טראמפ לא נזהר, וגם בקרב הרפובליקנים כבר חוששים משובו של המיתון
הדיפלומטיה האישית של דונלד טראמפ מדגדגת את נחירי וול סטריט. האם הוא מפויס? האם הוא כועס? האם לא אצה לו הדרך? האם הוא קצר רוח?
קצת קשה להיזכר אימתי לוח הפגישות של נשיא ארה"ב הקפיץ את המדדים בדרמטיות כזאת. כל חמשת המדדים העיקריים קפצו באחוז אחד ויותר אתמול, כאשר נודע שהנשיא פיטפט בטלפון עם נשיא סין, והם החליטו להיפגש פנים אל פנים בוועידת הפיסגה הממשמשת ובאה של קבוצת ה-20G, באוסאקה, יפן.
נשיא ארה"ב אוהב להיות הבעלים של הדיפלומטיה האמריקאית. היא מתנהלת מכוח חיבותיו וטינותיו. כשהוא מחבב, הוא סלחן גדול מאין כמותו. כשהוא מתעב, אפילו בריתות היסטוריות רבות שנים לא יעזרו לבני שיחו.
אתמול הוא הראה את נחת זרועו וציוציו. בשעה שפלירטט עם שי ג׳ינפינג, הוא צייץ ציוצים עוינים לעבר נגיד הבנק המרכזי של אירופה (ECB), מריו דראגי. זה האחרון רמז על כוונתו להפחית בחודש הבא את שערי הריבית קצרת המועד באזור האירו, מה שהוריד מיד את שער האירו לעומת הדולר והפחית את תשואת איגרות החוב הממשלתיות באירופה. רק זה היה חסר לנשיא ארה"ב, הבוחן את יחסי החוץ של ארה"ב דרך הפריזמה של "השורה התחתונה". הוא משוכנע שכל שותפי הסחר העיקריים של אמריקה מזייפים את שערי החליפין של מטבעותיהם. "הם הורשו לעשות את זה במשך שנים", הוא צייץ ב-6:53 לפנות בוקר.
זה גם בסיס תלונותיו על סין, אבל את נשיא סין הוא מחבב, והוא מתפעל בפומבי מהצלחתו לכונן דיקטטורה אישית ללא הגבלת זמן. את הביורוקרטים האירופיים הוא מעולם לא סבל. והוא במיוחד אינו סובל נגידים של בנקים מרכזיים.
איך מורידים נגיד בדרגה
אתמול צנחה פצצה בוושינגטון, כאשר שירות החדשות של בלומברג דיווח על כוונת הנשיא "להוריד בדרגה" את הנגיד האמריקאי, ג׳רום פאואל. הנשיא רוצה להיות הבעלים גם של הבנק המרכזי, אף כי החוק בן 105 השנים מעניק לפדרל ריזרב עצמאות מוחלטת. הנשיא אמנם ממנה את יושב ראש הפד (תוארו הרשמי של הנגיד) לתקופה של חמש שנים, אבל אינו מוסמך לפטר אותו. נשיאים כמעט תמיד חרקו שיניים לנוכח עצמאותו של הבנק, אבל איש לא השתעשע בגלוי במחשבות על הדחה.
איך מורידים בדרגה את הנגיד? משאירים אותו בחבר המנהלים של הבנק. המנהלים מתמנים לתקופת כהונה של 14 שנה. אבל שום נגיד לא נשאר בחבר המנהלים לאחר סיום נגידותו. לפני שנתיים הנשיא סירב להאריך את כהונתה של ג׳נט ילן, מפני שמינה אותה קודמו השנוא, ברק אובמה. ילן התפטרה מיד גם מחבר המנהלים, וחזרה מיד לאקדמיה, שממנה הגיעה.
לנשיא ניתנה אתמול ההזדמנות להכחיש שהוא מתכוון לפגוע בעצמאותו של הבנק. הוא סירב. "נראה מה הוא יעשה", אמר הנשיא על הנגיד. הוא כמובן לא הסתיר את רצונו שהבנק יחזור ויפחית את הריבית, ואפילו הציע זה לא כבר קיצוץ של אחוז שלם.
זה כמובן לא ייתכן בנסיבות נורמליות. הרבית מקוצצת ברבעי אחוזים, אם בכלל, אלא אם כן מדובר בתנאי משבר חמורים במיוחד (הפעם האחרונה שבה הפד הפחית את הריבית בשיעורים גדולים מרבע אחוז הייתה בסוף 2008, בימי השיא של משבר הסאב-פריים, כאשר התחיל מה שהכלכלנים מכנים "המיתון הגדול").
"פגישה רחבת יריעה"
נראה מה יהיה לשווקים להגיד היום על איומי הנשיא נגד הבנק המרכזי. בדרך כלל דיבורים כאלה גורמים לפחות מידה של חרדה. השווקים נהגו לסגוד לנגידים קודמים, אם כי הנגיד הנוכחי אינו נהנה מאותו היחס, והשווקים התרגלו לרמת הדציבלים של טראמפ.
הם מעדיפים לשאת את עיניהם אל הפגישה באוסאקה עם שי. הנשיא, מסיבות השמורות איתו, החליט להעלות את רמת הציפיות. "תהיה לנו פגישה רחבת יריעה", הוא צייץ. "צוותינו יתחילו שיחות לפני הפגישה".
צוותיהם לא חדלו לדבר בחודשים האחרונים. טראמפ עורר בשעתו את הציפיות לפסגה עם שי במועדון הגולף שלו בפלורידה במרץ. אבל השיחות עלו על שרטון פעם אחר פעם, ונקלעו למבוי סתום בתחילת החודש שעבר. באמצע מאי צייץ טראמפ, שהסכם עם סין יבוא "כאשר תכשר השעה". עד אז יהיו מכסים, הוא אמר, והם יתרבו וילכו, מפני שהם מזיקים רק לסין, ומכניסים הון עתק לאוצר האמריקאי.
הוא הניח לכל אורך הדרך שיש לו יתרון ברור בתהליך ההתמקחות וההשהיה, מפני שהמשק האמריקאי עולה לו כפורח וכלכלת סין נמצאת בנסיגה. ההערכות האלה הועמדו בשבועות האחרונים במבחן. הפתעה לא נעימה באה בשישה ביוני, כאשר סטטיסטיקה חדשה הראתה שבחודש מאי נוספו רק 75,000 מקומות עבודה, הרבה פחות מ-180,000 המקומות שחזו כלכלנים.
מספרים של סוף התאוששות
פרופ׳ אדוארד לאזיר (Lazear) מאוניברסיטת סטנפורד, שהיה יועצו הכלכלי הראשי של הנשיא ג׳ורג׳ בוש הבן, כותב היום ב"וול סטריט ג׳ורנל", כי "ההתאוששות הכלכלית מתקרבת אל קיצה". הוא מבסס את ההערכה הזו על הנתון המוזכר למעלה וכן על התייצבות רמת השכר. התמעטות מקומות העבודה מראה שהמשק הגיע פחות או יותר אל תעסוקה מלאה. אלה איפיונים של סוף מחזור ההתאוששות, העומד עכשיו, לפחות נומינלית, בשנה העשירית שלו.
אין זאת אומרת, לפי פרופ׳ לאזיר, שהכלכלה בהכרח תיקלע למשבר. הפאזה הנוכחית, של צמיחה מתונה ותעסוקה מלאה, יכולה להימשך, ובלבד ש"החלטות הממשלה" לא "ימנעו מצב כלכלי חיובי מלהפוך למיתון לא-נחוץ".
הוא משתמש ב"ממשלה" במובנה האמריקאי הרחב, וכולל בה הן את הממשל והן את הבנק המרכזי. אין צורך בדמיון מפותח כדי להבין למה הוא מתכוון. הממשל צריך להיזהר מלהמשיך את מלחמות הסחר שלו, והפד צריך לשקול את מדיניות הריבית המחמירה שלו. כמעט משעשע שפרופסור בקליפורניה נוקט ניסוחים יותר זהירים מן הנשיא בוושינגטון.
סוחרי הצעצועים מזהירים
הדעה המתפשטת היא שנזקי מלחמת הסחר למשק האמריקאי גדולים ממה שהנשיא וחלק מיועציו הקדימו להניח, או העמידו פנים שהם מניחים.
השבוע מתרחש בוושינגטון מאורע יוצא דופן: מנהלים ונציגים של 300 חברות אמריקאיות מכל הגדלים והמינים מתייצבים בעיר הבירה, כדי למסור עדות בפני המשרד לסחר חוץ ("נציג הסחר של ארה"ב", בתוארו הרשמי) על המידה שבה המכסים החדשים עומדים לפגוע בעסקיהם - ובלקוחותיהם, הלוא הם הצרכנים האמריקאיים.
בין העדים נמצאים סוחרי צעצועים, המזכירים לאמריקה שעונת הקניות של חגי סוף השנה אינה רחוקה. "אתם אוהבים את יום שישי השחור (של סוף נובמבר)? אתם אוהבים את חג המולד? יבוא מסין הוא שאיפשר את המחירים הנמוכים שלהם התרגלו הצרכנים".
הנשיא טראמפ פתח אתמול רשמית את מסע הבחירות שלו לתקופת כהונה שנייה. עצת פרופ׳ לאזיר והזהרותיהם של סוחרי הצעצועים מהדהדות באוזניו. בהכרח, הסיכוי להסכם עם סין גדל והולך. הוא אינו יכול להרשות לעצמו "מיתון לא נחוץ" בשנת בחירות. את הריב עם סין הוא יכול לדחות לשנה החמישית של נשיאותו.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב- https://tinyurl.com/karny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
