דונלד טראמפ / צילום: רויטרס, Kevin Lamarque
ב-19 במאי קבע דונלד טראמפ למשטר האייתאללות קו אדום בציוץ תקיף, מזרה אימה: "אם איראן רוצה להילחם, זה יהיה הקץ הרשמי שלה. לעולם אל תשובו לאיים על ארה"ב!".
נכון, לעכשיו, 21 ביוני בשעות הבוקר (ו'), שעון ישראל, לאחר שאיראן לא רק איימה אלא גם הפילה מל"ט ריגול אמריקאי ענקי, ששייט במרחב אווירי בינלאומי (לפי טענת ארה"ב), לא הקיץ הקץ על איראן, רשמית או לא רשמית. ככל שידוע, טהראן עדיין ניצבת על תילה וגם סוללת הטילים שחרצה את גורל המל"ט טרם חרבה מפגיעת טילי טומאהוק אמריקאים.
כשבוע קודם לכן, חיבלו צוותי קומנדו איראניים בשתי אוניות מכל מסחריות במצרי הורמוז, אם כי - במתכוון או שלא במתכוון - לא הטביעו אותן. גם אז, תגובת הממשל היתה עתירת איומים ודלת מעשים. "ארה"ב תגן על האינטרסים הזרים שלה ותתייצב יחד בעלות בריתה כדי להגן על המסחר הגלובלי ועל היציבות האזורית", הכריז אז שר-החוץ האמריקאי, מייק פומפיאו. בכל אופן, איראן לא עלתה בלהבות.
העובדה שטראמפ מחל על כבוד ארצו והתיר לאיראן - בשלב זה לפחות - לחמוק מעונש על הפלת כלי-טיס שמוטת כנפיו בערך כמו זו של בואינג 737 וששוויו כ-130 מיליון דולר, משקפת את הדילמה של הנשיא: איך להיראות תקיף בזירה הגלובלית (לפחות בעיני הבייס שלו) ובה בעת לקיים את הבטחתו לבוחרים להימנע ממלחמות חדשות ולסיים את המלחמות הישנות? גם אשף שיווקי כמו טראמפ מתקשה לרבע את המעגל הזה.
הנשיא מטפח בשקידה את המוניטין שלו כאחד שיודע להחזיר מלחמה שערה בזמן אמיתי - בחייו הפרטיים, בפעילותו הממשלית ובזירה העולמית. כמה חודשים לאחר שנכנס לבית הלבן, הוא הורה להשמיד בסיס של חיל-האוויר הסורי במטח של 59 טילי טומאהוק בעקבות התקפת נשק כימי של בשאר אסד על אויבי משטרו.
אך טראמפ לא יסף. הרי הוא אינו יכול להתעלם מסיסמת הבחירות המרכזית שלו, "אמריקה תחילה", שאחת מהמשמעויות שלה היא, שארה"ב אינה יכולה להיות שוטר של העולם. "מלחמות ללא קץ, במיוחד אלה שפרצו על סמך שיקולים מוטעים, יגיעו בסופו של דבר לקיצן המזהיר", הוא התנבא בציוץ בינואר השנה.
טראמפ מבין - או צריך להבין - שמלחמה עם איראן עלולה להניב תוצאות הרות אסון. תמיד יודעים איך מלחמה מתחילה, אבל לעולם אי אפשר לדעת איך היא נגמרת, אם בכלל. איש לא מדבר על הפצצת וושינגטון או לוס-אנג'לס בטילי שיוט איראנים, אבל יש שפע תרחישי זוועות שעלולים להתממש אחרי התקפות טילים אמריקאים על מטרות באיראן. למשל: חיזבאללה משגר כמה מאות טילים לעבר חיפה והצפון. האם ממשל טראמפ יתקוף אז את טהראן או יתגלה כנמר של נייר? האם הבית הלבן יעודד את ישראל למחוק את דרום לבנון מהמפה? ישראל כבר היתה בסרט דומה ב-1991, במלחמת המפרץ הראשונה.
ועוד לא דיברנו על ההתרסקות בבורסות, בבת עינו ומשוש לבו של טראמפ, על עליות דרמטיות במחיר הנפט, על פגיעה ודאית בתמ"ג, על קרע כמעט ודאי בין ארה"ב למדינות אירופה - וכל זאת עם תחילתה של מערכת הבחירות לנשיאות שבה יאבק טראמפ לא רק על תקופת כהונה שניה אלא גם על ההגנה שמעניקה לו הנשיאות מפני תביעות משפטיות. מלחמה עם איראן עלולה למוסס את כל התחמושת שהוא מכין לקמפיין 2020.
ואם חשבתם שטראמפ - המצביא העליון - מאמין שהוא עשוי לחזור הביתה עטור זרי דפנה אחרי ניצחון פוטנציאלי על הברברים האיראניים, כשכהונה שניה מונחת למעשה בכיסו, היזכרו מה עלה בגורלו של ג'ורג' בוש האב, ששב הביתה מנצח כתום המלחמה בעיראק ב-1991 וניגף לפני ביל קלינטון ב-1992.
על רקע זה, יכולנו לראות אתמול איך מתרחשת התקפלות נשיאותית לא כחל ושרק. בבוקר צייץ טראמפ בטון מבשר רעות: "איראן עשתה שגיאה גדולה". אבל כמה שעות לאחר מכן, בשיחה עם כתבים בבית הלבן, הוא נשמע מפויס: "אני חושב שאיראן עשתה כנראה שגיאה. אני מתאר לעצמי שזה גנרל או מישהו (אחר) שעשה שגיאה (והורה) להפיל את המל"ט הזה".
"למרבה המזל, המל"ט היה בלתי חמוש. לא היו בו אנשים... לא היה בו גבר או אשה. זה ההבדל הגדול. היה הבדל גדול מאוד לו הוא היה מאויש", הוא הוסיף. "יש לי תחושה - אולי אני טועה ואולי אני צודק - שזו היתה שגיאה שנעשתה בידי מישהו שלא היה צריך לעשותה. אני לא מדבר על המדינה שעשתה את השגיאה. אני חושב שמישהו שנתון למרות המדינה עשה שגיאה גדולה".
שאלה: את חושב שההתקפה לא היתה מכוונת?
טראמפ: "לא יודע. קשה לי להאמין שזה היה מכוון, אם אתם רוצים לדעת את האמת. אני חושב שייתכן שזה היה איזה שוטה, מישהו שחסר לו בורג, שעשה זאת".
שאלה: האם אתה חש שאנשים בממשלך מנסים לדחוף אותך לעימות עם איראן?
טראמפ: "לא, בכלל לא. למעשה, במקרים רבים, המצב הפוך".
וכך, בכמה משפטים כמו אגביים נתן טראמפ לאיראן אור ירוק בדיעבד להפיל פלטפורמה מודיעינית אמריקאית. לא האייתאללות התגרו באמריקה אלא איזה חמום מוח. לא צריך להתרגש.
אבל פקידי ממשל - ואנליסטים מחוץ לממשל - אינם חושבים כך. כמה מהם אמרו לאתר "פוליטיקו", כי נראה שאיראן עושה מאמץ מחושב לפגוע בארה"ב בלי להניע אותה ליזום תגובה צבאית. "איראן מנסה לפגוע בנו בלי לחולל עימות", אמר אילן גולדנברג, שהיה פקיד במשרדי הההגנה והחוץ של ארה"ב בממשל אובמה.
האדמירל (בגימלאות) וויליאם פלון, לשעבר ראש פיקוד המרכז של ארה"ב (הפיקוד שחולש על הפעילות הצבאית האמריקאית במזה"ת), הוסיף: "ברור למדי שהאיראנים פועלים בכל צורה לאלץ את ארה"ב לרופף את הסנקציות ולגרום לקרע בינה לבין בעלות בריתה... המל"ט היה אכן בלתי מאויש אבל זה היה כלי טיס גדול ויקר".
ובוושינגטון נשמעות הערכות, כי המדיניות הנוקשה של טראמפ כלפי איראן אינה מוכיחה את עצמה. "וול סטריט ג'רנל", שיחסו הידידותי כלפי טראמפ הוא עובדה שאינה נתונה במחלוקת, כתב אתמול מאמר ביקורתי על מדיניות זו תחת הכותרת: "טראמפ רצה איראן צייתנית יותר וקיבל את ההפך". ייתכן שאפשר להחיל את המסקנה הזו גם על מדיניות טראמפ כלפי הפלסטינים, אבל זה נושא למאמר אחר.