דוד אמסלם / צילום: יצחק הררי דוברות הכנסת
את ההחלטה של ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את דודי אמסלם לתפקיד שר התקשורת אפשר לנתח מכמה זוויות. מצד אחד, לנוכח הזמן הקצר שיש לאמסלם להיות בתפקיד, ספק גדול אם הוא יוכל לשנות משהו. ממילא היועץ המשפטי לממשלה לא מאפשר לשרים מהלכים משמעותיים בתקופת בחירות ולכן מהזווית הזאת ספק גדול אם אמסלם ירצה בכלל להיכנס לסוגיות המהותיות שעומדות על הפרק במשרד כיום.
מצד שני, אם אמסלם רוצה להישאר בתפקיד גם לאחר הבחירות, בהנחה שהליכוד ירכיב את הממשלה, אזי כדאי שיקדיש את זמנו ומרצו ללימוד הנושאים כדי שיוכל להניע תהליכים מיד כשתוקם הממשלה.
אמסלם הוא איש פוליטי שמגיע לתפקיד בעיקר בזכות נאמנותו וקרבתו לנתניהו. השאיפה שאיש מקצוע נטו ינהל את שוק התקשורת בישראל לא תתממש כל עוד אין רשות תקשורת ובראש התחום עומד מינוי שהוא פוליטי, אבל זה לא אומר ששר רציני לא יכול להוביל מהלכים חשובים בשוק. יש שרים שנתלו בהם תקוות וציפיות עד השמיים ובסוף עשו עבודה גרועה, ויש כאלה שראו בתפקיד הזדמנות או קרש קפיצה וחוללו בו פלאים.
אמסלם נכנס לתפקידו כאשר ישנם סוגיות מאוד מורכבות על הפרק. האמת היא שקשה אפילו להשיא לו עצות בתקופה כזאת מפני שכל החלטה שיקבל בנושאים החשובים בתחום התשתיות, היא הרת גורל לשוק התקשורת ולא בטוח שבכלל כדאי שייכנס לעובי הקורה. אולי מוטב לו לוודא שהדרג המקצועי ממשיך בעבודתו ושישאיר את קבלת ההחלטות לתקופה שאחרי הבחירות.
סוגיות כמו סיבים אופטיים, דור חמישי בסלולר, השוואת הרגולציה בתחום הטלוויזיה על כל השחקנים, הכפפת כל המפעילים לעבוד לפי החוק וכו' - כל אלו הם נושאים ששר תקשורת חדש חייב ללמוד בעצמו ואינו יכול לסמוך אך ורק על הדרג המקצועי שיעשה עבורו את העבודה. אמסלם נדרש לפיכך לוודא שלא חל שום אירוע משברי בכהונתו בתפקיד ומוטב שבאמת ילמד את הנושאים לעומק בתקווה שיישאר שר תקשורת בממשלה הבאה.