בשבוע שעבר נראה דוד פורר סועד צהריים במסעדת פסטל שבמוזיאון תל-אביב עם בעל השליטה בהראל, יאיר המבורגר. הראל היא אחד הגופים המוסדיים המחזיקים בבזק, ובימים האחרונים היא הצטרפה לגוף מוסדי אחר, אלטשולר שחם, בהתנגדות לעסקה שאמורה להוביל לכך שסרצ'לייט, יחד עם פורר, ירכשו את השליטה בבזק. מי ששמע על הארוחה המשותפת ידע, אם כן, להסיק מיד את המסקנה המתבקשת: פורר ישב עם המבורגר כדי לרכך את התנגדותה של הראל לעסקה.
אבל כשפורר שמע את ההסבר הזה - והוא שמע על כך מלא מעט אנשים - הוא פרץ מיד בצחוק גדול. ראשית, הוא אמר למי שהעלה זאת בפניו, את הפגישה עם המבורגר הוא קבע עוד לפני שבכלל ידע מי זו סרצ'לייט. שנית, המבורגר הוא חבר - עסקי ואישי. שלישית, לו היה רוצה לעשות משהו מעין זה, האם הוא היה בוחר לשבת איתו באחת המסעדות הכי חשופות בעיר? חוץ מזה, כך סיפר למי שדיבר איתם בנושא, השניים כבר הסכימו ביניהם שאת העניינים הללו הם ישאירו לגורמים הרלוונטיים בשתי החברות.
בין שהפגישה אכן הייתה תמימה ובין שלאו, נראה שפורר - אדם שכבר עשה דבר או שניים בתחום העסקי בישראל, וגם לא ממש ילד - טועם בימים האחרונים מעט ממה שצפוי לו אם אכן יהפוך לשותף באחת החברות הציבוריות הגדולות והמסוקרות בישראל, שפועלות בתחום הנוצץ של עסקי התקשורת.
עד כה, הצליח הבעלים והיו"ר של חברת הפצת התרופות הפרטית ניאופרם - שהקים אימפריה שבסיסה ענף התרופות והבריאות, אך שולחת זרועות גם לעבר תחומי הנדל"ן, ההייטק, הביוטק ומוצרי הצריכה - להישאר במידה רבה מתחת לרדאר. כעת, הוא עומד להיות חשוף הרבה יותר לעין הציבורית.
אם הכול ילך כשורה, ומחזיקי האג"ח יאשרו זאת - ונכון למועד כתיבת השורות הללו זה עדיין לא ודאי - פורר אמור להפוך למי שמחזיק כ-20% בחברה הפרטית שתוקם כדי לרכוש את השליטה בביקום, החברה-האם של בזק. פורר, שיעביר לקופת המחזיקים 97 מיליון שקל, יחזיק בשרשור ב-3% ממניות בזק ויחבור בכך כאמור לקרן הפרייבט האקוויטי האמריקאית סרצ'לייט, בעלת השליטה המיועדת בחברה, שעל-פי דרישות הרגולציה, מחויבת לצרף אליה גורם ישראלי.
מה גרם לסרצ'לייט, שניהלה כבר מגעים עם גורמים כמו צביקה בארינבוים ואייל גרינברג, לבחור דווקא בפורר כשותף? השותפים הפוטנציאליים הקודמים דרשו שסרצ'לייט תהיה גם זו שתממן אותם בהשקעה. כלומר, תלווה להם את סכום ההשקעה הנדרש. "סרצ'לייט נכנסת לעסקה במחיר שמייצג פרמיה של 40% על מחיר השוק", מסביר גורם המצוי בפרטים. "רוב הגורמים שאיתם הם דיברו, לא רצו את הסיכון של להביא כסף מהבית, ודרשו לקבל דיל של מימון מסרצ'לייט".
פורר לעומתם לא ביקש זאת. "הוא מספיק נזיל והוא לא מכיר דרך אחרת להתחייב מבחינה עסקית, מלבד לשים כסף. מבחינתו, סכום כזה (כאמור, כ-100 מיליון שקל) הוא לא משמעותי".
הוא ישלם פרמיה של 40% על מחיר השוק.
"זה חסר חשיבות במונחים שלו. הוא ראה כאן הזדמנות להיכנס ל'בלו צ'יפ קומפני' (חברת ענק) במחיר הזדמנותי. כך שמבחינת סרצ'לייט, הם מצאו שותף אידיאלי: גם עובר רגולציה, גם נזיל".
הקשר בין סרצ'לייט לבין פורר נוצר בעקבות היכרות בין בנקאי ההשקעות של סרצ'לייט, תומר ראב"ד (בנו של עו"ד יורם ראב"ד) לרן פורר, בנו הצעיר של דוד. ראב"ד העלה את הרעיון בפני פורר, זה הביע התעניינות, והמגעים יצאו לדרך.
כשמנתחים את הצעד של פורר, צריך לשאול איזה יתרון מעניקה לו החבירה לסרצ'לייט. הרי לכאורה, הוא היה יכול לרכוש את מניות המיעוט במחיר נמוך יותר בשוק. "המשפחה לא מבינה בתחום התקשורת", משיב על כך גורם מקורב. "לכן הם העדיפו לחבור לחברה רצינית, קרן פרייבט אקוויטי שמנהלת סכומים רציניים ומתמחה בתקשורת".
הרגולציה בענף לא מפחידה אותם?
"מאוד מפחידה. אבל הרגולציה קיימת בכל העולם, והם יודעים שאם סרצ'לייט נכנסה לזה, היא יודעת מה היא עושה. יש רגולציה קשה בכל העולם ובכל זאת התקשורת מתקדמת".
לפורר ולסרצ'לייט אכן יש סיבות לחשוש. בזק שהם מקבלים לידם הולכת ונשחקת מרבעון לרבעון, וגם אם היא עדיין גדולה וחזקה יותר ממתחרותיה בשוק הטלקום המקומי, התחום כולו מתמודד בשנים האחרונות עם סביבה עסקית קשה ומאתגרת.
"באה קרן שמנהלת 8 מיליארד דולר רק בתחום התקשורת, מכירה את הדינמיקה בארצות שונות, מומחית בתחום, שבדקה את בזק מכל הכיוונים במשך קרוב לשנתיים והציגה להם את התוכניות שלה - אז הם הרגישו נוח עם ההשקעה", משיב על כך המקורב. "זה לא אומר שהם הפכו עכשיו למומחים בתחום התקשורת. ובסופו של דבר, צריך לזכור שמדובר בהשקעה פאסיבית של כ-100 מיליון שקל, סכום שהוא לא גבוה עבורם".
השקעה פאסיבית? ניסיון העבר מראה שיש הרבה דברים שניתן לייחס לפורר, פאסיביות היא לא אחד מהם.
"פאוואר קאפל"
פורר, בן 67, נולד בתל-אביב וגדל בה. בילדותו למד בביה"ס כרמל, ובנערותו, בגימנסיה הרצליה, שם גם הכיר את מיכל שראל, לימים רעייתו. אביו ז"ל היה סוחר תכשיטים, שמכר תכשיטים למלך ירדן עבדאללה, למלך מצרים פארוק, וגם למאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל-אביב. מצד אמו, כיום בת 90 המתגוררת במגדל אקירוב, הוא נין לאחת מהמשפחות המייסדות של תל-אביב. אחיו, ד"ר ניצן פורר, הוא רופא שיניים בעל מרפאה בעיר. פורר ורעייתו, אגב, מתגוררים כיום ברמת השרון.
בצבא היה עתודאי ושירת בפרקליטות הצבאית כתובע, סנגור, ולבסוף כשופט. תוך כדי השירות הצבאי נישא למיכל, כיום ציירת ופסלת. עם שחרורו מהצבא הוא נענה להצעת אביה, להצטרף לחברת התרופות שהוקמה על-ידי אביו שלו, והתמחתה בתרופות ללא מרשם. ב-1980 הצטרף פורר לניאופרם כמנהל חטיבה, ותוך שש שנים בלבד מונה למנכ"ל. תוך זמן קצר הפך פורר את ניאופרם למשווקת משמעותית של תרופות מרשם ותרופות ללא מרשם.
מכריו של פורר מתארים אותו כאיש משפחתי מאוד. ואכן, המשפחה כולה משולבת בעסק. הבן הבכור טל הוא מנהל הפיתוח העסקי בקבוצה. רעייתו, רו"ח הדס פורר, היא בכירה בפירמת הרו"ח PwC. הבת השנייה, נילי, היא מנכ"לית חברת מוצרי הצריכה בקבוצה. בעלה, טל - בנו של נציב מס הכנסה לשעבר רו"ח יאיר רבינוביץ' - הוא מנכ"ל אחת מחברות-הבת של ניאופרם, אלדן ציוד אלקטרוני. הבן הצעיר, רן, עורך דין שהתמחה בפירמת הרצוג פוקס נאמן המייצגת את ניאופרם, מקים כעת סטארטאפ בתחום הרפואה, שאולי בעתיד ישתלב בעסקי הקבוצה.
הרעיה מיכל היא בעלת 50% מהקבוצה ומשמשת דירקטורית בה. את יצירות האמנות שלה היא מציגה במסגרת תערוכות בישראל ובעולם, ובאחרונה מונתה ליו"ר אגודת הידידים של תיאטרון הקאמרי. "מיכל היא ציר מאוד משמעותי, והם שניהם מעין פאוור קאפל", מעיד על המשפחה אחד מחבריהם.
העוצמה של בני הזוג באה לידי ביטוי גם בחוג המכרים שלהם, שאותם הם מרבים לארח בביתם. בין חבריהם ניתן למנות אנשי עסקים מובילים כמו בני שטיינמץ, יוסי מימן, זאב וורמברנד ומורי ארקין, שהיה אגב השותף הישראלי בבזק בתקופת שליטתה של קבוצת אייפקס סבן.
בני הזוג מחוברים גם לפוליטיקאים, בעיקר ממחנה השמאל-מרכז. יו"ר המחנה הציוני לשעבר ב'וזי הרצוג ורעייתו מיכל הם חברים אישיים, ופורר אף תרם בעבר לקמפיין שלו. מיכל פורר תרמה 40 אלף שקל לציפי לבני, וגם היא ובעלה, נפתלי שפיצר, נחשבים לחברים אישיים. כך גם ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק, ושגריר ישראל באו"ם לשעבר דני גילרמן.
בין 100 המשפחות העשירות
במהלך השנים, הרחיב פורר את עסקי ניאופארם, דרך רכישת חברות. כיום משווקת החברה, בין היתר, את גלולות האדוויל, מי פה של ליסטרין, סימילאק, תרופות נוגדות דיכאון, ואת מוצרי אבוט, פייזר וחטיבת החיסונים של נוברטיס.
עם הרכישות שבוצעו לאורך התקופה ניתן למנות את פרודמיקו, משווקת סימילאק שנקנתה ממשפחת יסלזון, ואת אלדן ציוד אלקטרוני. ב-2009 הצטרפה לקבוצה חברת ד"ר עור, העוסקת בתחום טיפוח העור, ולפני שנה רכשה ניאופרם את השליטה בחברת DPL, יצרנית חיתולים ומגבונים, שיצאה בזמנו עם מותג הלואו קוסט בייביסיטר.
לפני כחמש שנים רכשה ניאופארם את חברת הביוטכנולוגיה הגרמנית Neovii, מפיצת תרופות מצילות חיים בכ-60 מדינות, שנקלעה לקשיים כספיים בהיקף של מאות מיליוני אירו. לדברי גורמים בניאופארם, פחות משנה לאחר הרכישה, החברה כבר התאזנה ומאז היא רווחית.
כיום מגלגלת ניאופרם, המעסיקה 800 עובדים בישראל ועוד 200 מחוץ לישראל, מחזור של כ-1.5 מיליארד שקל, ומשפחת פורר נחשבת לאחת מ-100 המשפחות העשירות בישראל, עם הון של כמעט מיליארד שקל.
בין הרכישות השונות שהוביל פורר, היו גם כאלה שלא יצאו אל הפועל. ב-2009 ניסתה משפחת פורר להשתלט על חברת התרופות הבריטית גולדשילד בעסקה של למעלה מ-300 מיליון דולר, בניסיון ראשון של ניאופרם להרחיב את הפעילות מחוץ לישראל, אך לבסוף נסוגה מהמהלך.
אנשים שעשו איתו עסקאות יודעים לספר על איש חריף, חכם מאוד, אחד שיודע להחליט. עינב אדיב-ברר, שמכרה לו את יצרנית החיתולים DPL, לא מקמצת במחמאות: "הוא איש מדהים, איש חזון, ומאוד התרשמתי מהניהול שלו. החברה שלו היא עסק משפחתי שמנוהל ביד רמה".
איך היית מתארת את המשא ומתן איתו?
"ניהלתי איתו מו"מ אחד על אחד. הוא זהיר, אבל יש לו המון חזון. הוא מהיר החלטה, לא מושך דברים. מזהה, מחליט ומתקדם. הוא גם איש ישר מאוד".
אבל היו גם מי שנהנו פחות מהמו"מ עם פורר, שיודע גם להיות כוחני. ביטוי לכוחניות המיוחסת לו אפשר היה לראות בסכסוך המשפטי שהתגלע לפני כמה שנים בין ניאופרם לבין החברה המתחרה כמיפל. ניאופרם שהחזיקה אז בכ-10% מכמיפל התנגדה לעסקה שזו רצתה לבצע, והסכסוך הגיע לבית המשפט. כמיפל טענה שם, בין היתר, כי ניאופרם מבצעת אצלה ריגול תעשייתי, וכי היא מבקשת להחליש אותה "תוך שימוש אינטרסנטי בכוח הווטו דה פקטו שהוענק לה על-ידי המחוקק". השופט חאלד כבוב קיבל את טענת כמיפל וציין כי לאורך השנים ניצלה ניאופרם את כוחה באספה הכללית והתנגדה ללא נימוק של ממש לכמה החלטות. "התחרות העסקית [עם כמיפל] היא כמו מגנט המשבש את מצפן שיקול דעתה של ניאופרם", כתב אז כבוב.
גורמים עסקיים נוספים תיארו השבוע את פורר כאיש עסקים זהיר, אפילו שמרן, שבודק כל עסקה לעומק. "הוא מאוד קשוח, ולא ישאיר על השולחן גרוש יותר ממה שהעסקה שווה", אומר אחד מהם. "הוא תמיד ינסה למקסם את השקעתו, ומשום שהרבה פעמים הוא הצד החזק, הוא לא ממהר לסגור את הדיל. הוא לא ירמה, אבל הוא גם לא לוקח שבויים. הוא לא איש פשרן, אבל הוא מאוד חרד לדמותו הציבורית ולאופן שבו הוא נתפס במגזר העסקי".
לא הצליח במדיה, פרח בנדל"ן
כבר לפני שנים, היה ברור שעם כל הכבוד לפרמצבטיקה ולטואלטיקה, פורר לא מתכוון לעצור שם. ההרפתקה הראשונה שלו מחוץ לתחום הגיעה ב-2002 כשנכנס כשותף לשידורי עדן - קבוצת תקשורת שקיבלה אז זיכיון להפעלת ערוץ 10. בקבוצה היו שותפים גם דורון אביב, אהוד בן ש"ך, ליאורה לנדאו והמפיק חיים סלוצקי, אך זו הספיקה להתקיים זמן קצר בלבד בטרם מוזגה לתוך הזכיינית השנייה שהפעילה את הערוץ, ישראל 10 של יוסי מימן. פורר לא זכה אולי להפוך לטייקון תקשורת, אך הוא ומימן חברים מאז.
שליחת הזרועות המשמעותית אל מחוץ לעולם המסורתי של התרופות התרחשה בכיוונים האחרים ובמהלך העשור האחרון. ב-2010 נענה פורר להצעתו של רו"ח שלמה זהר, ששימש כיו"ר חברת הנדל"ן המניב הפעילה בגרמניה, ADO, להצטרף להשקעה בקבוצה - מהלך שהניב לו רווח נאה. פורר הצטרף, יחד עם רואה החשבון שלו, יגאל ברייטמן ז"ל, שעמד בראש פירמת רואי החשבון דלויט, והשקיע בחברה כ-15 מיליון שקל. שנים לאחר מכן, וערב תחילתו של מאבק שליטה בחברה, הוא יצא ממנה, וגם אם לא נהנה מכל העליות במניה שרכבה על טרנד הנדל"ן בברלין, הוא הרוויח מאות אחוזים על השקעתו.
פורר בחן גם כניסה לעסקי המזון. הוא הגיש הצעה לרכישת יקבי כרמל, אך לבסוף הפסיד לקבוצת משקיעים ישראליים וזרים, שרכשה את החברה לפי שווי של 130 מיליון שקל. עסקה מסדר גודל אחר לחלוטין שהוא בחן בתחום הייתה כניסה למניות המיעוט בתנובה, כשבנק לאומי מכר את חבילת המניות שאותן רכש ממבטח שמיר (כ-20%). אך גם כאן החליט לוותר לבסוף על המהלך.
חברה מתחום אחר לגמרי שבה הוא כן השקיע היא סומוטו שפועלת בתחום הפרסום באינטרנט. פורר היה אחד המשקיעים הראשונים בחברה, ונכנס אליה לפני כמה שנים לצד משקיעים כמו אריק שטיינברג יו"ר פסגות לשעבר, והאנג'ל גיגי לוי. ב-2013 הונפקה החברה לפי שווי של 135 מיליון שקל, ובאחרונה היא נמכרה לצביקה בארינבוים תמורת 50 מיליון דולר.
מכל השקעותיו, זו המוצלחת והמשמעותית ביותר היא ההשקעה בחברת הנדל"ן כלכלית ירושלים. החברה, שהייתה בשליטת אליעזר פישמן, נקלעה לקשיים בתחילת 2015 על רקע ההסתבכות של פישמן, ועם חובות של מיליארדי שקלים הייתה על סף הסדר חוב. בסוף 2015 ובתחילת 2016 נעשה גיוס חוב בחברה, ופורר לקח בו חלק, לצד גופים כמו סאמיט של זהר לוי, וכמה גופים מוסדיים.
"הוא הגיע למסקנה", מסביר גורם מקורב לחברה, "שאם החברה תגייס הון בהיקף משמעותי, יש לה סיכוי לצאת מהמשבר.
מהסיבה הזו, כשבנק לאומי הציע למכור מניות של החברה (ששועבדו לו) הם לא קנו, כי זה לא כסף שנכנס פנימה לחברה. אבל כשהחברה הודיעה שהיא מגייסת 700 מיליון שקל, הם השתתפו בהנפקה כי נראה היה להם שזה עשוי להוציא אותה מהמשבר".
ההזרמות הללו לתוך כלכלית אפשרו את המשך התנהלותה של החברה, ולימים גם את פריחתה. פורר רכש בסיבוב הראשון מניות בהיקף של 150 מיליון שקל, לפי מחיר של 6 שקלים למניה, וחודש לאחר מכן קנה מניות נוספות לפי מחיר מעט גבוה יותר. בהמשך, רכש מסאמיט מניות בהיקף של 264 מיליון שקל, לפי מחיר של קרוב ל-9 שקלים למניה.
"חבריו חשבו שהוא לוקח סיכון גדול מדי ושהחליט לחסל את ההון המשפחתי", מתלוצץ אחד ממכריו של פורר. "בדיעבד, התברר שזו הייתה החלטה מאוד נכונה". כמה נכונה? בעוד היקף השקעתו בחברה מסתכם בכ-470 מיליון שקל, החזקותיו בה שוות כיום על הנייר יותר מ-900 מיליון שקל.
נכון להיום, פורר הוא בעל המניות הגדול בכלכלית ירושלים, עם כ-24% מהמניות, בחברה המתנהלת ללא גרעין שליטה. סיטואציה מוזרה שמצריכה התנהלות זהירה. ואכן, כשבאחרונה עלה על הפרק המיזוג בין כלכלית ירושלים לבין החברה הבת מבני תעשיה - מיזוג שיהפוך אותה לאחת מחברות הנדל"ן החזקות בישראל - משפחת פורר הייתה רחוקה מלהתלהב, גם אם לבסוף תמכה.
אלא שכעת היא מוטרדת מסוגיה שנלווית למהלך הזה. על-פי פקודת מס ההכנסה, במצב של מיזוג חברות, על בעל השליטה להתחייב שלא למכור רבע ממניותיו במשך שנתיים. מכיוון ששאר המחזיקים בכלכלית הם גופים מוסדיים שעליהם ההוראה הזאת לא חלה, יוצא שהיחיד שמושפע ממנה הוא פורר, שכבר פנה בעניין לרשות המסים, בבקשה לשחרר אותו מכך.
"תארי לך שמחר מתרחשת קטסטרופה, כל הגופים המוסדיים יכולים לצאת בזמן, ורק הם יהיו ‘תקועים' עם רבע מההחזקות", מסביר מקורב לנושא. "רבע מההחזקות שלהם שוות היום כמעט 250 מיליון שקל, לא סכום מבוטל. אז נכון שהם לא מתכוונים לצאת מחר, אבל הם עדיין לא רוצים שייחסמו להם אפשרויות".
מגיע כדי להשאיר חותם
ובחזרה לבזק. השקעה פאסיבית או לא השקעה פאסיבית, פורר, כך נראה, מגיע כדי להשאיר חותם. גורמים שהיו איתו בקשר סביב המהלך מבהירים אומנם שאין לו רצון להחליף את ההנהלה, ואומרים ש"כשהוא נכנס לחברה שהוא מאמין בהנהלה שלה, הוא נותן לה יד חופשית", אבל באותה נשימה, הם מציינים ש"הוא רחוק מלהיות פראייר".
"הוא יודע טוב מאוד מה הוא עושה, הוא איש מאוד מתוחכם, ואני מאמין שגם כאן הוא יודע טוב מאוד למה הוא נכנס", אומר מקורב. "בכל החברות שהוא קנה בעבר הייתה בעיה בתזרים המזומנים. הוא קנה חברות שהיו עם גירעון מאוד משמעותי בהון, והייתה שאלה אם הן עדיין בגדר עסק חי, אבל הוא הזרים כסף, ובעזרת ניהול נכון, הוא הצליח לעשות בהן טרן אראונד".
מי שבוודאי שואבים ביטחון מכניסתו של פורר הם מחזיקי האג"ח של ביקום, החברה-האם, שהחוב כלפיהם עומד על כמעט 3 מיליארד שקל, והכניסה של סרצ'לייט ופורר לחברה נעשית באמצעות ההסדר איתם. "אני לא יודע מה יהיה עם סרצ'לייט בעוד שנתיים", אומר גורם מקרב מחזיקי האג"ח של פירמידת בזק (הכוללת גם את אינטרנט זהב), "אבל עכשיו, כשאני יודע שאיש נזיל כמו פורר נמצא שם, אני הרבה יותר רגוע".
