אהוד ברק מגיע למסיבת עיתונאים / צילום: כדיה לוי
ההחלטה של אהוד ברק ושותפיו החדשים לערוך מסיבת עיתונאים ביום ובשעה שבה נערכה, לא נולדה בצהרי יום רביעי ה-26 ביוני, רק שעתיים לפני עריכתה, כפי שניסו אנשיו של ברק להציג בראיונות ביממה האחרונה. ההחלטה על המועד נתקבלה לפחות לפני שבוע. כבר בשבת שעברה, סיפר מי שסיפר, שהאירוע מיועד ליום רביעי.
למידע הזה אין חשיבות כה גדולה, למעט הניסיון של ברק לשכנע ביממה האחרונה שהוא הזדרז עם החלטתו לאור מתקפת ביטול חוק פיזור הכנסת של הליכוד ושל בנימין נתניהו. אולם אצל ברק טוענים אחרת, דווקא הכעס על תרגיל נתניהו לפזר את הכנסת ה-21 - מהלך מופרך ומזיק - הוא שהקפיץ אותו לבית סוקולוב, כאשר אין בידיו הודעה מסודרת "ללא לוגו וללא שם של מפלגה", כפי שאמר בעצמו באירוע. האירוע היה חפוז, חד, ובוטה. בלי התנחמדויות ובלי גינונים. תקיפה ישירה של נתניהו וגם אמירות משפילות כלפי אנשי כחול לבן, שלא הצליחו - לשיטת ברק - לעמוד במשימה שניתנה להם במערכת הבחירות מועד א'.
שמו של הגוף הפוליטי החדש לא צפוי להיות "מפלגת העצמאות", על אף שזו המפלגה הרשומה הזמינה בידיו. ברק מחפש מותג אחר, חדש, ועל כך חזר המועמד הטרי יאיר גולן בראיונותיו לתקשורת.
ברק סירב במסיבת העיתונאים לענות לשאלת "גלובס" האם בכוונתו להכניס תחת צל קורתו את שתי המפלגות החבוטות והעצובות, מפלגת העבודה ומרצ. הוא לא ירתום את הסוסים לפני העגלה. אולם במסגרת האפשרויות, ואם העבודה ומרצ יתכנסו תחת כנפיו, ברק ירצה להיות במקום הראשון ברשימה ואחריו יתכנס מי שתהיה או יהיה במקום הראשון במפלגת העבודה. האפשרויות הן סתיו שפיר, עמיר פרץ או איציק שמולי. במקום השלישי יהיה מי שיזכה בהתמודדות במרצ: תמר זנדברג או ניצן הורביץ.
משם והלאה הרשימות ישובצו באמצעות נציגים שזכו בבחירות דמוקרטיות פנימיות ו/או נציגים ששובצו על ידי אהוד ברק, ביניהם יאיר גולן, ד"ר קובי ריכטר ופרופ' יפעת ביטון. באשר לשאר השמות, אין החלטות. עו"ד אושי אלמליח, מנאמני ברק, הוא האיש שעוסק בכך. מדברים על הוספת חבר מועצה או ראש מועצה מבין היישובים ביו"ש, כדי לסמל שזו מפלגה כל-ישראלית. ומי עוד? פניות שנעשו לשרה לשעבר ציפי לבני, נכון לרגע זה לא נענו. חברת הכנסת לשעבר איילת נחמיאס ורבין שוקלת מה לעשות, וחוששת שהמהלך יפצל את הגוש ולא יאחד אותו.
על כל פנים, ברק הדגים במסיבת העיתונאים - חפוזה או מתוכננת - כיצד תוקפים באגרסיביות את השלטון. הטקסט שלו היו חריף, הוא לא חושש להסתער ואין לו שום עניין בלהצטייר כממלכתי. לא מזיזות לו המתקפות השונות מן הסוג של "ראש הממשלה הגרוע ביותר", ואין לו כוונה להשיב לעומק לשאלות (שלנו, בין השאר) על הונו, קשריו העסקיים, דמי הייעוץ הגבוהים שהרוויח בשש השנים מאז 2013, עת עזב את תפקיד שר הביטחון.
קובי ריכטר וברק עמלים מעל לשנה על חיבורים בשמאל-מרכז. בינואר 2019 פרשנו ב"גלובס" את תולדות הדחתה של לבני מן המקום השני באיחוד שהיה בין העבודה לתנועה. אותה הדחה, שנעשתה בפומבי, בגסות, הייתה גורם מרכזי לשקיעת מנהיגותו של גבאי. ברק וריכטר היו מרכיבים חשובים בניסיון של חורף 2019 באיחוד הקבוצות, ביישור את השורות. ריכטר סיפר השבוע במסיבת העיתונאים עם ברק כיצד סייע מאחורי הקלעים בהקמת כחול לבן. במקביל, במפלגת העבודה היו אמורים אז ברק ולבני להיפגש עם אבי גבאי, כדי לדון בחיבורים. בדיעבד הסתבר שאותה פגישה נקבעה כהסחת דעת, וברק גילה בשידור חי את מה שציפי לבני למדה אל מול פני המצלמה - שגבאי מדיח אותה ונפרד ממנה. האמון בין הצדדים, ברק וגבאי, נחרב לעד.
הפעם, קיבלו כל האישים הללו את מועד ב'. ברק מנהל קשר רציף עם פרץ, שמולי, שפיר. מהודעותיהם אתמול של המיועדים לעמוד בראש העבודה ניתן ללמוד שהם לא יהיו אגוז קשה לפיצוח.
קריירת הסולו החדשה של בני גנץ
למסיבת העיתונאים הראשונה לקמפיין 2019 מועד ב', הגיע בני גנץ לבד. ללא סוללת השותפים אשכנזי, יעלון ולפיד. אפילו לא אירוע דו-ראשי עם לפיד לצידו. רק גנץ אל מול העיתונאים. הטלפרומטר לא היה שם. גנץ הקריא את דברי הפתיחה שהכין מראש מן הכתב. זה מעט מוזר, כיצד מי שהיה "החדש" רק לפני תשעה חודשים, הופך לפתע לזה שמביאים לו כוחות חדשים המאגפים אותו משמאל, יאיר גולן למשל. נראה שבכחול לבן התקבלה החלטה להציב את גנץ במעמד סולו, להבליט את היותו המועמד המוביל, אבל ריבוי הגנרלים בזירה אינו מבשר טובות לכחול לבן.
אלה הם ברק הגנרל, הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה לשעבר. יהיו שם גם בני גנץ, יאיר גולן, גבי אשכנזי, משה יעלון. וזאת לפני שדיברנו על אורנה ברביבאי, עמר בר-לב, רם בן ברק, יואב סגלוביץ' ועוד ועוד. הגנרלים יאבקו זה בזה, הם יודעים להילחם, והחשש הגדול של בוחרי המרכז-שמאל שמתוך מלחמות הגנרלים יגיח מנצח-התמיד, בנימין נתניהו.
בליכוד חיככו ידיהם בהנאה. הצטרפות ברק לזירה מתאימה להם, כי משמעותה היא פיצול הקולות. לא עוד מפלגה עצומה ככחול לבן שתשב באמצע המפה הפוליטית ותאיים על הבכורה של הליכוד, אלא אולי שני גושים נפרדים. 20 מנדטים לאלה ו-20 מנדטים לאלה, והליכוד ידלג בקלילות מעל לכל זה ובאמצעות מדיניות הפרד ומשול, ישיג בפעם המי יודע כמה את הבכורה בהנהגת המדינה.
התגובה של דובר הליכוד, יונתן אוריך, שיקפה את הגישה הזו: "אנחנו לא מתערבים באיך השמאל מחלק את המנדטים שלו בין אהוד ברק לבין לפיד וגנץ".
מחשבות ושעשועים: קואליציה ללא נתניהו
בתוך כחול לבן משתעשעים בכירי המפלגה ברעיון הבא: יגיע ה-18 בספטמבר, יום אחרי הבחירות - וכחול לבן תמליץ על בכיר ליכוד, שאינו נתניהו, כמועמד להרכבת הממשלה. התוכנית הזו, שתיעשה לכאורה בתיאום עם העבודה, מרצ ואחרים, תאפשר ליצור חיץ בתוך הליכוד.
את זהות המועמד להרכבת הממשלה לא יודעים כרגע, האם יהיה זה שר החוץ ישראל כ"ץ, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין או ח"כ גדעון סער. אך הרעיון הוא להניח בפני נשיא המדינה המלצה של קבוצה גדולה מאוד של ח"כים, אולי אף מעל ל-50, שיגידו לנשיא ‘אל תטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, אלא על אדם אחר מתוך הליכוד'. בני גנץ לא יהיה המועמד לפי תרחיש זה, אולי מועמד לרוטציה במסגרת ממשלת אחדות לאומית.
ממהלך שכזה חשש נתניהו לפני כשנה. הוא ניסה לטפל בסעיף 7 לחוק יסוד הממשלה, הסעיף המאפשר הטלת מלאכת הרכבת הממשלה על חבר כנסת כלשהו, אך לא הצליח לשנות את החוק. באופן כללי, נתניהו פיתח תחביב בחמש השנים האחרונות - לשנות ולהזיז כל סעיף חוקתי ששם לו מכשול לשימור שלטונו. החוקים לא הולמים? נחליף אותם.
התירוץ אז לטיפול באותו סעיף החוק, הייתה חתירתו של גדעון סער, כביכול, תחתיו. עד היום לא הציג נתניהו ראיות לדברים שאמר במסיבת יום הולדתו באופן פומבי, בהם האשים את נשיא המדינה ריבלין ואת גדעון סער שעושים הם יד אחת נגדו.
והנה קיסם נוסף שניתן לזרוק למדורה של הליכוד: החוק מאפשר לסיעה בכנסת להתפצל לחלקים הבאים - שליש ושני שלישים. למשל, אם לליכוד 33 מנדטים, הסיעה יכולה להתפלג ל-22 ח"כים ו-11 ח"כים. הקבוצה המונה את 22 הח"כים, לוקחת עמה את השם "הליכוד" - וזה חלק עיקרי בתוכנית.
בשלב הזה, כל שיח מן הסוג הזה נתפס כדמיוני וזאת למרות שרבים בתוך הליכוד יודעים ואומרים שנתניהו, עם כתבי האישום שברקע, מועד השימוע (שיתקיים תוך כדי המו"מ הקואליציוני) - הופכים את הכל למועקה פוליטית עצומה עבור הליכוד. הם חוששים להתבטא בפומבי, בפחדם מפני הדחה ונקמה. אך לוח השנה אינו קופא, הזמן נמתח וזז והקיץ החם של בחירות מועד ב', יסתיים עם בוא הסתיו והצורך בקבלת החלטות.
חוק ביטול פיזור הכנסת: האש כבתה
ההצעה לחוק ביטול פיזור הכנסת, שמשמעותה השבת פעילות הכנסת ה-21 וביטול הבחירות, שנזרקה לחלל כלי התקשורת החל ממוצאי שבת ופומפמה בסיוע של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין - נושמת בשעות האלה את נשימותיה האחרונות לפני פטירתה. היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, הודיע שיידרשו לו כמה ימים להכין את חוות הדעת המשפטית להצעה שמשמעותה היא סיכול הדמוקרטיה הישראלית. עם הימשך הזמן עד להחלטה המשפטית, השיח בנושא יגווע.
אם תינתן למישהו את הזכות, לבטל חוק פיזור הכנסת ולהחזיר את הגלגל לאחור, מי יתננו, שבעתיד הנראה לעין לא ישונו חוקי היסוד כך שבחירות יערכו פעם בשמונה שנים? או שמא לא יידרשו כלל לבחירות, כי "נתניהו קיבל 2.5 מיליון קולות והעם רוצה בו", כפי שאומרים חברי הכנסת ממפלגתו, ביודעם היטב שאין בישראל בחירה ישירה ומפלגת הליכוד - לא נתניהו - קיבלה 1.1 מיליון קולות ותו לא.
אז מדוע תודלק הרעיון המוזר הזה? ההנחה הסבירה ביותר היא ניסיון לגרור את כחול לבן לתוך שיח בו מתחילים כבר להתווכח על ה'מה' וה'מי', ולא על שאלת ה'איך'. דיון מן הסוג הזה בין הצדדים היה מאפשר לליכוד ולנתניהו לטעון ב-18 בספטמבר, שהנה כבר קיימתם עמנו מו"מ, מדוע עכשיו אתם מסתייגים מראש הממשלה החשוד.
האם ההון של קובי ריכטר יחזיר את ברק לקדמת הבמה הפוליטית
המעורבות של קובי ריכטר בפוליטיקה הישראלית, כספית ורגשית, היא לא חדשה. בשנים האחרונות הוא מושקע בפעילות חברתית ורצון להוביל שינוי ואחדות שורות בישראל. ריכטר הוא חבר אישי ושכן של אהוד ברק במגדלי אסותא בתל אביב. השניים צמודים בשנים האחרונות, במהלכים וברצינות בנוגע לצורך באיחוד שורות בשמאל-מרכז. ריכטר התראיין על כך מספר רב של פעמים, והופעתו ב-2 באפריל 2019, בפני השופט העליון מלצר, בדיון בוועדת הבחירות בנוגע לפעילות תנועת דרכנו, הייתה גלויית לב ומדויקת.
ריכטר סיפר אז שהוא עוסק באיחוד וחיבור קבוצות שונות בישראל באופן אינטנסיבי. כאשר נשאל על מגעיו עם מפלגות שונות, אמר: "ניסיתי לשכנע אנשים שניתן להגיע למצב, שבו לאחר הבחירות תקום קואליציה שתאחד אגפים מתונים". ריכטר סקר אז בפני השופט מלצר את המגעים שקיים - עם ציפי לבני, אהוד ברק, משה יעלון, אורלי לוי אבקסיס, צחי הנגבי, אבי גבאי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר יואב הורביץ. הוא סיפר שביקש מהורביץ לקבוע לו פגישה עם ראש הממשלה נתניהו, "אבל נתניהו לא רצה לדבר איתי. אני לא מאשים אותו על כך, הוא לא חייב להיפגש איתי, זו זכותו", אמר ריכטר.
עוד סיפר ריכטר באותה עדות, שתרומות פוליטיות ממנו ניתנו עד ליום זה למשה יעלון, באמצעות קמפיין מימון המונים, "כאשר עוד לא היה ברור שהוא (יעלון) יצטרף לכחול לבן". ואכן, באתר מבקר המדינה מצוינת תרומה בסך 5,000 שקל ליעלון בינואר 2019, ותרומה נוספת של יוחאי ריכטר, אחיו של קובי, בסך 2,000 שקל, גם כן ליעלון. ב-2013 חתם ריכטר על ערבות להקמת מפלגת יש עתיד, ליאיר לפיד, כך סיפר בראיון ל"גלובס" לפני חודשים אחדים.
בסוף הדיון הכריע השופט מלצר לטובת הליכוד, והורה שעל תנועת דרכנו להירשם כגוף פעיל בבחירות - דבר המחייב את דרכנו לחשוף את מקורות התרומות ומגביל באופן מחמיר את סכום ההוצאות שהמפלגה רשאית להוציא על קמפיינים ציבוריים. אותה ההחלטה הביאה לכך שריכטר התפטר מתפקיד יו"ר דרכנו לפני כמה שבועות.
כיצד השתתף ריכטר במימון פעילות דרכנו בשנים האחרונות? לדבריו בראיון ל"גלובס", לפחות מחצית התרומות היו מיהודים אמריקאים, ובקרב התורמים הישראלים "קבעתי כלל, שלפעמים מקשה עליי - שאני עצמי בשום פנים ואופן לא אעבור את ה-10% מהתרומות הישראליות לדרכנו. אני לא רוצה להיות במצב שבו עיתונאי יבוא ויגיד לי ‘קנית לעצמך תנועה'. לא, אני לא קניתי. אני באתי לשרת", אמר באותו ראיון.
ומה יהיה על מימון המפלגה החדשה? לקובי ריכטר יש אפשרות לחתום על ערבויות גבוהות כדי לאפשר את המימון למפלגה של ברק. גם לברק עצמו קיימת האפשרות הזו. בחוק מימון הבחירות קיים כיום ואקום, המאפשר למפלגות חדשות להישען על ערבויות (וכנגדן ליטול הלוואות) - וזאת עד שהן מצליחות בקמפיין ומשחררות את הערבויות באמצעות מימון מפלגות. כך עוקפים את הצורך בקבלת תרומות.