בחודש שעבר הגיעה בשורה מרגשת וחשובה מארגון הבריאות העולמי, ה-WHO, לגבי אחת המגיפות הגדולות של עולם העבודה המודרני: שחיקה בעבודה, או כמו שקוראים לה באנגלית, בשם קולע במיוחד: Burnout.

סוף סוף השחיקה בעבודה מקבלת הכרה בינלאומית, והגדרה רשמית. השלב הבא יהיה כנראה הכרה בשחיקה כמחלה מקצועית.  ולזה כבר היו משמעויות מרחיקות לכת על שוק העבודה בעולם כולו, וגם בישראל.

לפי הערכות ומחקרים, כחצי מהרופאים והאחיות ברחבי העולם סובלים משחיקה, וגם 30% מהמורים ו-40% מהפקידים. בישראל 40% מהישראלים דיווחו בזמן האחרון שהם שחוקים; תחשבו על זה. כמעט חצי מהעובדים.

עובדים שחוקים חשים מרוקנים לחלוטין מאנרגיה; הם בקושי מצליחים לקום מהמיטה בבוקר כדי ללכת לעבודה. כשליש מהעובדים השחוקים סובלים גם מנדודי שינה. השחיקה מעלה בעשרות אחוזים את הסיכויים לחלות בהתקפי לב ובסוכרת ואנשים שחוקים מחמיצים הרבה יותר ימי עבודה מעובדים לא שחוקים - 25% לעומת 2.5% בלבד (מקור: בקרב עובדים הולנדים EUROFUND ,2018). לכל זה יש גם מחיר כלכלי מטורף: מחיר השחיקה, רק בארה"ב, הוא בערך 150 מיליארד דולר בשנה.

המשמעות היא, שאם השחיקה תוכר כמחלה, מעסיקים יהיו חשופים לתביעות מצד עובדים שנשחקו ואפשר יהיה גם לתבוע את הביטוח הלאומי על שחיקה. זה אומר שימוסדו חוקי עבודה חדשים שהמטרה שלהם תהיה להסדיר את הדרך שבה אנחנו עובדים, כדי שפחות אנשים יישחקו. מעסיקים יהיו חייבים להתחיל לקחת אחריות לא רק על פגיעות בגוף של העובדים שלהם - פגיעה בשמיעה, בריאות, בראייה - אלא גם על מצבם הנפשי.