הקנצלר קורץ והנשיא מקרון / צילום: רויטרס, Benoit Tessier
1.
הבחירות לפרלמנט האירופי במאי הוצגו כחגיגה דמוקרטית: גושי מפלגות חוצי גבולות, מועמדים מובילים שזוכים לתמיכה ברחבי היבשת ויותר מחצי מיליארד מצביעים פוטנציאליים. אתמול התברר כי היה מדובר בהצגה. מי שקובעים מי יעמוד בראש האיחוד האירופי כארגון הם חבורת מנהיגים המתכנסים מאחורי דלתיים סגורות ו"סוחרים בסוסים", לא תושבי האיחוד.
על ידי עקיפת השיטה הנהוגה (הלא מעוגנת בחוק, ולא במקרה) של מינוי המועמד המוביל של הגוש שזכה במירב הקולות בבחירות לפרלמנט האירופי, האיחוד האירופי חשף את אחת מהבעיות החמורות שלו - חוסר בדמוקרטיה ובשקיפות. למרות זאת, היכולת של הפרלמנט לטרפד את המינוי - וההצבעה הצפויה בעוד כשבועיים אם לאשר את מינוי פון דר-ליין - היא ההזדמנות שלו להוכיח את עצמאותו. אם לא ינצל אותה, רק יתחזקו הקולות האירו-סקפטיים המבקרים את האיחוד האירופי על הביורוקרטים השולטים בו ללא מנדט מהעמים.
2.
נשיא צרפת עמנואל מקרון הוכיח את כוחו בהובלת האיחוד האירופי. הוא היה זה שטירפד את המינוי של מנפרד וובר הגרמני (המועמד המוביל של גוש המפלגות השמרניות, EPP, שזכה לרוב הקולות בבחירות לפרלמנט האירופי); הוא היה זה שהציע את מינוי פון דר-ליין ולגארד כעסקת חבילה. מולו עמדה קנצלרית גרמניה שנכנעה פעמיים: פעם אחת לדרישות הצרפתיות לא למנות את וובר ופעם שנייה לדרישות מדינות וישגארד, הונגריה, פולין, צ'כיה וסלובקיה, שלא למנות את פרנס טימרמנס (המועמד המוביל של גוש המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות). אמנם בסופו של דבר ישנה מועמדת גרמנית לתפקיד נשיאת הנציבות, אך הדינמיקה של הבחירה מצביעה על כך שמעמדה של הקנצלרית בגוש, בדמדומי הכהונה שלה ולפני שתוחלף, חלש מתמיד.
3.
לרבים באירופה, הבשורה הטמונה במינוי שתי נשים לתפקידים הבכירים ביותר באיחוד האירופי מפצה על ההליך שהוביל אליו. בעבור שתי הפוליטיקאיות, מדובר בשבירת תקרות זכוכית ובמינויים ראשונים מסוגם לתפקידים שבהם כיהנו עד כה רק גברים. נשיא המועצה האירופית דונלד טוסק אמר אתמול כי "היה שווה" לעבור את שלושת ימי הדיונים המרתוניים, "כדי להגיע לתוצאה האידיאלית הזו", וכך גם ציינו כלי תקשורת ברחבי היבשת. "אחרי הכול, אירופה היא אישה", אמר טוסק, בהתייחס למיתולוגיה היוונית.