השרה גילה גמליאל / צילום: כדיה לוי
בראיון לרשת 13 התייחסה השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, לבקשה ששיגרה לשר המשפטים הטרי אמיר אוחנה: תמוך בחנינה נשיאותית לעוזי משולם.
הבקשה עוררה תהיות: משולם - שנאבק לחקור את פרשת ילדי תימן, התבצר ביהוד ב-1994 עם עשרות חסידים, נעצר כעבור שבעה שבועות, נשפט ולבסוף שוחרר אחרי חמש שנים בכלא - הלוא נפטר ב-2013.
"האם זה קמפיין פוליטי או באמת מהלך משפטי?", תהתה המראיינת שרון כידון, "לפי מה שקראתי אין הליך משפטי כזה". גמליאל התעקשה שיש: "בארץ זה יהיה תקדים, אבל במקומות אחרים בעולם כבר התבצע שחוננים בן אדם לאחר מותו". היא הסבירה כי אין בצעד הזה שום אבסורד, שכן חנינה לא אמורה לבטל הרשעה, אלא נועדה "לבחינה של הפן המוסרי, עבור הקטע החברתי".
גם אנחנו לא שמענו עד אתמול על מתן חנינה למת, אבל מתברר כי ההליך הזה קיים בכמה מדינות. לא פעם הוא משמש לתיקון מאוחר של הרשעה שנתפסת ממרחק הזמן כעוול היסטורי. בשנים האחרונות העניקו כמה ראשי מדינה במערב חנינות לאנשים שאינם עוד בין החיים, לעתים 50 או 100 שנה אחרי מותם. הם עשו זאת מכוח הסמכות הרגילה שלהם להעניק חנינה; סעיפי החוק במדינות שבדקנו, ממש כמו אלה שבישראל, לא אומרים שום דבר מפורש על חנינה שלאחר המוות.
הדוגמאות הן גלריה מרתקת של הכאה על חטא. האמריקאי הראשון שנחון לאחר מותו היה הנרי פליפר, בן לעבדים שהיה לבוגר הראשון של האקדמיה הצבאית ווסט פוינט. ב-1881 הוא נשפט על מעילה, ואף שזוכה מרוב הסעיפים, הוא סולק מהצבא על התנהגות שאינה הולמת קצין. פליפר מת ב-1949, אחרי שטען כל חייו שהיה קורבן לגזענות. הנשיא ג'ימי קרטר הסיר ב-1976 את הקלון מתיקו הצבאי (honorable discharge), וב-1999 העניק לו הנשיא ביל קלינטון חנינה מלאה.
הקשר הישראלי
לאמריקאי השני שנחון אחרי מותו היה קשר ישראלי: שמו היה צ'רלס וינטרס, איש עסקים וטייס לא יהודי ממיאמי, שב-1948 העביר לארגון ההגנה נשק וכלי טיס. וינטרס הורשע בהפרה של חוקי הניטרליות, שאסרו על סיוע לאחד הצדדים הלוחמים, וישב שנה וחצי במאסר. הוא נפטר באמצע שנות ה-80, אך בנו ג'ימי המשיך לפעול כדי להעניק לו חנינה נשיאותית, והחתים על הבקשה 21 חברי בית הנבחרים. ב-2008 הסכים הנשיא ג'ורג' בוש להעניק לו חנינה.
חנינה שלישית ניתנה בקדנציה של דונלד טראמפ. המתאגרף ג'ק ג'ונסון - האמריקאי שחור הראשון שזכה באליפות במשקל כבד - הורשע ב-1913 בהעברת אישה לבנה מעבר לגבול בין מדינות בארה"ב. הוא מת ב-1946, אבל במשך שנים תבעו פעילים ופוליטיקאים לחון אותו. ממשל אובמה סירב לכך, אבל טראמפ הסכים לפני כשנה, אחרי שהשחקן סילבסטר סטאלון פנה אליו בנושא.
גם מושלי מדינות בארה"ב מוסמכים להעניק חנינה לאחר המוות. בראשית 2019 חנן מושל פלורידה ארבעה שחורים שהורשעו באונס צעירה ב-1949, ככל הנראה באשמת-שווא, בהליכים שהיו רוויים הטיות גזעניות. הארבעה קיבלו אז את הכינוי "הרביעייה מגרובלנד" (The Groveland Four). שניים מהם נורו למוות עוד לפני שנגזר דינם, שניים אחרים ישבו במאסר יותר מעשור ונפטרו אחרי שחרורם. ב-2017 פרסמה מדינת פלורידה התנצלות רשמית למשפחות הארבעה.
אדם אחר שזכה לחנינה שאחרי המוות ממושל פלורידה הוא סולן להקת הדלתות ג'ים מוריסון. לפני חצי מאה הוא נידון לחצי שנת מאסר באשמת התערטלות פומבית בהופעה ב-1969. הוא נפטר כעבור שנתיים, בגיל 27, לפני שריצה את עונשו. על השאלה אם אמנם התערטל (מוריסון הודה כי השתמש בשפה גסה) הייתה מחלוקת בין הצופים.
מקרה טיורינג
באנגליה ובווילס, שבהן סמכות החנינה שמורה למלכה, המקרה המוכר ביותר של חנינה לאחר המוות הוא זה של אלן טיורינג - חלוץ מדעי המחשב שהיה שותף לפיצוח הצופן הגרמני במלחמת העולם השנייה. טיורינג, שהיה הומוסקסואל, הורשע ב-1952 במעשה מגונה בשל רומן עם צעיר בן 19. באותה עת היה בתוקף איסור על יחסים הומוסקסואליים, שבוטל רק ב-1967. טיורינג הודח מעבודתו, נשלח לסירוס כימי ומת כעבור שנתיים, כנראה בהתאבדות. בשנים האחרונות גברו הקריאות להעניק לו חנינה, ובדצמבר 2013 הוא זכה לחנינה מהמלכה בעקבות בקשה של שר המשפטים. שלוש שנים אחרי המקרה הורחבה החנינה בחוק לכ-65 אלף גברים שהורשעו בעבירות דומות - 50 אלף מהם כבר לא היו בין החיים.
כמו השינוי בהשקפות לגבי הומוסקסואליות, גם התמורות בתפיסת של זכויות הנשים הובילו לקריאה לחנינה על עבירות היסטוריות. ב-2018 הבטיח מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין כי אם מפלגתו תזכה בבחירות, היא תציין 100 שנים להענקת זכות בחירה לנשים במתן חנינה לאחר המוות לכל הסופרג'יסטיות שהורשעו בפעולות המחאה של התנועה.
ודוגמה אחרונה מאירלנד: ב-2018 העניק הנשיא מייקל היגינס חנינה למיילס ג'ויס, הנאשם העיקרי ברצח משפחה בגאלוויי, שנתלה בשנת 1882. זו הייתה החנינה השנייה שניתנה באירלנד לאדם מת והראשונה שניתנה בעקבות פשע שבוצע לפני שאירלנד קיבלה את עצמאותה. גם ההחלטה הזו הוצגה כתיקון של עוול היסטורי: משפטו של ג'ויס היה רצוף פגמים שיוחסו לתחלואי השלטון הבריטי באירלנד. ג'ויס, שדיבר רק גאלית, נחקר באנגלית.
■ בשורה התחתונה: דברי גמליאל נכונים. בשנים האחרונות נחונו אנשים אחרי מותם בכמה מדינות, ובהן בריטניה, ארה"ב ואירלנד.