תל אביב, ישראל / צילום: shutterstock
תוכנית מינהל התכנון להגדיל בצורה דרמטית את הצפיפות בערים בישראל צפויה לעבור עוד דרך ארוכה עד לאישורה הסופי, אולם בענף היא כבר מעוררת תגובות רבות. רוב התגובות מבטאות את החשש שהתשתיות לא ישודרגו בהתאם לעליית הצפיפות, אבל הן גם מתייחסות לצורך בהסברה לציבור שיצטרך להסתגל לשינויים משמעותיים. "גלובס" יצא לבדוק מהן ההשפעות הצפויות של התוכנית, ואילו השלכות יהיו לה על הציבור, על הרשויות ועל השטחים הפתוחים.
הציבור הישראלי: "הפסקת הפסיכוזה"
עו"ד איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-15, אומר כי "הקהל הישראלי התרגל בשיטת הבנייה של העשורים האחרונים לבניינים בצורת האות H - כל אחד חייב שלושה כיווני אוויר אחרת לא נוכל לנשום. זו פסיכוזה ישראלית. זאת אף שכל מעונות העובדים והשיכונים נבנו עם שני כיווני אוויר, וכשבודקים את זה מגלים שהדיירים שם דווקא מוציאים פחות כסף על קירור בקיץ.
"באירופה, למשל בפריז, בונים ברצף את כל הבלוק, ואז אפשר לייצר צפיפות מאוד גבוהה. הם רגילים לשני כיווני אוויר בלבד.
"אנשים כאן יצטרכו להתרגל לדגם מגורים אחר, כי אם נגיד עכשיו שבתוך מרכזי הערים הוותיקות נגדיל את הצפיפות אבל בלי לבנות בשיטה של כל הבלוק, ועם כל החניונים הענקיים האלה, נצטרך להגיע למגדלי ענק. ואין מגדלים שאנשים ממוצעים יוכלו לממן לאורך השנים".
ארנון פרידמן, מנכ"ל חברת אשדר מקבוצת אשטרום, טוען כי אנשים מוכנים לגור בערים צפופות, כאשר באותן ערים יש איכויות אחרות ואפשר ליהנות מכל מה שלעיר יש להציע כנגד הצפיפות. בתל אביב וברמת גן ובכל עיר אחרת במרכז הארץ, אנשים רוצים לגור חרף הצפיפות, כי בתמורה הם נהנים מהאיכויות שאותה עיר נותנת להם - קירבה לאזורי תעסוקה ובילוי".
יו"ר לשכת שמאי מקרקעין, חיים מסילתי מציין כי "הגדלת הצפיפות פותחת פתח להגדלת היטלי השבחה. כדי לא לגרום לעלייה במחירי הדירות יש לתת את הדעת גם לסעיפי המיסוי וערך הקרקעות".
סימן השאלה: שת"פ מהרשויות המקומיות
"ציפוף ערים היא אכן הדרך הנכונה, אולם קשה לי לראות את מינהל התכנון מעביר מהלך שכזה ללא הירתמות של ראשי ערים, מהנדסי הערים ושל תושבי הערים שהם הראשונים שמתנגדים לכך", אומר פרידמן. "הרצון של מינהל התכנון הפוך משל אלו שידם על השאלטר, ואנחנו רואים כבר היום מה קורה בערים מסוימות בכל הקשור לתמ"א 38.
אטיה מוסיף כי "אם הצפיפות תגדל ללא תשתיות מתאימות, יאשימו את הרשויות המקומיות כמו שהיה בתמ"א 38. אם נשאיר את האוטופיות האלה רק ברמה התכנונית, נייצר מראש אכזבה. מינהל התכנון צודק כשהוא אומר שהצפיפות בערי ישראל נמוכה במדד של מספר התושבים לקמ"ר ביחס לעולם, אבל צריך לזכור שבערים כמו ברצלונה, אותה המינהל אוהב להראות במצגות שלו, יש תחבורה ציבורית מאוד משוכללת שתומכת בכך - גם טראם, גם מטרו וגם אוטובוסים יעילים. אתה לא צריך רכב פרטי. היום במרכז פריז החניונים התת קרקעיים הם בתפוסה של פחות מ-50%.
"מדברים על זה שבקרוב תהיה רכבת קלה, אבל הקו האדום אפילו לא מתקרב לרמה אירופאית. אנשים בטעות חושבים שזה מטרו אבל זה יותר דומה לטראם - מהירות איטית, קיבולת נמוכה. נוסף לכך, זה לא יוצר רשת וזה ללא שכבות נוספות של תחבורה ציבורית.
"הממשלה צריכה לעשות שינוי דרמטי ולהגדיל במאות אחוזים את ההשקעות בשירותים האזרחיים.
"בשורה התחתונה, הכוונות של מינהל התכנון טובות והם גם צודקים, אבל אם לא תהיה לצד זה תמיכה בתשתיות -תחבורה, חינוך, גינות - זה לא יהיה טוב".
"לא סתם התושבים מזדעקים", אומרת האדריכלית ליאת איזקוב בן-שטרית ("עירוניות לאנשים"), מתמחה בצפיפות עירונית ועירוב שימושים: צפיפות גבוהה לא מבטיחה בהכרח איכות חיים טובה יותר. תלוי איך מתכננים אותה. הציבור לא טיפש. הציבור מתנגד כי הוא רואה שתשתיות לא מגיעות קודם. מדינה תלוית רכב פרטי לא יכולה להגיע לצפיפויות האלה ולספק איכות חיים לתושביה. המספרים האלה לא יספקו לנו רכבות שיביאו אותנו לעבודה בלי לעמוד שעתיים בפקקים".
לאטיה - וגם לאיזקוב בן-שטרית - יש עוד הסתייגויות מתוכנית הציפוף. אטיה: "המדדים שהם משתמשים בהם הם בעייתיים. צריך להביא בחשבון לא כמה אנשים גרים בתל אביב אלא כמה אנשים נמצאים בה במשך היום - לא 400 אלף אלא מיליון וחצי, שלהם צריך לתת שירותים".
מסילתי אומר כי "נכון יותר לטעמי לעבות שכונות חדשות ולא לצופף שכונות ותיקות משום שהתשתיות הישנות לא יעמדו בעומס של הגדלת מספר התושבים. דוגמה מצוינת היא שכונת אם המושבות שבנויה בצפיפות לעומת שכונות אחרות בפתח תקווה אך בשל התכנון שלה איכות החיים של תושבי השכונה גבוה".
האדריכלית גלי דולב, שותפה מנהלת בחברת ניהול הפרויקטים וקסמן גוברין גבע, מסכימה ואומרת כי "הפתרון הנכון הוא לצופף בכל יישוב או עיר קיימים, את האזורים בהם התשתיות כבר קיימות: רחובות, מים, ביוב, כבישים, מוסדות ציבורים ועוד, ולא להקים ערים חדשות. אין פרופורציה בעלויות של יישוב חדש לעומת יישוב קיים. בשורה התחתונה, אנחנו חייבים לשמור על השטחים הפתוחים שלנו לדורות הבאים".
באשר לציפוף שכונות קיימות צריך יהיה לראות כיצד יתיישב התיקון בתמ"א 35 עם תמ"א 38. עו"ד ספיר זילבר ממשרד עוה"ד צבי שוב אומרת כי "על פניו, נראה כי תמ"א 35 לא משנה את תמ"א 38 אלא נותנת קריאת כיוון, וייקח עוד זמן רב עד שיבצעו שינויים בתמ"א 38 בהתאם למגמה זו. ייתכן שתמ"א 35 תחלחל לתכניות פינוי בינוי והתחדשות עירונית שברקע, אבל ברמה של בעל המגרש הבודד קשה יהיה לראות את השינוי המידי, אולם שינוי יכול להיות ברמה של תכנון שכונתי, אך גם לכך ייקח זמן".