בסביבות חודש דצמבר 2018 נכנסו לתפקידם מעל 100 ראשי רשויות מקומיות חדשים. חלקם היו חברי מועצת העיר, מכירים את אופן פעילותה ואת המנגנונים שלה, וחלקם הגיעו מתחומים שונים לגמרי - מהאקדמיה, מהעולם העסקי, מהספורט, מהצבא ועוד. אלו וגם אלו עומדים להשפיע על הרשות בראשה הם עומדים לשנים ארוכות, לטוב ולרע. אליהם מצטרפים 150 ראשי רשויות, שנבחרו פעם נוספת והמשיכו לקדנציה שנייה, שלישית או יותר.
ראשי רשויות מקומיות אינם מצטיינים בתכנון ארוך טווח. נתונים שנמסרו על ידי משרד הפנים לפני הבחירות לרשויות המקומיות מעלים כי מתוך 257 רשויות מקומיות הפועלות בישראל, רק ב-120 רשויות מתקיים תהליך תכנון שנתי וב-32 רשויות בלבד קיימת יחידה ייעודית לתכנון אסטרטגי.
כדי לנסות לשפר את המצב יזמו במשרד הפנים תוכנית לימודים לראשי רשויות במימון המדינה, שתשים דגש על ניהול ותכנון. במכרז זכתה להב פיתוח מנהלים מאוניברסיטת תל אביב, שפיתחה ומנהלת את התוכנית בשותפות עם המכון לשלטון מקומי באוניברסיטה, מפעם ירושלים ומשרד הפנים עצמו.
התוכנית יצאה לדרך לפני כמה שבועות ומשתתפים בה כ-55 ראשי רשויות, בעיקר ותיקים אך גם כאלו שזאת הקדנציה הראשונה שלהם. אמנם ראשי העיריות הגדולות כמו ירושלים ותל אביב-יפו לא משתתפים, אבל ניתן למצוא בתוכנית את ראשי רמת השרון, גבעתיים, בני ברק, רשויות רבות מהחברה הערבית ועוד.
התוכנית אמנם קצרה, כ-10 מפגשים, אך אמורה לסייע לפתוח את הראש לראשי הרשויות, לחשוף אותם לרעיונות חדשים ולחבר ביניהם. בשלב הבא השאיפה היא לערוך מסלולי התמחות לראשי רשויות שיסיימו את הקורס, למשל בתחום החדשנות או לקיים תוכנית ספציפית לרשויות מהחברה הערבית.
"יום אחרי שנגמרו הבחירות ראש הרשות הנבחר נמצא לבד עם עצמו", מספר רן קוניק, שהחל באחרונה את הקדנציה השנייה שלו כראש עיריית גבעתיים. "יש לו את אנשי העירייה, את חלקם הוא מכיר, ואת מרביתם לא הוא זה שבחר. אסור לו להעסיק אף יועץ אישי, לא יועץ לעניין תכנון ובנייה, לא יועץ משפטי ולא יועץ תקשורת. ראשי רשויות רבים לא מוצאים את הידיים והרגליים, והם צריכים שנתיים-שלוש כדי ללמוד את הארגון. חסרה הכשרה, למשל כמו לימודים או הצמדה של מנטור. לכן הקורס הזה, גם אם אינו מספיק, הוא מאוד טוב.
"הרבה ראשי רשויות עסוקים רוב הזמן בשוטף והם קצת מתבלבלים - עושים את התפקיד של המנכ"ל. מתעסקים למשל בצבע של הבלטות, ולא מקצים זמן לחשיבה, לאסטרטגיה ולתכנון. במקום לקבוע חזון ארוך טווח ומשם לגזור תוכנית אסטרטגית עם יעדים מדידים, הם מתמקדים במה יהיה בעוד שבוע, חודש, חצי שנה ושנה", אומר קוניק.
"ללמוד איך למנף את התיירות בצפון"
אודי אהרוני, מנכ"ל להב פיתוח מנהלים, אומר כי "צריך להוציא מנהלים מאזורי הנוחות שלנו, ולתת להם כלים להתמודד עם אתגרי הניהול של המחר. זה מאוד קשה לראשי רשויות, ובכלל למנהלים במדינת ישראל. צריך להתמודד עם הבעיות השוטפות, עם השביתה ועם זה שבית הספר לא מוכן לפתיחת השנה, וקשה לחשוב עשר שנים קדימה.
"מה שייחודי ברשויות מקומיות זה שראש הרשות נבחר אמנם לתקופה מוגבלת, אך בגלל המבנה של הרשויות בישראל - ראש הרשות הוא כמו יושב ראש של חברה עסקית עם תמיכה של הדירקטוריון - יחד הם יכולים להוביל שינוי מהותי ברשות. ראו את זה למשל בבני ברק, שהייתה עיר כושלת וראש העירייה הוביל בנייה של בנייני משרדים כמו מגדלי ב.ס.ר וחיזק את העיר מאוד. המטרה היא לסייע לראשי הרשויות למנף יתרונות תחרותיים, כמו תיירות בצפון או פינוי-בינוי בעיר צפופה כמו גבעתיים", אמר אהרוני.
אהרוני סבור כי "האתגר הגדול ביותר הוא לגרום לראשי הרשויות להאמין ביכולת שלהם להסתכל בראייה הוליסטית. הרבה אנשים אומרים שהפיתרון הוא לקחת יועץ תכנון. אני בעברי יועץ ואני לא יורק לבאר שממנה שתיתי, אבל אתה לא צריך להיות איש הכספים או הארכיטקט, אתה צריך את יכולת הראייה ההוליסטית וזה לפעמים מאוד קשה. ראייה הוליסטית זה להבין שההצלחה שלך זה לא רק אם תקים אזור תעשייה, אלא גם למנף את היתרונות של הרשות שלך. גם אם תצליח להביא מקומות עבודה אבל לא יהיו לך מסגרות חינוך טובות, אנשים לא יבואו".
"המדינה לא רואה את האזרחים"
הקורס לראשי הרשויות עוסק בתכנון ארוך טווח, ולכן קיים דגש על האופן שבו תיראה העיר העתידית, על שינויים טכנולוגיים והאופן שבו הם משפיעים על עירוניות, על חדשנות וכן על הדרך לבנות מותג עירוני מנצח. "השינויים משפיעים באופן משמעותי על הרשויות, והשיטה שבה ניהלו את העיר לפני 5-10 שנים לא דומה לאיך שמנהלים אותה היום, ואיך שינהלו אותה עוד 5-10 שנים", אומר אופיר פינס-פז, לשעבר חבר כנסת ומי שהיום עומד בראש מרכז השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב, שכאמור לוקח חלק בתוכנית.
"העיר החכמה והטכנולוגיה פותחים עולם של שירותים דיגיטליים שלא היה קיים. לדוגמה, יש טכנולוגיות שיודעות לנתח רשתות חברתיות לאבחן בצורה מדוייקת מה הציבור רוצה ומרגיש ומה הפער בין מה שהוא אומר למה שהוא רוצה. יש דוגמאות מעניינות מהזמן האחרון: באחרונה נפתחו שלושה קווי תחבורה ציבורית בשבת שמסיעים לים את תושבי מודיעין, כפר סבא ורמת גן. שתיים מהערים האלו מובלות על ידי אנשי ליכוד, כרמל שאמה הכהן וחיים ביבס. הם הולכים כביכול נגד מה שה’בייס’ שלהם רוצה, כי הם הבינו שמה שהם באמת רוצים זאת תחבורה ציבורית בשבת. הם עושים משאלי תושבים באמצעות טכנולוגיה. זה עולם שונה לגמרי בעבור ראש הרשות", מוסיף פינס.
רפיק חלבי, לשעבר איש תקשורת ומי שעומד בשש השנים האחרונות בראש עיריית דלית אל-כרמל, מציין כי "הקורס מאוד מעשיר וחשוב. עצם העובדה שראשי רשויות מגיעים לאוניברסיטה לשמוע הרצאות של מומחים, זה כבר השיג את המטרה שלו". עם זאת, אומר חלבי, הוא מעדיף לשמוע את ההרצאות על עיר העתיד ומודלים חדשניים, יותר מאשר את הפקידים הממשלתיים. "יש חשיבות לפגוש אותם, אבל אז השיחה הולכת לוויכוחים לגבי מה קורה ברשויות השונות וההבדלים ביניהן. זה גורם לך לחזור ליומיום ולהתעצבן למה אתה לא מקבל מספיק תקציבים".
זה לא באמת אבסורד שיש רשויות בישראל שתקועות מאחור, ומדברים איתן על 2030?
"יש הרצאות מדהימות על ניהול עיר העתיד, אבל לפעמים הן באמת לא אקטואליות וישימות במקומות שונים בארץ. יש בזה משהו מתסכל, למשל אם מדברים איתנו על Airbnb והתנהלות טכנולוגית, אבל חסר לנו מנוף כדי לפנות גזם ברחובות. הקורס לימד אותי גם שהמדינה שלי פושעת כי היא לא רואה את האזרחים בכלל, ולא חושבת איך להקפיץ אותם מאשכולות סוציו-אקונומיים 3-4 לאשכול 8. היא מתעסקת בדברים אחרים לגמרי. כדי לחשוב קדימה צריך לעזור לרשויות להדביק את הפערים הדיגיטליים והתקציבים של הרשויות השונות, לא מספיק שנותנים לנו כלים. המדינה צריכה להשקיע כדי לצמצם פערים ברמה של הרשויות כדי שלא ייצא מצב שמישהו רץ קדימה אל עיר העתיד, ויהיו רשויות שנשארו מאחור".
"להמשיך לבכות או לנסות להתקדם"
אחת הסיבות שהקורס הזה נדרש היא השינוי שחל ברשויות המקומיות בהיבט הכלכלי. בשנים האחרונות הן מנסות להגדיל את ההכנסות העצמיות שלהן, בין השאר בגלל קשיים כלכליים ובשל ההבנה כי הן לא יכולות להסתמך על הממשלה. "פעם אמרו - הממשלה תעשה או לא, אנחנו נזרום. היום הממשלה מפגרת אחרי חלק מהרשויות", אומר פינס. "יש רשויות שהפכו להיות זרוע כלכלית אדירה והן לא תלויות בממשלה. לכן יש צורך ביכולות ניהול אחרות".
לדברי פינס, משרד הפנים מפנים את השינוי הנדרש. "אני שמח שאנשים מבינים במה הם פחות טובים ומשקיעים בשיפור היכולות שלהם. משרד הפנים עשה מהלך מאוד חכם, כי בסוף ההון האנושי של ראש הרשות זה הדבר הכי מכריע. רואים את זה כשמשווים בין רשויות שהן זהות בפרמטרים השונים, אך אחת מצליחה והשנייה לא. השקעה במשאב שנקרא ראש הרשות הוא כסף קטן שמניב תרומה מאוד גדולה".
הוא מוסיף כי "עדיין יש תלות גדולה בממשלה, אבל הממשלה מבינה את זה ורואים שהשדרה הניהולית במשרד הפנים מבינה שצריך לעבוד אחרת, ולהפחית את התלות. 'ישראל דיגיטלית', למשל, סידרה מנהלי מחשבים לרשויות חלשות מתקציבים ממשלתיים. עדיין, כמובן, יש בעיות, בעיקר להביא כוח אדם איכותי לרשויות, גם בחינוך, גם בתחום הטכנולוגי וגם בתכנון".
עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשאלה איך מתכננים לטווח ארוך כשהממשלה עצמה מתקשה לעשות זאת. לפני הבחירות לרשויות המקומיות אמר ל"גלובס" מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, כי "ברגע שהממשלה לא חושבת במושגים ארוכי טווח, גם הרשויות המקומיות לא עושות זאת, אלא אם הן חזקות באופן מיוחד, ואין הרבה כאלה".
לדבריו, "גם רשויות חזקות יכולות לחשוב במושגים של פיתוח מוניציפלי, אבל לא במושגים של פיתוח של כל המערכת. זה תחום שדי קפא על שמריו. בשנים האחרונות עשינו מהלכים כדי לשפר זאת, והיום השלטון המקומי חושב לטווח ארוך. האם אני שבע רצון ויכול לשבת על זרי הדפנה? רחוק מזה. יצרנו את התשתית - ועכשיו צריך לבסס אותה".
חלק מאלו שדיברנו איתם דווקא מצניעים את הבעיה הזאת - החיבור בין התכנון של הממשלה לתכנון של הרשויות המקומיות - וסבורים כי התעסקות בנושא מונעת מהרשויות להתקדם. "יש שני סוגים אנשים: הראשון שעושים מה שצריך ומצליחים - 10%-15%, ואלו שיש להם סיפור יפה מאוד למה הם לא עשו ולא הצליחו. אפשר לדבר על הממשלה, התקשורת והאופוזיציה ואפשר שכל אחד יעשה בשטח שלו את מה שאפשר בצורה הכי יעילה ומתוכננת", אומר קוניק.
אהרוני אומר דברים דומים: "האלטרנטיבה היא להמשיך לבכות ולקטר או לנסות לעשות דברים אחרת. הרשות צריכה לכונן שיתופי פעולה ולבצע דברים שאולי לאו דווקא התפקיד שלה, כדי לשפר את הרשות ולמשוך אוכלוסייה. לא להכול יש פתרונות, ובלי שלטון מרכזי יש דברים שלא יתקדמו, אבל ראש רשות צריך לראות קודם כל לאן הוא שואף ולנסות להגיע לשם".
יתרון נוסף שיש בתוכנית הוא החיבור בין ראשי הרשויות, ויצירת מסגרת שמאפשרת להם לשתף רעיונות. "אנחנו לומדים אחד מהשני. למשל, שומעים על כל מיני פתרונות להתמודד עם צפיפות עירונית, כמו שילוב של מבני ציבור וגני ילדים. מדברים עם ראשי ערים, מחליפים חוויות - לכולם פחות או יותר יש את אותן בעיות, למשל התמודדות עם הרשתות החברתיות".
אהרוני מציין כי "אנחנו מנסים להנחיל את התפיסה של שיתופי פעולה, והבנה כי זה שמישהו אחד מרוויח לא אומר שהשני מפסיד, כמו שהרבה פעמים מקובל לחשוב. ניתן וצריך לעבוד ביחד - מועצות וערים, ערבים ויהודים. אנחנו מלמדים איך ליצור מצב של win-win ולהביא את הדברים האלו בחשבון גם בראייה ארוכת טווח".