ישיבת הפתיחה של מועצת המדינה הזמנית/ צילום: דוד אלדן, אוסף התצלומים הלאומי
לידיעתכם, אתם נמצאים במצב חירום. ב-12 ביוני 2019, בשעה 14:05, אישרה מליאת הכנסת ברוב של 50 תומכים מול 6 מתנגדים, את המלצת ועדת החוץ והביטחון - והכריזה על מצב חירום.
אין צורך להיבהל, ישראל מצוייה תחת "מצב חירום" מאז ארבעה ימים לאחר קום המדינה, לפני 71 שנה. מצב שמעולם לא בוטל. הצו עתיר החוקים, התקנות והצווים מתחדש בכנסת בכל שנה מחדש. בהרמת ידיים כמעט אוטומטית של חכי"ם מבוהלים. קואליציה ואופוזיציה.
לכאורה מדובר בדאגה לביטחון המדינה, הלכה למעשה זהו מצב חירום שנוח וכדאי לממשלות לדורותיהן. בפועל מדובר בפסקת ההתגברות הראשונה - של הממשלה מהכנסת.
מצב החירום נותן לשרים ולפקידים הבכירים, בעיקר במשרדי האוצר, משפטים וביטחון, כוח עצום מול החלטות כנסת. הוא קובע לממשלה סמכויות-על לבטל, למחוק, לשנות או לדחות חוקים שעברו בכנסת, וגם להוציא תקנות שמתוקף החירום מקבלות מעמד של חוק.
מדובר גם בחוקים או תקנות בעלי גוון "ביטחוני", שלעיתים הוא לא יותר מתירוץ. למשל סמכות לביצוע מעצרים בכלל ומעצרים מינהליים במיוחד, פיקוח על כלי שיט, מגבלות על חופש הביטוי, על זכות שביתה, על חופש ההתאגדות, הסדרת פיקוח על שיטות הצפנת מידע, סמכות לרתק עובדים במקומות קריטיים. אם המונח "פגיעה בדמוקרטיה" לא היה כל כך שחוק, אפשר היה להשתמש בו במקרה הזה.
במקביל, משרדי הממשלה אימצו תחת שמשיית "מצב החירום", סמכויות בלעדיות בנושאים כלכליים-משקיים, שהקשר שלהם לביטחון ולחירום מאולץ במיוחד. למשל, תפיסת מקרקעין של אנשים פרטיים או פיקוח על יהלומים שחלילה לא יציפו את המדינה ויגרמו לאינפלציה. מתוקף מצב החירום יש לנו פיקוח על טיפול בדגים ועל הפצת תכשירים להגנה מפני עקיצות יתושים (הסיבה: הרבה חומר כזה עלול להיחשב חומר לוחמה כימית או ביולוגית). יש לנו פיקוח על מונים למוניות, על הפעלת מעליות, על משק הדבש, ייצור לחם פיתות ומצות, מוצרי חלב, ענבים, גז בישול ועוד ועוד ואפילו סמכות פיקוח עד כדי מתן הוראות לבנקי זרע.
והכול - מתוקף מצב החירום.
ב-19 במאי 1948 קיבלה מועצת המדינה הזמנית סמכות להכריז שקיים במדינה מצב חירום, ולהתקין תקנות שמתירות: "לשנות כל חוק, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים, וכן להגדיל מיסים או תשלומי חובה אחרים".
גרסה שנייה מ-1996 הגבילה במעט את כוח-העל של מצב החירום, וקבעה בחוק יסוד: הממשלה, כי "אין בכוחן של תקנות שעת חירום למנוע פנייה לערכאות, לקבוע ענישה למפרע, או להתיר פגיעה בכבוד האדם".
ב-1999 הגישה התנועה לזכויות האזרח עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את ההכרזה על שעת חירום, בטענה כי חוקים שתוקפם תלוי ונשען על מצב החירום מאפשרים מגבלות קשות על זכויות הפרט והן בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בית המשפט העליון הוציא צו על תנאי והממשלה ביקשה וקיבלה ארכה, ועוד ארכה ועוד כמה, רק כדי להשלים את הליכי החקיקה הנדרשים. הצדדים המשיכו לבוא ולצאת מבית המשפט, עד שבמאי 2012 דחה בג"ץ סופית את העתירה. השופט העליון אליקים רובינשטיין, שהיה לפני כן היועץ המשפטי לממשלה, כתב: "...אין להתעלם מכך שישראל טרם באה אל המנוחה ואל הנחלה...", וקבע כי הכרזה על מצב חירום היא שיקול דעת שאין מקום לבית המשפט להתערב בו.
איכשהו התקדמו הדברים, בין עתירה להכרזה, וב-2009 הודיעו כי ועדה משותפת לוועדות החוץ והביטחון וחוק, חוקה ומשפט של הכנסת, תתחיל לפעול לביטול מצב החירום. באותה עת עמדו בתוקף בכסות מצב החירום 165 צווים ו-9 חוקים. בתקופה הראשונה פעלה הוועדה במרץ וביטלה עשרות צווים. למשל, הוועדה ביטלה את צו החירום לפיקוח על ייצור הגלידה, ייצור פודינג, ערבוב קפה ואפילו צו איסור מאכל בשר גמל.
אבל, מאז זה הולך הרבה יותר לאט, למרות שבכנסת טוענים שזה הולך מהר-מהר. בהודעה שיצאה בשבוע שעבר, לאחר עוד הכרזה על מצב חירום, נכתב "כיום עומדים בתוקף חמישה חוקים ו-21 צווים בלבד. כלומר, בעשור האחרון בוטלו או הוסדרו ארבעה חוקים ו-144 צווים". ולזה היה צריך 10 שנים?!
ובכל זאת, איך קורה שבכל פעם מצביעים חברי כנסת אחרים, גם מהאופוזיציה, בעד עוד שנה של מצב חירום? התשובה הכי טובה ניתנה בנאומו של בני גנץ, פעם רמטכ"ל ועכשיו ראש כחול לבן, בהצבעה האחרונה: "...אנחנו נצביע היום בעד, אבל הסיבה שאנחנו עושים את זה היא כי אנחנו לא רוצים לתקוע את המדינה ולעצור חוקים, שבאופן פרדוקסלי מחוברים עדיין לעניין זה...".
גנץ לא לבד, בטח לא במהותו הצה"לית-ממסדית. שנה אחר שנה, עשור אחר עשור, מרימים בכנסת ידיים בעד החלטה שהם שונאים, אבל מפחדים להצביע נגד.
הנה מה שאמר/איים/הזהיר יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ אבי דיכטר (ליכוד), רגע לפני ההצבעה בשבוע שעבר: "בחוקים, בתקנות ובצווים השונים נקבעו הסדרים חיוניים. הן מבחינה ביטחונית והן מבחינה כלכלית. אם הכנסת לא תשוב ותכריז מצב חירום, הסדרים חיוניים אלה יפקעו".
הבעיה היא שכך זה עלול להימשך עוד שנים - אלא אם יקום ח"כ שיתעשת מול איומי הקטסטרופה, יקלקל את השורות ויצעק: המלך עירום - בואו נראה מה הוא מסתיר מתחת לכתר.