פסטיבל דוף / צילום: חיים סולומון
ביום שישי לפני כמעט שבועיים נהרו לכיכר רבין בתל אביב אלפי אנשים כדי למחות על החלטת משטרת ישראל לבטל את פסטיבל דוף, שהיה אמור להיערך באותו סוף שבוע בחמת גדר. הסיבה, לפי המשטרה: חשש לשלום הציבור שמתבסס על מידע מודיעיני קונקרטי לגבי מסחר מסיבי בסמים במהלך האירוע. מסיבי עד כדי כך שהמשטרה הודיעה שהיא לא תוכל לאכוף בו את החוק.
דוף הוא פסטיבל טראנס ותיק בנוף המקומי, אירוע מוזיקלי בינלאומי עם עשרות דיג’יים מהעולם. הביטול שלו הצטרף לשורת ביטולי פסטיבלים אחרים מתחילת השנה, באמצעות פרקטיקה שנויה במחלוקת של המשטרה - שימוש במידע חסוי - או בגלל הצבת דרישות רישוי גבוהות מאוד, כמו במקרה של מידברן ופסטיבל שושן של קבוצת אינדינגב.
כשהמשטרה אסרה לקיים גם את דוף הוותיק, התסכול היה עמוק והוציא את הבליינים לכיכר. הם לא כעסו רק על כך שהפסטיבל בוטל בהתראה קצרה - פחות מ־72 שעות לפני פתיחת השערים - אלא בעיקר על הצורה שבה זה קרה.
אם יש דבר אחד שכל הצדדים המעורבים מסכימים עליו - המשטרה, המארגנים ובית המשפט - זה שמפיקי הדוף עמדו בכל הדרישות שהשוטרים הציבו להם. הם שילמו למשטרה מאות אלפי שקלים תמורת שוטרים בתשלום, הציבו על חשבונם מערכות טכנולוגיות מתוחכמות ודאגו שלעשרת אלפים הבליינים שאמורים היו להגיע תהיה תמיכה רפואית זמינה. אז אם למשטרה אין שום טענות למארגנים, מה בעצם גרם לה לבטל את הפסטיבל זמן כה קצר לפני תחילתו?
"עמדנו בכל הדרישות שהמשטרה הציבה לנו למרות הקושי הבלתי ייאמן, ואז 72 שעות לפני האירוע התרחש משהו שמסתבר שקרה בכמה מהאירועים האחרונים שקרו שם בצפון", אומר שחר זירקין, אחד ממייסדי ומפיקי הפסטיבל שבוטל. מה שקרה זה שמשטרת ישראל הודיעה שהיא מסרבת לקיום האירוע בטענה שיש מידע מודיעיני על סחר בסמים שמהווה סכנה לשלום הציבור.
זירקין רחוק מלהיות קרחניסט מעופף. הוא דוקטור לביולוגיה, וכשהוא לא מפיק את הפסטיבל או מתקלט ומפזז במסיבות, הוא חוקר את מחלת הסרטן. גם שני המייסדים האחרים, יובל אבנשטיין וגיא ברקאי, לא בדיוק מגלמים בדמותם את הסטריאוטיפ על מפיקי מסיבות טראנס. אבנשטיין הוא פרופסור לכימיה שמתמחה בננוטכנולוגיה וברקאי הוא איש הייטק שמתמחה באחסון מידע וברשתות. שלושתם חברי ילדות שהתוודעו לטראנס לאחר שחרורם מהצבא, והם עורכים את המסיבות שלהם - שלפני 15 שנים הפכו לפסטיבל דוף - מאז 1995. עד השנה.
זירקין מספר כי "ברגע שהמשטרה מגיעה עם המצג של המידע המודיעיני לשופט, אין לו את הכלים והיכולת לפסוק לטובתנו כי המשטרה אומרת שהיא לא מסוגלת לטפל בזה. מה זה לא מסוגלת? הם המשטרה. המטרה שלהם זה לטפל בזה. אני רוצה לראות אם היו סוגרים את מצעד הגאווה, שהיו בו הרבה יותר סמים ממה שהיה אי פעם בכל הדופים, באותה אמתלה. מן הסתם לא. אנחנו גם העמדנו לרשות המשטרה את כל האמצעים שאנחנו שילמנו עליהם על מנת לנטרל את התופעה הזאת - מבדקים של כל אחד בכניסה, שילמנו על 60 שוטרים, שילמנו על כלבי חיפוש סמים. והמשטרה פשוט החליטה שזה לא מספיק טוב בשבילה".
אם הפסטיבל מתקיים ללא נפגעים או אלימות כבר 15 שנה, מה גרם למשטרה לשנות השנה גישה ולהחליט שהיא לא תאפשר לקיים אותו?
"השנה קרו כמה דברים. זה התחיל בזה שהייתה מסיבה בצפון, שאושרה על-ידי המשטרה, שבה קיפחו את חייהם שני מבלים. זה המשיך בזה שבמסיבות פיראטיות שאין להן שום קשר לאירועים שלנו, מתה לא מזמן ילדה בשם טוהר דוד".
המשטרה פיצחה את השיטה
זירקין מתכוון לנסיבות מותה של טוהר דוד, שמתה במהלך מסיבה לא חוקית בדרום הארץ באוגוסט 2017, ולשני בליינים בשנות ה־30 וה־50 לחייהם שמתו בפסטיבל נוורלנד שנערך בגליל העליון באוקטובר האחרון. דוד הייתה עתודאית בת 19 שיצאה למסיבת טבע סמוך לצומת להבים, התמוטטה ומתה. היא שכבה במשך שעות במתחם האירוע כשהיא מחוסרת הכרה בעוד שהמסיבה המשיכה כרגיל. שני אנשים נאשמים כיום במותה: מארגן המסיבה והכרטיסן, סטודנט לרפואת שיניים, שהעניק לטוהר טיפול רפואי, אך לא פינה אותה לבית החולים.
גם רמי שמואל, המייסד והבעלים של פסטיבל הטראנס יוניטי שמתקיים בישראל זה שש שנים, אומר שהסיכוי לערוך כיום בארץ פסטיבל טראנס חוקי ומסודר שואף לאפס. שניים מהאירועים שהוא היה אמור לקיים השנה בוטלו על-ידי המשטרה בנסיבות דומות מאוד לאלו שהובילו לביטול פסטיבל דוף. שמואל ואחרים מעלים את הטענה שהמשטרה משתמשת במידעים החסויים כשיטה לביטול האירועים האלה.
הפרקטיקה של הצגת מידע חסוי במעמד צד אחד מוכרת מחקירות פליליות וממקרים שבהם יש חשדות כבדים לביצוע עבירות. המשטרה מגישה דוחות סודיים שבאמצעותם היא מקווה להאריך מעצרים או לחלט רכוש וכספים של אנשים, ומכיוון שמדובר בדרך כלל בחקירות משטרתיות שנמצאות עדיין בעיצומן, היא לא חושפת את המידע לצד השני.
בתי המשפט מקבלים כל יום החלטות על סמך מידע סודי. אבל בהקשר של השימוש בפרקטיקה לביטול מסיבות ואירועים המוניים, צריך לקחת בחשבון שלעיתים קרובות, כשהמשטרה משתמשת במידע חסוי, מתברר בהמשך שהוא לא מספיק אמין ולא מצדיק פתיחת חקירה פלילית. בנוסף, במקרה של דוף ופסטיבלים אחרים, ההחלטה של בית המשפט לקבל את עמדת המשטרה עשויה לפגוע בחירויות הפרט ובחופש העיסוק של המארגנים, אף שהמידע החסוי כלל לא נוגע אליהם ולא נפל פגם בהתנהלותם.
"שוחחתי עם בכיר בקהילה המודיעינית של משטרת ישראל, שהוא גם בתפקיד כרגע, והוא אמר לי שברגע שהמשטרה פיצחה את השיטה, זה מאוד פשוט. היא יצרה איזה סיפור בדיות ויצרה מידעים מודיעיניים, וברגע שהיא ראתה שהמידעים המודיעיניים האלו עובדים לה, היא עושה קופי פייסט על אותם מידעים, משנה את התאריכים, משנה את שם האירוע, משנה את המיקום והופכת אותם לקונקרטיים", אומר שמואל, שגם קובל על כך שהמידע החסוי נוטה לצוץ לאחר שהכרטיסים לאירוע נמכרו והמפיקים השקיעו את מרבית הכסף.
כשהמשטרה הודיעה על ביטול הדוף, המארגנים עתרו למחוזי. הדיון שבו סיפרה המשטרה לשופטת בית המשפט המחוזי בנצרת אילונה לינדנשטראוס־אריאלי על המידע שברשותה, התקיים במעמד צד אחד בלבד ונותר חסוי. בית המשפט קיבל את עמדת המשטרה. בצעד אחרון עתרו המפיקים לבית המשפט העליון. גם שם התקיים שימוע חסוי בנוכחות צד אחד בלבד, וגם שם - על אף שהשופט יצחק עמית שיבח את התנהלות המפיקים וקבע שהם עמדו בכל דרישות הרישוי - הוא בחר לקבל את עמדת המשטרה. השאלה הגדולה שעולה כאן היא מה כלל אותו מידע נפיץ ולמה בית המשפט החליט לאפשר למשטרה לבטל את האירוע במקום למנוע את הפרת החוק.
מה יכול לעשות השופט?
"אנחנו בעצם מנסים להתגונן בבית המשפט במכלול האשמות שאין לנו מושג מהן", מצביע זירקין על האבסורד. "לא לנו ולא לעורכי הדין שלנו יש מושג. ואנחנו ביקשנו בכל לשון של בקשה לעזור למשטרה ככל שנוכל, אבל אנחנו לא יודעים מה ההאשמות ומה בעצם אפשר לעשות. אם באמת הוחבאו סמים איפשהו לפני האירוע, המשטרה יכולה להגיע ולעשות פשיטה לפני האירוע. הייתי אפילו מזמין אותם לקפה, אבל אף שוטר לא נאות להגיע לשם כי הסיבה הייתה ברורה. הם בסך הכול רצו לסגור את האירוע".
שמואל מצדו אומר שבתי המשפט אינם אשמים במצב, הם בסך הכול הגוף שאליו המשטרה מגלגלת את האחריות: "המשטרה מוציאה את כל הנוכחים מבית המשפט, נשארת אחד על אחד מול השופט ואומרת לו: אם יש לך את עזות המצח ללכת נגד המלצתה של המשטרה, אם יקרה שם אסון מחר בבוקר - למשטרה יש כיסוי תחת כי היא גלגלה את זה אליך. אתה אפשרת את קיום האירוע, והשם שלך יתנוסס מחר בחדשות כמי שאישר את האסון הזה".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "המשטרה פועלת כל ימות השנה כדי לאפשר את קיומם של אירועים המוניים תחת כיפת השמיים, בהם אירועי תרבות, ספורט, פסטיבלים ועוד. כך מתרחשים בישראל מדי שנה מאות אירועים המוניים. יחד עם זאת, במקרה זה, בבדיקות שנערכו עלה כי קיומו של האירוע עלול לגרום לסכנה ממשית לשלום הציבור וביטחונו, ובפרט נוכח ניסיון העבר, הוחלט לדחות את הבקשה לקיום האירוע.
"המארגנים עתרו לשתי ערכאות שיפוטיות ונדחו, כשבית המשפט מצדיק ומגבה את החלטת המשטרה. משטרת ישראל תמשיך לפעול לקיומם של אירועים המוניים, אולם לא תתפשר על ביטחונו, שלומו ובטיחותו של ציבור המשתתפים באירועים אלו. היא תנקוט בכל הצעדים הנדרשים מכוח החוק במטרה למנוע פשיעה שעלולה להוביל לפגיעה בציבור, גם במחיר ביטול האירוע".
מדוברות מערכת בתי המשפט נמסר בתגובה: "החלטת בית המשפט נתקבלה על בסיס מכלול השיקולים. בית המשפט הבהיר כי צעד של ביטול אירוע הוא בבחינת 'מוצא אחרון', ועמד על הערכים המוגנים והאינטרסים העומדים על הכף, בכללם אינטרס ההסתמכות של המארגנים והחוגגים. על רקע זה, בית המשפט ניהל שיג ושיח עם גורמי המשטרה ובחן אפשרות לנקוט אמצעים אחרים, פוגעניים פחות, חלף ביטול האירוע.
"ואולם, בסופו של דבר, לנוכח המידע המודיעיני שהוצג, בית המשפט לא מצא כי ניתן להקהות עוקצה של הסכנה באמצעים אחרים וכי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של המשטרה. מטבע הדברים, מדובר במידע מודיעיני שלא ניתן היה לפרט על אודותיו במסגרת ההחלטה".