצלן. אם הוא בשמש, הוא יעכל מהר יותר מאשר בצל או בקור. כיוון שהם אינם מסוגלים לחמם את עצמם, לפעמים בתקופה קרה ממושכת, עצלן ימות מרעב אף שבטנו מלאה כי לא הצליח לעכל את מזונו.
3. סימביוזה עם אצות וחיות אחרות
"הם זזים כל כך לאט, עד שגדלות עליהם אצות", העליבו בני אדם את העצלנים בעבר. אולם מתברר שהאצות גדלות על העצלנים לא רק משום שהם איטיים, אלא כי יש להן תפקיד.
שיער העצלנים הארוך, שהמרקם שלו גס ומלא חריצים, הוא מצע גידול נוח לאורגניזמים כמו אצות ופטריות, אבל גם ליצורים כמו עשים, חיפושיות ותיקנים לא קטנים. בין אלה, לעצלן יש מערכת סימביוטית במיוחד עם האצות. החיים על הפרווה מעניקים לאצה הגנה מפני סכנות ואספקה קבועה של רטיבות, כי הפרווה של העצלן סופחת מים בקלות. מה מקבל העצלן בתמורה? כנראה הסוואה. קשה לתפוס בג'ונגל טרף ירקרק שבקושי זז.
לפי מחקר שהובילה מילה סוטרי מאוניברסיטת הלסינקי, קיימת אצה מסוג מסוים שגדלה רק עצלנים, ויותר מכך - יש אצה ייחודית לכל סוג של עצלן. זו נחשבת עוד הוכחה לכך שיש בין האצה לעצלן מערכת יחסים סימביוטית, שבלעדיה האצה לא יכולה לשרוד.
4. מסתכנים כדי להתפנות
הרגע שבו עצלנים סוף סוף "מתפנים" הוא הרגע המסוכן ביותר בשגרת חייהם.
כדי להתרוקן, אחת לשמונה ימים לערך, עצלן תלת-אצבע לרוב יורד מהעץ לאט לאט, חופר בור, עושה את צרכיו בתוכו, מכסה אותו בעלים, ומטפס במאמץ רב למעלה. כשהוא על הקרקע, הוא במצב פגיע, משום ששם נמצאים רוב הטורפים הפוטנציאליים שלו, ושם הכי קשה לו לנוע - הקצב שלו יורד אפילו ל-3 מטרים בדקה. ככל הנראה, מחצית מעצלני תלת-אצבע מתים תוך כדי הליכה לשירותים.
מדוע העצלן אינו משחרר פשוט את צרכיו במקום אקראי, כפי שעושה קרובו העצלן דו-אצבע? במשך שנים הייתה הסיבה לבחירה האבולוציונית התמוהה הזאת חידה גדולה. אחת ההשערות הייתה שכך העצלנים מדשנים את העץ שעליו הם חיים, אולם התברר שהעצים הללו גדלים היטב גם ללא המתנה הנדיבה הזאת. אפשרות אחרת שעלתה ולא נמצאה לה תמיכה הייתה שמדובר באמצעי תקשורת בין עצלנים.
פרופ' ג'ונתן פולי, חוקר מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון בארה"ב, העלה סברה אחרת, הקשורה באותם חיים חיצוניים שהעצלן מקיים על פרוותו: אחד העשים נוטה במהלך אותו טיול הרה גורל של העצלן לבור ההתפנות להגיח מתוך הפרווה המגינה של העצלן ולהטיל את הביצים שלו בתוך הצואה. הזחלים שהופכים לפרפרים עפים מהאדמה מעלה אל תוך העץ. שם הם מוצאים עצלן ומתחברים אליו, אבל ההתחפרות בתוך הפרווה הורסת את הכנפיים שלהם והם הופכים שוב תלויים לגמרי באורח חייו של העצלן.
אבל מה אכפת לעצלן? מדוע הוא מוכן להסתכן כך כדי לספק מצע הטלה ראוי לחברו העש? פולי חשב שאולי העצלנים אוכלים את העשים. "העצלנים חיים על הקו האדום מבחינת תזונתית, והעלים שהם צורכים לא היו אמורים לאפשר להם אפילו את התנועה המעטה שהם עושים", הוא כתב בהודעה לתקשורת שפורסמה בעקבות המחקר.
בסופו של דבר, הסיפור התגלה כמורכב יותר. מתברר שכשעשים מתים על גוף העצלן, גופותיהם מפורקות על ידי פטריות שגדלות על אותו גוף. הפטריות הללו מייצרות חנקן, והאצות צורכות את החנקן ומתרבות.
האצות משמשות ככל הנראה לא רק להסוואה אלא גם למזון. פולי והחוקרים שהצטרפו אליו מצאו שאריות של אצות בקיבה של עצלנים אחרי מותם.
"נראה שהם צורכים כמות קטנה מאוד אך חיונית של אצות, שיש בהן חומצות שומן שאינן נמצאות בעלים", אומר פולי. "ייתכן שהאספקה הקבועה הזאת של אצות חשובה כשהעצלן נמצא בחשד לתת-תזונה".
כך חיים העש והאצה זה בזכות זה, והעצלן חי בזכות שניהם. הוא עצמו כנראה לא יודע שכאשר הוא מסתכן ויורד להטיל צואה בבור, הוא עושה זאת רק כדי לקבל מאוחר יותר אספקה שוטפת של חומצות שומן מהאצות.
5. מי הכחיד את עצלני הענק
כמה ממיני העצלנים נכחדו לאורך השנים. ביניהם עצלנים שחיו בים (עד היום חלק מהעצלנים שחיים על עצים שוחים הרבה יותר מהר מכפי שהם הולכים) ועצלני ענק בגודל של פיל.
עצלני הענק הופיעו לראשונה על פני כדור הארץ לפני כ-5 מיליון שנה ושרדו ככל הנראה עד לפני כמה עשרות אלפי שנים. בתקופת חייו, רק פילים, ממותות וקרנפי ענק היו גדולים ממנו.
העצלנים הללו חיו על הקרקע, אך היו כל כך גבוהים, עד שכאשר נשענו על רגליהם האחוריות ועל הזנב, יכלו להגיע לצמרות העצים ולנשנש עלים שמינים אחרים לא יכלו להגיע אליהם. עצלני הענק התגוררו כנראה במערות, בקבוצות או כיחידים.
לחיה בגודל כזה לא היו אויבים טבעיים רבים בדרום אמריקה, ולכן היא הייתה פעילה בעיקר במשך היום ולא התחבאה בין ענפי העצים כמו העצלן של ימינו. הסיבה להיכחדותם היא כנראה בני האדם, או שהם תרמו לכך לפחות. לפני כשנה פורסם מחקר שתיאר עקבות מאובנים של עצלני ענק ועקבות של בני אדם מיד אחריהם, לאורך כמה מטרים - עדות אפשרית למרדף. בני האדם היו יכולים לצוד בקלות חיה בגודל כזה, משום שלא הייתה מהירה, ובלבד שעשו זאת בעבודת צוות. הממצא הזה מחזק את הטענה שיצורי הענק של אותה תקופה הוכחדו על ידי בני אדם ולא רק בעקבות שינויים אקולוגיים.
6. גור שנפל לא יוחזר
יחסי המין של העצלן הם אירוע מהיר ועצלני. הנקבה המיוחמת משמיעה קולות רמים אך אינה עוזבת את משכנה. הזכר צריך להגיע אליה, ואם לא הגיע - היא פשוט תפסיק לזעוק בתום עונתה ותוותר על האפשרות להתרבות. האקט עצמו אורך בין כמה שניות לכמה דקות.
לא הכול ידוע על חיי המין של העצלנים. לא ברור עד כמה הנקבות בררניות והאם זכרים נלחמים ביניהם על הנקבות. לא נצפו קרבות כאלה עדיין, אבל חוקרים שראו עצלנים זכרים פצועים חושבים שקרבות כאלה עשויים להיות הסיבה.
ההיריון של עצלנית נמשך בין כ-6 חודשים (עצלן תלת-אצבע) לכ-12חודשים (דו-אצבע). כל היריון מניב ולד אחד. הגורים נשארים בקרבת האם והם תלויים בה (ועליה) במשך כחמישה חודשים בממוצע. בתקופה הזאת הם מפתחים בין היתר את סביבת העשים-פטריות-אצות על הפרווה שלהם, שהם זקוקים לה כדי להתקיים.
הנקבות מטפלות בגוריהן וינסו להרחיק טורפים המגיעים קרוב, אולם אם הגור ייפול חלילה מהעץ, הן לרוב לא ירוצו למטה כדי להרימו, וזו סכנה משמעותית לגורים. נראה שהאם מחשבת את המחיר של הירידה הלא מתוכננת מהעץ ומבינה שאין לה מספיק אנרגיה לרדת ולעלות חזרה עם הגור, ולכן היא אפילו לא מנסה.
7. גם בני אדם הם סוג של עצלנים
סיפור ההצלחה האבולוציוני של העצלנים נובע מכך שהמטבוליזם שלהם איטי. הם לא צורכים הרבה ולא מוציאים הרבה. אין סיבה להתנשא עליהם. מתברר שבני האדם נמצאים בקצה העצלני של הסקאלה, יותר מהממוצע של יונקים.
בני אדם ופרימטים אחרים צורכים 50% פחות קלוריות מיונקים אחרים. על פי מחקר שפורסם ב- Proceedings of the National Academy of Sciences, ייתכן שהמטבוליזם האיטי מסביר מדוע בני אדם מתבגרים כל כך לאט יחסית ליונקים אחרים, אך גם את החיים הארוכים יחסית שלנו. אנחנו חיים יותר מכלבים או מחתולים לא רק בגלל הרפואה המודרנית. גם פרימטים אחרים (קופים, שימפנזים) חיים מעל למצופה מיונק בגודלם. נראה שככל שיונק שורף יותר אנרגיה, כך מתרחשים בגוף שלו תהליכי בלאי רבים יותר.ובבני אדם ובפרימטים התהליכים האלה מתרחשים לאט יותר. העצלנות משתלמת.