יובל בנאי / צילום: גיא פריבס
"יש לי את הזכות לשיר את השירים של מי שלימד אותי שאין גבול לחלומות", אמר יובל בנאי באמצע המופע שנקרא בפשטות יובל שר יוסי. בעצם, הזכות שלו הייתה הרבה יותר בסיסית - הזדמנות לבצע רצף של שירים כל־כך יפים, שבכולם בחר יוסי בנאי, אביו, לרצף את מסלול חייו על הבמות. לקהל בהיכל התרבות בתל אביב ב־25.6 הייתה הזכות לנכוח במפגש הדורות המרגש, המצחיק והאוהב עתיר המוזיקה המלהיבה־מכאיבה.
"הוא רק יתום ורק תמים", שר בנאי הבן את בנאי האב, ששר את אלתרמן, וביתמותו התמימה, ממש כמו ב"ערב עירוני" המצוטט, "הוא בא לזרוח בעינינו". מעונב, מחויט, מחויך, תזזיתי בתנועות ידיים רחבות, הוא כביכול עשה הפוגה מהרוקנרול שלו והלך אל הטריטוריה השירית־דרמטית של אביו, בא אליו ושר אותו. ובמילים אחרות: הוא לא הביא אותו אליו. לא לקח את השירים המחויטים והלביש אותם בג'ינס, אלא פשט את הג'ינס המוזיקלי שלו ולבש חליפה.
אבל רוקיסט הוא רוקיסט, והסופר־גרופ שגיבש סביבו הפעם הכניסו איתו לשירים את המקצוענות ללא רבב הצעירה והחושנית שלהם. גבע אלון בגיטרות, עמיר ג'נגו רוסיאנו בבס, אסף רייז בתופים, גליה חי בוויולה ולירון "פלורה" משולם בפסנתר - אוטוריטות בתחומם, הוסיפו שכבת ניצוצות נוספת להילת הקלאסיקה של השירים, ולפעמים מיקמו אותם מחדש בטריטוריות המקוריות שלהם. למשל בשיר "אנבל לי", שהרוקנרול הסתחרר בטבעיות בתוך המורבידיות שלו.
לא רק גותיקה, אלא גם קסם רומנטי הביאו בנאי והלהקה, למשל בשיר "תחת עץ האהבה" שבו משולם איישה בכבוד את המשבצת הנשית ושרה עם יובל: "ושיר על השפתיים וטוב להם בשניים". ובאמת היה טוב, ולא רק בשניים. ניסים אלוני וברסאנס הנצחיים ריחפו באולם, ולצדם קמו לתחייה דמויות שמעולם לא דממו, כמו הגבירה בחום המסתורית, שהפעם ריגשה איתה גליה חי הוויולנית. אלון ומשולם הצטרפו בגיטרה אקוסטית, שהשתלבה עם המילים: "ומתוך הגיטרה פתאום, רה, סול ודו. הניגון מעצמו פרח, כמו משורר - כל השיר בראשי צמח, שב וחוזר". וגם סימון ומואיז הקטן חזרו, ולא רק מטאפורית - אלא פיזית, בקהל.
"בסתיו, תמיד בסתיו, אבי חוזר בשקט / מארץ הדממה, כולו מאיר פנים / והוא מביט אליי ונשמתו שותקת / ושוב עושה דרכו אל קץ כל הימים", כתב ושר יוסי בנאי בשירו האחרון, "תרנגול כפרות". הפעם, כשבנו חתם איתו את ההופעה, משמעותו דקרה עוד יותר, והצטרפה לשיר הגעגועים "עוד שיר אחד", שיובל כתב לו בשנת 2015 - כשמה שהיה אמור להיות דיאלוג, נקטע למונולוג. "תתקרב, אתה נוגע", שר הבן לאב, ובאמת, בתאורה ספציפית, מזווית מסוימת, מאחור, ראשו עם שיער שופע כשל אביו, נראה היה שיוסי בנאי, בחסד השירים, לגמרי מתקרב ונוגע.