מיכל רוזין / צילום: דוברות הכנסת,
בעקבות אונס הילדה בבנימין טענה ח"כ רוזין ממרצ בטוויטר שאונס שימש בהיסטוריה כלי בסכסוכים לאומיים. "אונס הוא תוצאה של הכיבוש?" שאל אותה אמיר איבגי בגלי צה"ל. רוזין הכחישה: "אלימות מינית היא מגיפה קשה בחברה הישראלית: מאות, אלפי ועשרות אלפי מקרי פגיעה מינית בשנה, מרכזי הסיוע מקבלים כ-40 אלף פניות בשנה; למשטרה מגיעות כ-5,000-6,000; והמציאות העגומה היא שרוב המקרים שמגיעים למשטרה נסגרים. כמעט 90% מהתיקים נסגרים על ידי המשטרה והפרקליטות".
האם רוזין מגזימה? מתברר שלא. היא נשענת כנראה על מקור שהיא מכירה היטב, הדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, שהיא ניהלה בעבר. שם נאמר כי 47 אלף פניות בשל תקיפה והטרדה מינית הגיעו למרכזי הסיוע ב-2017, כרבע מהן היו פנייה ראשונה של הפונה. רק 13.7% מהפונים בשנת 2016 גם התלוננו במשטרה. ואמנם, לפי המשטרה, ב-2017 נפתחו רק 6,587 תיקים על עבירות מין והטרדות מיניות. לא כולם נולדו מפניות מאותה שנה, או מפנייה כלשהי למרכז סיוע.
רק תיקים מעטים מבשילים לכתב אישום. מבין 4,545 תיקים שהפרקליטות מסרה שטיפלה בהן ב־2017, הוגש כתב אישום רק ב־742. כשזה קורה, כ־75% מהנאשמים מורשעים לפחות בסעיף אחד; רק 5% מזוכים לחלוטין. אבל ברוב המקרים זה לא קרה משום שלא הוגש כתב אישום: 84% מהתיקים באותה שנה נסגרו בלי הליך משפטי. ב-68% מהמקרים הסגירה נובעת מחוסר ראיות, וב-2% נוספים מכך שזהות העבריין לא ידועה.
■ בשורה התחתונה: דבריה של רוזין נכונים. מרכזי הסיוע מקבלים כל שנה יותר מ-40 אלף פניות מנפגעות תקיפה והטרדה מינית. במשטרה נפתחים כ-6,000 תיקים בשנה על עבירות כאלה. ב־2017 נסגרו בלי כתב אישום 84% מהתיקים שטופלו בפרקליטות.