ביטול חוזה / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
בין העילות המאפשרות "ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו", נקבע בחוק החוזים כי כאשר צד לעסקה התקשר בחוזה עקב טעות יסודית, והצד השני לחוזה לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך - רשאי בית המשפט לבטל את החוזה.
כמו כן נקבע בחוק כי במקרה של ביטול חוזה עקב טעות שכזו, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני.
במטרה למנוע שימוש לא ראוי בהוראות החוק, בחר המחוקק לצמצם את "עילת הטעות". בהתאם לכך נקבע בחוק כי לא ניתן לעשות שימוש בעילה זו במקום בו נפלה "טעות בכדאיות העסקה". כלומר, טעות שמקורה בהערכה שגויה של שווי העסקה או הפוטנציאל הכלכלי הטמון בה - לא תהווה עילה לביטול החוזה.
לאחרונה נדרש בית המשפט המחוזי בירושלים [תא (י-ם) 4995-10-15 משה אליאסיאן נ' מאיר שבו], להכריע בסכסוך בין שני צדדים להסכם מכר, במסגרתו נטען כי נפלה "טעות משותפת" בדבר טיבו של הנכס הנמכר.
נסיבות המקרה: רישום הזכויות עלה 1.8 מיליון שקל
בשנת 2012 נערך הסכם מכר בין זוג רוכשים לבין בעל הזכויות של נכס מקרקעין במושב בית מאיר, שהזכויות בו מנוהלות בספרי רשות מקרקעי ישראל (רמי"). בשל העובדה שהזכויות בנכס לא נרשמו על-שם המוכר, אלא נותרו על-שמו של החוכר המקורי, קבעו הצדדים "תנאי מתלה" לפיו נדרש המוכר "להשלים את העברת הזכויות של שמו", בפרק זמן של שנה. תמורת הזכויות בנכס, התחייבו הרוכשים לשלם למוכר כ-1.6 מיליון שקל. בנוסף הסכימו הצדדים כי מסך התמורה יישארו 300,000 שקל כפיקדון ל"השלמת הרישום על-שם המוכר".
לאחר החתימה פנה המוכר לרמ"י לטובת רישום הזכויות בנכס על-שמו, אולם הרשות השיבה כי בהתאם להסכם ההרשאה המקורי שנחתם ביחס לנכס, נקבע ייעודו כ"בית מקצועי", לשימוש בעלי מקצוע של המושב. לכן, לצורך רישומו כבעל הזכויות בנכס, נדרש המוכר לבצע הליך "הקצאה", המחייב תשלום לרשות של כ-1.8 מיליון שקל - יותר מתמורת המכר כולה.
כיוון שכך הודיע המוכר לרוכשים על ביטול ההסכם עקב אי-התקיימות התנאי המתלה, והרוכשים מצדם הגישו תביעה לאכיפת הסכם.
לשיטתם, על אף שהמוכר ידע שעליו לשאת בתשלום לרשות לצורך רישום הזכויות, הוא נמנע מכך, ולכן אינו רשאי להסתמך על אי-קיום התנאי. בנוסף טענו הרוכשים כי ככל שנפלה טעות בהערכת התשלומים הנדרשים לרישום זכויות בנכס, מדובר ב"טעות בכדאיות העסקה", שאינה מקנה למוכר את זכות הביטול.
מנגד טען המוכר כי טרם חתימת ההסכם הוסבר לרוכשים כי קיים חוסר ודאות באשר לאפשרות רישום הזכויות בנכס, ולכן כללו את התנאי המתלה בהסכם. לחלופין טען המוכר כי נפלה טעות בבסיס ההתקשרות בהסכם, ולפיה שגו הצדדים בהערכת אופי הזכויות בנכס. לעמדתו, הצדדים סברו בטעות כי מדובר בנכס שעבר "הקצאה", וכל שנדרש לרישום הזכויות הוא תשלום דמי הסכמה ששיעורם נמוך לאין-שיעור מדרישת הרשות בפועל.
החלטה: טעות משותפת של שני הצדדים
בית המשפט קבע כי את התנאי המתלה יש לפרש כ"אישור הרשות לרישום הזכויות על-שם המוכר". משכך, נדחתה טענת המוכר לפיה לא התקיים התנאי, שכן המניעה לרישום הזכויות לא נבעה מסירוב הרשות, אלא מסירובו לתשלום דרישת הרשות.
למרות זאת, נפסק כי הצדדים טעו בהערכת טיב הזכויות בנכס וסברו כי למוכר זכויות ממשיות המאפשרות את רישומן על-שמו - כנגד תשלום דמי הסכמה שלא יעלו על הפיקדון בסך 300 אלף שקל. עוד נקבע כי אין לקבל את הטענה לפיה מדובר ב"טעות בכדאיות העסקה".
נפסק כי לא ניתן לטעון שהמוכר נטל על עצמו סיכון לגבי גובה הסכום אותו יידרש לשלם לרשות מקרקעי ישראל, וכי מקור הטעות המשותפת של הצדדים הוא טיב הזכויות בנכס. בנוסף, נקבע כי בשל המשמעויות הכלכליות מרחיקות הלכת כלפי המוכר, מן הצדק להורות על ביטול ההסכם.
לצד דחיית התביעה, בית המשפט הורה על תשלום הפיצוי המוסכם לרוכשים, בהתאם להסכמות שנקבעו בהסכם המכר.
הכותבים הם ממשרד גינדי כספי