מיצב בתערוכת צה"ל שלי / צילום באדיבות: דובר צה"ל
החופש הגדול הוא העונה של התערוכות לכל המשפחה, ובין שלל התערוכות שנפתחות בימים אלו ברחבי הארץ נפתחה בשבוע שעבר תערוכת "צה"ל שלנו" במתחם התחנה הראשונה בירושלים. ביום פתיחת התערוכה ובעיצומה של תפנית פוליטית, כשפיד הטוויטר והפייסבוק סערו מאפשרות ביטול הבחירות החוזרות, מצא ראש הממשלה ושר הביטחון, בנימין נתניהו, רגע כדי להמליץ לעוקביו על התערוכה: "פותח את תערוכת 'צה"ל שלנו' בירושלים אחרי שהעברנו אותה מחולון", נכתב בטוויטר של נתניהו, "אני מזמין את כולם לבוא ולבקר בתערוכה החשובה הזאת שמציגה את עוצמתו של צה"ל שלנו".
בטקס פתיחת התערוכה כבר אמר נתניהו ש"צריך להפוך אותה לתערוכת קבע", וראש העיר ירושלים, משה ליאון שעמד לצדו, הנהן בהסכמה.
זאת התחנה השנייה של תערוכת "צה"ל שלנו" שהוקמה והוצגה לראשונה בחולון לציון 70 שנה למדינה ולצה"ל. ביקורת ציבורית נשמעה אז על היקף התקציבים שנדרשו להקמתה: 19 מיליון שקל, בתקופה שבה צה"ל ומערכת הביטחון נדרשים להתייעלות כלכלית. כעת, עם המעבר לירושלים, נפרדו בצה"ל ובגופים הנוספים ששותפים להפקת התערוכה (על-פי דובר צה"ל שותפים למהלך משרדי ממשלה ועיריית ירושלים) מ-9 מיליון שקלים נוספים.
אלה סכומים דמיוניים בעולם התערוכות בישראל, אבל זו כמובן אינה תערוכה רגילה. המבקרים בה נדרשים להירשם מראש ולציין את שעת ההגעה, והכניסה היא ללא עלות. גם בשעת בוקר מוקדמת באמצע השבוע שעבר נרשמת תנועה ערה בתערוכה - שביקרו בה כבר יותר ממאה אלף אנשים - והקהל נחשף בה למוצגים שמתארים את חילות צה"ל השונים וכלי הגנה ותקיפה. כל מבקר מסיים עם תעודת חוגר אינטראקטיבית, אחרי שצבר נקודות בעמדות השונות, תוך המלצה על התפקיד המתאים לו ביותר בצה"ל, לפי ביצועיו.
המוצגים נתמכים בעזרים דיגיטליים כמו משקפי מציאות רבודה, משחקי מחשב, סימולטורים, אפליקציות והקרנות על מסכי ענק. בסוף התערוכה אף פועלת חנות מזכרות שבה מוצרים כמו דסקית (15 שקל) ודגמים להרכבה (70 שקל). ההכנסות נתרמות לאגודה למען החייל. עוד בתערוכה: עמדת יזכור אינטראקטיבית ועמדה לצילום סלפי או צילום משפחתי.
תערוכה בלי אמנות
קשה למקם את תערוכת "צה"ל שלנו" על הציר שבין תערוכת אמנות לתערוכת מורשת או תערוכה היסטורית משום שלפני הכול מדובר בתערוכה שיווקית. יצירות אמנות אין בה כלל, עבודות ביקורתיות ודאי שלא, וברחבי החלל עומדות בובות לבושות במדי צה"ל.
פרט לתערוכת "צה"ל שלנו", פועלים בישראל 11 מוזיאוני מורשת של משרד הביטחון וביניהם בית הפלמ"ח, מוזיאון ההגנה, מוזיאון אסירי המחתרות ועוד. הם אינם כפופים למשרד התרבות, שאחראי על המוזיאונים המוכרים בישראל, ועל-פי משרד הביטחון תקציב הפעילות השנתי שלהם הוא 5 מיליון שקל. 40 עובדים מפעילים אותם ומדי שנה מבקרים בהם 400 אלף תלמידי תיכון, חיילי צה"ל ואזרחים.
פרופ' אבנר בן עמוס, היסטוריון של החינוך מאוניברסיטת תל אביב, שחוקר את הקשר בין עיצוב זיכרון קולקטיבי ומוזיאונים, אומר כי המוזיאונים של משרד הביטחון "עוברים תהליך שהופך אותם לסוג של דיסנילנד - וגם תערוכת צה"ל מתאימה להגדרה. החוויה שעובר המשתתף בתערוכה היא לא בהעברה של מידע ארכיאולוגי, היסטורי או אמנותי. לכן גם המילה מוזיאון או תערוכה כבר לא מתאימים לתיאור של התערוכות מהסוג הזה".
איזו חוויה הצופה או המשתתף עוברים בתערוכות כאלה?
"התערוכות מיועדות לבני נוער וילדים. בחברה שלנו אנחנו מסתכלים בבוז על הפלסטינים שמאמנים ילדים בני 12 ו־13 לקפוץ דרך עיגולי אש ולעשות כל מיני תרגילים צבאיים מצחיקים, אבל אנחנו עושים אותו דבר כשאנחנו מאפשרים לילדים להרגיש חיילים בפוטנציה, אצלנו זה פשוט יותר משוכלל. זה לא אופייני רק לחברה הישראלית, ילדים ונערים אוהבים לשחק בכלי נשק בגילאים האלה, אבל אצלנו זה מקבל ממד אחר כשבאופק מחכה גיל הגיוס. לכן, בסופו של דבר הנערים והילדים אמורים לצאת מהחוויה הזאת כשהם משוכנעים שהם רוצים להתגייס לצה"ל. זה סוג של הכנה לצה"ל או תעמולה למען גיוס".
מטפחים רוח קרב
בתערוכת צה"ל, המדריכים־חיילים מכוונים את הקהל. תחילה התבקשתי לצפות בסרט ולא הורשתי לעבור לחלל הבא עד שהוא יסתיים. זאת פרקטיקה מאוד שונה מחלל של תערוכה, שבו הצופה יכול להסתובב בין המוצגים באופן חופשי.
"גם בבית הפלמ"ח מעבירים את המשתתף 12 תחנות", אומר על כך פרופ' בן עמוס. "אומנם שם הממד הוא יותר היסטורי, אבל גם שם יש עזרים טכנולוגיים כמו מוזיקה ותנועה בחלל. יש הבדל בין המוזיאונים בנוסח הישן שמציגים מוצגים היסטוריים עם כמה שורות הסבר ואז אתה רשאי לנוע ממוצג למוצג בזמנך החופשי ולקרוא, להתבונן ולחשוב, ובין בתערוכות מהסוג החדש הזה, שבהן המסלול בדרך כלל מאורגן מראש והמתכננים שולטים בזמן ובתנועה שלך בחלל. חוש הביקורת מתעמעם וזה משפיע עוד יותר על בני נוער וילדים שחוש הביקורת שלהם הרבה פחות מפותח מאשר זה של מבוגרים. ברור שהשליטה הזאת אמורה ליצור שליטה בתודעה שלך".
השימוש בעזרים טכנולוגיים מתקדמים ובחללים מעוצבים הוא פרי הקדמה.
"יש מושג שנקרא Edutainment - חינוך באמצעות בידור. אותם מוזיאונים מעבירים תכנים כבדים מאוד באמצעים קלים ובידוריים. הצבא הופך למשהו מאוד כיפי ומשחקי, וכמובן שמוחקים ממנו את הצד האלים והאפל של מה זה להיות חייל. המוזיאונים והתערוכות האלה שנראים כאילו הם מוזיאונים היסטוריים של מורשת אמורים לספר את הסיפור כולו מכמה זוויות, הרי זוהי ההיסטוריה. אבל הם לא עושים את זה בישראל ורואים את זה גם במקומות אחרים".
אפשר אחרת?
"כן, במוזיאון מלחמת העולם הראשונה בפרון שבצרפת, המוזיאון מספר את הסיפור של המלחמה משלוש הזוויות ודרך עיניים צרפתיות, בריטיות וגרמניות. המשקל הוא שליש לכל צד. התמונה הרבה יותר מורכבת, אין טובים ורעים בהכרח במלחמת העולם הראשונה. זה מלמד שאפשר ליצור מוזיאונים צבאיים או תערוכות צבאיות בצורה אחרת, שתהיה פתוחה, מורכבת, ביקורתית ולא רק מזדהה עם הצד שלנו, שמספר במקרה הטוב חצי מהסיפור. אפילו מוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון הוא הרבה יותר פתוח לנרטיבים וגם הוא מוזיאון שנמצא תחת חסות משרד הביטחון או ההגנה, כמו אצלנו. המוזיאונים שלנו עדיין מציגים תמונה חד-צדדית בשחור-לבן של ההיסטוריה. הם נועדו לטפח רוח קרב ולא יותר".
תת אלוף זיו אבטליון, ראש החטיבה הטכנולוגית ליבשה ומי שאחראי על התערוכה בצה"ל, אומר גם הוא שהתערוכה מעודדת גיוס לצה"ל וגאווה במדינה, אלא שמבחינתו זו כמובן הצלחה. "כשמטוס של צה"ל חונה בכניסה לתערוכה בעיר הבירה זה נותן את האפקט הנכון", אומר אבטליון, "העבודה הייתה משולה לאוצר תערוכה שיש לו כמעט אינסוף מיצגים, והיינו צריכים לבחור את המיטב שיתחברו אחד לשני".
בסופו של דבר, זאת תערוכה לילדים ובני נוער, ואתה גם שם דגש על ההיבט המשחקי שלה. אבל צה"ל זה לא משחק ילדים, היו לכם דילמות סביב זה?
"כל מי שנכנס לתערוכה יוצא ממנה נלהב ולא משנה מה גילו. מבחינתנו, התערוכה צריכה להיות מונגשת לילדים מגיל גן חובה ועד גיל 90. התערוכה יוצרת התלהבות, אנשים מוחאים כפיים בסוף המיצג האורקולי, זאת חוויה עוצמתית. אנשים יוצאים מהתערוכה גאים בצה"ל".