לימודים גבוהים או קריירה, מה משתלם יותר? / צילום:Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
חרב הרובוטים מונפת מעל שוק העבודה לא רק בשנים האחרונות. כבר ב-1930 העריך הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס, מחשובי הכלכלנים של המאה ה-20, שעד שנת 2030 יתקצר שבוע העבודה ל-15 שעות ונהיה עדים לגלי פיטורים גדולים בגלל רובוטים שיחליפו את בני האדם בעבודתם.
בינתיים, הרובוטים עוד לא הגיעו בהמוניהם, ובמקביל לתהליך האוטומציה נוספו משרות וצורכי עבודה חדשים. ובכל זאת, שוק העבודה העתידי השתנה ללא הכר. מבט על כמה ממודעות הדרושים המתפרסמות כיום מעלה את החשש שבתחרות על המשרות, במקום שרובוטים יחליפו את העובדים, העובדים יהפכו למעין רובוטים בעצמם, הנדרשים להיות בעלי יכולות על-אנושיות.
"הדרישות ההולכות וגדלות מעובדים, שיתאימו את עצמם באופן מוחלט ומלא לדרישות המעסיק, מבטאות את השלב שאליו הגענו בשוק העבודה: תחרות בלתי-אפשרית על מיעוט משרות איכותיות. זאת תחרות שיש בה עודף היצע, כלומר, ה'מחיר' של העובדים יורד", אומרת ד"ר הגר צמרת, כלכלנית וסוציולוגית ממרכז "שוות" במכון ון ליר. "אחת הסיבות לגידול בתחרות הזאת היא התמעטות מספר המשרות כתוצאה ממגמות אוטומציה, כלומר רובוטים המחליפים כוח עבודה. ולסיבה הזאת יש השפעה גם על אופי הדרישות של המעסיקים: הם מעוניינים לתכנת ו'לקסטם' עובד שיתאים בדיוק למה שהם זקוקים לו בלי להתייחס לאילוץ שמדובר באדם עם צרכים של אדם, ושהציפייה המוסרית מהמעסיק היא להתייחס לחייו של העובד ולספק לו סביבת עבודה נאותה".
לפעמים, הדרישות הבלתי-אפשריות שד"ר צמרת מדברת עליהן נעטפות בעטיפה יפה ונוצצת של מונחים חדשים, המבטיחים לכאורה "איזון בין בית לעבודה", "ניהול זמן" ו"רכישת כישורים חדשים". רבים מהמעסיקים גם מדברים על שוק של עובדים ולא של מעסיקים, כלומר, המאבק הגדול של המעסיקים הוא להשיג עובדים טובים ולשמר אותם לאורך זמן, והיתרון נמצא אצל העובדים דווקא. אבל האם זה אכן המצב? ניסינו לבחון מה עומד מאחורי כמה מהטרנדים של שוק העבודה.
ורסטיליות: שלושה עובדים באחד
אחת המילים שיועצים ארגוניים ומנכ"לים אוהבים להשתמש בהן היא "ורסטיליות", כלומר, היכולת לעבוד בכמה תחומים ולעבור בין מחלקות במקום העבודה. הטענה היא שוורסטיליות מתאימה לבני דור ה-Y, שמחפשים גיוון וממהרים להשתעמם בעבודות מונוטוניות. זה צד אחד של המטבע. הצד השני הוא שלא פעם המעסיק פשוט צריך "כלבויניק".
לפני כמה שבועות פורסמה בקבוצת פייסבוק ייעודית להצעות עבודה מודעה של חברה המחפשת עוזר/ת אדמיניסטרטיבי/ת. בתיאור התפקיד נכללו משימות רחבות יריעה, שלכל הפחות ניתן לתהות לגבי חלקן על הקשר ביניהן לבין התואר: מעקב אחרי תשלומים וחיובים, טיפול בפרויקטים חדשים דרך המערכת של החברה, שליחת ניוזלטר ומיילים רשמיים ללקוחות החברה, מחקר אינטרנטי והזנת נתונים, ריכוז הפעילות השיווקית של החברה, גיוס מתרגמים ועורכים חדשים, ניהול ותחזוק של האתר, ועריכה והגהה של טקסטים בעברית.
מודעות כאלה אינן זרות למחפשי עבודה. "בואו נדבר גם על הדרישות ממעצבים", אומרת גלית, סטודנטית לתקשורת חזותית (השם המלא שמור במערכת). "ממודעות הדרושים למקצועות עיצוב גרפי ועיצוב תעשייתי, הכמות המטורפת של דרישות ממעצב מתחיל היא מתחת לכל ביקורת. מבקשים ממך ידע וניסיון בתחום מסוים של שנתיים לפחות, לדעת את כל תוכנות Adobe, איור, הבאה לדפוס ודפוס בכללי, עיצוב אפליקציות והפקת תוכן דיגיטלי (וגם עדיף הנהלת תוכן), עריכת וידיאו, אנימציה, html+css, והרשימה ממשיכה. כל זה לפעמים במשכורת של חצי משרה או שלושת רבעי משרה, ובפועל משרה מלאה. ראיתי לא מעט מודעות דרושים שביקשו שבע-שמונה מתוך עשר הדרישות האלה, בניסיון להוציא ממעצבים עבודה קריאייטיבית כמעט חינם באמצעות קיבוץ של ארבעה עובדים לאחד".
גם אם יימצאו העובדים המוכשרים שעומדים בכל הדרישות, השכר והיקף המשרה אינם תואמים אותן. במודעת העוזר/ת האדמיניסטרטיבי/ת מדובר בציפייה לחמש שעות עבודה ביום והעדפה למי שיסכים לעבוד בימי שישי במקום אחד מימי השבוע. אם הייתם במתח, השכר המוצע הוא 40 שקל בלבד, שכר ממוצע לבייביסיטר בשעות הערב.
בקבוצות פייסבוק, אפשר למצוא עדויות רבות על פערים דומים בין הדרישות לשכר, גם בענף ההייטק. מי לא יקפוץ על ההזדמנות לקבל 6,000 שקל למשרה מלאה בתפקיד SEO, בלוויית הדרישה לשלוט באנגלית, צרפתית ועברית; למשרה עם דרישה לתואר שני שמציעה גם היא שכר של כ-6,000 שקל בחודש, או למשרת רכזת רווחה בחברה גדולה, שדורשת תואר ראשון, תמורת 32 שקל לשעה. "באותו יום ראיתי שלט שמחפשים מאבטחים לקניון גבעתיים בשכר של 34 שקל לשעה", כתבה מישהי שחשבה להגיש מועמדות למשרה.
"מודעות עם פער לא סביר בין שכר נמוך ותנאי העסקה פושרים לתפקידים תובעניים ומגוונים מדי שכיחות בעיקר בחברות משפחתיות וקטנות", אומר יואב מלמד, המספק שירותי השמה ביותר מ-300 חברות בישראל ומייסד קבוצת הפייסבוק "משרות הייטק ושיווק ללא ניסיון". "מדובר בחברות שלא באמת יודעות איך נכון לעבוד, לא מדגישות תכנון אסטרטגי של הפעולות שלהן, וחושבות לעצמן: 'בואו ניקח מישהו ונמקסם אותו'. הן לא מביאות בחשבון שגם אם העובד יעמוד בציפיות הבלתי סבירות בעליל, תהיה שחיקה שתגרום לו לקרוס או לזייף מקצועית או פשוט לקום ולעזוב אותו. גם אם יימצא כלבויניק שיהיה מוכן לתת 'שלושה באחד', בלי שום אגו, שיעשה הכול מהכול, יש לזה 'פג תוקף'.
"זה מאוד ישראלי, וזה אומר המון על המעסיק. אם אני, כמחפש עבודה, רואה משרה כזאת, אני בורח. אין שום סיבה להכניס ראש בריא למיטה חולה".
עבודה מהבית: כוננות מתמדת לטלפון
"גמישות" היא מילת מפתח בשוק העבודה החדשה, ויש הבטחה בצדה: שעות נוחות ואיזון בין בית לקריירה באמצעות משרות חלקיות או עבודה מהבית.
לדברי פרופ' אביעד רז, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, המתמחה בסוציולוגיה ארגונית ובתרבות ארגונית, "התחום הזה הפך להיות מאוד פופולרי וגם מאוד מתבקש בעיקר בעבודות שמאפשרות את זה, כמו שירותים פיננסיים וטכנולוגיים שאפשר לתת מהבית. אבל אחד הדברים ששוכחים הוא הנטל והמחיר, גם הפסיכולוגי וגם המשפחתי, שעובדים המועסקים באופן הזה חווים. לא לכולם זה מתאים.
"יש הרבה גבולות שצריך לנהל. יש הרבה קונפליקטים שיכולים להיווצר והרבה עובדים יעדיפו להפריד בין העבודה, המשפחה והפנאי. חוסר ההפרדה הזה יוצר מצב של כוננות תמידית: צריך להיות מוכן שהבוס יתקשר, שהאימייל בדרכו אליי - ויש אנשים שהדבר הזה גובה מהם מחיר, כמו שחיקה ותחלופה. כל הדברים שניסינו למנוע חוזרים ומופיעים בגדול. לא לחינם עבר לפני שנתיים וחצי חוק בצרפת שאוסר על מעסיקים לשלוח אימיילים לעובדים לאחר שעות העבודה. הדרישה להיות מוכן ופנוי וזמין למטלות תעסוקתית גם כשאתה בבית גובה, מחלק האנשים לפחות, מחיר משפחתי, עד שהמחוקק ראה לנכון להגן על העובדים מפניו.
הבעיה היא לא רק המחיר הנפשי. לרוב, אופן העסקה כזה פירושו הפחתה בשכר, כפי שעולה גם ממחקר שעשה רז לפני כמה שנים, שבדק השתלבות של נשים חרדיות בתעשיית ההייטק. במרכזים של חברות גדולות, צורת ההעסקה הותאמה לנשים חרדיות: יום עבודה גמיש וקצר, ועבודה מהבית. "המעסיקים טוענים שהם בעצם לקחו את ההטבות הכי מתקדמות והתאימו אותן לנשים, אבל אנחנו רואים שם דוגמה מאוד ברורה לאופן שבו ההטבות האלה גם מלוות בהרעה מסוימת של תנאי ההעסקה מבחינה כספית", הוא אומר. "השכר של המתכנתות החרדיות הוא קצת גבוה יותר משכר מינימום, אבל נמוך בהרבה מזה של מתכנתת חילונית באזור המרכז שעושה בדיוק אותה עבודה". לדבריו, היו אפילו מעסיקים ששיווקו את המרכזים האלה תחת הכותרת "לואו קוסט", אותו שירות בתשלום מופחת. כלומר, מיקור החוץ הזה הוצג כמשהו רווחי ומביא תועלת לאותם לקוחות".
אבל הנשים היו מעוניינות ביום עבודה קצר, לא?
"במסגרת המחקר שאלנו אותן אם האפשרות לעבוד מהבית ולקצר את יום העבודה שווה מבחינת הטרייד אוף של השכר הנמוך והיעדר האופק התעסוקתי. חלק אמרו שכן וחלק אמרו שזו הרגשה של ניצול והן יישארו במקומות העבודה האלה עד שיצליחו למצוא את הדרך לארגונים אחרים. אם היינו שואלים אוכלוסיות אחרות בהקשר של ההתאמות האלה, היינו מקבלים אותן תשובות".
משרה חלקית: כמה עבודה יש ב-40% משרה
מאז תחילתו של העידן התעשייתי, הזמן שבו מבלים עובדים במקום העבודה עמד במוקד חוקי העבודה. הצורך להגן על בריאותם ועל בטיחותם של העובדים הוביל להגבלת שעות העבודה ולמתן חופשות בתשלום. כעת הקלפים נטרפים. הגלובליזציה, הטכנולוגיה, שינוי דפוסי הצריכה והדרישה לאיזון בין הבית לעבודה הולידו משרות שפורצות את מסורת ה-9:00-17:00.
כיום אנחנו עדים לסוגים שונים של "העסקה לא סטנדרטית", שאינה עומדת בכללים המסורתיים של העסקה בשעות קבועות עם יציבות לאורך זמן. אחד ההסדרים המקובלים הוא עבודות במשרה חלקית (בדרך כלל פחות מ-35 שעות בשבוע). בהדרגה נעשו נפוצות יותר ויותר גם משרות של 15 שעות בשבוע ואף פחות מכך. מקרה קיצוני של העסקה חלקית הוא של עובדי On-Call, כלומר עבודה לפי הצורך, ללא התחייבות לספק מספר שעות מינימלי. העסקה כזאת נעשית בחוזים הנקראים "חוזי אפס", שהתגמול עליהם בדרך כלל נמוך ביחד לשעות העבודה בפועל.
העסקה במשרה חלקית נפוצה בעיקר בקרב נשים. לפי ארגון העבודה העולמי, נשים מהוות כיום פחות מ-40% מכוח התעסוקה, אבל חלקן בקרב העובדים במשרות חלקיות עומד על 57%. ההבדלים הללו ניכרים במיוחד בהולנד, ביפן ובשווייץ.
בישראל, משרות חלקיות הן מנת חלקם של המגזרים החלשים יותר בחברה. לפי נתונים של מרכז טאוב, כ-16% מהגברים היהודים הלא חרדים עבדו ב-2016 במשרה חלקית (פחות מ-35 שעות) לעומת 31% מנשים יהודיות לא חרדיות. משרות חלקיות נפוצות במיוחד במגזר החרדי, יותר מאשר במגזר הערבי לדוגמה. בקרב הנשים במגזר נראית מגמה של ירידה, אבל לא כך בקרב גברים חרדים - ב-2016 - 40% מהגברים החרדים עברו במשרה חלקית.
עבודה במשרה חלקית יכולה גם לסייע לעובדים, במיוחד להורים, להישאר בשוק העבודה או לשלב אותה עם הכשרה מקצועית או לימודים. השאלה היא אם מדובר בבחירה מרצון ומה היא איכות העבודה ואם העסקה במשרה חלקית מאפשרת מעבר למשרה מלאה כשהעובד ירצה בכך.
הנתונים של מכון טאוב מעידים בבירור שהמגזרים החלשים יותר בחברה נדחקים לעבודות חלקיות. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לעבודה חלקית מחוסר רצון עלולות להיות השלכות ארוכות טווח לגבי מעמד העובד בשוק העבודה מאחר שהיא משפיעה באופן שלילי על הניעות החברתית של העובד. עבודה חלקית, משמעה במקרים רבים גם הכנסות נמוכות יותר למשק הבית ורמת חיים נמוכה. כתוצאה מכך, עובדים הנאלצים לעבוד חלקית שלא מרצון לכודים פעמים רבות במלכודת העוני.
לדברי צמרת, חלקיות המשרה היא סממן נוסף לשחיקת התנאים. "נותנים פחות ממאה אחוז כדי להנמיך את השכר, אבל בפועל הציפייה בכל מקצוע היא שהעובד יעבוד יותר מכמה שמשלמים לו על הנייר. חלקיות משרה - בין 50% ל-80% - ברוב המקרים זו בעיקר הגדרה. כשיורדים מ-50% מדובר בדרך כלל בפרויקטים או בייעוץ ספורדי. משהו שהוא בבחינת בן כלאיים בין שכיר לעוסק פטור".
ההצעות למשרה חלקית הן בדרך כלל דרך לשלם פחות כסף, בעיקר כשנלווית אליהן רשימה דרישות ומטלות עצומה שעל העובד לעמוד בה. בימים שבהם נדרשת מהעובד כמעט בכל עבודה זמינות, כיצד אפשר בכלל למדוד את ההבדל בין 40% משרה ל-60% משרה, לדוגמה? במשכורת זה מדיד, אבל בהיקף העבודה עצמה כלל לא.