פרופסור יפעת ביטון / צילום: איליה מלניקוב
פרופ' יפעת ביטון ספגה לא מעט ביקורת בעקבות הצטרפותה לאחרונה למפלגתו של אהוד ברק. היה נראה שביטון, שבאפריל עוד רצה כמספר 3 במפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס (שלא עברה כזכור את אחוז החסימה), דילגה בקלילות מהאג'נדה החברתית-לוחמנית של גשר למפלגתו של אחד הפוליטיקאים העשירים בישראל, קפיטליסט מושבע, שבסדר העדיפויות שעיצב מדירת היוקרה שלו במגדלי אסותא ניצבו יותר "הפלת נתניהו והגורמים המשיחיים שמקיפים אותו", ופחות המאבק על הרחבת הדיור הציבורי או הגדלת גובה המשכנתאות. אמרו שהיא מחפשת תפקיד, שהיא מוכיחה שוב שהאידיאולוגיה מתה. "יפעת ביטון: אפריל - רשימת אורלי לוי; מאי - מועמדת לתפקיד מבקר המדינה מטעם יאיר לפיד; יוני - רשימת אהוד ברק", צייץ בטוויטר עיתונאי חדשות 12 עמית סגל.
ביטון לא מתרגשת. "האם אדם מאוד עשיר, לא מסוגל להבין מורכבויות של פערים מזעזעים בחברה הישראלית? בוודאי שהוא מסוגל, בפרט כשמדובר באיש ציבור כמו ברק, שהוא אדם מבריק עם חשיבה מורכבת וחדה", היא אומרת בראיון ל-G. "אני מסכימה שהוא מבין את הפערים האלה פחות מאדם שבא מהמקומות האלה, ובדיוק בשביל זה אני פה. אבל עזבי, ברגע שאת רואה שעמית סגל מתחיל לצייץ עלייך, את מבינה שהוא מבוהל ומוטרד, כי הוא מבין שאני חלק מכוח שמייצר פה שינוי, שמאיים על הברית הקדושה של נתניהו, סמוטריץ' ושות. זה האיתות הבסיסי שאני מקבלת מהמתקפה הזו" (סגל מסר בתגובה: "אני מאחל ליפעת ביטון הצלחה בכל המפלגות שתהיה בהן").
זה לא רק סגל, זו הנחה שתפסה תאוצה שאת מונעת מאופורטוניזם.
"אז בואי נפתח את זה, ותראי שמה שמניע אותי זו האג'נדה החברתית שלי. זו הסיבה שבחרתי בזמנו באורלי, למרות שפנו אליי במערכות בחירות קודמות גם מציפי לבני ומהליכוד. וזו הסיבה שאני הולכת עכשיו עם ברק. ולגבי המועמדות למבקר המדינה מטעם לפיד, אז כן, הוא פנה אליי. הודיתי לו על הפנייה, שקלתי אותה ליום-יומיים וסירבתי, כי חשבתי שזה קרוב מדי להתמודדות שלי בבחירות, וצריך לשמור שתפקיד המבקר יישאר א-פוליטי. הייתי גם מועמדת לעליון, לא רק למבקר המדינה. אני גאה להיות מי שהוצעו לה תפקידים מהבכירים והחשובים ביותר בשירות הציבורי בישראל. הרי לא יעלה על הדעת שזה יהפוך לגנאי. מה עדיף, שתהיי אנונימית ותבואי לפוליטיקה, או שתהיי מישהי שהייתה מועמדת לעליון והחליטה לבוא לפוליטיקה?".
עוד נחזור לעליון, אבל בואי נדבר על ברק. איך נוצר החיבור ביניכם?
"זמן לא רב אחרי פיזור הכנסת התקשרה אליי פעילה חברתית מוכרת ושאלה מה קורה איתי מבחינה פוליטית, כי יש התארגנות חדשה של אהוד ברק והם מעוניינים לפגוש אותי. האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר לא, כי אותי עניין לקדם את האג'נדה החברתית שלי, לא סתם להצטרף למפלגה, והיא התעקשה שהם רוצים לפגוש אותי בגלל הטיקט החברתי שלי. אמרתי, נלך לשמוע במה מדובר".
את מתקשרת לאורלי לוי־אבקסיס כדי לעדכן אותה? לבקש ממנה את ברכת הדרך?
"עדכנתי את אורלי, זה כל מה שאני יכולה לומר".
פורסם שהיא לא ממש עונה לטלפונים מפוליטיקאים בתקופה האחרונה.
"אין לי מה להגיד על זה, חוץ מזה שרציתי לשתף אותה. חשבתי שאולי גם היא תרצה לקחת חלק, והיא לא הגיבה. אני מאוד מעריכה את אורלי ואוהבת אותה. אני חושבת שהיא מנהיגה חברתית חשובה, אבל הסיפור המרכזי בעיניי הוא להמשיך את האג'נדה החברתית שפיתחנו בגשר ומדברת על צמצום פערים וקידום שוויון בין גברים לנשים ובין מרכז לפריפריה. זה מה שעניין אותי וזה מה שאני עושה כל חיי. הציבור לא היה קשוב למפלגה שזו האג'נדה היחידה שלה, ולא התרשמתי שבבחירות הקרובות יש סיכוי שזה יקרה. כחלון הצטרף לליכוד ולא נודע כי בא אל קרבו, גשר לא נמצאת כרגע בתמונה. העולם הפוליטי הוא מהיר ואכזר, ואת חייבת להחליט אם את בפנים או בחוץ. ובתוך מרחב הפעולה הזה, כל אחת מאיתנו פועלת כפי יכולתה".
"בין נכס סמלי לנכס מהותי"
אז ביטון נפגשה עם ברק ודי מהר נשבתה בקסמיו. "פגשתי איש לבבי, מקסים, שמכיר לפני ולפנים את העבודה שלי. שלט בפרטים בצורה מדהימה, גם בכתיבה האקדמית שלי".
אולי הוא קיבל תקציר כתוב עלייך לקראת הפגישה?
"אני לא חושבת, הרגשתי שהוא באמת מכיר ומוקיר את העבודה שלי. הזכרת קודם את ההבדלים בינינו, אז בפגישה הראשונה שלנו אמרתי לו בעצמי שלא טבעי לי לדבר איתו על נושאים חברתיים כי הוא לא נתפס כאדם שאג'נדות חברתיות מקושרות אליו. אבל די מהר גיליתי שלמרות שחוויות החיים שלנו מאוד שונות מבחינה מגדרית, עדתית, מעמדית ודורית, שנינו היום במקום שיכול לעבוד טוב ביחד.
"דיברנו על הבית שגדלתי בו. הוא שאל מאיפה בדיוק בתימן הגיע הצד הזה, ומאיפה בדיוק במרוקו הגיע הצד השני. דיברנו על הסבתא שלי, ועל איך היא דור המייסדים של המדינה הזו בדיוק כמו המשפחה הקיבוצניקית שלו. הוא הסכים איתי לחלוטין שמישהי כמו סבתא שלי, שכל יום הייתה הולכת לנקות את בתי הספר של קריית מלאכי, היא לוחמת ומייסדת שתרמה להקמת המדינה, לא פחות מהמשפחה שלו עם סיפורי הגבורה בקיבוץ, וזה פשוט שבה אותי.
"שמת לב שהוא גם הפוליטיקאי היחידי שביקש סליחה מהציבור המזרחי עד היום? דיברנו גם על זה, והוא סיפר איך ישב וחשב על כל מילה, עם דמויות כמו שלמה בן עמי ומאיר בוזגלו, שאני מאוד מעריכה. כמי שניסתה להכין טקסט שיבקש סליחה וייקח אחריות בהקשר של פרשת ילדי תימן, אני יודעת כמה הניואנסים האלה מורכבים".
ולא עבר לך בראש שהאיש רוצה לקנות את הרקורד החברתי־מזרחי שלך כי הוא משדר בדיוק את ההיפך ולכן מוכן להשמיע לך מה שתרצי?
"אני מודעת לזה שיש קו גבול מאוד דק בין להיות נכס סמלי, שמביא את הייצוגיות הזו למפלגה, לבין להיות נכס מהותי, שמביא את התוכן החברתי הזה פנימה. אני מרגישה מספיק חזקה כדי להביא את העמדות שלי, וברק מבין שהוא צריך מפענחות כמוני למנגנוני ההסללה והאפליה שקיימים בחברה הישראלית, שלבד הוא לא יכול לפרק אותם, כמו שהיה מצהיר הברק הטיפוסי של פעם, שחשב שהוא יכול לעשות הכול בעצמו".
הבן אדם בן 77, זה גיל שבו גם סוליסט כמוהו צריך להאציל סמכויות.
"צפית בנאום שלו? ראית את האנרגיות שיש לו? או מיי גאד, כולנו יכולים להביט בהערצה על האנרגיות שיש לאיש הזה, אז בואי לא ניפול פה למקום של אייג'יזם".
בכל זאת, מובילים את המפלגה שני אנשים בשנות השבעים לחייהם.
"גם ברק וגם קובי ריכטר הם אנשים אנרגטיים שהגיל רק חיזק אצלם את תחושת האחריות כלפי מה שקורה פה ומה שהם רוצים להשאיר בבוא היום לנכדים שלהם".
מתוך תחושת האחריות הזו, ברק מכוון לראשות הממשלה? או מסתפק בהפלת שלטון נתניהו ופינוי הדרך לאחרים תוך שנה־שנתיים, כפי שעלה מתיאורי שיחות שלו עם בני גנץ שפורסמו בתקשורת?
"מה לא שמעתי עליו, שהוא רוצה להיות ראש ממשלה, נשיא, שהוא בכלל עוזרו של נתניהו שבא לפרק את השמאל. האיש הזה מעורר אמוציות מדהימות לשני הכיוונים, מה שמראה שהוא הדמות היחידה שיכולה לשנות פה משהו. הכוח שלו כרגע הוא בטלטול הספינה ממסלול השיוט שלה בשנים האחרונות. לאן זה יוביל אותה אחרי זה, כמה זמן צריך יהיה שהוא יישאר פה, ואיזה תפקיד הוא צריך לעשות, אלה לא דברים שנמצאים כרגע על השולחן".
כחלק מהאנרגיות שלו, הוא כותב בעצמו את הציוצים בטוויטר? אין איזה "סטודנט" כמו שהיה בזמנו לבנט שמתפעל לו את החשבון ברשתות החברתיות?
"הוא כותב הכול, זוכר הכול ואחראי על הכול. הוא זה שמשיב למיילים ולווטסאפים שאני שולחת לו. יותר מזה, כשאני מתקשרת לעוזרת שלו, הוא לוקח את הטלפון שלה ועונה לי. ואספר לך עוד משהו: בסוף הפגישה איתו אמרתי שאני עוד צריכה לחשוב, וברבע לאחת בלילה שלחתי לו מאמר של חבר טוב, פרופ' ניסים מזרחי, וכתבתי לו שאני מקווה שהטקסט הזה יבהיר יותר את העולמות שמהם אני באה. 45 דקות אחר כך חיכתה לי במייל תגובה מרהיבה, עם ניתוח שלו את המאמר, הפניות להוגים נוספים שיכולים להאיר את הזוויות המוצגות בו, והצבעה שלו עליי, כמי שהמאמר מכוון אליה, וכמי שצריכה עכשיו לקום לעשות מעשה ולחבור אליו.
"זה היה ניתוח אנליטי, פוליטי, מעשי, עם תוצאה מוגדרת בסופו, שקיבלתי בשעה אחת וחצי בלילה. אף אחת מהקולגות שלי לא הייתה יושבת לקרוא לעומק מאמר כזה בשעה כזו. זה היה מרהיב מבחינה אינטלקטואלית ומרגש ברמה האישית. הרגשתי שהוא אומר לי - אני מבין אותך ואת המורכבות שאת באה איתה".
מה זה אומר?
"שיש הבדל בין השמאל הטיפוסי שברק בא ממנו שהוא יותר אוניברסלי ומדיני, לבין השמאל שלי. אני מגיעה ממקום שמקדם זכויות אדם. כל חיי הבוגרים מוקדשים לזה. פיתחתי תחום רדום בדיני הנזיקין שעסק בפיצויים הלא שוויוניים שמקבלות נשים מוחלשות, והפכתי אותו לאחד הכלים המרכזיים בהגנה על זכויות אדם במשפט הישראלי. מצד שני, אני מאוד מחוברת למסורת היהודית, אני באה מבית מפד"לניקי. גדלתי בקריית מלאכי, עברנו בגיל 15 לבית אל, וחלק מהמשפחה עדיין גר שם".
ואיך משפחתך קיבלה את ההצטרפות לברק?
"בן הזוג שלי חשב שזה הדבר הנכון לעשותו. למשפחה המורחבת, שמייצגת בית ימני מובהק, זה היה מאוד מורכב, יש לי אחות שהיא ממפוני גוש קטיף. כשהם הבינו שהשליחות שלי היא בראש ובראשונה חברתית, ושמהשיחות שלי עם יאיר גולן יש דברים שגם הם יכולים להתחבר אליהם, זה כמובן ריכך את ההתנגדות".
לברק יש כרגע קולות בטוחים מקרב מפוני גוש קטיף?
"לא, אבל אני יכולה להגיד לך שהצד הימני מסתכל וזוקף אוזן כשמישהי כמוני, שגם ייצגה בבג"ץ את מפוני הגוש, מצטרפת לשם".
"פונים אלינו ח"כים מכהנים"
ביטון הצטרפה אל הגל הראשון של האנשים שהוצגו על-ידי ברק, יחד עם האלוף במיל' יאיר גולן והיזם קובי ריכטר שכיהן כיו"ר תנועת דרכנו. "אחרי סדרה של פגישות, טלפונים והפצרות, התחלנו לעבוד יחד", היא מספרת.
על רקע המוזיקה הקלאסית שחביבה על ברק?
"יש לו פסנתר במשרד, אבל הוא לא ניגן לי עדיין. עד השבוע היינו ארבעה אנשים שחושבים ומדברים בחדר, ויש לכל אחד מאיתנו הרבה מה לומר. לשים להם גם מוזיקה ברקע, זה כבר יותר מדי".
עד לצירופן של נעה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין, ביום שני, ושל שגית פרץ דרעי, ביום שלישי, היא הייתה היחידה בחדר של גברים אשכנזים, עשירים מאוד (לפחות בכל מה שנוגע לברק ולריכטר) ובעלי רקורד ביטחוני. כאמור, לא בדיוק המיליה שמזוהה איתה. "יכולתי להרגיש בסביבה כזו זרה ולא מחוברת, ולרצות לצאת המחדר שבו אני האישה היחידה או הפרופסורית המזרחית היחידה, כבר היו לי תקופות כאלה בחיים", היא אומרת. "היום אני באה למצב כזה ואומרת: ‘אני כאן כדי שבפעם הבאה אני כבר לא אהיה האישה היחידה, אני אפרוץ את הדרך בשביל האחרות'. במפלגה שלנו לא הייתי צריכה לומר כזה דבר, כי נאמר לי מפורשות שזו תהיה מפלגה שיהיה בה שוויון מגדרי מלא".
את לא חוששת שהנשים שיצטרפו ידחקו אותך אחורה? למשל, בחיבור שלכם עם העבודה, ריצ'רץ' עם סתיו שפיר ושלי יחימוביץ' עלול להיות בעייתי עבורך.
"אלה נשים נהדרות, אבל אני פה בעמדה של מייסדת, לא מצטרפת. חיבורים, במידה שיהיו, לא יוכלו לפגוע בגרעין המייסד של המפלגה, זה כל הסיפור".
ראיינתי את ריכטר ל־G לפני הבחירות. הוא אמר במפורש שלא מעניין אותו לרוץ ברשימה לכנסת, אלא להיות סוג של ראש סגל. יכול להיות שהוא איתכם רק עד שיתחילו החיבורים?
"באותם ימים, קובי חשב שאפשר להיות מייסד חיצוני. אחרי הבחירות הוא הבין שהיכולת לייצר השפעה על גוף שאתה לא נמצא בו (הכוונה לכחול לבן) היא מאוד מוגבלת. אין ספק שלא לילד הזה הוא פילל. ומתוך העמדה הזו, קובי עכשיו בוודאי בפנים".
ריכטר הוא חובב ידוע של סקרים, אתם תחליטו על המיקומים בהתאם לסקרים?
"כשדיברנו על החשיבות של מישהי כמוני, לא הרגשתי שזה נובע מתוך סקר, או שהמקומות שלנו ייקבעו כך. ובכל מקרה, אנחנו לא עוסקים בזה".
נראה שאתם לא עוסקים גם בשם המפלגה ובלוגו. התחושה היא שאתם לא טורחים כי ממילא יהיה כאן חיבור עם כוחות אחרים.
"לא נכון, בקרוב הכול יוסדר. היינו חייבים להיכנס מהר, כדי לעצור את החקיקה המעוותת שרצתה לבטל את פיזור הכנסת. ראינו שהמהלך צובר תאוצה, ואין פה אופוזיציה שתעצור את הטירוף. אני בטוחה שלמסיבת העיתונאים של ברק היה חלק גדול בטרפוד המהלך הזה".
מאז מסיבת העיתונאים הצטרפו אליכם, בין היתר, נעה רוטמן ויאיא פינק, שחגג בעבר את עזיבתו של ברק את העבודה עם כינויים כמו "אהוד ברח".
"יאיא שיקף באמירות האלה את המחלוקת שברק עורר בעבר, ועכשיו הוא שם את האמירות האלה בצד ונותן אמון במי שיכול לעשות את המהלך, ונעה מייצגת את החשיבות שבאיחוי הקרע בעם. שמעתי ביקורת על זה שהיא נתפסת כקול מתריס, בעיניי היא דווקא נותנת לנו את ההזדמנות להיזכר כמה חשוב לעבוד יחד מבלי להגדיר שותפים טבעיים ולא טבעיים. מצב שבו 35 מנדטים חוגגים ניצחון ו-35 אחרים מתנהגים כאילו אנחנו ביום אבל, הוא אסון לחברה הישראלית. ברק ידע לעשות חיבורים שישראל זקוקה להם נואשות, גם בגוש השמאל וגם מחוצה לו".
ומה לגבי המצטרפת הנוספת, שגית פרץ דרעי? היא לא יושבת בדיוק על המשבצת שלך?
"מאיפה הבאת את זה? אצלנו לא משחקים במשבצות. משבצת זה כשמנסים לייצר מיתוג, ואנחנו מדברים על מהות. אני ממובילות העשייה החברתית בארץ, ושגית לצדי היא חיזוק נוסף ליסוד החברתי החזק של המפלגה".
פונים אליכם אנשים שמבקשים להצטרף?
"כן, גם ח"כים מכהנים. אנשים מזהים שיש כאן מישהו שבאמת מתכוון לתפוס פיקוד ולהציע משהו אחר, וזה עוד לפני שהצגנו משנה סדורה ומצע ברור. הם רואים אותנו כמי שיכולים לטלטל את הגוש במובן החיובי. לעורר את כחול לבן מתרדמת הקיץ הזו שלהם. אנשים תלו בכחול לבן תקוות ועכשיו הם מבינים שזה פשוט לא עובד, כי הם נמצאים במקום לא מוגדר ומגמגמים לגבי מיקומם הפוליטי. כשהליכוד אומר שהוא לא מתערב באיך שהשמאל מחלק את הקולות שלו, כחול לבן רואה בזה ניסיון ללעוג להם, אותנו זה לא מקניט".
יכול להיות שהביקורת שלכם כלפי כחול לבן מושפעת מהסכסוך בין אהוד ברק לגבי אשכנזי?
"על הסכסוך בין אשכנזי לברק אני יודעת מהסיפורים. ברק בוודאי לא דיבר איתי מילה וחצי מילה על אשכנזי, והאמיני לי, צברתי הרבה שעות ברק בשבועות האחרונים, ונחשפתי לדברים שבוערים בו עד אין קץ. הוא מדבר על הנמנום של כחול לבן, על איך הם לא זזים, אבל הוא מעולם לא נקב בשם קונקרטי. כל הסיפורים האלה שאשכנזי לא נכנס לפוליטיקה בגלל ברק, הם קשקוש. הנה הוא נכנס ולא קרה כלום".
איך את מסבירה את זה?
"צפיתי השבוע בתוכנית שנעשתה על ההיסטוריה המשותפת של ביבי וברק. ואני מסתכלת על ברק שעל המסך ואומרת לעצמי - וואו, כמה האיש הזה שונה מהאיש שאני מכירה. בפיזיות שלו, בהבעות הפנים, בהחזקת הגוף שלו שפעם הייתה קפוצה ומוחזקת והיום היא נינוחה יותר. הסיפור עם אשכנזי הוא לדעתי מים מתחת לגשר. באמת".
"התרסקות? אין היתכנות כזו"
אנחנו נפגשות במוצאי שבת, כמה דקות אחרי ששבה הביתה מצילומי "פגוש את העיתונות". בפאנל שבו השתתפה התקוטטו בטונים גבוהים דוד ביטן מהליכוד ואלי אבידר מישראל ביתנו, בעוד ביטון שמרה על נימוסיה. "הדוברת של הקמפיין שאלה אותי אחר כך למה הייתי כל-כך שקטה. אמרתי לה שהרגשתי כמו אזרחית שצופה בתאונת דרכים".
גם את כבר השתפשפת קצת, אבל בואי נדבר על חיבורים. זה שניצן הורוביץ יוביל את מרצ מגדיל את הסיכוי לשיתוף פעולה עם ברק, וזה עוד יותר יקשה על המשפחה הימנית שלך.
"אנחנו לא יודעים עדיין איך תיראה מפת החיבורים. אני מאמינה שהחיבורים יהיו כל עוד זה לא יפגע ביכולת המפלגה לתפקד".
הגיליון יורד לדפוס לפני שייוודעו תוצאות הפריימריז לראשות העבודה, אתם ממתינים להן בדריכות?
"אנחנו מאחלים לצדדים בהצלחה, זה הכול. איציק שמולי הביע רצון לייצר חיבור עם ברק, שזה נעים לשמוע, אבל לא גורם לנו להתייחס בשום צורה לבחירות האלה. זה עניין של מפלגת העבודה. אנחנו חושבים שנכון וטוב לעשות חיבור כזה, אבל שום דבר מעבר לזה".
בסוף ברק היה זה שפירק את מפלגת העבודה כדי ללכת עם נתניהו. מי ערב לכך שהוא לא יעשה את זה גם הפעם?
"ברק אמר בצורה חד משמעית, לא באתי להציל את שלטון נתניהו, באתי להפיל אותו. הוא מבין שזו שעת חירום. כאזרחית וכמומחית למשפט צפיתי המומה בהצבעה על פיזור הכנסת, ובעודי מעכלת את ההלם אני שומעת על יוזמת חקיקה שתבטל את הפיזור. אני מנסה לחשוב עם עצמי כמשפטנית איך זה מסתדר, ומתייעצת עם חבריי הפרופסורים למשפט חוקתי. ובאיזשהו שלב אמרתי לעצמי: אני לא מאמינה שאנחנו בכלל מנסים לנתח את זה משפטית במקום לעצור את המהלך הזה בגופנו".
גשר הייתה מוכנה ללכת עם נתניהו, גם את יכולת להיות חלק מהמהלך שאת מבקרת עכשיו.
"נכון, היינו מוכנות ללכת עם נתניהו. ליתר דיוק, לא פסלנו אף אופציה שהייתה מאפשרת לנו לקדם את סט הכלים החברתיים שלנו. אבל גם לגשר היו גבולות, ולעולם לא היינו משתפות פעולה עם מהלכים מהסוג הזה, ובטח שלא היינו מסכימות להסכם קואליציוני שיעגן בחוק הפרדה מגדרית".
ברק מייצר באזז ברשת, אבל לא בטוח עד כמה אוהבים אותו באמת. חשבת על אפשרות שעד הבחירות תתרסקו?
"מה פתאום", היא צוחקת, "אין היתכנות כזו, ברגע שהציבור יראה את הרכב הרשימה, החזון וההתחייבות שנציג לציבור, תהיה נהירה".
בשיחותייך עם ברק, סיכמתם כבר על קידום מהלכים חברתיים מסוימים?
"הוא אמר שהתכנים שאני מביאה איתי - פריפריה, מזרחיות, נשים - הם בדיוק הדברים שהוא מרגיש שהגיעה העת להכניס לסדר היום. דיברנו על כך שדמי הביטוח הלאומי יחזרו לשרת את צורכי הרווחה, ולא את הבור התקציבי של האוצר, ועל סבסוד לימודים גבוהים לא רק באוניברסיטאות אלא גם במכללות ומוסדות שמגיעים אליהם אוכלוסיות מוחלשות יותר, בהתאם ליכולת הכלכלית של כל סטודנט".
מה עם חיבור לערבים?
"ברשימה שלנו יהיו בוודאות מועמדים מהאוכלוסייה הערבית. אני מזועזעת מסגנון הדיבור שאומר חס וחלילה על 20% מהאוכלוסייה במדינה".
התכוונתי להזמנת הרשימה המשותפת לקואליציה. ריכטר הרי אמר בראיון שמינוי איימן עודה לשר הוא פתוח למשא ומתן.
"אני בספק לגבי המהלך הזה כי המשותפת מצהירה שהיא לא מעוניינת בזה, ואני קוראת לקהל הערבי שמתוסכל מהכרזות כאלה להצטרף אלינו".
מה יגשים את החזון שלך מבחינה חברתית?
"יש לי סט של תוכניות חברתיות שצריך להפעיל, כך שמבחינתי - תיק חברתי. תיק הרווחה הוא מספר 1 בחשיבות שלו. אין לי בעיה עם עשייה וניהול, כי אני ממש לא מגדל השן. הקמתי את מרכז ‘תמורה' שאני מנהלת כבר 15 שנים. הלכתי לבתי משפט, ניהלתי פרויקטים, גייסתי כספים, הייתי חברת מועצת המנהלים של בנק ישראל, יושבת ראש ועדת הביקורת. ישבתי קודם לכן בדירקטוריון של חברה ממשלתית גדולה, כתבתי דו"ח רפורמה שלם בביטוח הלאומי, אני ממש לא אשת אקדמיה טיפוסית".
מה את צריכה לקטוע היום בשביל הכנסת?
"אני חברת סגל במכללה למנהל ואני אוהבת את העבודה שלי ורואה בהוראת המשפט שליחות גדולה".
אז כשישאלו אותך במכללה אם לשבץ אותך בקורסים בשנת הלימודים הקרובה, מה תגידי?
"זה נכון שאף פעם אי אפשר לדעת, אבל אגיד שלא. אני כנראה אהיה עסוקה במקום אחר".
"הבנתי שאני לא באמת רוצה להגיע לביהמ"ש העליון"
ביטון הייתה מועמדת להתמנות לשופטת בית המשפט העליון פעמיים בשנים האחרונות. בסבב הראשון נבחרו בסופו של דבר דוד מינץ, יעל וילנר, יוסף אלרון וג'ורג קרא, ובשני עופר גרוסקופף ואלכס שטיין.
כפרופסור למשפטים, כהונה בבית המשפט העליון לא עדיפה על פני קדנציה בכנסת?
"בית המשפט העליון הוא משאת חייהם של הרבה אנשי האקדמיה, ואילו משאת חיי היא לייצר שינוי חברתי. הייתי מועמדת פעמיים. לשכת עורכי הדין המליצה עליי, ושרת המשפטים דאז, איילת שקד, הגישה את המועמדות שלי. התראיינתי בוועדה, הייתי האישה המועמדת הצעירה בתולדות מדינת ישראל ואמרו - ניתן לה עוד כמה שנים, אולי גם בגלל שלפי שיטת הסניוריטי, הייתי מתמנה בסוף לנשיאה. שנה אחרי עברתי את הוועדה והראיונות מחדש, ותוך כדי הבנתי שאני הרבה פחות רוצה את זה ממה שחשבתי. בפעם הראשונה לא באמת עצרתי לשאול את עצמי אם זה מתאים לי. קראו לי והיה ברור שאני באה, ובפעם השנייה הבנתי שאני לא באמת רוצה להגיע לעליון".
למה?
"יש על העליון מתקפה ברורה בניסיון לצמצם את כוחו, ונראה שהיא הולכת ומתעצמת, ולכן יכולת הפעולה שלי שם תהיה מאוד מוגבלת".
זו לא סיבה טובה להיות שם ולהילחם?
"וכאן באה הסיבה השנייה. דווקא בגלל שאני חושבת שצריך לשמור על הפרדה בין משפט ופוליטיקה, זיהיתי שאני כבר על הקצה מבחינת השילוב ביניהם. לא הייתי שייכת אז לאף מפלגה, אבל דיברו איתי המון שרים, ייעצתי לרבים מהם, הגיעו אליי הצעות להצטרף גם כשהבחירות עוד לא היו באופק. הרגשתי שאני כבר יותר מדי מתחככת בסביבה הפוליטית, ושזה לא מתאים. מה גם שחשבתי שהיכולת שלי להביא לידי ביטוי את הרעיונות שלי תהיה דווקא בזירה הפוליטית, ושאם אגיע לעליון אצטרך לרסן את עצמי ולבחור באפיק השפעה יותר מצומצם".
שקלת להסיר את המועמדות?
"לא, אבל בהחלט היו לי מחשבות בתוך התהליך עצמו. לא יודעת מה הייתי עושה לו הייתי נבחרת, אבל כשנודע לי שלא נבחרתי, לא הצטערתי בשום צורה. הבנתי שזה מה שהיה צריך לקרות".
אני מניחה שאלה שייעצת להם היו שרים מהימין. עכשיו את מזוהה עם מפלגת שמאל. איך זה מסתדר?
"זה לא משנה. יש לי משנה חברתית מאוד מהודקת ואיתה אני הולכת לכל מקום. כל התפיסה הזו של החרמה של איזה צד לא קיימת בעולם שלי. אני מכירה היטב מתנחלים, אין לי שום דמוניזציה כלפיהם, אני לא מחרימה אותם, ולא רואה בהם חבורת פושעים. אני יודעת לדבר ולהידבר עם מגוון אוכלוסיות ואני גאה בזה".