כך הפכה השבת לזירת מאבק פוליטית
לפי פרסומים שונים ראש הממשלה בנימין נתניהו חשש למנות את ח"כ בצלאל סמוטריץ' לשר תחבורה משום שהוא עלול "לעשות בעיות" בכל הנוגע לעבודות תשתית של זרועות המדינה בשבת. מדובר בפעולות תשתית חיוניות של רכבת ישראל, הקמת גשרים ועבודות אחרות שמתבצעות מדי שבת במדינה.
גם אם אין ממש בחשש, שכן השר הממונה על מתן ההיתרים להעסקת עובדים בשבת הוא בכלל שר העבודה והרווחה חיים כץ, עצם החשש ממחיש עד לאן הגיע הפלונטר של ממשלה עם כוח חרדי וחרד"לי משמעותי בתוכה, בכל הנוגע לניהול המדינה בשבת. בנוסף, הדבר מראה עד כמה יש, הלכה למעשה, בריחה מקביעת מדיניות מסודרת בנושא - מה שמוליד משברי שבת מדומים חדשות לבקרים ופוגע בסוף בשבת עצמה.
מקרה דומה התרחש במו"מ הקואליציוני האחרון בין יהדות התורה והליכוד.
בתחילת הדרך הועלתה מצד המפלגה החרדית הדרישה למינוי סגן שר במשרד העבודה והרווחה. הדרישה נבעה מכך ששר העבודה, כאמור, הוא האמון על יישום חוק שעות עבודה ומנוחה. מתוקף תפקידו הוא אמון על מתן היתרים פרטניים להעסקת עובדים יהודים בשבת ויושב בוועדת שרים מיוחדת יחד עם ראש הממשלה והשר לשירותי דת, שתפקידה לאשר היתר כללי לענף מסוים במשק.
כך היה בקדנציה האחרונה, כאשר התעוררה השאלה סביב חוקיות העסקת של שחקני הליגה הלאומית בכדורגל בשבת, וכתוצאה מכך ועדת ההיתרים המיוחדת התכנסה, לא לאחר קשיים, לאשר היתר כללי להעסקת עובדים בענף הכדורגל. כך אף היה עת אישרה ועדת ההיתרים היתר כללי להעסקת עובדים במסגרת הפקת אירוע האירוויזיון.
סגן השר שביקשו למנות ביהדות התורה היה אמור לעסוק כל-כולו בפיקוח על היתרים להעסקת עובדים בשבת. זאת, כדי להימנע ממבוכות קודמות, כמו פעולות התשתית של רכבת ישראל לצורך הקמת קו הרכבת החדש בין תל-אביב לירושלים או כמו העבודות להקמת גשר יהודית מעל נתיבי איילון בתל-אביב. מינוי של סגן שר במשרה מלאה שיעסוק בהיתרים פרטניים, ובלבד שיוחלט על מדיניות מסודרת בנושא.
בראשית ימיה של המדינה התחולל פולמוס, בעיקר בין פרופ' ישעיהו ליבוביץ' לרב משה צבי נריה, ראש ישיבת כפר הרא"ה, בנוגע לשאלה כיצד מגבשים מדיניות מסודרת לניהול מערכות המדינה בשבת, המבוססת על אדנים הלכתיים. בנוסף אליהם, הרב שאול ישראלי ישב על המדוכה ועסק רבות בשאלה הסבוכה הזו מנקודת מבט ציונית-דתית.
כיום, אין כמעט עיסוק רבני או הגותי בנושאים האלה, למרות שאין ספק שהנושא אקטואלי מתמיד, כאילו לא עברו 70 שנות ריבונות של מדינה יהודית ודמוקרטית.
המציאות של ממשלה שבה המפלגות החרדיות הפכו להיות מלשון מאזניים לגורם השני בחשיבותו בקואליציה, לאחר מפלגת השלטון, בצירוף השלטון החרד"לי בשאריות המפד"ל הוותיקה, מותירה את הממשלה הבאה חסרת אונים כמעט אל מול הצורך לנהל מדינה מערבית בשבת.
ברור לכל בר דעת שאין דרך שלא לאפשר העסקת עובדים בשבת, ועובדה שוועדת ההיתרים ניפקה היתר כללי להעסקת עובדים במהלך האירוויזיון ללא התנגדות כמעט מצדם של החרדים או של החרד"לים.
היתר גורף שניתן ללא דיון רציני, על אף שמדובר בהעסקת אלפי עובדים בשבת, בייחוד לאור המחאה הנמרצת של הפוליטיקאים החרדיים סביב הקמת גשר יהודית, שם כמות העובדים הייתה פחותה בהרבה.
בסופו של דבר, החלופה לקיום עבודות תשתית של המדינה בשבת היא העתקתם לימי החול, מה שעלול לגרור חסימה של נתיבי איילון או ביטול קווי רכבת באופן זמני. זהו מחיר לא פשוט למשק ולאזרחי ישראל וגם במפלגות החרדיות מבינים זאת.
הדרך להפוך את השבת לערך לאומי משותף במקום זירת המאבק שהיא הפכה להיות, היא להכיר במציאות המורכבת של ניהול מדינה מודרנית בשבת, ולהביא להסדרת השבת במרחב הציבורי לרבות גיבוש מדיניות מסודרת באשר לפעולות זרועות המדינה בשבת. הסדרה זו תיקח בחשבון איזון בין שמירה על השבת כיום מנוחה ובין הצרכים החיוניים של המשק, תוך היוועצות בגורמים הלכתיים ותוך חתירה להגעה להסכמה רחבה בניגוד לשימוש הציני הנוכחי בשבת לצרכים פוליטיים.
הכותב הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה
