ח"כ בצלאל סמוטריץ' / צילום: אוריה תדמור
מדינת ישראל אולי לא תהיה בקרוב מדינת הלכה, אך היא צועדת צעדים של ממש בדרך למדינה יהודית דתית, שבה ההלכה היהודית קובעת את החוקים והנורמות במרחב הציבורי, ולפעמים גם במרחבים פרטיים, הנוגעים למעמד אישי, חגים ושבתות, כשרות, ונורמות לבוש והפרדה בין גברים לנשים.
בקרב הזה על דמותה של המדינה נראה שהחילונים מפסידים, או יותר נכון, לא עולים כלל למגרש.
לחרדים ולדתיים יש היום כוח גדול בכנסת, מעל ומעבר למספרם בציבור, ויש להם השפעה מכרעת על הקואליציה. ההסכמה של בנימין נתניהו ושל הליכוד, למסור את משרדי הבריאות, החינוך, הפנים, הדתות, התחבורה, לצד ראשות ועדת הכספים של הכנסת לידיהם, יוצרת מציאות פוליטית אכזרית ולא מידתית, כלפי הרוב החילוני הישראלי.
מיעוט של דתיים שולט הלכה למעשה על צביונה הציבורי של המדינה, וכופה במרחבים רבים במדינה שמירה של שבת, כשרות, פטור מגיוס חרדים, הדתה במערכות החינוך והצבא, וגם הדרת נשים, והפרדה שלהן במרחבים פרטיים וציבוריים רבים.
התרגלנו כבר למונופול של הרבנות בנושאי נישואים וגירושים, בכשרות, לחברה קדישא בקבורה, לקצבאות ותקציבי ענק לישיבות, אבל שום דבר לא יכין אותנו לדרישות הבאות של הדתיים, להפרדה במרחב הציבורי הכללי, דרישות לשמירת כשרות, שבת, חגים, קוד לבוש לנשים, ועוד, שיגשימו את החזון של מדינה יהודית לפי ערכי ההלכה האורתודוכסית.
ספק אם למדינה כזאת יש זכות קיום ואפשרות קיום כלכלית. מי יעבוד? מי יילחם בצבא? מי יעסוק בפיתוח וחדשנות של טכנולוגיות? איזה תרבות תהיה כאן, כמה חילוניים יעזבו את הארץ?
המאבק עד היום נמצא כולו במגרש החילוני. הדתיים עולים להתקפה והחילונים מתגוננים מפני ההדתה. הכוח הפוליטי של המפלגות הדתיות, וההסכמה של מצביעי הימין לקואליציה הדתית, מביאים את החילונים בישראל לנהל קרב מאסף - נגד הדתה בחינוך, נגד מדידת גובה המכנסיים או החצאית בצבא ובכנסת, נגד הדרת נשים, נגד בתי חב"ד בשכונות חילוניות ונגד חוקי המרכולים והשבת, הנקבעים בכנסת ברוב הקואליציוני. אנו נמצאים במלחמת תרבות, והתרבות הישראלית והחופשית מפסידה בה.
הגיע הזמן שגם ישראל החופשית תעלה למגרש. במאבק הלא-סימטרי שמתנהל כאן בעשורים האחרונים, נעשה מאמץ גדול מצד אחד, הדתיים, להגיע אל החילונים, לחזר, ללמד, לשכנע, להחזיר בתשובה, וכן, גם לכפות, את הערכים והנורמות שלו על הציבור כולו.
מהצד השני, יש רק הגנה. כאילו קיבלו החילוניים את הטענה הישנה על העגלה המלאה והעגלה הריקה. המציאות היא כמובן הפוכה, העגלה המלאה כל טוב, נמצאת בצד החופשי והנאור. המדע, התרבות, האמנות, החופש, הטכנולוגיה, כל אלה יכולים להיות גורם מפתה מאוד עבור צעירים שגדלים בעוני ובכפיה מאחורי מסך הברזל החרדי והדתי.
המשטרים הקומוניסטים והבולשביקים נפלו בדיוק כך: הצעירים נחשפו לעולם המודרני, החופשי, המדעי הטכנולוגי והכלכלי שבמערב.
הגיע הזמן שישראל הליברלית והנאורה תחשוף יותר את הצעירים הגדלים בישיבות, אל היתרונות שבעולם החופשי, לכוחה של מחשבה ביקורתית, להנאה הגלומה בפתיחות, בידע רחב, בחופש תנועה מחשבה ומצפון, וגם ביתרונות הכלכליים ובפוטנציאל לחיים טובים, נוחים ומאושרים בישראל החופשית.
הגיע הזמן להסיר ולהרים את המעטה הכבד של ההגנה שהעולם החרדי מטיל על ילדיו. להסיר את הבערות, העוני והניתוק שכופים רבנים על הצעירים והצעירות במגזר החרדי.
המגזר החרדי צריך להבין שאם הוא לא מסתפק באורח חייו הפרטי, אלא חודר אלינו, משפיע על ילדינו, וכופה עלינו את ערכיו, אנו נעשה את אותו הדבר. האמצעי שלנו הוא פשוט וזמין עוד יותר מהדוכנים של חב"ד: הטכנולוגיה והסמארטפונים, הכוללים גישה חופשית לאינטרנט פתוח ולרשתות החברתיות, וגם הרחובות והמרחב הציבורי הפתוחים לנוכחות ולמראות ליברליים, כמו מצעדי הגאווה.
מי שחרד לעתידה של ישראל כחברה חופשית ודמוקרטית, יכול לפעול כדי להגיע לצעירים האלה, לחבר אותם לעולם המודרני, הטכנולוגי, הפתוח והחופשי, ולסמן להם דרך חדשה, לחברה ליברלית, נאורה משגשגת, שהם יכולים להיות חלק ממנה. לחרדים יש אולי כוח פוליטי, אך החשיפה של הצעירים לעולם המודרני, עשויים להתגלות ככוח לא פחות חזק, מהאמונה היוקדת, המסורת הסמכותנית והכפייה הדתית.
הכותב הוא מומחה למשפט תקשורת וטכנולוגיה, עוסק באחריות תאגידית ובאתיקה בעסקים