בנימין נתניהו ואמיר ירון \ צילומים:אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות אונ' פנסילבניה
יום ב'. שתי הודעות מייל. 13:36 ו-13:43. פרופ' אמיר ירון מדבר בממשלה על הצעדים התקציביים של שר האוצר משה כחלון, "כולנו". נגיד בנק ישראל מדבר על "הגירעון שתפח", אומר ש"ההנחות במסמך הנומרטור הן 'רחמניות' במיוחד" וש"בהנחות ריאליות הגירעון הצפוי, ללא צעדים מתקנים, הוא יותר מ-4.5% תוצר". באותה שעה, שר הכלכלה אלי כהן, מספר 2 של כחלון, שהולך איתו למקום שמור בליכוד, אומר: "נתוני האבטלה שמציג הלמ"ס הם ההוכחה למדיניות כלכלית נבונה ואחראית של ממשלת ישראל". "מדיניות כלכלית אחראית"? ממשיכים לשחק בנדמה לי?
יום ג'. אף אחד לא אחראי. ילדה יהודייה בת 7 מבנימין מפוחדת ופגועה כבר חודשים; אב לילדים, מוסלמי מדיר קדיס, נכלא ל-55 יום; כתב האישום באונס נמשך בבושה גדולה אחרי שנחשף ברבים, ואין אחראי. אף אחד לא מקבל אחריות, אף אחד לא דורש וכופה קבלת אחריות. לא הפרקליט הצבאי, לא השוטרים, ראשי החקירות והמודיעין, לא חוקרים, לא תובע, לא בוחנים. הם אוחזים זה בזה בתוך "בונקר" הגנה שאליו הכניסו עוד שמות בכירים. התוצאה: אין מי שיכול או רוצה לפגוע בלכידות או "להתלכלך" ולמצוא את נושא האחריות. אחרי הכול, הם מדגישים, החלטות התקבלו יחד. בהודעה הרשמית בבוקר משיכת כתב האישום, כתבו המעורבים: "נוכח טענות שונות שעלו ושהצדיקו עריכת בחינה מחודשת של תצרף הראיות הניצב בבסיס כתב האישום, ערך הפצ"ר דיון עם ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרה והגורמים הרלוונטים בתביעה הצבאית ובמשטרה. הפצ"ר נועץ בנושא גם עם פרקליט המדינה וגורמים בכירים מטעמו. בסיום הדיון הוחלט על דעת כל משתתפיו כי...". כל השמות יחד. דעה אחת. ליתר ביטחון.
יום א'. קבלת פנים מגדרית. משרד המשפטים מקבל את פני השר החדש אמיר אוחנה. אמי פלמור, מנכ"לית: "אנו גאים מאוד שאתה השר הראשון שעשה את כל הקריירה מחוץ לארון". שי ניצן, פרקליט המדינה: "יש תחושה של התרגשות. השר אוחנה הוא האדם הראשון מקהילת הלהט"ב שזוכה להתמנות במדינת ישראל לתפקיד שר בממשלה… אנחנו זוכים לראות היסטוריה, לא פחות". ניצן המשיך להתפייט ומנה את מצאי הקהילה בשלטון: "ח"כים, שופטים, אלוף בצה"ל. עכשיו יש לנו גם שר מהקהילה, ללא ספק הדבר מצדיק ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
כספי ציבור? את מי זה מעניין? אף אחד לא יודע בכמה מאות מיליוני שקלים, אפשר מיליארדים, מימנה הקופה הציבורית את מאות מצלמות המהירות הכושלות והנכשלות של משטרת ישראל, המשרד לביטחון פנים ומכון התקנים. עשור שלם של גיוס מומחים, נסיעות פקידים לרחבי העולם כדי לחפש מצלמות, הפעלה, אכיפת קנסות והתייצבות המשטרה ומכון התקנים בבתי משפט, שקבעו שוב ושוב שהמצלמות כל כך לא אמינות, עד שנהגים זוכו מעבירות מהירות. עכשיו מתגבשת תוכנית חדשה למצלמות מהירות חלופיות. מי מגבש ומי בוחן? אותם אלה שגיבשו ובחנו בסבב הקודם. משטרה, פקידי משרד לביטחון פנים ובקרה של... מכון התקנים, שכישלונו כבר הוכח ונחשף. ואף מילה על טיוח ושקרים.
תעשיית התגובות הלא ספורטיביות. 1. איגוד הכדורשת ושדולת הנשים עתרו לבג"ץ בטענה שהתנהלות משרד התרבות והספורט בראשות השרה מירי רגב, המסרב לממש את התחייבותו לתקצב את הענף (רובו מבוסס על השתתפות נשים, ש"נהנות" מתקציב של 12.5 שקל בשנה לספורטאית) הוא הפליה על רקע מגדרי. המשרד בתגובה: "המשרד מוביל מדיניות תקצוב ייעודית לקידום ועידוד ספורט הנשים. כשיגיע המועד, תגובתנו תועבר בהתאם לנוהל לבית המשפט". 2. ספורטאיות וספורטאים נכים כתבו לראשי משרד רגב: כבודכם, מאז תחילת 2019 הספורטאים הפראלימפיים לא מקבלים מלגות. "אנחנו מסתמכים על הכסף הזה לקיום יומיומי, והמחסור בכסף משפיע על היכולת שלנו להתאמן כמו שצריך" לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020. המשרד אומר: "המשרד עמל על מבחן חדש הנושא עמו בשורה גדולה לספורטאי ההישג הפראלימפי. לראשונה, התנאים של ספורטאים אלו יהיו שווים לספורטאים האולימפיים ותקציבם יגדל. מבחן התמיכה המדובר יפורסם בימים הקרובים. אין ספק שעם פרסומו תבוא בשורה גדולה לספורטאים הפראלימפיים". רק למה היה צריך להפסיק את המלגה ולייבש את הספורטאים חודשים ארוכים לפני שנקבע סכום אחר? כמה עובדות: ספורטאי ישראל משתתפים במשחקים הפראלימפיים מראשיתם, רומא 1960. מאז זכו ב-375 מדליות, מהן 123 זהב, 123 כסף ו-129 ארד, ישראל מדורגת במקום ה-13 הכללי. ציפורה רוזנבאום רובין היא הספורטאית הפראלימפית המעוטרת ביותר: 8 אולימפיאדות, 30 מדליות, מהן 15 זהב, 8 כסף ו-7 ארד.
"בצבת המשטר - מדוע אף אחד לא קם". קיץ 1974. מתפרסם ספר פורץ דרך וצופה פני עתיד מאת פרופ' עזרה זוהר (וינה 1922-ירושלים 2014), מענקי הרפואה בישראל, אדם שחינך לחמלה, לכבוד אדם ולרפואה הנמנעת מפעולות מיותרות וחסרות תוחלת. סגן אלוף שהצטרף לחיילים במסע ממטולה לאילת - הניסוי שבעקבותיו בוטלה "משמעת המים" הנוראה שהייתה נהוגה בצה"ל, והציל חייהם של מאות חיילים בשגרה ובמלחמה. מפקד בית חולים שדה ברפידים במלחמת יום הכיפורים. כמה שנים אחרי, עמד בראש "ועדת זוהר" לרפורמה כוללת במערכת הבריאות. 15 פרקים היו לספר: מחסור בדיור, כישלונות מתמשכים במערכת הבריאות, במערכת המס, בנקים, תחבורה, בעיות התיישבות, פיזור אוכלוסייה בפריפריה, טלפונים, עלייה, קליטה וירידה. מסקנתו: הבעיות החמורות בישראל הן פרי מדיניות השלטון, שמקיים במכוון ריכוז כוח כלכלי בלעדי בידיו. מחסור בדירות למשל? השלטון אוחז בידיו את הקרקעות, יוצר מחסור מכוון כדי שאחר כך יוכל להפחית את חריפות הבעיה. וזה היה ב-1974! שנים אחרי, 1987, הוציא את הספר "סדום או חלם" על ממשלה שהפקיעה את הכלכלה מידי האזרחים והקימה שכבת פקידים ביורוקרטים במקומם של יזמים; על חוק כלכלי וחברתי עקרוני: "כל פעולה כלכלית המתבצעת על ידי ממשלה, במישרין או בעקיפין, כושלת ויקרה יותר מאשר לו הייתה נעשית תוך התחרות בשוק החופשי". ביום ג' הבא, 2.7, יתקיים בירושלים טקס חנוכת טיילת על שמו.