בשבוע שעבר ביליתי כמה שעות במיון הכירורגי באיכילוב. לי לא קרה כלום אבל מה שראיתי שם היה לא פחות ממדהים: בכל משמרת מגיעים שלושה עד חמישה נפגעי קורקינט פצועים. מחלקת פה ולסת, סיפרו לי שם, פתוחה בעקבות מגיפת הפציעות 24 שעות ביממה.
האסון התחבורתי הזה אמור להיגמר ממש תכף. החל מהיום, ה-1 ביולי, משרד התחבורה מבטיח שהחיים שלנו יהיו דבש. מה זה דבש? גן עדן. כבר לא נחשוש ללכת על המדרכה או לנהוג על הכביש. למה? כי בתאריך ההיסטורי הזה ייכנסו לתוקף תיקוני החקיקה בתוכנית הלאומית לטיפול בכלים חשמליים ללא רישיון ותיאסר רכיבה על קורקינטים ממונעים או אופניים חשמליים בלי רשיון נהיגה או רשיון כשירות מיוחד.
■ כך יצאו הקורקינטים החשמליים משליטה ■
תסלחו לי אם אני לא חוגגת: משרד התחבורה מבטיח, אבל כדי לקיים צריך לאכוף ובזה אנחנו לא מצטיינים. למשטרה אין כוח אדם ואין לה עניין להתעסק עם ילדים קטנים שאסור להם לנהוג בכלים האלה בכלל.
ואפילו אם כל הילדים בגיל המותר, 16, ירכבו רק עם רישיון הכשירות הנדרש. הם לא ימשיכו להשתולל בטירוף? הם ימשיכו והצוותים הרפואיים בחדרי המיון ימשיכו לקבל עוד ועוד פצועים. העיקר שיש תקנות. זה מה שחשוב.
ברגע שלא מקצים תקציבים, לא מתכננים תוכנית ארוכת טווח רצינית וכוללת ובעיקר לא מגייסים עוד כוח אדם ייעודי לאכיפה - אפשר להניח שהתקנות הן בעיקר כסת"ח.