מזונות
בימים עברו, כאשר חלק ניכר מהנשים היו עקרות-בית, ועיסוקן המרכזי היה גידול הילדים, בתי המשפט נהגו לחייב את האבות לשלם לאימהות "דמי טיפול". תשלום זה נפסק כחלק ממזונות הילדים, והעילה לו הייתה ברורה: דמי המזונות המשולמים מיועדים לכסות את עלות צורכיהם של הילדים בלבד, בעוד שהאם עצמה אינה זכאית לדמי מזונות עבור צרכיה לאחר קבלת הגט. בהיעדר מקור פרנסה עצמאי ובהיעדר מזונות אישה, האם אינה יכולה לכלכל את עצמה בשעה שהיא מקדישה את זמנה לגידול הילדים.
בשני העשורים האחרונים החיוב עבור דמי טיפול כמעט ונעלם מהפסיקה, במקביל לדעיכתו של מעמד "עקרות-הבית". על-פי דוח מרכז טאוב, שהתפרסם בימים אלה, שיעור התעסוקה של נשים בישראל (יהודיות שאינן חרדיות) עומד על למעלה מ-82% - מקום שני בעולם (אחרי איסלנד) מבין המדינות המפותחות. במקביל, עם יציאתן של האימהות מהבית קרתה מגמה מבורכת נוספת, במסגרתה גדלה מעורבותם של האבות בגידול הילדים, לחלוקה מאוזנת יותר של הנטל.
התקדמות מעמד האם והאב לכיוון שוויוני יצרה קיפוח הפוך בתחום המזונות והעלתה תרעומת, שכן אם האב והאם עובדים ומתפרנסים באופן עצמאי, ואם נטל גידול הילדים מתחלק ביניהם אף הוא - מדוע עדיין היו אלה רק האבות אשר חויבו לשלם מזונות עבור הילדים לידי האימהות?
מאחר שלא נצפה באופק שום פתרון חקיקתי, שינתק את הקשר בין פסיקת המזונות המודרנית בבתי המשפט האזרחיים לבין ההלכה היהודית המטילה את מלוא נטל הצרכים ההכרחיים על האב בלבד, בית המשפט העליון הכריז לפני שנתיים על מהפך: על-פי הגישה החדשה, דמי המזונות מחושבים בהתאם לנוסחה שוויונית, אשר מביאה בחשבון את הכנסות שני ההורים מעבודתם ומרכושם וכן את היקף הצרכים הישירים שכל אחד מהם נושא בו עבור הילדים כאשר הם נמצאים בביתו.
כיצד פועלת גישה זאת על נוסחותיה המתמטיות עבור משפחות שבכל זאת מקיימות את החלוקה המסורתית, של אם המטפלת בילדים על חשבון התפתחות תעסוקתית? על שאלה זאת ענה השבוע בית המשפט המחוזי בתל-אביב, במסגרת ערעור של אב שחויב בתשלום מזונות בסך 5,000 שקל בחודש עבור ילד אחד בן חמש.
בית המשפט לענייני משפחה פסק מזונות גבוהים אלה בחריגה מהמגמה השוויונית החלה כיום, בהתבסס על מספר גורמים. ראשית, לא מדובר בהורים שהשתכרותם שווה או אפילו דומה: בעוד שהאם משתכרת סך של 6,000 שקל בחודש ומתגוררת בדירה שכורה - האב מתגורר בפנטהאוז יוקרתי ונוהג בשני רכבי יוקרה. האב אומנם הציג תלושי שכר העולים לסך של 8,000 שקל בחודש, שהוא מקבל עבור עבודתו כשכיר בחברה שבבעלות אביו, אך בית המשפט לא האמין לו שהשתכרותו המוצהרת משקפת את יכולתו הכלכלית האמיתית, והעריך את הכנסתו בסך של 30,000 שקל בחודש, בדומה לשכרו של מנכ"ל החברה, שמחזיקה ברשת ענפה של קליניקות ברחבי העולם המגלגלות מאות מיליוני שקל בשנה. בנוסף, בין ההורים במקרה זה קיימים פערים גדולים, לא רק ביכולותיהם הכלכליות אלא גם בהיקף השקעתם בגידול הילד, שכן האב מתראה עם הילד שלוש שעות בשבוע בלבד.
בנסיבות אלה, בית המשפט המחוזי פסק כי הגיע המועד להכריז על שובם של דמי הטיפול לתמונה המשפטית. בית המשפט הסכים כי במקרים שבהם אין חלוקה שוויונית בין ההורים כמקובל בימינו, אין מקום לחישוב דקדקני של כיסוי צרכיו הישירים של הילד, ויש לאזן את הנטל בין ההורים גם באמצעות החזרת חיובו של האב לשלם לאם "דמי טיפול" עבור השקעתה בגידול הילד, אשר באה ללא ספק על חשבון התפתחותה האישית והמקצועית.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il