עמוס גלעד / צילום: איל יצהר
"בית שמוגן על-ידי קירות חזקים וטרמיטים אוכלים אותו מבפנים" - זה הדימוי שבו בוחר האלוף (מיל') עמוס גלעד לתאר את מצבה של ישראל והתהליכים העוברים על מוסדות השלטון שלה. "מצב השחיתות שיש פה והפיצול בעם, מאוד מדאיגים אותי, קודם כל כאזרח. זה מדאיג אותי גם ברמה הלאומית".
עמוס גלעד כיהן לאורך השנים בשלל תפקידים במערכת הביטחון, ובהם גם ראש חטיבת המחקר בחיל המודיעין, מתאם הפעולות בשטחים, וראש האגף המדיני ביטחוני במשרד הביטחון. היום הוא מכהן כראש המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS), וכיו"ר סדרת כנסי הרצליה של המרכז הבינתחומי.
בכנס הרצליה 2019, שייפתח ביום ראשון הקרוב, אפשר יהיה למצוא לא רק מושבים שעוסקים בסוגיות ביטחוניות כמו איראן ועתיד הסכסוך, אלא גם מושבים שעוסקים במשבר במערכת הבריאות, במעמד מערכת המשפט, ובשסעים בחברה הישראלית. גם זה חלק מהחוסן הלאומי, אומר גלעד.
"ברגע שהחוסן הפנימי נחלש, ברגע שאומרים שאפשר לבחור את פסקי הדין, מה אתה מבצע ומה לא, אז כמו שאמרה נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות: זה קרוב לאנרכיה. ברגע שכל-כך הרבה אנשים מושחתים, ורק בגלל ההליכים הארוכים הם מממשיכים לכהן, אבל יש נגדם כתבי אישום בהתגבשות - ואישום יש רק אם הפרת נורמה פלילית. אבל מה אם המערכות מושחתות? כל-כך הרבה אנשים בכירים, שמוזכרים בשמותיהם כל הזמן, מה הם עשו כל הזמן? הם התעסקו בשחיתויות, ובלתחמן את המדינה, ובלגנוב את משאביה".
"ובסוף, גם קבלת ההחלטות נפגמת. אם אין לך שומרי סף ראויים, מהר מאוד יגיע הבזבוז. וכשאין לך חלוקת משאבים נכונה אז מי ייפגע? החוליות החלשות. מערכת הבריאות שלנו צריכה להיות משגשגת, רבת-עוצמה, ולא כל-כך בעייתית. מה שווה איכות החיים פה אם אתה מגיע לבית חולים ומטופל בצורה שיכולה לגרום לסבל, אם לא למוות? אם מערכת החינוך כל-כך בעייתית, ומחירי הדיור עולים? זה מאוד מטריד אותי".
גלעד מדגיש כי הוא אומר את הדברים מ"נקודת מבט ממלכתית, ולא פוליטית". כך למשל הוא נמנע מלתקוף אישית את ראש הממשלה, בנימין נתניהו. "אין לי שום כוונה להתחיל להתחרות בשמות עם אף אחד", הוא אומר. "אם אעשה את זה אישי העיסוק יהיה רק מה אמרת, ומה מישהו מטעמו ענה".
גלעד חולק שבחים לטיפולו של ראש הממשלה בסוגיה האיראנית לאורך השנים,ומציין את היציבות הביטחונית היחסית בתקופתו. אבל מעבר לזה הוא רואה חשרת עננים. בראיון נרחב ל"גלובס", גלעד לא רק מותח ביקורת נוקבת על הליך קבלת החלטות בנושא הצוללות, אלא גם מוטרד מהמדיניות שמחלישה את הרשות הפלסטינית, ומתריע מהתוצאות הרות האסון שעלולות להיות לסיפוח חלקים מיהודה ושומרון.
"אין לנו מסורת שלטונית כמו במדינות מתוקנות"
עמוס גלעד כיהן כ-14 שנה כראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, ופרש מתפקידו בשנת 2017. מתוקף תפקידו, וגם בתפקידיו הקודמים, הוא נחשף והיה מעורב בתהליך קבלת ההחלטות בדרגים הגבוהים ביותר. עכשיו הוא מותח ביקורת על הליך קבלת ההחלטות כפי שבא לידי ביטוי באישור שהעניק ראש הממשלה לגרמניה, למכור צוללות מתקדמות למצרים.
איך הרגשת כשנתניהו מודה בראיון לערוץ 2 שהוא אישר לגרמניה למכור צוללות מתקדמות למצרים?
"הרגשתי רע מאוד. הייתי מעדיף שהוא לא יודה ואז גם אני הייתי יכול לא לדבר. תראה, אין לנו מסורת שלטונית מובהקת של סדרי ממשל כמו במדינות מתוקנות, אבל בדברים של ביטחון וחוץ יש תהליך. עמדת צה"ל נקבעת על-ידי הרמטכ"ל. יש שר ביטחון מעל הצבא, ויש ראש ממשלה, שפורמלית הוא שר ככל השרים אבל יש לו מעמד בכיר.
"החלטות ביטחון ומדיניות בנושאים מרכזיים מתקבלות על-ידי הקבינט, שמוסמך בידי הממשלה, שמקבלת אמון מהכנסת. אי-אפשר לעקוף את הדברים האלה. ואני לא מדבר על זה שיש ממד פלילי, שאנשים בכירים ביותר מומלצים לעמוד לדין בידי רשויות החוק ואכיפת החוק. זה פשוט לא יאומן. אתה רואה מה מייחסים למיקי גנור ומה מייחסים לבכירים אחרים. זה מעורר חלחלה. זה אומר שהשיקולים שלהם הם לא שיקולים של הביטחון הלאומי.
"אני אשאל אותך: למה צריך איש ביניים בין גרמניה לישראל? הרי גרמניה מוכרת או מעניקה צוללות לישראל. מדוע אני צריך בכלל תיווך? כי התיווך גובה כספים לעצמו. האם צריך אותו? כלל לא. מי קולט את הצוללות האלה? חיל הים הישראלי, קצינים מעולים שמקבלים משכורת קבע. ראיתי אותם עובדים 24/7, עבודת פרך, כדי לקלוט את הצוללות שאחר-כך הם מפקדים עליהן. בכלל אין צורך באנשי תיווך. זה הכול טובות הנאה - לכאורה, לפי מה שהתפרסם, על-פי כתבי האישום. וזה רק הצד הפלילי. אז תחשוב לאיזה עומקים זה הגיע ומי מעורב בזה. זה מעורר אימה".
ראש הממשלה אומר שהיו לו שיקולים משלו כשאישר מכירת צוללות למצרים. הוא טוען שמדובר בסוד מדינה ולכן הוא מידר את שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל בני גנץ.
"יש דבר כזה, בתחומים מסוימים, שיש סודות שאף אחד לא יודע. אבל כשמדובר על מערכות נשק מרכזיות של צה"ל, אז שר הביטחון, הרמטכ"ל, מפקד חיל הים, מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן, מפקד המוסד - האנשים האלה חייבים לדעת במה מדובר. יש באמת דברים מאוד רגישים לביטחון הלאומי שיכול להיות שראש הממשלה אומר 'את זה אני שומר לעצמי, זה כל-כך רגיש שעדיף שזה לא ייצא'. אבל זה לא יכול לחול על מערכות נשק שמשפיעות על מצבה של ישראל ביום פקודה".
יש סיבה סבירה לכך שהוא אישר את מכירת הצוללות?
"תראה, יכולים להיות הסברים. אבל פה חשיבות התהליך היא חיונית. בסוף הוא מנהיג המדינה והוא יכול להוביל תהליכים כראות עיניו, אבל כדי שהוא יקבל את ההחלטה הנכונה הוא חייב להתייעץ עם הגורמים שמופקדים לפי חוק על הדברים האלה, כדי לא לטעות. והוא בעצמו אמר 'אני אישרתי את זה לבד'. הפרוצדורה פה מאוד חשובה".
את הפרוצדורה של קבלת ההחלטות צריך לחקור?
"אני חושב שבמקום נורמלי היו בודקים את זה".
בעבר דיברת על ועדת חקירה.
"בעיני הגוף הרלוונטי היחיד זו ועדת חקירה ממלכתית, אבל אני לא נותן סיכוי של יותר מאחוז שזה יקרה. חייבים לחקור את זה, ולא רק בהיבט של משטרה".
"שיתוף-הפעולה עם ארה"ב נדיר ומופלא"
במשרדו של גלעד, בין המזכרות מהתחנות בקריירה, אפשר למצוא גם דגלון שהגיע לישראל מארצות-הברית, על אחד ממטוסי ה-F35 בהם הצטייד חיל האוויר בשנים האחרונות, עדות לעומק היחסים בין המדינות. אלא שעל היחסים האלה מעיבה בימים אלה סוגיה שעלולה להפוך לסלע מחלוקת: נמל המפרץ בחיפה, אותו אמורה לנהל חברת SIPG הסינית החל מ-2021. לפני שבועיים, כך דיווח 'הארץ', הסנאט האמריקאי כבר הביע 'חששות ביטחון רציניים' לגבי ההסדר בנמל בחיפה.
"אין חלופה לבדוק היטב עם האמריקאים, רצוי בצורה דיסקרטית, מה הן טענותיהם, ולמצוא דרך לגשר על כך, כדי לא להגיע איתם להתנגשות", אומר גלעד. "לי אישית ברור דבר אחד, חד וברור כשמש בצהרי היום. אסור לנו להגיע לעימות עם ארצות-הברית בסוגיה שמוגדרת על-ידם כביטחון לאומי ממעלה ראשונה. הידידות של ארצות-הברית בנויה על ברית, על אמון. ואין חלופה בכלל לידידות המופלאה בין ארה"ב ובין ישראל, ואין דבר חשוב מזה. לא כסף ולא שום דבר אחר. ודאי אם באות טענות מממשל כל-כך ידידותי. מתי אתה יכול להגיע איתם לעימות? נניח אם תרצה יום אחד לטפל באיראן בצורה מסוימת, והם יגידו לך לא. זה הגנה על עצמם קיומנו. אבל לא נעלה על דעתנו שבגלל יתרונות כלכליים נסכן יחסים ביטחוניים אסטרטגיים".
כשאנחנו עובדים לדבר על הממשל הנוכחי בוושינגטון, אני שואל אותו כמה הוא מודאג מהנכונות של ממשל טראמפ לערער על הסטטוס קוו במישור הבינלאומי, ולבחון גבולות. הנכונות הזאת באה לידי ביטוי למשל בהתבטאות של שגריר ארצות-הברית בישראל, דיוויד פרידמן, על זכותה של ישראל לספח חלקים מהגדה המערבית.
"בוא נעשה מאזן", אומר גלעד. "קודם כל, ארה"ב היא משענת אדירה של ביטחון ישראל. אתה מקבל מטוסים מהדור החמישי. שיתוף-הפעולה המודיעיני הוא נדיר ומופלא. הסיוע של העם האמריקאי, באמצעות הקונגרס, הוא משענת הרתעתית לכל העולם.
"יש לטראמפ יתרון אדיר על הממשל הקודם - הוא לא מנסה להפוך את מדינות ערב לדמוקרטיות על-פי המודל המערבי. אני תומך מאוד גדול של הגישה הזאת, למרות שהיא נשמעת מזעזעת לאוזניים מסוימות. אני סבור שאנחנו צריכים לדאוג לביטחון המדינה, והיציבות הביטחונית שלנו נשענת על המשטרים הנוכחיים בעולם הערבי. כשאתה תחולל שם הצבעה דמוקרטית תקבל תמיד כוחות שחור כמו האחים המוסלמים.
"אם אני צריך לבחור בין הליך דמוקרטי שמביא אחים מוסלמים לבין יציבות, אני בוחר יציבות. אם יש מישהו שיודע להביא את כל המודל הדמוקרטי כדוגמה ומופת לעולם הערבי, לשנות את העולם הערבי על בסיס דמוקרטי - אני תומך בו. מה הסבירות לזה? אפס מאופס. אני מעדיף יציבות, ויחסים יציבים, ולהתמקד באיום האיראני. טראמפ הוא מאוד ריאל פוליטיק, הראיה שלו מאוד חיה במובן הזה".
"ממה אני כן מוטרד? לפעמים חיבוק יכול להיות חיבוק דוב. פרידמן הוא לא שגריר רגיל. מעטים הם השגרירים שנהנים מאמון כזה של הנשיא - הוא בקשר ישיר איתו, קשר חברי. ואם הוא מצהיר על סיפוח, אולי מישהו מתכנן את זה. סיפוח אומר שאין יותר סיכוי לדו קיום עם הפלסטינים, אין יותר סיכוי להסכם שלום איתם. בניגוד למה שאומרים, לא תהיה נורמליזציה ביחסים עם מדינות ערב, כי הם לא אוהבים את הפלסטינים אבל הם לא מוכנים להפקיר אותם. לבגוד בהם. בלי הנורמליזציה כל היחסים הדי מרגשים שיש לנו עם הערבים דומים לעץ עם שורש אחד, שהוריקן פוליטי יכול להפיל אותו. איראן לא הייתה גדולת ידידותינו? הייתה אחות שלנו. איפה זה היום? אויב קיומי בצירוף עם גרעין. אנחנו צריכים להתכונן ליום סגריר וצריכים להרחיב את הבסיס של היחסים עם הערבים.
"אני מאוד מוטרד מהמגמות הפוליטיות", מוסיף גלעד. "ללכת לסיפוח תחת הדגל של כישלון הסיכוי להגיע להסדר - יש לזה גם השלכה על המדינה. אנחנו נהיה מדינה עם מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון, שלא נצליח להיפרד מהם".
מה דעתך על התוכנית להחלת ריבונות בשטחים?
"אני מתחלחל מזה. אני מקווה שאנשים בארץ מבינים את זה. השגריר פרידמן לא נראה לי כמו אחד שלוקה בפליטות פה, כשהוא מדבר על זכות לסיפוח אני חושב שהוא מתכוון לזה, ואולי הוא משקף את הכוונה האמיתית".
הכוונה האמיתית בירושלים?
"ראש הממשלה אמר את זה, זה לא סודי. יכול להיות שילכו לכיוון הזה. ההיסטוריה היא בסוף אכזרית. היא הולכת לפי החלטות אמיתיות שמתקבלות. אנחנו נהיה מדינה אחת עם הפלסטינים. אלה שתומכים בזה יבטלו את זה כדברי הבל, וגם ימעיטו את מספר הפלסטינים - ובסוף נהיה קהילה אחת. אני חושב גם על הנטל הביטחוני. אנחנו נצטרך להגן על דבר כזה? נחזיק כיבוש צבאי חס וחלילה? הרשות בסופו של דבר תעלם. היא בנויה על הסכם בינינו לבין אש"ף. יש לי ביקורת קשה על הסכם אוסלו, אבל בסוף יש מציאות: אתה רוצה לסלק את הרשות? בסדר, תביא חלופה אחרת. אתה יודע איזה נטל כלכלי זה לנהל כיבוש צבאי של יהודה ושומרון? מי ינהל את העסק הזה? אני מקווה שחושבים על זה, אבל אני לא בטוח".
גלעד, במילים אחרות, חושש מערעור המצב הנוכחי, מה שקורה לדבריו גם כך, עוד לפני כל התרחישים מרחיקי הלכת. "אם אין לך משהו אחר, אז תשמור על מה שקיים. אבל פה כן פוגעים בסטטוס קוו, מחלישים את הרשות.
"היום יש כותרות שאומרות שמנסים לעשות הכול לשכנע את אבו מאזן שיקבל כסף שימנע את קריסתו. אבל הוא יעדיף לקרוס מאשר לקבל כסף בתנאים שאנחנו כופים עליו. כי מה נותר לו? בראייתו הוא לא הצליח, והוא נגד טרור ואלימות, והוא לא צעיר, אז הוא אומר 'לפחות אהיה לוחם מדיני בחזית'. כוחו בחולשתו, ולפעמים חולשה זה כוח. הוא יגיד לכל דבר לא. אז צריך לחשוב מה יהיה הלאה, ולתסכולי זה כמעט לא מעניין את הציבור. גם בבחירות זה לא זכה לשיח. זה הכול ויכוחים פרסונליים. אבל מה יהיה עם עתיד המדינה הזאת? אנחנו בנויים לספח את כל המיליונים? אנחנו רוצים את זה? לזה אנחנו נשגר את צבאנו? מה ההשלכות האזוריות? צריך לחשוב על זה".
"הרתעה זה מצב תודעתי שיכול להשתנות ברגע"
את המצב הביטחוני הכולל של ישראל, גלעד מתאר באמצעות עוד מטאפורה. "הייתי מדמה את זה למזג אוויר נוח, שמיים כחולים וציפורים מצייצות. הנמשל: המצב הביטחוני טוב. ומנגד, באופק עננים כבדים - שבניגוד למזג האוויר, אפשר להשפיע עליהם שלא יגיעו.
"במה הדברים אמורים? מצד אחד יש לנו צבא חזק מאוד. יש לנו קלפים שלא היו לנו, למשל יחסי ידידות ביטחונית עם מדינות ערב. זה משול לנכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. לדוגמה, אתה מסתכל מזרחה: בעבר ירדן הייתה מקפצה לצבאות זרים כחלק מקואליציה כוללת, וירדן יכולה לשמש בסיס לטרור. היום היא לא זה ולא זה, כתוצאה ממסכת יוצאת דופן של שיתופי-פעולה. אזרחי ישראל גם לא סובלים תקופה ארוכה מטרור. אנחנו לא נתונים לאיום של צבאות סדירים, וגם לא לאיום של נשק גרעיני בידי משטרים עוינים.
"מנגד, המצב שלנו מאוד עדין. איראן נחושה שישראל לא תתקיים, והם יעשו הכול כדי שזה יקרה. הם נחושים לפתח נשק גרעיני, הם נחושים לחזור להשפעה בעיראק, הם נחושים להפוך את סוריה לחזית פעילה - והם עשו את זה. הם הקימו חזית של בסיסים מבצעיים, בסיסי מודיעין, בסיסים אסטרטגיים, מאה אלף חיילים שיעים. כל מיני תוכניות שהן אגב מרשימות מבחינה צבאית.
"כל המרחב בלבנון הריבונית לכאורה בין ביירות לגבול הוא בעצם שטח בשליטת חיזבאללה, שהיא שלוחה של איראן, עם 130-140 אלף רקטות. האיראנים מנסים לבנות על זה שכבה שנייה של טילים, ואנחנו על-פי פרסומים זרים פועלים, כנראה שבהצלחה. הם לא מצליחים כתוצאה מהיכולות שלנו ואנחנו מרתיעים. אבל הרתעה זה מצב תודעתי שיכול להשתנות ברגע.
"דבר נוסף: השקט בחזית הטרור הוא מטעה. יש מאות ניסיונות לבצע פיגועים בישראל, כולל פיגועי התאבדות קשים בירושלים, חיפה, תל-אביב, וכולי. והסיבה שאנחנו לא שומעים על זה היא כי השב"כ מסכל אותם.
"יש לנו עליונות מודיעינית. אבל עם כל הכבוד לעליונות היא יכולה להיות מופרת מחר. יש לנו גם את התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית - ואנחנו צריכים לעשות הכול למנוע את החלשתה, ואנחנו עושים הפוך. אין בזה שום היגיון ביטחוני. אבו מאזן, בניגוד לערפאת, הוא נגד טרור. הוא מונע אלימות. יש לזה ערך עצום. ואנחנו מחלישים אותו. אני מבין את ההיגיון הפוליטי מאחורי זה, אבל זה חסר היגיון לחלוטין מבחינה ביטחונית ואנחנו צריכים להפוך את המגמה".
"בעזה כל ההחלטות הן גרועות או גרועות יותר"
במהלך השיחה מדבר עמוס גלעד על ההצלחות של השב"כ בסיכול טרור, אבל גם הוא מודה שהגזרה העזתית מבעבעת.
ישראל לא מצליחה למנוע ירי רקטות מעזה.
"נכון, אבל בוא נעשה את המאזן. מה שאני הולך להגיד לא כל-כך מעניין את מי שגר בעוטף עזה, אבל במאזן הכולל ידנו על העליונה. הם מנסים לבצע מעזה פיגועים קשים מאוד - רצח, התאבדות, פיצוץ אוטובוסים ולא מצליחים בגלל העליונות המודיעינית. יש לנו יכולת יוצאת דופן שמאפשרת לנו לשלול את יכולת המנהרות, בצפון וגם בדרום. הרקטות ברובן מיורטות על-ידי המערכת המופלאה שנקראת כיפת ברזל. מה שנותר להם הוא האמצעים הפרימיטיביים שהם מאוד מציקים, ויש להם פוטנציאל של התדרדרות - הבלונים והשריפות, והפגיעה בישיבה בשדרות שהייתה ריקה".
"לגבי מה לעשות עם חמאס - יש לנו שני ממדים. זה ארגון רצחני שנחוש שישראל לא תתקיים, ונחוש להגיע ליהודה ושומרון, לסלק את הרשות ואת אש"ף ולהשתלט. זה תסריט בלהות אבל זה החזון שלהם, ואי-אפשר להגיע איתם להסכמים. מה שהחמאס רוצה בעזה זה שנסכים שהוא יהפוך למדינה עצמאית שתקפוץ ליהודה ושומרון. ולכן הוא רוצה נמל ימי ושדה תעופה ולפתוח את הגבולות. אני לא מעלה על דעתי, למרות כל 'הרעיונות היצירתיים' שמסתובבים, שיש ממשלה שתאשר את זה. יש את הממד ההומניטרי, וצריך להפריד בינו לבין הביטחון. משבר הומניטרי הוא כישלון. אם הביוב בעזה לא פועל, גם אנחנו נסבול מזה. אם יהיו שם מחלות, אנחנו נסבול".
גם אחרי התיאור הזה, גלעד אינו נלהב, בלשון המעטה, מהאפשרות שצה"ל יכבוש את הרצועה. "נניח שצה"ל מקבל הוראה מהקבינט לסלק את החמאס. הוא יעשה את זה. לא בקלות, אבל הוא יעשה את זה. אבל אז מה? מי ישלוט שם? מי ישלוט באזור מוכה אסון? אסור להיכנס לעזה אם אתה לא חושב מה יהיה ביום שאחרי. הצבא, עם כל הכבוד, הוא מכשיר אסטרטגי ולא תכלית אסטרטגית.
"אתה שולח חיילים אם אתה יודע מה אתה רוצה. כשאתה תוקף לכאורה בסוריה זה כי יש לך תכלית: למנוע התבססות של האיראנים. בעזה, זה כמו להכות בפוך: הנוצות עפות ויש לך סיפוק, ובסוף הן נוחתות. מי יטפל בכל המצוקות שם? המצרים לא ייכנסו לשם, אין שום סיכוי בעולם. הרשות לא תיכנס בלי הסדר מדיני מקיף. אם חס וחלילה נישאב לכיבוש צבאי ישיר? אני הייתי אחראי על עזה פעמיים בחיים שלי, וזה יהיה סיוט גדול".
מה לגבי ההחלטה לאפשר לקטאר להזרים דולרים לרצועה?
"תראה, בעזה כל ההחלטות הן גרועות או גרועות יותר. אין החלטות טובות שם. אין. הרשות נחושה שהחמאס יקרוס ואפשר להבין את זה - זה האויב שלהם. קטאר היא נציגת האחים המוסלמים. אבל אם הכסף הקטארי יכול לייצב את המשבר ההומניטרי החריף שם ויכלול קצת לדחות את הקץ, במובן של קבלת החלטה לכבוש את עזה, אז למרות שאני מאוד לא אוהב את זה, אני אישית תומך. אלא אם כן יש לך תוכנית אסטרטגית אחרת, ואני לא רואה את זה".
הגישה שלך מאוד פרגמטית.
"הדבר היחיד שנוקשה אצלי הוא איפה אני יכול למנוע מוות מיותר, מלחמות מיותרות. מהלכים חסרי פשר שלא מחוברים לתכלית אסטרטגית שאי-אפשר לתסרט אותה ולתרחש אותה בדיוק. אני מעדיף הסדרים, שבהחלט ראויים לביקורת, שעם חלקה קשה להתמודד. תושבי העוטף יגידו 'מה, אנחנו בשר תותחים?'. אבל לא בכל דבר אתה צריך לשלול את טענתו של האחר כדי להצדיק את עצמך. מה החלופה? לכבוש את עזה? בבקשה. שיכינו תוכנית אסטרטגית שלוקחת בחשבון את כל הדברים שאני ואחרים אומרים. ואגב, זה עלול לקרות גם בלי שאנחנו מתכננים, וזה מה שמדאיג אותי. איך פרצה מלחמת העולם הראשונה, עם עשרות מיליוני הרוגים? רצח אחד. התנקשות פוליטית לפעמים מציתה מלחמת עולם ולפעמים חולפת".
"האיראנים יכולים להפריז, והתוצאות מבחינתם יהיו קשות"
איך אתה רואה את המתיחות בין ארה"ב ל בין איראן במפרץ הפרסי בשבועות האחרונים?
"יש התנגשות אסטרטגית בין רצונות. איראן היא באמת אימפריית רשע. היא נחושה שיהיה לה נשק גרעיני בבוא היום. כל הדברים האלה ידועים. ארצות-הברית נחושה בעיקר שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. הנשיא טראמפ הטיל עליהם סנקציות כבדות, שהולכות ומחריפות, והאיראנים כדרכם מפעילים אלימות. הם תמיד מגיבים כך - בדרך כלל הם מסתמכים על בני חסות, כמו למשל החות'ים בתימן נגד סעודיה, כי זה מאפשר להם להכחיש תוך הגברת האלימות. המשטר האיראני מגיב באלימות ככל שהלחץ עליו יגבר. הנשיא טראמפ הצהיר שיחמיר את הסנקציות, ולכן המתיחות תעלה, וגם האלימות מצד איראן תעלה. גם ישראל צריכה לחשוב, כי יכולים גם להפעיל עלינו כל מיני שחקנים מקומיים. ואני בטוח שמפעילים את המודיעין המצוין שלנו, כדי לזהות איומים כאלה וגם כדי לטפל בהם".
ברמה הטקטית, איך אתה מתייחס להחלטה של הנשיא טראמפ, שאפילו דיווח על כך בטוויטר, להסיג את הכוחות אחרי שכבר נתן הוראה לתקוף בשבוע שעבר?
"יש כאלה שמותחים על כך ביקורת, כי ארצות-הברית היא מעצמת על, וניתן לפרש את זה כחולשה. אני תמיד אוהב להסתכל על ההיסטוריה. כשהיפנים תקפו את ארצות-הברית ישירות, בדצמבר 1941, הם היו בתחושה שהם ישלטו בעולם - ובאוגוסט 1945 הם חתמו כבר על הסכם כניעה בלא תנאי. אין מה להשוות את העוצמה האמריקנית, אם היא תופעל במלוא כוחה, לשום עוצמה יחסית שיש לאיראנים. ארצות-הברית היא מעצמת על. היא יכולה לספוג הרבה. אבל האיראנים, כמו שאנחנו מכירים אותם, מגיבים באלימות כי הם משוכנעים שהכוח אצלם, ופה יש מסלול אדום. הם יכולים להפריז באיזשהו שלב, והתוצאות יהיו קשות מבחינתם".
מפת האיומים לפי עמוס גלעד
איראן
"איראן נחושה שישראל לא תתקיים. הם נחושים לפתח נשק גרעיני, הם נחושים לחזור להשפעה בעיראק"
לבנון
"כל המרחב בלבנון הריבונית לכאורה בין ביירות לגבול הוא בעצם שטח בשליטת חיזבאללה"
סוריה
"בסוריה יש חזית איראנית שכוללת בסיסים מבצעיים ובסיסים אסטרטגיים. מאה אלף חיילים שיעים"
הרשות הפלסטינית
"אבו מאזן, בניגוד לערפאת, הוא נגד טרור. הוא מונע אלימות. יש לזה ערך עצום"
רצועת עזה
"חמאס זה ארגון רצחני שנחוש שישראל לא תתקיים, ונחוש להגיע ליהודה ושומרון, לסלק את הרשות ואת אש"ף ולהשתלט"
עמוס גלעד - תעודת זהות
גיל: 68
השכלה: תואר ראשון ב מזרחנות מ אוניברסיטת חיפה
רזומה: מילא שורה ארוכה של תפקידים במערכת הביטחון, בהם דובר צה"ל, ראש חטיבת המחקר באמ"ן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים וראש האגף הביטחוני מדיני ב משרד הביטחון
תפקיד: ראש המכון למדיניות ואסטרטגיה ויו"ר סדרת כנסי הרצליה
עוד משהו: במהלך מלחמת לבנון הזהיר גלעד מהאפשרות שהפלנגות יפגעו באזרחים, כפי שאכן קרה בטבח סברה ושתילה