מזגן / צילום: Shutterstock
חם בחוץ? אתם צריכים קצת אוויר? מפחדים לצאת לשמש בחוץ?
כנראה שאתם מכורים למזגן
כבו רגע את המזגן ובואו להקשיב לנו. כן, שמעתם נכון, כבו את המזגן.
נכון, תכף יהיה לכם קצת לא נעים, אבל בדרך כלל לא מתים מזה. רק לעתים נדירות, במצבים ממש קיצוניים.
נסו להחזיק מעמד עוד קצת. לא? כבר נשברתם? רגע, לאן אתם הולכים? אז מה אם קצת חם כאן. ולח, ומיוזע. טוב, נו. אנחנו בכל זאת רוצים שתרגישו בנוח.
היי, אני גלי וינרב, כתבת מדעי החיים של גלובס, ואנחנו בפרק התשיעי של חזית המדע - סיפורים מפתיעים על הטבע שלנו. היום ננסה לברר מה המחיר שאנחנו משלמים על ההתמכרות שלנו למזגן - האקולוגי, הבריאותי והחברתי. תתפלאו, יש כאלה.
בוא ניכנס רגע למכונת הזמן וננסה לחזור לימי קדם בהם לא היה לנו מזגן.
מה הייתם עושים כדי להתקרר?
"ים, בריכה, שתינו משקאות קרים, מקלחות קרות"
"פעם באילת, בנסיעה של נוער, לקחתי סדין רטוב וישנתי בתוך המיטה עם סדין רטוב כדי לצנן את הגוף"
"הייתי מוריד בגדים, ועומד על המרפסת"
אלו כתבי גלובס שמצאו דרכים מקוריות כדי לקרר את עצמם. אבל היום הם, כמו רובנו, רגילים לחיות בטמפרטורה מונוטונית - בבית, בעבודה, באוטובוס, במוסדות ציבור. אפשר לומר שהתמכרנו למזגנים. הגוף שלנו כבר לא יכול לעמוד בחום במשך שעות ארוכות. ובישראל המצב עוד טוב לעומת ארצות הברית. שם לא מכבים את המזגן כל השנה - כשקר הוא מחמם, ולהפך. כך עוברים כל הימים בטמפרטורה אחת נוחה. אבל הנוחות הזו מסתירה המון בעיות.
סטן קוקס הוא אמריקאי שחי בקנזס כבר 20 שנה - בלי מזגן. הוא כתב את הספר Loosing our cool, שמספר על כל הנזקים שהמזגנים גורמים לנו. תכל'ס, השאלה האמיתית היא אם קוקס כתב את הספר בבית, כשגופו מזיע ומוחו רותח, או שקפץ לקניון וישב שם בבית קפה ממוזג.
בכל אופן, הוא מציג כתב אישום חמור נגד המזגן.
ויש לו כמה חלקים. הנזק המובן מאליו הוא סביבתי. מזגנים אמנם מקבלים מעט תשומת לב לעומת בזבוזים אנטי-סביבתיים אחרים כמו צריכה של פלסטיק, אבל בפועל במדינות עתירות מיזוג כמו ארצות הברית, הם צורכים 5%-7% מהאנרגיה הכוללת. זה אולי לא נשמע כל כך הרבה, אבל תחשבו על זה שה-95% האחרים מוקדשים לשימושים כמו מפעלים, תאורה, תחבורה. כל אלה די הכרחיים לקיומנו. המזגן לא.
אתם מוזמנים לקום מהרצפה, שמעתם נכון. המזגן - לא- חיוני לקיומנו. אלא אם מדובר בגל חום אמיתי, ואלה ממש נדירים.
בארה"ב יש 100 מיליון בתים שבהם המזגן פועל באופן קבוע, וזה לא כולל משרדים, קניונים, כלי תחבורה, חדרי כושר - טוב, חדר כושר בלי מזגן באמת נשמע כמו גיהנום.
ידעתם שמיזוג אוויר צורך 5% מהאנרגיה של מכונית? וזה רק בפעולה סבירה. אם הוא פועל כל הזמן בעוצמה הגבוהה ביותר - הוא יצרוך 25% (!) מהדלק.
חוץ מצריכת אנרגיה, מזגנים פולטים גזים בעייתיים לסביבה. פעם מזגנים פלטו גזים שפגעו בשכבת האוזון, ואלה החדשות הטובות - כי הגזים האלה הוחלפו באחרים, והם כבר אסורים לשימוש בכל העולם - אבל גם הגזים האחרים האלה לא כל כך תמימים ותורמים משמעותית לאפקט החממה. אז המזגן אולי מקרר אותנו באופן נקודתי, אבל על הדרך הוא מחמם את העולם. מה זה אומר? שבעתיד נצטרך מיזוג אוויר אפילו חזק יותר, שיצרוך יותר אנרגיה וימשיך לחמם את כדור הארץ.
בהודו ובסין, שתי מדינות שמתפתחות במהירות, צריכת האנרגיה ממיזוג אוויר עולה ב-20% בשנה, ועד 2020 סין תעקוף את ארה"ב. רק ב-2010 נמכרו שם 50 מיליון מערכות מיזוג. לא מעט משפחות שצריכות לבחור בין מזגן למכונית - קונות קודם כל את המזגן.
יש לזה גם יתרונות, בעיקר במדינות חמות ולחות, שבהן הרבה אנשים עובדים בעבודות פיזיות - למשל תופרים או עובדי מפעל. תארו לעצמכם איך זה לעבוד ליד מכונה, בבניין סגור, בחדר מלא בעוד מכונות ואנשים - וכל זה בלי מזגן? אז בואו נודה שלמנוע מהסינים, ההודים או הוייטנאמים לקנות מזגנים זו לא הדרך לפתור את הבעיה. אבל זה לא משנה את העובדה שאם צריכת האנרגיה למיזוג במדינות המתפתחות תדביק את הצריכה במערב, אז עד 2020 מזגנים יהיו אשמים ב-27% מאפקט החממה.
מה לגבי ההשפעות הבריאותיות? קודם כל - אנחנו יודעים שחום מוגזם הורג אנשים. אנחנו בכלל לא מנסים להתווכח עם זה. בכל שנה מתים אנשים באירופה מגלי החום שחונקים את הערים הלא ממוזגות. אם האנשים הללו היו בחדר ממוזג, הם לא היו מתים. חד וחלק. זו המצאה מצילת חיים. אז תודה לממציא המזגן.
אגב, ידעתם שלממציא המזגן קראו וויליס קריר?
אבל קוקס אומר, ומדענים אחרים מגבים אותו, שלגוף יש מנגנונים משלו להתמודד עם החום. התחושה שחם לנו לא נקבעת אך ורק לפי הטמפרטורה של האוויר.
קחו למשל את הניסוי הבא, שבוצע בארצות הברית. הקיץ התחיל, ועורכי הניסוי חילקו קבוצת אנשים לשניים: חצי מהמשתתפים בילו כמה ימים במיזוג, והחצי השני הסתובבו גם בחוץ. בסוף הניסוי, כשהוציאו את חברי שתי הקבוצות החוצה, לטמפרטורת הקיץ הטבעית, לקבוצה שהתרגלה היה כמובן פחות חם, לעומת הקבוצה ששהתה כמה ימים במזגן. זה לא באמת מפתיע, נכון?
אבל מעבר לעניין של התרגלות פסיכולוגית, קורה כאן משהו מעבר שאפשר לקרוא לו התרגלות אפיגנטית. כשאנחנו נחשפים לחום, מתעוררים אצלנו גנים מסוימים שתפקידם להגן עלינו ממנו, כדי שלא נסבול מאי הנוחות ומהנזקים האמיתיים שהוא יכול לגרום. הם תמיד היו גנים שלנו, אבל הם היו כבויים ולא תפקדו. יש לנו גנים כאלה גם למצבי קור. המשמעות הוא שמי שיוצא החוצה בימי הקיץ הראשונים, ונותן לעצמו מנה מרוכזת של חום, יהיה עמיד יותר בשאר הקיץ. זה עובד ככה גם עם קור בחורף.
אפיגנטיקה היא תופעה שמושפעת מאוד גם מהילדות. מי שהיה ילד במדינה חמה, וחטף מנה מרוכזת של חום בשנים הראשונות, העיר פעילות של גנים שאחר כך לא לגמרי נרדמים חזרה. אם הוא ייסע לגור במדינה קרה, הוא תמיד יהיה זה שהכי קר לו מכולם. בנוסף לכל שאר ההבדלים התרבותיים, הוא גם ימצא את עצמו כל הזמן מבקש מאנשים להחליש את המזגן. לעומת זאת, אירופי שיבוא לישראל יסבול יותר בחום מאשר הישראלים שנחשפו לחום כילדים. זה לא קשור רק לגנטיקה עצמה - אדם שנולד וחי באירופה יסבול יותר מחום מאשר ישראלי ממוצא אירופי, פשוט כי לא נחשף אליו בילדות. עכשיו תחשבו על הילדים הישראלים, לא חשוב מאיזה מוצא, שיושבים כל הקיץ במזגן ומשחקים ברול סטארז.
הם לא חוטפים מנת חום מרוכזת של ילדות ולא מנת חום מרוכזת של תחילת הקיץ, והגנים שנועדו להגן עליהם מחום לא מתעוררים. אם ניקח אותם ללונה פארק בסוף אוגוסט - הם לא יצליחו לעבור את היום. כלומר, החשיפה לחום מהווה מעין חיסון נגד חום. כשלא נחשפים והגוף לא יודע להגן על עצמו מפני חום - יכולה להיות ממש פגיעה בחלבונים שמרכיבים את הגוף, פגיעה בריאותית. וזו לא הדרך היחידה שבה מזגנים עלולים לפגוע בבריאות. למשל כשיושבים ממש מול או מתחת לזרם קור, הוא עלול לגרום לשרירים להתכווץ.
וחוץ מזה, מכירים את התופעה "צינון מזגנים"? אם תהיתם עד כמה זו בכלל תופעה אמיתית, אז היום תקבלו תשובה - כן, זו תופעה אמיתית, או בעצם יותר מתופעה אחת.
צינון מזגנים נובע פחות מהקור שהם פולטים, אלא יותר מכך שאנחנו סוגרים את כל החלונות ונושמים שוב ושוב את אותו אוויר. ואז אנחנו מדביקים אחד את השני בכל המחלות שלנו. ועוד יותר גרוע: במזגנים יכולים להצטבר חיידקים או פטריות שנפלטים לאוויר וגורמים לדלקות שונות.
אם אנחנו רוצים להיות הוגנים, צריך בשלב זה בכל זאת לציין כי למזגנים יש פילטר שנועד לנקות את האוויר. עוד מהימין של ויליס קריר, ממציא המזגן, הייתה הפונקציה הזו של הניקוי כלולה בכל מזגן ששווק. במקומות בהם זיהום האוויר כבד מאוד, או בימים של אובך, או למשל עבור אדם אלרגי בעונה של פריחה - היתרונות של הסינון הזה עולים על החסרונות שנובעים מהצינון. אבל ביום רגיל בישראל שבה האוויר עדיין יחסית נקי? לא בהכרח.
אבל בחזרה לצינון מזגנים. יש לו עוד סיבה. כשאנחנו עוברים מהחום של החוץ לקור של חדר ממוזג, מערכת הנשימה צריכה להתאמץ להתאים את עצמה במהירות להתמודדות עם אוויר קר, שמטופל אחרת בגוף מאוויר חם. אז מה קורה? כלי הדם באף מתכווצים, ונוצרות הפרשות ואפילו שיעול. אנשים שיש להם אסטמה עלולים אפילו לחטוף התקף. ואת זה לא אנחנו אומרים, וגם לא סטן קוקס, האיש שחי בלי מזגן 20 שנה, אלא מומחים למחלות ריאות גם כאן בישראל.
וזה לא הכל. מה לגבי ויטמין די? זה הוויטמין שהגוף מפיק כשהוא נמצא בשמש. אם אנחנו רוצים להיות במזגן כל הקיץ, התוצאה היא שלא רק שלא ניחשף לחום, אלא גם לא ניחשף לשמש. זו אחת הדאגות של ארגון הבריאות העולמי, שמדווח על מגיפה של מחסור בוויטמין די דווקא במדינות חמות. לכאורה במדינה כמו ישראל לא אמורה להיות בעיה לקבל כמה ויטמין די שאנחנו רק רוצים, אבל בפועל אם אנחנו מבלים את הקיץ בין הבית לקניון, ומגיחים לאוויר הפתוח רק מוקדם בבוקר או בשעות הערב - אנחנו אולי שומרים על העור שלנו יופי מפני סרטן העור, אין מה לומר. אבל ויטמין די? לא נמצא שם.
קוקס אגב מצא בתחקיר שלו שאנשים שחיים בסביבה ממוזגת מגיעים יותר לבית החולים וגם מתאשפזים יותר. בית חולים
אנשים שחיים במזגן פחות עצבניים מאנשים שחיים בחום קיצוני - זה אחד היתרונות החברתיים של המזגן. אבל יש לו בכל זאת גם מחיר חברתי.
בערים שהמזגן עוד לא הגיע אליהן, אנשים יוצאים החוצה. לא בצהריים, אז הם אולי עושים סייסטה, אבל בבוקר המוקדם ובערב המאוחר. אנשים יוצאים, נפגשים, יש תנועה ברחובות. אנשי המזגן לעומת זאת הם יושבי בית, מסתגרים. בערי מזגן בשיא הקיץ או בחורף קיצוני, הרחובות שוממים.
אז נכון, בישראל הרחובות בקיץ עדיין די מלאים, אבל בארצות הברית המיזוג כבר חיסל את התרבות הזאת, חוץ מאשר בערים הגדולות ממש. בערים בינוניות ובפרברים? רחובות שלמים נטושים, וכל מה ששומעים הוא המהום המזגן - כך לפחות מדווח קוקס בספרו.
בערים ממוזגות התכנון העירוני כבר לא לוקח בחשבון בכלל אפשרות של חיים בלי מזגן. תשוו את זה למשל לתכנית גדס, שתכנית המתאר הראשונה של תל אביב. התכנון המקורי היה שכל העיר תהיה מורכבת משדרות כמו רחוב בן גוריון של היום או רחוב נורדאו - שדרות רחבות שזורמת בהן בריזה מהים, ובאמצע אפשר ללכת בכיף בין העצים. כל הבתים היו אמורים להיות על עמודים, כדי שהרוח שמגיעה מהים תוכל לנשוב ביניהם ללא הפרעה. זו עיר שמתוכננת לחיי אדם גם בקיץ.
תל אביב לא צמחה בדיוק לפי התכנון, אבל המצב שלה עדיין טוב יחסית. היום ערים נבנות בצפיפות, אין מספיק צמחיה, ובמקום שדרות רחבות לתנועת הולכי רגל בערב ורחובות מסחר מוצלים, יש בהן כבישים רב-נתיביים וקניונים. לולא היו לנו מזגנים, לא היינו מסכימים לבנות ערים כל כך צפופות, יציקות בטון דלות בירוק. היינו דורשים יותר שטחים פתוחים וירוקים, יותר מקומות בילוי מחוץ לבניינים.
המצב של אדם שמנסה לחיות ללא מיזוג בעולם ממוזג, הולך ומחמיר מיום ליום.
גם הבתים שלנו לא כל כך מתוכננים לחיים ללא מזגן. יש בהם פיצ'ר אחד מוצלח בהקשר הזה - מרפסת - אבל אפשר היה לעשות עוד הרבה יותר
פרופ' גדי קפלוטו מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, אומר שיש ארבעה עקרונות לבניה שמפחיתה צורך בשימוש במיזוג: שימוש באור טבעי על חשבון תאורה מלאכותית, כי תאורה מלאכותית מחממת ומגבירה את הדרישה לקירור; הימנעות משמש ישירה; בידוד טוב ועידוד זרימת רוח בבית.
קפלוטו מציע להשתמש במאווררים כדי להזרים אוויר בכל הבית, אפילו את האוויר המקורר. כלומר אם אתם משתמשים במזגן יחד עם מאוורר, תוכלו להעלות קצת את הטמפרטורה במזגן ולהשיג את אותו אפקט. אותו הדבר, בערך, הוא מציע לעשות לאור - להתקין מעל החלון לוחות מחזירי אור שמפזרים את האור הטבעי מבחוץ לתוך הבית, במקום מנורות.
שאלת המזגן היא לא תמיד רק שאלת כן או לא, אלא גם שאלת כמה. במשרדים, בבתי קולנוע, באוטובוסים - יושבים לפעמים אנשים עם סוודר בקיץ, כי הם קופאים במזגן. אחרי כל המאמץ הזה, זו בכלל לא איכות חיים טובה.
קפלוטו מזהיר שחשוב לא לחקות את התכנון הנהוג במקומות עם מזג אוויר אחר. בישראל תכננו למשל קניונים עם תקרות זכוכית כדי לנצל אור טבעי, כמו במדינות צפוניות יותר, אבל השמש הישראלית הישירה קופחת דרכן, וכך בקניון עם תקרת זכוכית - שהוא ממוזג לחלוטין - אנשים עדיין סובלים מהקרינה ובתי הקפה צריכים להציב שמשיות!
איזה אדם אומלל הוא יושב הקניונים המודרני: חנוט בסוודר בקיץ, מוקפא מהצדדים, מוקרן ומחומם מלמעלה, מסונוור משמש ובסוף גם משלם בריאותית, כלכלית וסביבתית על כל ה"נוחות" הזאת.
אז מה האלטרנטיבה? איך חיים בלי מזגן? ככה נראים החיים של קוקס. הוא קם מוקדם בבוקר ופותח את כל החלונות, בעיקר אלה שנמצאים אחד מול השני כדי שתהיה זרימת אוויר. הוא מתחיל את הבוקר עם העבודה הכי אינטנסיבית, ומשתדל לנוח בצהריים כשהחום בשיאו. את השעות החמות הוא מבלה במרפסת, עדיף תוך התנדנדות בערסל, או במרתף שלו שהוא קר יותר משאר הבית. כשממש חם לו והוא רוצה להתקרר הוא נרטב, או שותה כוס מים קרים. המקלחות שלו תמיד קרות. אם זרימת האוויר בבית לא טובה או שהלחות גבוהה, הוא מפעיל מאוורר. מכשירי חשמל כמו מדיח כלים הוא מפעיל רק בלילה, משום שהם מחממים את הבית. לפני שהוא הולך לישון, הוא לפעמים יכניס את הסדינים שלו לכמה דקות במקפיא, בתוך שקית אטומה. כך הם קרירים ונעימים לפחות בשעת השינה הראשונה. למרות הכל, לקוקס יש מזגן בבית. הוא טוען שהוא משתמש בו רק לאירוח. פשוט אחרת אף אחד לא יבוא לבקר אותו בקיץ.
כאן אנחנו מסיימים את הפרק התשיעי של חזית המדע, סיפורים מפתיעים על הטבע שלנו. אתם מוזמנים להאזין לפרקים נוספים שלנו באתר גלובס ובאפליקציות הפודקאסטים השונות. תהיו אנשים חמים ודרגו אותנו גבוה באפל. לפני שנפרד אני רוצה להמליץ לכם על על פודקאסט "הצוללת". חפשו את הפרק "מסיבת משטרה", שצולל לתוך סצנת הטראנס בישראל. תודה לעורכת הפרק, שלומית רביד ותודה לעורך הפודקאסטים של גלובס רון טוביה. אני גלי וינריב. תרגישו צוננים. בייייי