הכנסת יכולה לבטל את השבתון ביום הבחירות, אבל מדובר במהלך מורכב. בדיקה שערך "גלובס" מצביעה על קשיים עקרוניים ועל מכשולים ביורוקרטיים בדרך.
כדי לחתור לשינוי, צריך קודם להכיר את המצב הקיים. סעיף 4 לחוק יסוד הכנסת, המכונה "שיטת הבחירות", קובע שהבחירות בישראל יהיו "כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות, ויחסיות, לפי חוק הבחירות לכנסת; אין לשנות סעיף זה, אלא ברוב של חברי הכנסת". כלומר, מדובר בסעיף משוריין שניתן לשנות רק בתמיכה של 61 ח"כים.
סעיף 10 לחוק יסוד הכנסת, שנחקק בשנת 1958, קיבע את יום הבחירות כיום שבתון, "יום הבחירות יהיה יום שבתון, אך שירותי תחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם". סעיף 136 לחוק הבחירות לכנסת קובע את החובה לשלם שכר לעובדים בגין יום השבתון.
בכל מערכות הבחירות שהתקיימו עד לשנת 1958 - לאסיפה המכוננת, לכנסת השנייה ולכנסת השלישית - לפני שחוק היסוד הכנסת עבר, היה יום שבתון. העיקרון הזה נשמר מאז ועד היום.
מי שכן עובד ביום הבחירות זכאי לשכר של 200% או לשכר רגיל ולתוספת של שעות חופשה. הנוהג הזה מעוגן בתקנות שירות המדינה לגבי עובדי מדינה, והוא זכה לביטוי גם בפסיקות של בתי הדין לעבודה שרלוונטיות לשוק הפרטי.
שינוי הכללים, כך שרק מי שהצביע בפועל יזכה ליום חופשה, מחייב שינוי משמעותי של החקיקה במדינה, מהלך שניתן להוביל רק ברוב של 61 חברי כנסת.
דרוש רוב של לפחות 61 ח"כים
שינוי של מאפייני יום השבתון מצריך מהפכה בסעיף 4 לחוק יסוד הכנסת, מאחר שפעולת ההצבעה כבר לא תהיה חשאית באופן מוחלט. למה הכוונה? כדי לאפשר לאדם לזכות ביום חופשה, יהיה עליו להציג בפני המעסיק אישור בכתב שהוא אכן הלך להצביע. העובד לא חייב כמובן לחשוף למי הצביע, אך המעסיק שלו יידע אם הצביע או לא.
עיקרון בסיסי נוסף של שיטת הבחירות הוא שוויון. כל הבוחרים שווים בקולם וכל הנבחרים שווים. עקרון השוויון אינו מוחלט וישנן הוראות בחירות רבות שנסוגות מפני השוויון בשל צרכים שונים, למשל מגבלת הגיל שמאפשרת רק לאנשים מעל גיל 18 להצביע.
כשמנסים לכרוך בין שוק התעסוקה לבין מערכת הבחירות, יהיו אנשים נוספים שלא יזכו ליחס שוויוני. עצמאים, עובדים שנמצאים בחו"ל, סטודנטים וגימלאים לא יקבלו תגמול עבור ההצבעה, מאחר שלא יהיה מי שישלם להם על כך.
לכל זה צריך להוסיף את העובדה שהכנסת ה-21 התפזרה ואינה מעבירה חקיקה בפגרת הבחירות. מיום 16 ביוני 2019, לפי החלטה של ועדת הכנסת הזמנית, יצאה הכנסת ה-21 לחופשה מעבודה. אין חקיקה, אין עבודת ועדות, לא נישאים נאומים ולא מוגשות שאילתות. בתקופת פגרה ניתן לכנס את ועדת הכנסת הזמנית ביוזמה של הממשלה או של שליש מחברי הוועדה. כדי להניע חקיקה בתקופת פגרה, נתקבע נוהג רב שנים, שעל פיו יש צורך בהסכמה רחבה, הן של הקואליציה והן של האופוזיציה.
הכנסת ה-21 היא תקדימית בהיבט הזה - אין בה קואליציה או אופוזיציה, כיוון שראש הממשלה בנימין נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה. כדי להניע חקיקה, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין יזדקק להסכמה סיעתית רחבה, בין מרכיבים שונים של הכנסת. אם תהיה הסכמה רחבה על הצורך בשינוי חוק יסוד הכנסת וחוק הבחירות, אפשר יהיה לכנס ועדות ומליאה ולהעביר את החוק, אולם כל שלב בתהליך יצריך תמיכה של לפחות 61 חברי כנסת.
במצבי קיצון דרושים צעדים חריגים
שינויי חקיקה בתקופת בחירות נחשבים לאירוע חריג שבחריג. זה כמעט לא אירע בתולדות המדינה. בשנת 1973 יצאה הכנסת לפגרת בחירות, והבחירות היו אמורות להיערך ב-30 באוקטובר. באותה העת לא הייתה בחוק יסוד הכנסת אפשרות להארכת כהונה של הכנסת, אך בשל מלחמת יום כיפור נוצרה הסכמה רחבה שאין לקיים את מערכת הבחירות במועד שנקבע מראש. לצורך דחיית הבחירות חוקקה הכנסת חוק מיוחד והאריכה את תקופת כהונתה בחודשיים. הבחירות התקיימו בדצמבר 1973.
תיקון חוקי יסוד באמצעות הוראות שעה, גם הוא עניין נדיר. ממשלות ישראל ה-33 וה-34 הובילו מספר תיקונים לחוקי היסוד באמצעות הוראות שעה. מדובר בחקיקה זמנית, שיש לה מועד פקיעה ידוע. למשל, אם קובעים שמי שלא מצביע בבחירות לא מקבל תגמול מהמעסיק - ניתן להחליט שמדובר בהוראת שעה חד פעמית, שנועדה לבצע "פיילוט" ולא לקבוע מסמרות בעניין.
זה קרה בעבר בנוגע לחוק תקציב המדינה, שגם הוא מקובע בחוק יסוד. המעבר לתקציב דו שנתי בוצע בפעם הראשונה באמצעות הוראת שעה לחוק היסוד. שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, הסביר את השינוי בכך שמדובר ב"פיילוט". שופטי בית המשפט העליון דחו בשלב ראשון עתירות שביקשו לאסור את שינוי מבנה התקציב באמצעות הוראת שעה. כאשר נעשו ניסיונות נוספים לשנות את תקציב המדינה באמצעות הוראת שעה, פסק בית המשפט העליון שלא ניתן לחזור על תיקון זמני שכזה.
נשיאת העליון בדימוס, דורית ביניש, קבעה כי "מוטב יהיה אם בעתיד תימנע הכנסת מלעשות שימוש בהוראות שעה לתיקון הוראות חוקתיות. מכל מקום, כל עוד לא נקבע המתווה לחקיקה, לתיקון ולשינוי של חוקי יסוד, יש להותיר הליך חקיקה מסוג זה למקרים חריגים, קיצוניים וייחודיים, וזאת משום מעמדם של חוקי היסוד". המשנה לנשיאה בדימוס, השופט אליקים רובינשטיין, חזר על הדברים כשתיקון חוק היסוד באמצעות הוראת שעה הגיע לבג"ץ פעם נוספת ב-2017.
הוראת שעה לביטול יום השבתון, או הבנייתו כך שרק מי שיציג אישור הצבעה, יזכה ליום חופשה, מהווה שינוי יסודי של השיטה. גם אם החוק הזה יזכה לתמיכה רחבה בכנסת, סביר להניח שיוגשו נגדו עתירות לבית המשפט העליון.
הסיעות הדתיות והערביות עשויות להתנגד
כאשר בוחנים שינוי אפשרי של יום השבתון צריך לזכור ששיעור המועסקים בחברה החרדית ובחברה הערבית נמוך יחסית לנתון הממוצע באוכלוסייה הכללית. כתוצאה מכך, השלכות ביטול יום השבתון והענקת תשלום יום חופשה רק למי שיציג אישור הצבעה, עשויה להיות סיבה להתנגדות הסיעות הדתיות והחרדיות בכנסת ה-21 (22 ח"כים) והסיעות הערביות (10 ח"כים).
בעיה נוספת היא מיקומן של אלפי קלפיות בבתי ספר ברחבי הארץ. ללא יום שבתון, מערכת החינוך תפעל כסידרה, וועדת הבחירות המרכזית תצטרך למצוא סידור אחר להצבת קלפיות.
ישנם נימוקים נוספים שעשויים לסבך את הליך החקיקה: החשש מזיופי אישורי ההצבעה, הקשיים להוביל מהלך שכזה מבחינה טכנית באמצעות ועדת בחירות הממונה על ביצוע חוק הבחירות ויוצאת למערכת בחירות שנייה תוך כמה חודשים, זאת כשעובדי הוועדה בראשות חנן מלצר טרם סיימו לסכם ולתקצב את מערכת הבחירות לכנסת ה-21.
הבעיה המרכזית שאותה השמיעו בפני "גלובס" אנשי משפט היא, שלא משנים כללי בחירות בסיסיים תוך כדי המערכה. לדבריהם, שינויים חוקתיים צריכים להיעשות אחרי דיון ציבורי מעמיק.
