מפגין ושוטר במחאה על האלימות המשטרתית נגד יוצאי אתיופיה / צילום: Corinna Kern, רויטרס
רוזה פארקס, אישה שחורה בת 42, תושבת אלבמה שבארה"ב, עלתה ב-1 לדצמבר 1955 לאוטובוס. פארקס חזרה הביתה אחרי עוד יום ארוך של תפירה בחנות בגדים. היא התיישבה באזור השמור ללבנים בלבד וסירבה לקום ממקומה, גם כאשר הנהג צעק עליה והורה לה לעבור לחלק האחורי של האוטובוס. פארקס נעצרה על-ידי המשטרה, מעצר שגרם לארגוני השחורים להחרים את התחבורה הציבורית במשך יותר משנה, עד לביטול ההפרדה הגזעית.
מה גרם לפארקס לגלגל את כדור השלג שהוביל את המהפכה? התשובה שלה הייתה פשוטה: "לא עליתי לאוטובוס כדי לעשות היסטוריה, פשוט נמאס לי להתכופף".
הציטוט של פארקס יכול לתאר גם את הלך הרוח של רוב הישראלים יוצאי אתיופיה שיצאו בימים האחרונים (שוב) לרחובות בפרץ מחאה שהרקע לו הוא האירוע שבו נורה למוות סלומון טקה ז"ל על-ידי קצין משטרה. נמאס להם להתכופף. או כפי שניסחה זאת לאה היילו אתמול ב"גלובס": "המחאות מגלמות בתוכן את התסכול רב-השנים מהמדיניות הגזענית של מדינת ישראל ומשטרת ישראל ואת הכעס עליה. מדיניות רבת-שנים של הדרה וגזענות, של הסללה והזנחה".
האפליה של השחורים בארה"ב בשנות ה-50 של המאה הקודמת הייתה ממוסדת וחוקית, והגזענות הייתה מבוססת עמוק בתרבות ובהיסטוריה האמריקאית. לעומת זאת, האפליה נגד יוצאי אתיופיה בישראל של 2019 עומדת בניגוד גמור לחקיקה הישראלית ובניגוד גמור לתרבות העם היהודי, שבעצמו סבל מגזענות לאורך ההיסטוריה.
יתר על כן, מדינת ישראל, משרד המשפטים, המשרד לביטחון הפנים והמשטרה עושים בשנים האחרונות מאמצים ומשקיעים מחשבה ומשאבים בניסיון למגר את הגזענות, את שיטור היתר נגד יוצאי אתיופיה ואת האפליה כלפיהם בתעסוקה, בחינוך, בבריאות ועוד.
עם זאת, הדרך עודנה ארוכה. המחאות של יוצאי אתיופיה הגיעו אתמול (ג') לשיא שלא הכרנו עד כה, והן צפויות להימשך גם בימים הקרובים. המפגינים חסמו צמתים בכל רחבי הארץ, גרמו לפקקי ענק והתעמתו עם שוטרים. בצומת עזריאלי חלה לדברי המשטרה עליית מדרגה באלימות המפגינים, שהציתו מכונית ומנעו מכבאית להתקרב לכיבוי הרכב הבוער. הם יידו אבנים ומוטות וגרמו נזק לרכוש. בנוסף, הם גם פגעו בכבאים.
בעקבות ההפגנות ההולכות ומסלימות, ראש הממשלה בנימין נתניהו צפוי לכנס את ועדת השרים לעניין קידום שילובם בחברה הישראלית של יוצאי אתיופיה, כדי לדון בהתפתחויות ובדרכי הטיפול במשבר. נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, אמר כי יש למצות את חקירת מותו של סלומון טקה ולמנוע את המוות הבא. ריבלין ציין כי "אנחנו מוכרחים לעצור. שוב, לעצור ולחשוב יחד כיצד ממשיכים מכאן - זוהי לא מלחמת אחים, זוהי מלחמה משותפת של אחים ואחיות על הבית המשותף שלהם, ואני מבקש מכולנו לפעול באחריות ובמתינות".
פחות תיקים ופחות מעצרים
מי שמופקד על תיאום המאבק בגזענות היא יחידה ממשלתית שפועלת לאור המלצות של ועדה בין-משרדית שהובילה מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור. לפני שלושה חודשים, במרץ 2019, הגישה הוועדה את דוח הפעילות השנתי שלה. אנחנו נמצאים בימים שבהם עיקר זעמם של הישראלים יוצאי אתיופיה מופנה נגד המשטרה, אבל דוח הוועדה ממרץ הציג לראשונה נתונים שהצביעו על מגמת ירידה עקבית בהיקפי השיטור כלפי קטינים יוצאי אתיופיה בשלוש השנים האחרונות, זאת בין היתר בעקבות יישום של המלצות הוועדה למיגור הגזענות.
לפי הדוח, במהלך שנת 2018 התקבלו ביחידה 230 תלונות מהציבור הנוגעות לגזענות או אפליה (פי שלושה ממספר התלונות שהתקבלו במהלך שנת 2017). מרבית הפניות (36%) עסקו בהתבטאויות או פרסומים גזעניים, 26% עסקו באפליה בקבלת שירות, 19% עסקו באפליה בתעסוקה, 10% עסקו במשטרה ו-5% עסקו בתחום החינוך. כ-40% מהפניות התקבלו מיוצאי אתיופיה, כ-32% מאזרחים ערבים, והשאר מאוכלוסיות שונות בחברה הישראלית (4% חרדים, 3% מזרחים ו-2% עולים ממדינות חבר העמים לשעבר).
מניתוח נתוני המשטרה כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה שהתפרסמו במרץ לראשונה עלה כי בשלוש השנים האחרונות (2015-2018) חלה מגמת שינוי ושיפור ברוב המדדים של עבודת המשטרה מול קטינים יוצאי אתיופיה. עם זאת, עדיין שיעור הקטינים יוצאי אתיופיה המעורבים בפלילים הוא גבוה ביחס לשיעורם מכלל האוכלוסייה. לגבי בגירים יוצאי אתיופיה הנתונים מעורבים, וכוללים ירידה בחלק מהמדדים ועלייה בחלק מהם.
המגמה החיובית בנתוני המשטרה בנוגע לקטינים יוצאי אתיופיה נובעת, בין היתר, מיישום נרחב ואפקטיבי של המלצות הוועדה למיגור הגזענות על-ידי משטרת ישראל וביצוע תהליכים פנים-ארגוניים שבאים לידי ביטוי בנתונים כאמור.
כך, למשל, לפי טענת הוועדה והמשטרה, חלה ירידה של 22.1% במספר התיקים שנפתחו נגד קטינים יוצאי אתיופיה בשנת 2018 לעומת שנת 2015. בנוסף, חלה ירידה של 50.4% במספר המעצרים של קטינים יוצאי אתיופיה (לעומת ירידה של 29% במעצרי קטינים בכלל האוכלוסייה). חלה ירידה של 31% במספר התיקים שנפתחו לקטינים יוצאי אתיופיה על עבירות מגע (הפרעה ותקיפה שוטר); וכן ירידה בשיעור פתיחת תיקים בעבירות מגע לקטינים יוצאי אתיופיה ביחס לכלל האוכלוסייה מ-9.9% ב-2015 ל-7% כיום.
גם במספר כתבי האישום שהוגשו נגד קטינים יוצאי אתיופיה חלה ירידה של 8.3% בשנת 2018 בהשוואה לשנת 2015. ירידה של 35.4% הייתה במספר התיקים בהם הוגשו כתבי אישום בעבירות מגע נגד קטינים יוצאי אתיופיה בשנת 2018 בהשוואה לשנת 2015. עם זאת, חלה עלייה במספר התיקים שבהם הוחלט להגיש כתב אישום: לכל 100 תיקים שנפתחו נגד קטינים יוצאי אתיופיה בשנת 2015 הוחלט להגיש 28 כתב אישום, ולעומת זאת בשנת 2018 היחס הוא כ-33 כתבי אישום לכל 100 תיקים שנפתחו.
משקיעים בקטינים, אבל מה עם הבגירים?
כשבוחנים את יחס המשטרה לבגירים יוצאי אתיופיה, מתגלה תמונה אופטימית הרבה פחות. בעוד שהשוואה בין 2015 ל-2018 מראה שחלה ירידה של 2.7% במספר התיקים בעבירות מגע שנפתחו נגד בגירים יוצאי אתיופיה וכן ירידה של 14.6% במספר המעצרים של בגירים יוצאי אתיופיה, חלה עלייה של 10.3% במספר התיקים שנפתחו נגד בגירים יוצאי אתיופיה ועלייה של 19.9% במספר כתבי האישום שהוגשו נגד בגירים יוצאי אתיופיה.
במילים אחרות, לגבי בגירים יוצאי אתיופיה, ממצאי הדוח הצביעו על מגמה מעורבת בנתוני המשטרה כלפיהם בשלוש השנים האחרונות.
נתוני שירות בתי הסוהר (שב"ס) העלו בחודש מרץ האחרון כי מספר הקטינים יוצאי אתיופיה שריצו עונשי מאסר בכלא "אופק", הכלא המרכזי בארץ לקטינים במהלך, 2018 נע בין 4 ל-7 קטינים בכל רגע נתון, מתוך 84-120 קטינים כלואים ב"אופק" בכל רגע נתון. הוועדה כתבה כי "מדובר במספר נמוך אבסולוטית והעומד בסתירה לסברה הרווחת כי קיימת עבריינות חמורה בקרב רבים מהקטינים יוצאי אתיופיה".
בדומה לכך, גם מספרם של ישראלים קטינים יוצאי אתיופיה העצורים עד תום ההליכים נע בין 6 ל-15 קטינים (בתקופת הקיץ). בניתוח חודשי, שיעורם היחסי של הקטינים יוצאי אתיופיה שהיו כלואים (עצורים ושפוטים) מבין כלל הקטינים שהוחזקו בכלא אופק במהלך שנת 2018 נע בין 11.2%-18.3% מכלל הקטינים הכלואים. יש לציין לאורך כל שנת 2018 למעט בחודש אחד (מאי) בו היו עצורים שני קטינים, לא היו עצורים במעצר ימים קטינים יוצאי אתיופיה.
אם הכול טוב, למה המצב רע?
אחד מתפקידיה של היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות הוא מעקב אחר יישום המלצות ועדת פלמור למיגור הגזענות, שקיבלו תוקף של החלטת ממשלה. לפי דוח הוועדה מחודש מרץ האחרון, חלק מההמלצות שיושמו הן: קביעת נוהל הזדהות בפני שוטר שנועד לצמצם את שיטור היתר ואכיפת חוק על בסיס אפיון גזעי ("פרופיילינג") וכן הדרכת שוטרים למניעת גזענות. במהלך שנת 2018 בוצעו 80 סדנאות בנושא כשירות תרבותית במכללה הלאומית לשוטרים בבית שמש.
אז אם הכול כל-כך טוב, למה המצב כל-כך רע? למה צעיר אתיופי תמים נורה למוות על-ידי שוטר? למה יוצאי אתיופיה צריכים לצאת לרחובות ולהתעמת עם שוטרים ולחסום צמתים? מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, אומרת כי מיקוד ביקורת על היחס ליוצאי אתיופיה במשטרה הוא טעות.
"הבעיה היא בכל תחומי החיים", היא אומרת, "אנחנו רואים הסללה בחינוך והדרה בחינוך. אנחנו רואים הדרה בתעסוקה. יעמוד מועמד מעולה יוצא אתיופיה מול מועמד בעל מראה אשכנזי, והמעסיק יעדיף את המועמד האשכנזי בלי למצמץ, למרות הנתונים הזהים. אז אנחנו רואים את זה בכל תחומי החיים, וכדאי להתעורר ולהבין את זה. מי שרוצה להדחיק ולספר לעצמו שהכול בגלל 'המשטרה', ואם רק נפתור את הבעיה הזאת יבוא לציון גואל - צריך להתעורר. זה בכל תחומי החיים".
פרופ' אורן גזל-אייל, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, אומר כי המשטרה עשתה עבודה בקרב השוטרים וביקשה מהם להקטין חיכוך עם יוצאי אתיופיה. "היה לחץ ציבורי עצום ושיח ציבורי רב על בעיית שיטור היתר. אני מאמין למשטרה כשהיא אומרת שהיא באה לשוטרים ואמרה להם להפחית את ההיטפלות ליוצאי אתיופיה".
אבל גזל-אייל מוסיף באותה נשימה כי זה כמובן לא פתר את בעיות העומק של יוצאי אתיופיה. "בעיות עומק של עוני וקשיים חברתיים מביאים גם ליתר פשיעה ביחס לחברה הכללית. החברה הישראלית מסלילה את יוצאי אתיופיה לשוליים".
עם זאת, לדבריו, יש להם תמיכה יותר מאשר לקבוצות אחרות, "אבל נקודת ההתחלה שלהם עדיין יותר חלשה, ואז החשש שיפנו לשוליים יותר גדול, וזה גם מה שגורם לפשיעה".
"לא ניתן למדוד חוויה דרך מדדים"
פרופ' יפעת ביטון - מומחית לשוויון, מועמדת לשעבר לבית המשפט העליון וכיום ממייסדי הרשימה של אהוד ברק לכנסת - חושבת הפוך מפלמור. לדברי ביטון, המחאה הנוכחית מתמקדת במשטרה וחייבת להתמקד במשטרה.
ביטון אומרת כי האופן שבו מנסות המדינה והמשטרה לפעול לטיפול בגילויי הגזענות ושיטור היתר כלפי יוצאי אתיופיה, הוא שגוי ולא יעיל. "הם מפספסים נקודה קריטית במנגנונים שגורמים להם לפעול כלפי יוצאי אתיופיה, כפי שהם פועלים. זו בעיה מהותית שגם ועדת פלמור לא התמודדה איתה. אני רוצה להסיט את הדיון לדיון בהטיות שנמצאות גם אצל אנשים שחושבים על עצמם שהם הכי שוויוניים בעולם. יש בקרב כולנו וגם בקרב השוטרים הטיות לא מודעות שחושפות גזענות והתנהגות לפי סטראוטיפים. לעשות לשוטרים הכשרות על המסורת האתיופית או על תפארתה של יהדות אתיופיה, זה לא מה שירפא את ההטיות הללו".
ביטון אומרת כי יש הנחה רווחת כלפי הנערים יוצאי אתיופים שהם נוער מתוסכל וזועם שיוצא נגד האפליה במובן הכללי, ואז קשה להתעסק איתם. אבל לדבריה, זו הנחה שגויה, והבעיה היא אצל המשטרה בטיפול וביחס אליהם. "כשנער אתיופי רואה שוטר עם מדים שמטריד אותו כל יום בגינה מתחת לבית, וכשהמבט שהוא מקבל מלובשי מדים או מפקחים הוא תמיד מבט של חשד ושל 'מה לעזאזל אתה עושה פה?', אז זו חוויה קיומית ששמה אותם על הקצה.
"אנחנו מתקשים להבין את החוויה הזאת, ולא ניתן למדוד אותה במדדים אמפיריים של ועדת פלמור או של המשטרה, אבל זאת החוויה הקיומית שלהם שגם הופכת כל מגע שלהם עם המשטרה למאוד דביק ומסוכן, למערכת יחסים שיש בה סכנת התלקחות תמידית".