יאיר לפיד, משה כחלון / צילום: איל יצהר, עיבוד: טלי בוגדנובסקי
סופסוף זה קורה. סופסוף מישהו שמדבר עם הציבור על המצב הכלכלי. סופסוף פוליטיקאי שמסביר את הסכנות של חוב תופח ושל ניהול תקציבי לא אחראי. זה לא שר האוצר - ממנו לא שמענו התייחסות רצינית למצב הכלכלי כבר חודשים. זה לא ראש הממשלה, ששקוע כולו במאבק על הישרדותו הפוליטית. אבל דין כל ואקום להתמלא ואת החלל שהותירו נתניהו וכחלון ממלא יאיר לפיד. הוא איננו מר כלכלה, ובטח לא שר האוצר הכי טוב שהיה כאן, אבל לפיד נוגע בנקודה רגישה ומרכזית ומעלה אותה לדיון ציבורי, ועל-כך מגיע לו קרדיט.
ואחרי הקרדיט צריך לקרוא את הדברים של לפיד עם קורטוב של מלח. כך למשל, לא צריך להיבהל מהטון של לפיד. אג'נדה פוליטית בתוספת חוש דרמטי של עיתונאי, הפכו את המציאות האפרורית לכזו שהוא מביט בה במשקפיים שחורות משחור. המשבר הכלכלי לא "דוהר לעברנו כמו אוטובוס שאיבד בלמים". המשק איתן וצומח בקצב שמדינות אירופה יכולות לחלום עליו. האבטלה בשפל והשכר עולה בקצב מהיר. כל זה לא עומד להתהפך בתוך יום וגם לא בתוך שנה. לא צריך להבהיל את הציבור באיומים שאוטוטו אנשים יאבדו כאן את משרותיהם ומשלמי המשכנתאות ייאלצו להחזיר את הדירות לבנקים.
10 מיליארד שקל? יותר נכון - 6 מיליארד
ומכאן לעובדות - לא צריך להתאמץ במיוחד כדי למצוא אצל לפיד כמה טעויות ואי-דיוקים: ההסכמים הקואליציוניים של הממשלה הקודמת עלו למשלם המסים כ-6 מיליארד שקלים, ולא 10 מיליארד כפי שטוען לפיד.
חובות משקי הבית בישראל נחשבים נמוכים בהשוואה בינלאומית. החוב הממשלתי אומנם גדל בשנים האחרונות במספרים מוחלטים אבל הנתון החשוב יותר החוב ביחס לתוצר, ירד בתקופת הממשלה הנוכחית לשפל של עשרות שנים.
בדבר אחד לפיד צודק. ההנהגה הכלכלית של ישראל מתנהגת ללא אחריות תקציבית. כחלון עשה לא מעט מהלכים כלכליים חשובים בשלוש השנים הראשונות של כהונתו. הוא בוודאי עשה הרבה יותר לצמצום פערים ולהוזלת יוקר המחיה מקודמו בתפקיד.
הבעיה שכחלון לא דאג למקורות תקציביים למימון הגידול הקבוע בהוצאה החברתית. גירעון גדול איננו סיבה לדאגה, כל עוד הוא חד-פעמי, כל עוד יש תוכנית רצינית ואמינה לצמצם אותו. הגירעון שלפיד מדבר עליו הוא סטייה קלה מנתיב השייט אבל - וזה מה שמדאיג - לא נראה שיש שם מישהו שעומד ליד ההגה כדי להחזיר את הספינה בחזרה למסלול.
הנהגה כלכלית אמיתית נבחנת ביכולתה להעביר מהלכים לא-פופולריים ולהעדיף את טובת המשק בטווח הארוך, ולא ביכולתה לחלק ולצ'פר כדי להתחנף לבוחרים - ולמבחן הזה כחלון ונתניהו לא הגיעו, בינתיים.