מה הקשר בין קריסת מועדון הכדורגל הפועל תל-אביב להקמתם של מרכז מסחרי, מלון ואצטדיון בעיר בת ים? במסגרת סכסוך כספי-משפטי חדש בין כמה אנשי עסקים מוכרים במשק, נטען כי הבעלים לשעבר של מועדון הכדורגל הפועל תל-אביב עשו שימוש בכספים שהועברו אליהם עבור המיזם העסקי בעיר בת ים לצורכי קבוצת הכדורגל - וכעת הם מסרבים, לכאורה, להשיבם.
הטענות הללו עולות בתביעה שהגיש היום (א') איש העסקים והיזם דניאל קרול נגד מני ויצמן, מי שמוגדר בתביעה כ"איל מלונאות ונדל"ן", ונגד בעלי הפועל תל-אביב לשעבר, אמיר כבירי, על-סך כ-16 מיליון שקל. בתביעה נטען כי ביוזמתו של ויצמן, השקיע קרול בחברה שהתמודדה במכרז של עיריית בת ים להקמת מרכז מסחרי, מלון ואצטדיון חדש אשר ישמש את הפועל תל-אביב.
כמו כן, לטענתו, קרול התבקש להעביר כספים נוספים לכבירי ולויצמן כהלוואות ששימשו אותם לצורכי קבוצת הכדורגל וחברת סופרמטיסט גרופ; אך כספים אלה לא הושבו על אף התחייבותם של ויצמן וכבירי להשיבם.
עוד נטען בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באמצעות עורכי הדיו יצחק יונגר ויואב זטורסקי ממשרד פרידמן יונגר, כי קיים דפוס התנהגות עסקית מעורר תהיות מצד ויצמן, שנוהג להעמיד בחזית עסקיו אנשים אחרים, בעוד הוא עצמו מתחמק מחובות.
בפתח התביעה נטען כי "עניינה של תביעה זו בהתחמקות מתשלום חוב ברור ומוחלט של מני ויצמן, 'טייקון' בעל נכסים בשווי מאות מיליוני אירו הפועל באירופה ובישראל - תמיד באמצעות אחרים, לעתים אלה שני בניו, לירן ויצמן באירופה וניר ויצמן בישראל, ולעתים אלה אנשים אחרים, ובהם אמיר כבירי, בכל הקשור לקבוצת הפועל תל-אביב".
התנערות מהבטחות
לטענת התובע, "התנהלותו המתחמקת של ויצמן היא דפוס פעולה חוזר שלו. מצד אחד, ויצמן מציג את עצמו כאמור כאיש עסקים מכובד ובעל מוניטין, שבבעלותו ו/או בניהולו נכסים רבים. בפועל נוהג ויצמן 'להסתתר' מאחורי הקלעים ולהעמיד בחזית אנשים מטעמו, שאליהם הוא מפנה כאשר באים אליו בטרוניות, וזאת מתוך מטרה כי לא ידבק בו כל רבב (על אף שהוא עומד בפועל מאחורי הפעילות ואחראי לה מאחורי הקלעים)".
עוד לטענת קרול, במקרה שלו דובר בכבירי, אולם כך נוהג ויצמן גם לגבי עסקי המלונאות שלו בישראל. על-פי הנטען, איש העסקים מני ויצמן שולט, במישרין או בעקיפין ביחד עם בניו, על קבוצה של בתי מלון ומסעדות באירופה, שורה של בתי מלון בישראל וכן נדל"ן בשווי מאות מיליוני אירו.
עוד נטען כי ויצמן עומד בראש רשת המלונות בראון שבבעלות הרשמית של בנו ניר (המפורסם בזכות היותו בעלה של כוכבת הילדים "מיכל הקטנה"), יחד עם ליאון אביגד וניצן פרי; שולט גם בעסקי הנדל"ן והמלונאות של המשפחה באירופה, שבראשם עומד בנו לירן, באמצעות Grand City Hotels, Europe Hotels Private Collection ו-The Entourage Group; ואף בעסקי הקנאביס של חברת "תיקון עולם", שבה עומד בחזית בן נוסף, תמיר ויצמן.
לטענת קרול, "במסגרת דפוס התנהגות זה פועל ויצמן באופן אישי כדי למשוך משקיעים, תוך השקעת 'מאמצי שיווק' בעניינם, תוך שהוא מציג עצמו כמי שעומד 'בחזית'. אלא שלאחר ביצוע ההשקעה, וככל שהעניינים מסתבכים, מפנה ויצמן את המשקיעים לגורמים אחרים, שאותם הוא מעמיד 'בחזית', תוך התנערות מהבטחותיו".
נזכיר כי לאחרונה דווח בתקשורת כי ויצמן נשא ונתן מטעם מלונות בראון בקשר לרכישת חברת ישראייר, חרף העובדה שאין לו תפקיד רשמי במלונות בראון, המוחזקת לכאורה על-ידי בנו. כפי שפורסם ב"גלובס" בפברואר השנה, ויצמן ובנו הציעו לרכוש את חברת התעופה תמורת 70 מיליון דולר, ללא בדיקת נאותות, אך תוך מינופה של ישראייר עצמה.
מסכת התחמקויות
ויצמן מוכר במשך שנים כדמות פעילה בקבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב וכמי שלמעשה אחראי לקבלת ההחלטות בה; ואילו אמיר כבירי, הנתבע יחד עם ויצמן, היה בעל השליטה במועדון הפועל תל-אביב מיוני 2015 ועד ינואר 2017, אז נמכרה הקבוצה במסגרת הקפאת הליכים עקב הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה.
המיזם העסקי שברקע התביעה הוא מכרז של עיריית בת ים להקמת מרכז עסקי, מלון ואצטדיון בעיר. על-פי התביעה, בספטמבר 2015, פנו ויצמן וכבירי לקרול כדי שישקיע בחברה שתתמודד במכרז. ואכן, קרול הסכים להשקיע ולרכוש מניות של סופרמטיסט גרופ, החברה שהוקמה לצורך המכרז לבניית האצטדיון. במסגרת ההסכם רכש קרול 12.5% ממניות סופרמטיסט בעלות של 2.5 מיליון אירו.
על-פי הצעת ויצמן, ועל-מנת לשכנע את קרול לבצע את ההשקעה, ניתנה לקרול בהסכם ההשקעה אופציה (מסוג PUT) לחייב את כבירי לרכוש ממנו בחזרה את מניות אותה חברה בתוך 12 חודש מיום ההודעה על הזכייה במכרז, נגד השבת מלוא הסכום ששילם קרול עבור המניות, ובתוספת ריבית הסכמית.
לטענת קרול, ויצמן "שב והילל לאורך כל הדרך את העסקה ואת פוטנציאל הרווח האדיר הטמון בעסקה", ועובדה זו, בצירוף "האופציה והערבות, שאותן יזם ונתן ויצמן, רק הן שהניחו את דעתו של קרול והיוו מבחינתו 'בטוחה' להשבת הכספים. אלמלא ערבות אישית זו, לא היה מעביר כספים אלה". אולם מהתביעה עולה כי לאחר שקרול החליט לממש את האופציה ולקבל חזרה את מלוא השקעתו - הוא נתקל במסכת התחמקויות מצד ויצמן הנמשכת כבר יותר משנתיים.
הלוואה לרכישת שחקן
בתביעה נטען בנוסף כי קרול גם הילווה לכבירי ולויצמן כספים נוספים, ששימשו אותם לצורכי קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב וחברת סופרמטיסט גרופ. כך, למשל, נטען כי ויצמן שלח את כבירי לבקש מקרול הלוואה פרטית של רבע מיליון אירו, לצורך רכישת השחקן קלאודיו בומבה. לפי כתב התביעה, "כספים אלו אשר אין מחלוקת על העברתם, ואשר הועברו לבקשת ויצמן וכבירי, לא הושבו עד עצם היום הזה".
עוד נטען, כי בדומה לעסקי המלונאות והנדל"ן, גם במועדון הכדורגל, על אף שויצמן לא נשא בכל תואר רשמי בהפועל תל-אביב, הלכה למעשה הוא היה זה ש"משך בחוטים" והיה המוציא והמביא במועדון. קרול מפנה בעניין זה לחקירה ולדוח שהגישו מפרקי הקבוצה לבית המשפט, שבו מתואר הליך קריסתה של הפועל תל-אביב (ראו מסגרת).
לפי כתב התביעה, "כבירי אינו משיב את הכספים, לטענתו בשל מצבו הכלכלי", אך אין זה המצב באשר לויצמן - "משפקעה סבלנותו של התובע כי ויצמן יקיים את התחייבותו, הגיעה העת להסיר את המסכה מעל פניו של 'הטייקון' ולחשוף כי המדובר בפועל באדם הפועל כל העת באמצעות אחרים, לרבות אנשי-קש, כאשר מחד הוא מנסה להציג עצמו כאיש עסקים מכובד, אולם בפועל הוא מתנהג כאחרון החייבים אשר אינו עומד בהתחייבויותיו".
כבירי מסר בתגובה: "לא קיבלתי את כתב התביעה, ולכן לא אוכל להגיב". את תגובתו של ויצמן לא ניתן היה להשיג עד מועד סגירת הגיליון.
דוח פירוק הפועל תל-אביב: במועדון שררה "אנדרלמוסיה"
מגיש התביעה, איש העסקים והיזם דניאל קרול, מפנה בתביעתו לדוח הפירוק של מועדון הכדורגל הפועל תל-אביב, אשר לטענתו מחזק את הטענה כי קיים דפוס התנהגות דומה של שני אנשי העסקים, שבו הם "מתחבאים" מאחורי הקלעים בכל עסקיהם ומתחמקים מאחריות ברגע שמתעוררות בעיות. הדוח מציג את מני ויצמן כ"איש הצללים" של הפועל תל-אביב, התורם בסתר, המושך בחוטים.
המפרקים, עו"ד שאול קוטלר ורו"ח חן ברדיצ'ב, ביקשו בזמנם מבית המשפט כי יקבע שנושאי המשרה במועדון ומי שהחזיקו את זכויות הניהול בה, אחראים באופן אישי לחובות-העתק של המועדון, המגיעים ל-כ-78 מיליון שקל.
מני ויצמן, מי שכונה על-ידי המפרקים כבעלים בפועל של המועדון ("המוציא והמביא, מכתיר וממליך המנהלים"), ספג ביקורת קשה בדוח המפרקים. לטענתם, "החברה מתנהלת תוך תרמית כלפי נושים, דבר אשר מביא לעילת חיוב אישית בכלל חובות החברה מול ויצמן - מי שבפועל היה בעלי הקבוצה, ונהגו על-פי הוראותיו".
לטענת המפרקים לכל אורך הדוח, מני ויצמן היה הבעלים בפועל של המועדון, על אף שהעדיף להישאר מאחורי הקלעים.
עוד נכתב בדוח כי שררה במועדון "אנדרלמוסיה של מצגי-שווא ומעשי מרמה תאגידיים", ובוצעה "שרשרת חמורה של מעשי תרמית, הן כלפי החברה הן כלפי צדדי ג', כגון קוגיטו וקרול".
כבירי ו-ויצמן הכחישו את כל הטענות שעלו בדוח.
