עמק טושטי גיאורגיה / צילום: יותם יעקובסון
בחצות הלילה, כשירח מלא האיר בשמיים, צעדתי בשביל המתפתל במעלה המדרון אל פינת הפולחן מעל הכפר דנו (Dano) בעמק טושטי שבגיאורגיה. שיירי השלג על הפסגות מסביב הכסיפו לאור הירח והתהומות נראו בבירור יחסי. צלליות גברים נראו סביב מדורה גדולה שהובערה לצד אתר הפולחן - מגדלון ריבועי בנוי אבני צפחה מקומיות שחורות, שבראשו גביש קוורץ גדול, מבהיק בלובנו כנגד שאר האבנים. למרגלות המגדלון הונחו בערימה גולגולות כבשים מסולסלות קרניים, שייריהם של זבחים.
לא רחוק משם ניצבה כבשה בודדה שגורלה היה ברור. הגברים שרו, שתו לשוכרה מתוך קרן פר מצופה כסף, והתפללו לכבוד סנט גיאורגיוס במה שנראה כספק טקס פגאני קדום, ספק טקס כנסייתי תמוה, ספק תחרות שירה ויללות מול הירח וספק מסיבה על טהרת הגבריות. עוד ועוד משקאות חריפים, בעיקר צ’צ’ה (גראפה גיאורגית) הוגשו לי, ולסרב אסור. חבל שהבהירו לי מראש שאני מוזמן בתנאי שלא אביא איתי מצלמה, וכך נבצר ממני לצלם, למרבה הצער.
אתרי הפולחן הפזורים ברחבי העמק הם טריטוריה גברית בלבד. לנשים אסור להתקרב אליהם. לא כל שכן, במהלך קיומם של טקסים, שלא אחת נערכים בלילה, מה שמוסיף לנופך המסתורי. עם פתיחתו של העמק בפני תיירים, הקפידו המקומיים לפזר שלטים וסימנים מצוירים על סלעים המבהירים שהמעבר לנשים אסור.
גבישי קוורץ לבנים, כמו זה שבראש מגדלון הפולחן, מונחים במרומי כל גגות בתי המגורים, שבנויים גם הם אבני צפחה מקומיות. הם מסמלים את היסוד הטהור, הנקי, המיטיב שבטבע, שמכפיף אליו את הרע והטמא, המגולם בשחור.
תושבי טושטי, כמו שאר תושבי העמקים הנידחים בחלקו הגיאורגי של הקווקז, מוגדרים כולם נוצרים, אלא שהנצרות הגיעה אל חלק מהאזורים המבודדים הללו מאוחר יחסית (לפעמים רק במאה העשירית) ומשקנתה אחיזה, עשתה זאת תוך שילובן של מסורות מקומיות שלא אחת נותרות דומיננטיות במופען. ברחבי עמק טושטי ישנן כמה כנסיות כפריות קטנות, אלא שחלקן חֲרֵבוֹת, כמו בכפר דרטלו (Dartlo).
נצורים בחלקת האלוהים
כמו חומה מתנשאים הרי הקווקז הגבוה מעל לצפון מישורי קאחטי (Kakheti), המחוז המזרחי של גיאורגיה. לאורכו של הרכס, חבויים עמקים רבים שיצרו לאורך ההיסטוריה בידול התיישבותי ותרבותי. אחד העמקים המבודדים ביותר בקווקז הוא עמק טושטי (Tusheti) שכיום גובל ברפובליקות הרוסיות צ’צ’ניה מצפון ודגסטאן במזרח.
עמק טושטי מתנקז אל צפון הקווקז, ולכן לתושביו היה קשר רציף בעיקר עם תושבי ערבות דרום רוסיה. כיום, בשל המתיחות המדינית בין גיאורגיה לרוסיה, הקשרים הללו לא מתקיימים עוד. אל העמק מובילה מגיאורגיה דרך אחת, משובשת. הדרך אל טושטי נפרדת במהרה מהמישורים הפתוחים ונבלעת בחיקם של הרים מיוערים, שגון הירוק שלהם מסחרר ממש ובמעלה ערוץ תלול ומפותל שבו שוצפים מים.
חלקיה הגבוהים של הדרך, ובפרט מעבר ההרים אבנו (Abano) שגובהו כמעט 3,000 מטרים מעל פני הים, מכוסים מעטה כבד של שלג במשך רוב השנה, ולכן תושבי העמק נותרים נצורים ומבודדים בחלקת האלוהים שלהם. הדרך נפרצת בדרך כלל רק לקראת סופו של חודש יוני, ושבה ומתכסה בשלגים כבר במהלך אוקטובר. גם לאחר שהדרך נפרצת משני עבריה מתנשאים קירות קרח בגובה של שלושה מטרים ויותר.
בנופיו המרהיבים של העמק נטועים כמה כפרים זעירים, שבשל בידודם וקשיי המחיה שבהם, הולכים ונעזבים על-ידי יושביהם. עם זאת, למרות המודרנה והקִדמה, יש עדיין קומץ תושבים שמתעקש להמשיך ולחיות בעמק ולשמר את המסורת המקומית הקדומה.
מבין הערפילים נפערה התהום
המישורים הפוריים של קאחטי נחשבים כערש ייצור היין העולמי, וגם כיום מתהדר העמק בכרמיו הנרחבים. כמעט בכל בית יש כאן יקב, ובעונת הבציר נערכות כאן חגיגות יין רבות. לצד היקבים לתצרוכת העצמית, הולכים ומתרבים יקבי הבוטיק שבהם מייצרים יין בסטנדרט בינלאומי גבוה.
בעמק גם נמצאים כמה אתרי מורשת חשובים כמו קתדרלת אלוורדי שנבנתה במאה ה-11, מנזר גרמי, ארמונו של המלך ארקלה השני, הבנוי במתכונת פרסית קדומה, השוק הציורי של טלבי ועוד. ניתן להגיע אל קאחטי בנסיעה ישירה מטביליסי מזרחה, ואפשר גם להגיע אליה בדרך הרפתקנית יותר - מהשטח שמכנסיית אנאנורי (Ananuri), בראשיתה של "הדרך הצבאית" החוצה את הקווקז.
בקאחטי זרחה השמש מעל הכרמים ומעל כיפתה המחודדת של קתדרלת אלוורדי, אבל מעברו האחר של מעבר ההרים התקדרו השמיים, הנוף כוסה בעננים נמוכים כבדים, הטמפרטורות צנחו בבת אחת וגשם עז החל לרדת. מדי פעם התגלתה לרגע מבין הערפילים התהום הפעורה מתחתינו.
הדרך מהכפרון אומלו (Omalo) אל שנקו (Shenako), הכפר שבו התעתדנו ללון, נעשתה בוצית ברמה שהקשתה על ההתקדמות. לאחר שנאלצנו כמה פעמים לצאת מהרכב ולהניח תחת גלגליו אבנים וגזעים כדי להתגבר על הבוץ, הגענו לשנקו רטובים עד לשד עצמותינו וקפואים מקור. עבר זמן רב עד שהאח הביתי פעל את פעולתו והרעדות חלפו.
מפגש לא צפוי
הגשם פסק רק לפנות בוקר. יצאנו לטייל בכפר הקטן שברומו כנסייה קטנה. בדרך אליה חלפנו על פני מבנה חדש שלא זכרתי מביקוריי הקודמים בכפר. כמו שאר בתי הכפר, גם הוא נבנה מאבנים מקומיות, אבל בניגוד אליהן, שניכרים בהן היושן והעזובה, הוא היה חדש לחלוטין, מטופח, ובאופן מתמיה גם היחיד שמוקף חומת אבן. הקפנו אותו בסקרנות. אל המרפסת בקומה השנייה בצדו האחר של הבית יצא בחור צעיר, בהיר שיער. הוא בירך אותנו לשלום באנגלית רהוטה. כשסיפרתי שאנחנו מישראל, מיהר לומר "שלום" בעברית. "גם אני יהודי", אמר בהתלהבות ממרומי המרפסת, הציג את עצמו בשמו - דוד - והזמין אותנו לסור לביתו.
בפתחו של היכל רחב ידיים ומטופח להפליא, חלצנו את נעלינו הבוציות. במרכז הסלון בערה אח שחיממה את החלל כולו. ספות נוחות ניצבו סביב שולחן עץ כבד. פוחלצים עיטרו את הקירות ומקורות העץ הגדולות שמהן נבנתה התקרה נתלו נברשות ברזל גדולות. מראה הבית המעוצב מבפנים היה מפתיע עוד יותר ממראהו מבחוץ, במיוחד בהתחשב במיקומו. דוד, שבביתו התארחו שני חברים גיאורגים, הזמין אותנו להרים "לחיים", כמנהג המקום, ומזג לנו יין אדום בכוסות גדולות. הוא עובד בגיאורגיה והחליט לבנות לו בית נופש כאן, כך הסביר. במה עובד? לא הסביר ואני ניחשתי שהוא קשור בדרך זו או אחרת לממשלה או לביטחון.
מגדלים אפופי מסתורין
רבים מכפרי טושטי מתהדרים במגדלים דקי גזרה וגבוהים מעל בתי המגורים. שיני הזמן נגסו בהם. חלקם קרסו וחלקם סדוקים לחלוטין, אך יש כאלה שעדיין מזדקרים בהוד משיפועי המדרונות. אחד ממצבורי המגדלים המרשימים ביותר נמצא בכפר דרטלו וסביבו. טושטי אינו האזור היחיד שבו נבנו בימי הביניים מגדלי שמירה. הם מצויים גם באינגושטיה (ארץ הצ’רקסים שבצפון הקווקז), בכמה מקומות בצ’צ’ניה, ובגיאורגיה גם בעמק סוונטי ובחבל חבסורטי.
מי בנה את המגדלים ולשם מה? מתברר שהמגדלים בעמקים המבודדים הללו, שכמעט אף כובש לא הגיע אליהם, לא שימשו להגנת התושבים מפני התקפות חיצוניות, אלא שימשו כמצודות פרטיות-משפחתיות. בכל אחד מהמגדלים שמרו המשפחות הכפריות (שבהיעדר תקיפות חיצוניות, נלחמו לא אחת בינן לבין עצמן) מזווה גדול של מוצרי מזון. הפתח הגבוה (שבדרך כלל פונה דווקא למדרון, הנגיש פחות, במכוון) שדרכו ניתן היה להיכנס רק בעזרת חבל משתלשל או סולם עץ מתקפל, הִקשה על תוקפים לפרוץ פנימה. במרומי המגדל נמצא מערך היקפי של חרכים, שבעדם יכלו המתבצרים לתקוף את מי שניסה להתקרב אל המגדל ולמוטטו. על מה נלחמו המשפחות? בדרך כלל על ענייני כבוד.
בטושטי מסלולי הליכה רבים, בדרגות קושי משתנות. חלקם קשים וחוצים את הרכסים המפרידים בין טושטי לעמקים מערביים יותר, ואחרים קלים וקצרים יחסית, בין הכפרים הזעירים הפזורים בעמק. בשנים האחרונות, חלק מהשבילים סומנו בשטח ומופיעים במפות שאותן ניתן להשיג במרכז המבקרים שהוקם בסמוך לכפר אומלו (Omalo).
מהכפר דרטלו, שבו כמה מקומות לינה ציוריים, יוצא מסלול הליכה מעגלי יפה שאורך כמה שעות. הוא מעפיל אל מגדל השמירה שמעל הכפר וממשיך ממנו מערבה אל הכפרים קוולו (Kvavlo) ודנו.
בכל פעם שאני יוצא מעמק טושטי, קשה לי להיפרד מנופיו ומהשקט שבו, ואני מנסה להאריך את שהייתי בו עוד קמעה על-ידי השתהות במרומי מעבר ההרים אבנו, השער של העמק אל העולם החיצון. אין שם מסלול הליכה מסומן, אבל אפשר לצעוד בין הטרשים והשלוגיות. לא אחת, בהולכי שם, דואה מעליי נשר בגובה נמוך ועל כנפיו הרחבות נתלות גם מחשבותיי ועפות.
* מידע מעשי
איך להגיע: בין ישראל לטביליסי ישנן טיסות סדירות רבות. כדאי לעשות לפחות לילה אחד במחוז קחטי לפני שחוצים את ההרים אל טושטי.
הדרך משני עברי מעבר ההרים אבנו תלולה ומסוכנת ובחלקים ממנה כלל לא סלולה. חציית מעבר ההרים מצריכה ניסיון נהיגה. בהיעדרו - מומלץ לשכור נהג מקומי.
בדרך כלל, מעבר ההרים אבנו מכוסה שלג עד סוף חודש יוני, ומתכסה שוב במהלך אוקטובר. מקומות הלינה בטושטי מוגבלים, חלקם בבתי משפחות וחלקם ללא שירותים ומקלחות צמודים. יש להביא זאת בחשבון. מכיוון שמקומות הלינה מועטים, כדאי להזמינם מראש דרך סוכנות מקומית.