לפני כ-20 שנה ביקשה המדינה לבצע תוכנית הבראה לקרנות הפנסיה הוותיקות, על-מנת להציל מיליון עמיתים וגמלאים מאובדן הפנסיות שלהם. זאת, לאחר שהקרנות נכנסו לגירעון אקטוארי. אולם מהר מאוד התברר שיש בעיה - בסיס הנתונים בתיקי העמיתים בקרנות לא היה מסודר. בלשון המעטה. בתיקי שרר אי-סדר ובלבול, שבעקבותיו היה בלתי אפשרי להעריך את היקף הגירעון ואת כמות הכסף שצריכה להזרים המדינה כדי להציל את הקרנות. המדינה שכרה חברה ש"תטייב" את הנתונים, וכך היה.
בתום הטיפול, העבירה המדינה 78 מיליארד שקל לקרנות כדי להצילן מהקריסה ולהחזירן למצב של איזון אקטוארי. אולם אז, המדינה החליטה שהשירות שנתנה לה החברה שטייבה את הנתונים עבורה יקר מדי. במועד התשלום, לאחר שהשירות כבר הושלם, הודיעה המדינה לספקית השירות כי ההסכם ביניהן מבוטל. למדינה גם היו שלל תירוצים לביטול ההסכם, ובהם טענות למצגי-שווא מטעם נותנת השירות וגם טענה יצירתית במיוחד על כך שבמשרד האוצר כלל לא ידעו על ההסכם למתן השירותים ולא אישרו אותו.
אולם הניסיון של המדינה להתחמק מהתשלום לא צלח. אתמול (א') הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לאישור פסק בוררות המחייב את המדינה לשלם 24 מיליון שקל לחברת די.סי.אל (DCL), בגין שירותי טיוב נתונים שהעניקה לצורך טיפול במסד הנתונים של קרנות הפנסיה הוותיקות. פסק הבוררות ניתן על-ידי שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) אילה פרוקצי'ה, נגד חברת די.בי.קיו נתונים איכותיים (DBQ) שבבעלות ממשלתית. די.בי.קיו הוקמה על-ידי עמיתים (הזכאים לפנסיות) במסגרת קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, ונשלטת על-ידי משרד האוצר ו'עמיתים'. תביעתה שכנגד של די.בי.קיו בגובה של כ-12.5 מיליון שקל - נדחתה.
פרוקצ'ה קבעה כי לביטול החוזה "נלווה בנסיבות העניין טעם רע, וטוב היה אלמלא נעשה", וכן כי "ביטול החוזה נועד לשמש מפלט בידי די.בי.קיו מחובתה החוזית "לתשלום התמורה לדי.סי.אל".
מיליוני שגיאות
מקורות הסכסוך מחזירים אותנו בזמן לתחילת שנות ה-2000. קרנות הפנסיה הוותיקות שניהלה ההסתדרות סבלו מגירעון אקטוארי קשה, ונדרש סיוע ממשלתי להצילן מקריסה. בסיס הנתונים בתיקי העמיתים בקרנות סבל מליקויים קשים, והקשה על בירור זכויותיהם של העמיתים, ובהתאם - גם על בירור היקף הסיוע הממשלתי שנדרש להצלת הקרנות. אי-הסדר בתיקי העמיתים היה רב מאוד, עד כדי כך שאי-אפשר היה להעריך את היקף הגירעון בשל מערך נתונים פגום.
לצורך הוצאתו לפועל של פרויקט טיוב המידע בתיקי העמיתים בקרנות, הוקמה חברת די.בי.קיו הממשלתית במסגרת קרנות הפנסיה הוותיקות. הפרויקט הסתיים באופן מוצלח ב-2009 בעלות של כ-240 מיליון שקל. לצורך ביצוע פרויקט טיוב הנתונים בקרנות התקשרה די.בי.קיו ב-2004 בהסכם עם די.סי.אל, שסיפקה לה זכות שימוש בשיטה ייחודית וחדשנית לביצוע הפרויקט ודאגה ליישומה.
בפסק הבוררות צוין כי באותה עת לא נמצאה בשוק שיטת טיוב אחרת, שיכולה לתת מענה לצורכי קרנות הפנסיה, בשים לב להיקפי העבודה ולאילוצי הזמן. עוד עולה מפסק הבוררות כי בשנים 2000-2004, טרם ההתקשרות עם די.סי.אל, טיוב הנתונים בקרנות בוצע בשיטה אחרת, והוערך שהמשך השימוש באותה שיטה יצריך 71 שנים עד להשלמתו.
את הכאוס ששרר בקרנות תיארה פרוקצ'ה כך: "הקרנות אגרו במהלך השנים, קודם לעידן המחשוב, נתונים רבים בתיקי העמיתים שהופיעו בכתב-יד על גבי נייר, וזאת בצד נתונים ממוחשבים שנצברו בתיקים. אי-הסדר והבלבול בתיקי עמיתי הקרנות היה רב מאוד, עד כדי כך שאי-אפשר היה להעריך את היקף הגירעון האקטוארי של הקרנות בשל מערך נתונים פגום, והיה קושי לדעת מה זכויותיו של עמית פלוני בקרן.
"המטרה הייתה ליצור תוך פרק זמן קצר ככל האפשר בסיס נתונים נכון ומעודכן שייתן מענה לקשיים המיוחדים האמורים שאפיינו את מצב הקרנות. בדצמבר 2005 נערך מסמך שבו נקבע כי קיימות כ-10 מיליון שגיאות בתיקי עמיתי הקרנות שאותן יש לטייב בהקדם כחלק מתוכנית ההבראה של הקרנות".
חדשנות וייחודיות
אולם כשהגיע המועד לתשלום התמורה ל-די.סי.אל, הודיע לה די.בי.קיו הממשלתית על ביטול ההסכם ביניהן, בטענה למצגי-שווא והטעיה. זאת, בין היתר, באמצעות עדויות שמסרו בהליך הבוררות יעל אנדורן, המנהלת המיוחדת של קרנות הפנסיה הוותיקות וחברת דירקטוריון די.בי.קיו, ואורי יוגב, יו"ר דירקטוריון החברה.
די.בי.קיו טענה כי די.סי.אל הציגה בפניה מצגי-שווא, שלפיהם יש בשיטת הטיוב שלה משום חדשנות וייחוד, בעוד, שלמעשה, שיטה זו חסרה את המאפיינים האמורים, ואין בה את היתרונות והצפי לחיסכון המבוטח ביחס לשיטות חלופיות. עוד טענה החברה הממשלתית כי יש להורות על ביטול ההסכם, מכיוון שלא קדם לו הליך מכרזי, ומכיוון שהוא לא קיבל אישורים מדירקטוריון של החברה, מקרנות הפנסיה ומהאוצר.
הבוררת פרוקצ'יה דחתה את כל הטענות הללו וקבעה כי ביטול ההסכם על-ידי די.בי.קיו "נעשה שלא כדין, ואינו תופס מבחינה משפטית". פרוקצ'יה קבעה כי עיקרי השיטה ותוכנית העבודה היו פרושים, גלויים וידועים ולא הוכח מצג-שווא כלשהו. כמו כן הוסיפה הבוררת כי "מהראיות השתכנעתי כי בשיטת הטיוב של די.סי.אל היו משום חידוש וייחודיות מסוימים שתאמו לצרכים המיוחדים של תיקי הקרנות הוותיקות, ולא נמצאו בשיטות חלופיות".
באשר לטענות כי הגורמים המוסמכים לא ידעו על החוזה, וכי הוא נחתם ללא מכרז, נקבע בפסק הבוררות כי מדובר בטענות שהועלו באיחור רב, לא שימשו עילות לביטול החוזה וגם לא הוכחו. לפי פסק הבוררות, די.בי.קיו לא הצביעה על מקור משפטי המחייב אותה בעריכת מכרז, והוכח שהגורמים המוסמכים היו מודעים כל העת לקיומה של העסק. "טענות החריגה מסמכות של חותמי ההסכם העיקרי, והטענה בדבר אי-ידיעת הגורמים המוסמכים בדירקטוריון, בקרנות ובאוצר את פרטי ההתקשרות החוזית נשמעות תמוהות עוד יותר". קבעה פרוקצ'יה. "ואומנם, מהראיות עולה כי הגורמים המוסמכים בדי.בי.קיו, בקרנות ובאוצר היו מודעים כל העת לקיומה של העסקה בין די.בי.קיו ל-די.סי.אל ברמת פירוט כזו או אחרת, ואף פעלו למימושה".
פרוקצ'יה גם דחתה את טענותיה של די.בי.קיו, שלפיהן ביטול החוזה נסמך גם על דוח ביקורת פנימי של החברה שנערך על-ידי חבר הדירקטוריון, מנחם דסקל, שלפיו הליך ההתקשרות עם די.סי.אל נעשה בצורה לא תקינה. נקבע כי מדובר בדוח שנעשה על בסיס בדיקה שטחית, ואין לייחס לו משקל. לדברי הבוררת, הדוח הוכן ללא שיתוף יתר חברי ועדת הביקורת, ועורך הדוח היה נטול הכשרה לעסוק בביקורת, סירב לקבל מסמכים ובחר שלא להיפגש עם אנשים רלוונטיים. "קשה להתעלם מהרושם שנוצר כי הדוח הוכן, עוצב והותאם לסייע להליכים המשפטיים בין הצדדים", נקבע.
די.בי.קיו התגוננה מהתביעה לתשלום התמורה בטענה נוספת, שלפיה היא חדלה מלהשתמש בשיטת טיוב הנתונים של די.סי.אל, ולכן די.סי.אל אינה זכאית לתמורה. אנדורן ויוגב העידו בהקשר זה כי לאחר שנת 2006 שונו הליכי טיוב הנתונים בפרויקט. השופטת פרוקצ'יה דחתה גם טענה זו וקבעה כי שיטת טיוב הנתונים של די.סי.אל יושמה במשך כל תקופת הפרויקט. "אילו היה ממש בטענה כי אין בשיטת די.סי.אל משום חידוש או ייחוד, הדעת נותנת שדי.בי.קיו הייתה ממהרת לזנוח אותה ולהמירה בשיטה חלופית אחרת", קבעה פרוקצ'ה.
בשורה התחתונה נקבע כי "לביטול החוזה בידי די.בי.קיו נלווה בנסיבות העניין טעם רע, וטוב היה אלמלא נעשה. לכוונות ההטעיה ומצגי-שווא שיוחסו ל-די.סי.אל על-ידי די.בי.קיו לא נמצא בנסיבות העניין בסיס של ממש; ביטול החוזה נועד לשמש מפלט בידי די.בי.קיו מחובתה החוזית לבחון האם נתמלאו התנאים לתשלום התמורה החוזית המלאה ל-די.סי.אל ... לא היה מקום לנקוט באמצעי של ביטול חוזה כאשר לא הייתה לכך עילה משפטית מבוררת ... במיוחד כך, בהינתן אופיה של די.בי.קיו כגוף המשרת קרנות פנסיה בעלות אופי ציבורי".
"כל אזרח במדינה צריך להיות מודאג מהתנהלות המדינה"
עו"ד-ד"ר אסף רנצלר, שותף במשרד ש. הורוביץ שייצג את חברת די.סי.אל, עם עורכי הדין אסף רנצלר, הילה ביטון ואורי בוסתנאי, מסר בתגובה: "פסק הבוררות חושף התנהלות מקוממת של גוף הנשלט על-ידי משרד האוצר ו'עמיתים', שבמשך 13 שנים תמימות ניסה לחמוק מתשלום עבור שיטת טיוב נתונים שהצילה את המדינה ואת החוסכים.
"לצורך כך הוא נקט בשיטה של העלאת טענות שבפסק הבוררות נפסק שאינן אמת, כגון הטענה כאילו משרד האוצר לא ידע על ההתקשרות עם די.סי.אל. כל אזרח במדינה צריך להיות מודאג מקביעות פסק הבוררות ביחס להתנהלות גוף מסוג זה, לרבות הקביעה שההסכם בוטל על-ידו שלא כדין במטרה לחמוק מחובתו החוזית".
חברת די.בי.קיו יוצגה על-ידי עורכי הדין יואב רזין, ירון רוסמן ומיכל בלאו ממשרד נשיץ-ברנדס-אמיר.
כך פתרה פרוקצ'יה את הבעיה בנוסחת התשלום בחוזה
בלב הסכסוך בין חברת די.סי.אל לחברת די.בי.קיו הממשלתית עומדת, כך נראה, בעיה מרכזית אחת: בעיית ניסוח של התמורה בחוזה. בהסכם בין הצדדים נקבע כי התמורה שתשולם ל-די.סי.אל תהיה בשיעור של רבע מהחיסכון שייווצר בשל השימוש בשיטת טיוב הנתונים שלה. איך בדיוק מחשבים את החיסכון הזה? את זה אף אחד לא ממש יודע להגדיר. כך מתחילות הרבה מחלוקות סביב התקשרויות חוזיות: כשמנסחים נוסחת תשלום מורכבת ובלתי ישימה.
בפסק הבוררות הצביעה השופטת בדימוס אילה פרוקצ'ה על המכשול הזה וקבעה כי מנגנון חישוב התמורה בהסכם אינו בר-ביצוע: לא נקבעו בהסכם מדדים לחישוב התמורה, ולא נמצאה שיטת טיוב בת-השוואה מעשית לשיטת די.סי.אל. "לא ניתן להשוות שיטת טיוב המאפשרת סיום פרויקט תוך ארבע עד חמש שנים לשיטת טיוב שבה פרויקט כזה יארך 70 שנה", כתבה פרוקצ'ה בפסק הבוררות.
על רקע דברים אלה נקבע כי יש לחשב את התמורה באמצעים חלופיים - לפי שיטת "קוסט פלוס" (תשלום רווח כשיעור מעלויות הפרויקט). לפי שיטה זו, העמידה פרוקצ'ה את התמורה שתשולם בשיעור של 10% מעלות ביצוע הפרויקט, שעמדה על 240 מיליון שקל - כלומר: 24 מיליון שקל.
