המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר / צילום: איל יצהר
כל עובד במשק יודע כי אם חס וחלילה ייתפס בביצוע מעשים פליליים במסגרת עבודתו, הוא ייאלץ לתת על כך את הדין. חמור מכך - אפילו על לקיחת סיכונים מופרזת, שאינה פלילית, אך כזו שאי-אפשר להסביר את הרציונל שעומד מאחוריה באופן סביר, נהוג לשלם באובדן המשרה.
לקיחת אחריות והטלת אחריות באופן שוויוני היא אבן-פינה בכל סדר חברתי מתוקן. אך לכלל זה יש חריג אחד בולט בישראל - קבוצת בכירי הבנקים, שכוללת את חברי ההנהלות ואת חברי הדירקטוריונים.
נזכיר, כי ארבעת הבנקים הגדולים בישראל - הפועלים, לאומי, דיסקונט ומזרחי טפחות - היו מעורבים בסיוע להלבנת הון בארה"ב, שהיא עבירה פלילית.
קשה להעלות על הדעת מצב שבו בנק נהג כארגון עברייני, בלי שאף לא אחד מבכיריו ומעובדיו היה מעורב. בתיאור העבירות של לאומי, למשל, יש פירוט כיצד נשלחו אנשים מהארץ, ששיקרו לשלטונות ההגירה של ארה"ב לגבי מטרת נסיעתם (לכאורה פרטית, למעשה עסקית), צוידו בחשבונות מקודדים ובאמצעים טכנולוגיים להסתרת מידע ונפגשו עם לקוחות מחוץ לסניפי הבנק לשם ביצוע מעשים לא חוקיים.
ייתכן כי יש בפרשיות אלה עילה מסתברת גבוהה להפרה של סעיפים שונים בחוק העונשין הישראלי.
המאפיין הבולט של כל הפרשות הללו הוא שהבנק כתאגיד נקנס בסכומים גבוהים של עשרות עד מאות מיליוני דולרים - הכול על חשבון בעלי המניות של הבנק, שהם הציבור הרחב דרך הפנסיות והחסכונות. מנגד, הבנקאים עצמם כמעט ולא נפגעו.
על-מנת לסבר את האוזן בסכומים: סך הקנסות ששילמו לאומי ומזרחי טפחות, יחד עם ההוצאות הנלוות וההפרשה של הפועלים לקנס עתידי - מגיעים לכ-5.8 מיליארד שקל, סכום הקרוב לתקציב השנתי של משרד הרווחה. מתוך הסכום הזה, הציבור שילם כמובן גם את ההוצאות להגנת הבנקאים והבנקים, שנאמדות ב-1.2 מיליארד שקל. תודות לתשלומי הכופר הכבדים, אף בנקאי לא מתמודד עם משפט פלילי בארה"ב. ומה מתוך כל הסכומים האדירים שהוצאו נדרשו להשיב הבנקאים הבכירים המעורבים?
5.1 מיליון שקל - פחות מאלפית הנזק. בדיחה. על חשבוננו, כאמור.
המוטיבציה של רשויות החוק של ארה"ב לסיים את הפרשות ברמה תאגידית ולגבות קנסות-עתק היא ברורה. אין להם עניין בבנקאי ישראלי כזה או אחר ולנהל הליכים פליליים ואזרחיים ארוכים נגד יחידים שהם אזרחים זרים. לעומת זאת, המצב בישראל שונה. או לפחות אמור היה להיות כזה.
אומנם היועץ המשפטי לממשלה הקודם יהודה וינשטיין הורה בתחילת 2015 להקים צוות בדיקה לפרשת לאומי, והיועץ המשפטי הנוכחי אביחי מנדלבליט הודיע על פתיחת חקירה משטרתית באוגוסט 2017, אבל עד לרגע זה - לא נחקר, שלא לומר נענש, ולו בנקאי אחד.
מעבר להיבט המשפטי, יש היבט חברתי-נורמטיבי חשוב יותר, באחריות הפיקוח על הבנקים. לצערנו, הפיקוח נוהג בבנקים בפרשות אלה בכפפות של משי. לגבי לאומי הנפיק הפיקוח דוח "חלבי" ביותר בפרשה, והעביר את חקירת אחריות הבכירים ואת המלצות הענישה לוועדה, שחבריה נבחרו על-ידי הבנק עצמו ואף שכרם שולם על-ידו.
הפיקוח אף ביצע "העתק-הדבק" והקים עוד ועדה כזו בדיוק לחקר אחריות בכירי בנק מזרחי טפחות בהלבנת ההון בארה"ב. נמתין במתח לתוצאות הבדיקות.
מעבר להליכים פורמליים, חסרה, כרגיל, אמירה נורמטיבית משמעותית של בנק ישראל. הפיקוח, כמדיניות, אינו מטיל קנסות אישיים על בכירי הבנקים, נוהג להזיז בנקאים מתפקידם במשורה (יחסית למקבילו האמריקאי) ושומר בסוד את שמות המעטים שהוזזו מתפקידם. חלקם, אגב, בכלל קודמו או עברו לנהל בנק אחר.
נדמה כי הדי ולקחי פרשיות עבר עגומות, ובראשן פרשת ויסות מניות הבנקים, נשכחו. גם המחלקה הכלכלית בפרקליטות וגם הפיקוח על הבנקים משלימים בהכרה מלאה עם היעדר כל אחריותיות של הבנקים הגדולים ונושאי המשרה הבכירים בהם, ועם פגיעה אנושה בערך השוויון בפני החוק. אם אף גורם לא יכריח את המערכת הבנקאית לאמץ ערכים בסיסיים של לקיחת אחריות אישית, כשלים ניהוליים ימשיכו להיות נפוצים מאוד בקרבה.
את החשבון נשלם כמובן כולנו. שוב ושוב.
הכותב הוא יו"ר משותף של עמותת "צדק פיננסי", המקדמת תחרות והגינות במערכת הפיננסית