משחק NBA / צילום: Kyle Terada-USA TODAY Sports
ערב פתיחת עונת הבייסבול, לפני כחודשיים, הוחתמו ארבעה שחקנים על חוזים שיבטיחו להם שכר של 1.3 מיליארד דולר בשנים הבאות. אחד מהם - מייק טראוט - חתם על חוזה של 426.5 מיליון דולר ל-12 שנים בלוס אנג'לס איינג'לס. אנחנו צריכים להתחיל להתרגל לזה - ספורטאים בני 25 או 30, ולפעמים בני 40 ויותר, הם כיום הספורטאים שחותמים על החוזים היוקרתיים ביותר בעולם. הקבוצות הגדולות מגלגלות מחזור מספיק גדול, שמייצר רווח נקי מספיק גדול, כדי לתת להם כמעט כל מה שהם מבקשים.
בשבע השנים האחרונות חתמו בעולם 20 שחקנים על חוזים שהבטיחו להם שכר של 200 מיליון דולר ויותר, עוד לפני הכנסות מהסכמי חסות - שמהווים בחלק מהמקרים נתח גדול יותר מהשכר.
הנתונים האלה עולים שוב בעקבות פרסום רשימת 100 הספורטאים המכניסים בעולם לשנת 2019 שפרסם השבוע "פורבס". למרות העובדה ששלושת הספורטאים המובילים ברשימה הם כדורגלנים - ליונל מסי ראשון עם הכנסה של 127 מיליון דולר, כריסטיאנו רונאלדו שני עם 109 מיליון דולר וניימאר שלישי עם 105 מיליון דולר - הנתון המעניין ביותר הוא שהכסף הגדול נמצא דווקא בענף הכדורסל. לא פחות מ-35 שחקני כדורסל נמצאים ברשימת המרוויחים, כולם שחקני NBA. זאת אף שמדובר בענף הרביעי בלבד מבחינת פופולריות בארה"ב.
הסיבה המרכזית היא המצב הכלכלי המצוין שבו נמצאת הליגה, שמאפשר בכל שנה להגדיל אוטומטית את תקרת שכר השחקנים, מה שמשליך באופן ישיר על החוזים של השחקנים. 11 שחקני NBA מרוויחים השנה שכר של 30 מיליון דולר ויותר. לפני חמש עונות היה רק שחקן אחד (קובי בראיינט) שהרוויח שכר כזה. נזכיר כי תקרת שכר היא מנגנון ייחודי לארה"ב, שנועד דווקא לרסן את שכר השחקנים.
פופולריות לא בהכרח שווה כסף
הכדורגל הוא אמנם הענף הפופולרי בעולם, אבל זה לא מקבל ביטוי בטבלת המרוויחים: רק 11 שחקני כדורגל נמצאים ברשימת 100 הספורטאים המכניסים. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שהכדורגל ברמות הגבוהות משוחק באירופה, בעוד שהכסף הגדול של הספורטאים ושל הספורט בכלל נמצא ברובו המכריע בארצות הברית. שם נמצאים גופי השידור הגדולים, שמכתיבים יותר מכל דבר אחר את סך הכסף שמופנה לספורט המקצועני.
מלבד 35 שחקני NBA, נכללים ברשימה 19 שחקני פוטבול מליגת ה-NFL ו-15 שחקני בייסבול מה-MLB. מצד אחד, 70% מהספורטאים המרוויחים בעולם משחקים באחת מהליגות המקצועניות בארה"ב - נתון מעניין בהתחשב בכך שהליגות בארה"ב מתנהלות תחת מודל ריסון של תקרת שכר. מצד שני, היעדר שוק העברות שחקנים בארה"ב, בשל איסור רגולטורי, מונע זריקת כסף לצורכי רכישות ומשאיר את הקופה כולה לטובת שכר שחקנים.
פדרר מציג: 86 מיליון דולר מחסויות
מה עוד אפשר ללמוד מהרשימה? שספורטאים ברמות הגבוהות הם אייקונים גלובליים ממוסחרים מאוד ושהשכר המשולם להם מהקבוצה הוא רק חלק קטן מהכנסותיהם. חלק שהולך ומצטמצם בכל שנה.
סך ההכנסות של 100 הספורטאים ברשימה של "פורבס" הסתכם בשנה האחרונה ב-4 מיליארד דולר (ממוצע של 40 מיליון דולר הכנסה שנתית לספורטאי) - מתוך זה 75% מגיע משכר המשולם על-ידי הקבוצות או על-ידי השתתפות בטורנירים, בעוד ש-25% מההכנסה שלהם מגיעים מהסכמי חסות ומפעילות מסחרית.
אצל חלק מהספורטאים העניין המסחרי עולה לעיתים בהרבה על זה הספורטאי - למשל, רוג'ר פדרר בגיל 38 הכניס בשנה החולפת 93.4 מיליון דולר, מתוך זה 86 מיליון דולר מהסכמים מסחריים ומחסויות - בעיקר הודות לחסות העתק שחתם עם מותג הלבוש היפני יוניקלו.
בהקשר הזה אפשר לראות את ההשתלטות של נייקי על צמרת הספורט העולמית - 51 מהספורטאים ברשימה "שייכים" לחברת ההלבשה האמריקאית, שמקדימה בהרבה את היריבה הגדולה אדידס שחתומה עם 17 ספורטאים בלבד.
ומה עם ספורט הנשים? הכסף הגדול לא הגיע לשם. וזה לא עומד להשתנות גם בטווח הנראה לעין. הטניסאית האמריקאית סרינה וויליאמס היא הספורטאית היחידה שהצליחה להתברג ברשימת ה-100, עם הכנסה שנתית של 29.2 מיליון דולר.