אי-שם בחודש פברואר השנה, עתרה חברת בזק לבג"ץ בדרישה לאפשר לה לבטל את ההפרדה המבנית, שלא מאפשרת לה למזג את כל הפעילויות שלה לחברה אחת. הנושא לא זכה כמעט לסיקור, ככל הנראה על רקע חקירת הרשות לנייר ערך, קרבות הרגולציה והדיווחים השוטפים על הקשיים של בזק עם המחיקות וההפרשות בחברת yes.
הטיעון של בזק הוא שהמדינה בעצמה קבעה כי דינה של ההפרדה להתבטל, בעקבות יישום מדיניות השוק הסיטונאי, כפי שפורסמה ב"מסמך כחלון" ב-2012. מאז אותו מסמך עברו הרבה מים בנהר. ההפרדה לא בוטלה ובינתיים לא נראה גם שמשרד התקשורת מתכוון לעסוק בכך. לא בטוח מה יכריע בג"ץ. בינתיים המדינה מתעכבת עם התשובה והסוגיה תתגלגל לבסוף לפתחו של שר תקשורת חדש, שימונה בממשלה הבאה.
המדינה קיבלה חודשיים להגיב על העתירה, לאחר מכן ביקשה עוד חודש וחצי ואז עוד חודשיים. הסלחנות שמגלה בג"ץ בעניין הזה מעידה אולי שהוא היה מעדיף להרחיק עצמו מהחלטה. על פניו המתנה של חצי שנה לתגובת המדינה נראית לא סבירה. נדמה שלמדינה, ובעיקר למשרד התקשורת, פשוט אין תשובה שתספק את השופטים.
המהלך שמעורר מחלוקת עמוקה
במקביל, וכאילו מדובר בישויות נפרדות, בחרה בזק באפיק אחר ושנוי במחלוקת: לבצע איחוד בין החברות בנות שלה - פלאפון, בזק בינלאומי ו-yes. המטרה המוצהרת של ראשי החברה היא צמצום הוצאות, אך מדובר במהלך מורכב מהיבטים רבים, שכן לכל חברה תרבות ארגונית משלה.
השאלה המתבקשת היא מדוע הנהלת החברה בראשותו של שלמה רודב פעלה לבצע מהלך כזה, בזמן שעתירתה לביטול ההפרדה המבנית עדיין תלויה ועומדת. למה למהר עם האיחוד במקום לחכות לשר תקשורת חדש שיחליט, אולי, על ביטול ההפרדה המבנית כולה.
משהו בהחלטה הזו נראה מרחיק לכת ולא ברור. היו מי שטענו בדירקטוריון שאי-אפשר יותר לחכות, והמשמעות של המתנה לכניסת שר כזה או אחר היא פשוט לא לעשות כלום, ולכן תמיד עדיף להתכונן ולהיות מוכנים לרגע שבו תתקבל החלטה. לכאן או לכאן.
מסתבר שהאיחוד הזה הוא לא האופציה היחידה שעמדה על השולחן. היתה עוד תוכנית חלופית, שלא פורסמה עד כה, שהגיעה מכיוונה של yes. תוכנית זו כללה מיזוג של חברת הלוויין ושל בזק בינלאומי, ללא פלאפון. בסופו של דבר, ההצעה נדחתה והוחלט על המיזוג המשולש.
אולם בדומה לביטול ההפרדה המבנית, גם המיזוג המשולש נדחה על ידי משרד התקשורת. כתוצאה מכך הוחלט על מודל של איחוד פעילויות, תחת הנהלה אחת משותפת לשלושה תאגידים שונים, שעוסקים בתחומים שונים לגמרי.
yes לא לבד. גם חברת הייעוץ הבינלאומית דלויט חיברה המלצה להותיר את פלאפון מחוץ למיזוג. יצוין, כי מי ששכר את שירותיה הוא יו"ר הדירקטוריון הקודם, דוד גרנות. אך לאחר חילופי ההנהלות, דחה היו"ר הנוכחי שלמה רודב את ההמלצה. ככל הנראה היא לא הייתה "מספיק שאפתנית" לדעתו.
כל יומיים בחברה אחרת
נראה שמעטים יתנגדו לעמדה, שבזק הייתה צריכה לעשות מהלך כלשהו. זה לא הגיוני עבורה להמשיך במודל של הפרדה מלאה בין החברות הבנות. הביקורת היא רק על האופציה שנבחרה ועל האופן שבו בוצע המהלך.
אם שלוש החברות היו מתמזגות מיזוג מלא, היה סיכוי גבוה יותר לייצר ערך דרך ההתייעלות. אבל בהיעדר אישור ממשרד התקשורת, קיבלנו שלושה תאגידים שונים שמתנהלים על ידי הנהלה אחת.
כך נוצר מצב חסר תקדים כמעט לפיו הנהלה אחת שנמצאת יומיים בשבוע בכל חברה.
גם אם חברי ההנהלה הם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, זה לא הגיוני ולא יעיל לעבוד בצורה כזו. בפני כל אחת מהחברות ניצבים אתגרים אחרים, שדורשים מומחיות ספציפית וזמן ראוי.
כך למשל, yes הולכת לעבור שינוי עמוק עם המעבר לשידורים על גבי האינטרנט במקום על גבי הלוויין. מדובר במהלך שמקביל להקמת חברה חדשה. זה קורה בתקופה של תחרות מתעצמת ושחיקה אדירה בהכנסות וברווחיות.
גם בפלאפון המצב דומה. החברה עומדת לקראת אחד הפרויקטים הכי חשובים וגדולים בשוק התקשורת בשנים האחרונות - החדרת הדור החמישי לצד שינוי בתחומי התדרים שבהם היא פועלת. מדובר בפרויקט אדיר, שהחברה כולה תידרש להתגייס אליו. איך ניתן לעשות כן כשההנהלה צריכה להתפזר על פני כל כך הרבה תחומים.
זה הגיוני שההנהלה בבזק לא רוצה להמתין יותר והחליטה לקחת סיכון מחושב. נמאס לה מהדחיות בביטול ההפרדה המבנית והיא חשה שהיא חייבת לעשות מעשה. אבל אנחנו נמצאים בתקופת בחירות. גם אם 2019 היא "שנה אבודה", אחרי הבחירות עשויים להתרחש שינויים באוצר ובמשרד התקשורת, שאולי יטיבו עם החברה. לא ניתן לדעת בוודאות מה יקרה אחרי הרכבת הממשלה הבאה, אבל הסיכוי שילכו לקראת בזק קיים. הסיבה לכך היא שהדרג המקצועי במשרדי האוצר והתקשורת תמך בעבר במיזוג בזק בינלאומי עם בזק.
החטא הקדמון של בזק תחת ההנהלה הקודמת היה הסירוב שלה למזג את בזק בינלאומי ללא yes. היום, לאחר שנחשפה חקירת הרשות לניירות ערך, אנחנו יודעים למה היא התנגדה, אבל היום בזק במקום אחר. סביר להניח, כי אם יציעו לבזק היום למזג את בזק בינלאומי, ולמזג את yes בעוד שנה, היא לא תסרב מיידית.
לכן, למרות הייאוש שאוחז בראשי בזק בכל הקשור לרגולציה, שהוא ייאוש טבעי לנוכח מה שתיאר רודב כ"ניסיון מכוון לפגוע בבזק", הרי שבסופו של דבר אפשר היה לחכות לאחרי הבחירות משלוש סיבות.
ראשית, מחיר הסיכון הוא אדיר מבחינת בזק. אם המהלך ייכשל המחיר יהיה גבוה מאוד עבורה. שנית, חילופי הממשלות עשויים להביא לשינוי גישה כלפי בזק ולאפשר לה אולי תנאים מקלים יותר לשינויים מבניים. ולבסוף, גם אם הגישה לא הייתה משתנה, ניתן אולי היה לבצע התייעלות אגרסיבית בכל חברה בנפרד, בלי לאחד אותן תחת הנהלה אחת.
נדמה שהייאוש מהרגולציה הפך לגורם שהשפיע יותר מכל על ההחלטה על המיזוג, שלא ברור איזה פירות היא טומנת בחובה לעתיד. אבל בזק כאמור החליטה שלחכות זה לא לעשות. ימים יגידו מה נכון יותר היה לעשות ומה לא.