חיים שטנגר / צילום: יונתן בלום
מה גרם לנשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטתעינת רון, לסגת תוך שעות מעמדה שבה החזיקה במשך חודשים? זאת, בנוגע לחיסיון שהטילה על תביעה של עו”ד-ד”ר חיים שטנגר.
ראשיתו של הסיפור ב-2014, אז הגיש שטנגר תביעה נגד ועדת האתיקה במחוז ת”א בלשכת עורכי הדין, בטענה שפרקליט הוועדה הוציא את דיבתו. ב-2017 נדחתה תביעתו של שטנגר על-ידי שופט בית משפט השלום בראשל”צ, רפי ארניה. השנה, בינואר 2019, הגיש שטנגר תביעה נוספת, שבה ביקש לבטל את פסק הדין של השופט ארניה. זאת, בטענה כי השופט לא גילה בעת שדן בתביעתו (של שטנגר) נגד ועדת האתיקה במחוז ת”א של הלשכה, שאשתו (של השופט), עורכת-דין סוזי עוזסיני-ארניה, נושאת בתפקיד בלשכת עוה”ד.
תביעתו של שטנגר לביטול פסק הדין של ארניה נותבה לטיפולה של הנשיאה רון, וההליך הוגדר מיד על-ידי הנהלת בתי המשפט כ”תיק חסוי”. הגישה אל התיק ב"נט המשפט" (מערכת אלקטרונית של הנהלת בתי המשפט) נחסמה אפילו לצדדים לתיק.
שטנגר הוא אחד ממבקריו הבולטים של היו”ר לשעבר של לשכת עורכי הדין, אפי נוה, שנגדו מתנהלת חקירה בחשד לביצוע עבירות מתחום טוהר המידות בנוגע למינוי שופטים. לפי החשד שנבדק, נוה פעל לקידום מועמדותה של שופטת בית משפט השלום בנתניה, אתי כרייף, שעימה היה מצוי במערכת יחסים. עוד נחשד נוה כי ניסה לקדם - ללא הצלחה - את מינויו למחוזי של שופט שלום מכהן, בן זוגה של עורכת דין. בנוסף, מתמודד נוה בימים אלה עם כתב אישום שהוגש נגדו בפרשת “ביקורת הגבולות”, שבה הוא מואשם כי סייע לבת זוגו לעבור במעבר הגבול בלי להחתים את דרכונה.
יצוין, כי השופטת שאמורה להכריע בעניינו של נוה היא הנשיאה רון.
מאבק בחיסיון
נחזור לחיסיון שהוטל על תביעתו של עו”ד שטנגר לבטל את פסיקת השופט ארניה בתביעה שהגיש שטנגר נגד ועדת האתיקה של הלשכה (להלן: תביעת הביטול). מספר ימים לאחר הגשת תביעת הביטול, הגיש שטנגר בקשה להסרת החיסיון שהטילה עליה הנשיאה רון. שטנגר טען - באמצעות עו”ד אורי פנטילט - כי “משום מה ומסיבות שבאותה עת לא היו ידועות, הוטל חיסיון גורף על התיק, ללא בקשה להטלתו וללא החלטה בדבר הטלתו ובהיעדר הצדדים”. עוד נטען, כי “באופן אבסורדי לחלוטין, תיק זה אף נחסם לצפייה בפני התובע, בפני בא כוחו ובפני משרדם”.
הנשיאה רון נימקה את החלטתה להטיל חיסיון על תביעת הביטול בכך שנכלל בה סעיף אחד שנוגע לצווי איסור פרסום שניתנו בתיקים אחרים על-ידי השלום והמחוזי בת”א. צווים אלה אמנם צומצמו לפני מספר חודשים בהחלטת בית המשפט העליון, אך לא היה בכך כדי לסייע לשטנגר. זאת, מאחר שתוכן הסעיף שבגינו הוטל חיסיון גורף על תביעתו, חוסה תחת צו איסור הפרסום גם לאחר החלטת העליון.
בהחלטה נוספת הבהירה הנשיאה רון, כי אין באפשרותה להטיל חיסיון רק על סעיף אחד בתביעת הביטול של שטנגר, וציינה כי באפשרותו להגיש את התביעה מחדש ולהשמיט ממנה את הסעיף הבעייתי. בעקבות זאת, הגיש שטנגר תביעה מתוקנת לביטול פסיקתו של ארניה - הפעם ללא הסעיף שבו נכללו עניינים שעליהם חל צו איסור הפרסום. בנוסף, הגיש שטנגר בקשה להסרת החיסיון מעל תביעתו זו.
לטענת שטנגר, הנשיאה רון התעלמה משלוש בקשות נוספות שהגיש, שבהן התבקשה הסרת החיסיון מעל תביעת הביטול שלו. רק לאחר בקשתו השלישית, נאותה רון להוציא החלטה, שבה הורתה להותיר את צו איסור הפרסום על כנו. זאת, לדבריה בשל סעיף אחר בתביעת הביטול, ושלטענתה חוסה גם הוא תחת צו איסור הפרסום. אולם סעיף זה לא צוין בהחלטתה המקורית להטיל חיסיון על תביעת הביטול.
שטנגר לא אמר נואש, והגיש תביעה מתוקנת נוספת, שנייה במספר, לביטול פסיקתו של השופט ארניה, שממנה הוסר גם הסעיף הנוסף, שאליו התייחסה הנשיאה רון בהחלטתה להותיר על כנו את איסור הפרסום על תביעת הביטול.
חמש בקשות
אך בכך לא תמה הסאגה, שכן גם כתב התביעה המתוקן הנוסף לא סייע לשטנגר. למרות חמש בקשות שונות שהגיש לנשיאה רון, שבהן התבקשה פתיחתו של תיק התביעה שלו לעיון כללי, לאור הגשת כתב התביעה המתוקן בשנית, נמנעה הנשיאה, לטענתו, מלתת כל החלטה בנושא. לדבריו, רון אף נמנעה מלנמק את החלטתה להותיר את תיק תביעת הביטול כחסוי.
משכך, הגיש שטנגר בראשית השבוע עתירה לבג”ץ נגד הנשיאה רון, ובה בקשה לבטל את החלטתה להטיל חיסיון על תביעתו לביטול פסיקתו של ארניה. “עתירה זו מוגשת בלית ברירה של ממש, וזאת בשל הימנעותה וסירובה הבלתי מנומקים והממושכים, במשך כשלושה חודשים ברציפות, של הנשיאה מליתן כל החלטה בבקשה של העותר, ובארבע בקשותיו הנוספות - להסרת חיסיון גורף שהוטל על-ידי ביהמ”ש וביוזמתו, ללא כל החלטה שניתנה בדבר הטלת חיסיון זה ואף ללא כל בקשה להטלתו” - כך נפתחה העתירה.
עוד נטען בעתירה, כי “לא קיימת כל עילה שהיא להותרתו של חיסיון זה”. לטענת שטנגר, הימנעותה וסירובה של נשיאת השלום מלתת החלטה בכל בקשותיו של שטנגר להסרת החיסיון מעל תביעתו לבטל את פסיקת ארניה, מהוות “החלטת סירוב בלתי מנומקת”.
ביטול החיסיון
מיד לאחר הגשת העתירה, הורה שופט העליון, יוסף אלרון, לנשיאת השלום רון, להשיב לעתירה. לפי סדרי הדיון בבג”ץ היה באפשרותו של אלרון להפנות את התיק להרכב של שלושה שופטים, ולהורות על דחייתו על הסף ללא צורך בקבלת תגובה מהנשיאה, אך השופט בחר שלא לנהוג כך.
מספר שעות לאחר מכן, הוציאה רון תחת ידה את ההחלטה הבאה, שניתנה כ”החלטת פתקית” על גבי הודעה שהגיש לה שטנגר, ובה עדכן אותה על פנייתו לבג”ץ: “החיסיון שהוטל על תיק זה יוסר ככל שהוא נוגע למסמכים שהוגשו מכתב התביעה המתוקן ואילך”. כלומר, רון ביטלה את החיסיון שהטילה על התיק, רק לאחר ששטנגר הגיש עתירה לבג”ץ נגד החיסיון.
ביום שני השבוע פנה “גלובס” לתגובת הנהלת בתי המשפט, וזאת עוד בטרם נודע על החלטת הנשיאה להסיר את החיסיון. בתגובה, שלחה דוברות בתי המשפט את ההחלטה האמורה של הנשיאה רון, וציינה: “ראו את החלטת הנשיאה עינת רון”. ביום שלישי שוב פנה “גלובס” להנהלת בתי המשפט, וביקש את תגובתה לכך שהנשיאה רון נמנעה מלהסיר את החיסיון מעל התיק במשך חודשים בלי נימוק; וכי רק בעקבות העתירה לבג”ץ היא נאותה להסירו. בתגובה מסרה דוברות בתי המשפט: “אין לנו התייחסות מעבר למענה אמש”.
*** חזקת החפות: כל החשודים בפרשת השוחד המיני במינוי שופטים, ובהם אפי נוה, הם בגדר חשודים בלבד במעשים האמורים. מדובר בשלב מקדמי בהליך הפלילי. החשודים לא הורשעו בביצוע עבירה, ועומדת להם חזקת החפות.
התהיות שעולות מהפרשה
מדוע השופטת עינת רון נמנעה מהסרת החיסיון והאם היה בכך ניסיון להגן על השופט רפי ארניה?
הטלת החיסיון על תביעתו של עו"ד-ד"ר חיים שטנגר לבטל את פסק הדין של שופט השלום, רפי ארניה, שניתן, לטענת שטנגר, במשוא פנים; הימנעותה של נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, עינת רון, מהסרת החיסיון מעל התביעה, גם אחרי התיקונים שביצע בה שטנגר; והחלטתה להסיר בכל זאת את החיסיון מספר שעות בלבד אחרי ששטנגר הגיש נגדה בג"ץ בעניין - מעוררות ומעלות מספר שאלות ותהיות שראוי לתת עליהן את הדעת.
ראשית, עולה השאלה אם התנהלותה של הנשיאה בסאגת "הסרת החיסיון" עולה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות המצופה משופטת, לא כל שכן נשיאה בית-משפט. הייתכן כי שופט יימנע במשך תקופה ארוכה מלתת החלטה בבקשות חוזרות ונשנות של בעל דין, בלי לנמק זאת?
תהייה נוספת היא - מדוע נמנעה הנשיאה מהסרת החיסיון, והאם היה בכך ניסיון להגן על שמו הטוב של השופט רפי ארניה. כל זמן שכתב התביעה לביטול פסיקתו של ארניה כלל סעיפים המפירים צווי איסור פרסום, נראתה החלטתה של הנשיאה שלא לפתוח אותו לעיון של הציבור, כלגיטימית, אם כי גם בהקשר זה עולות תהיות על המידתיות של ההחלטה, שמא סעיף או שניים בתביעה אמורים להוביל להטלת חיסיון גורף על התיק. אולם השאלה הקשה יותר היא - מדוע נמנעה הנשיאה מלתת החלטה בבקשה להסרת החיסיון גם אחרי שתוקנה התביעה. כלומר, לאחר שכבר הוסר החשש כי יש בכך הפרה של צו איסור פרסום כלשהו? לשופטת הפתרונים.
סביר להניח כי העתירה לבג"ץ של שטנגר, תימחק. שטנגר אולי ידרוש הוצאות, אך סביר גם שבקשתו תסורב. ועדיין, תרחף מעל הסיפור שאלה מרכזית - מהו המסר שמעבירה הנשיאה רון לבאים לביהמ"ש? האם אדם שנפגע מהיעדר החלטה של שופט צריך לפנות לבג"ץ כדי לקבל את ההוגנות ואת הצדק שאליהם מחויבים שופטי ישראל?