משה כחלון / צילום: רויטרס
החלטת הליכוד להתמזג עם כולנו של משה כחלון לקראת הבחירות לכנסת ה-22, עשויה להיתקל במכשול. בעוד כמה ימים יתקיים דיון בפני השופט מגן אלטוביה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשאלה אם יש לבטל או לאשר את ההחלטה.
ב-28 במאי, יום לפני פיזור הכנסת, העניק רה"מ ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו לשרים ולחברי הכנסת משה כחלון, אלי כהן, יפעת שאשא-ביטון ורועי פולקמן את המקומות 5, 15, 20 ו-35 ברשימת הליכוד. האישור במזכירות הליכוד בוצע במהירות ובניגוד מובהק לכתוב בחוקת המפלגה, המחייבת אישור מרכז המפלגה, גוף המונה כ-3,300 איש.
גם לאחר ההצבעה על פיזור הכנסת, כשניתן היה לבוא ולכנס את המרכז בדיעבד, בליכוד לא טרחו לעשות זאת. נתניהו לא רוצה ש-3,300 איש ידונו ויצביעו בנושאים פוליטיים פנים-ליכודיים, במיוחד אם עלולה להיות להם זכות ההצבעה החשאית, שאז השדים הפנימיים יתעוררו.
בעוד העניין נשמע פרוצדורלי ואולי אף שולי, חברי הכנסת הממוקמים במקומות 30 עד 35 ברשימת הליכוד בכנסת ה-21 הם הנפגעים המיידיים. מי שעמלו בפריימריז מתישים בחורף 2019 בפני 130 אלף מתפקדי הליכוד, אולי ייבעטו החוצה כלאחר יד בסתיו 2019. הם הצביעו בעד פיזור הכנסת, וישלמו את המחיר היקר.
גם אם הליכוד יזכה שוב ב-35 מנדטים, הם יהיו בחוץ. את מקומותיהם יתפסו ארבעה חברי סיעת כולנו. בליכוד התחייבו לחוקק את "החוק הנורבגי המרובע", כלומר חוק שיאפשר לארבעה שרים בכירים בליכוד להתפטר מהכנסת, בעוד הם ממשיכים לשרת כשרים, ובמקומם ייכנסו הח"כים הבאים ברשימה.
אולם אין מי שיכול לדעת היום אם לליכוד יהיה רוב לשינויים חוקתיים ואם יימצאו השרים מן הליכוד שיסכימו ליטול על עצמם את המחויבות הזו.
שני חברי כנסת, מיכל שיר (מקום 29) ואריאל קלנר (מקום 34) עתרו לבית הדין של הליכוד - ונדחו. משם הם פנו, באמצעות עו"ד שמחה רוטמן, לביהמ"ש המחוזי. בפני הליכוד ניצבת בעיה, שפורטה כבר על ידי עו"ד איציק בם, אחד מן השופטים של בית הדין הפנימי של המפלגה, שדעתו נותרה במיעוט.
עו"ד רוטמן כתב לבית המשפט, שההסכם שכרת נתניהו עם כחלון מנוגד לסעיף 57א לחוק הבחירות, שכן "במסגרתו ניתנה התחייבות שנועדה להבטיח מקום ברשימת מועמדים לכנסת לקבוצת אנשים. הסעיף אוסר על כריתת הסכם כזה לפני היום ה-90 שלפני הבחירות לכנסת".
השלכות ה"התרגיל המסריח" עדיין כאן
כששמעון פרס ניסה ב-1990 להקים ממשלת שמאל-חרדים צרה בראשותו במקום ממשלת האחדות בראשות יצחק שמיר, כינה זאת יצחק רבין "התרגיל המסריח". ובכן, אחת התוצאות של אותו תרגיל הייתה שינוי בחוק הבחירות, כך שלא ניתן יהיה להבטיח את נאמנותם של ח"כים בהצבעות גורליות באמצעות הבטחות על שיבוץ ברשימה.
סעיף החוק קובע, כי "לא ייעשה הסכם ולא תינתן התחייבות הבאים להבטיח מקום ברשימת מועמדים לכנסת לחבר כנסת מסוים או לקבוצת אנשים, אלא לאחר היום ה-90 שלפני הבחירות". על פניו, לפי החוק אסור היה לנתניהו ולכחלון לכרות את ההסכם, כשהבחירות היו עדיין רחוקות. חוק פיזור הכנסת טרם עבר באותו שלב, וממילא התאריך שעליו דובר, 17 בספטמבר, נראה אז מעבר להרי החושך, במרחק של יותר מ-111 ימים מהבחירות.
על נתניהו וכחלון, כל אחד בנפרד, להגיש את תשובתם לשופט אלטוביה עד ל-7 ביולי, יום א' הקרוב. אם הם יודיעו בתצהיר התשובה, שנכרת הסכם בין הצדדים - תהיה זו הודאה שהם עברו על החוק. אם יודיעו בתצהיר, שלא נכרת הסכם בין הצדדים, הרי שהם פותחים את הדרך, בקלות יתרה, לביטול המהלך. על הפרק עומדת גם האופציה לכנס את מרכז הליכוד ולאשרר בדיעבד את ההסכמה בין נתניהו לכחלון. אבל נתניהו מעדיף להימנע מכך.
מנגד, הסקרים ביממה האחרונה מוכיחים שהשותפות עם כולנו לא משרתת את הליכוד בטווח הנראה לעין. מספר המנדטים צונח. במקום 39 - 35 של הליכוד ו-4 של כולנו - הליכוד זוכה כעת ל-31-32 מנדטים. ירידה משמעותית. את הדבר שנתניהו היה צריך מכחלון - חוק פיזור הכנסת ה-21 - הוא הרי כבר השיג. כעת אפשר מבחינתו להיפרד מכחלון ומאנשיו, בתירוץ המיוחד, שמרכז המפלגה לא הותיר לו ברירה.
ברק קורץ לבוחרי כחול לבן
תוכנית ביטול חוק הגיוס של מפלגתו החדשה של אהוד ברק, היא בעלת תוכן פוליטי יותר מאשר בעלת תוכן מהותי. לפי ההצעה, צה"ל יגייס חיילים על פי צרכיו והמשרתים יזכו לשכר הולם. צעירים אחרים, בעיקר חרדים וערבים, יתרמו באמצעות שירות לאומי.
ברק לא הסביר מה יעלה בגורלם של רוב הצעירים המשרתים: חילוניים, דתיים-לאומיים ומסורתיים. האם כולם יקבלו את הזכות לבחור אם ללכת לצה"ל או לשירות לאומי?
התוכנית המלאה טרם פורטה, אבל המשמעות ברורה. היא מיועדת לסמל לציבור החרדי ולנציגיו שיש להם עם מי לעבוד בשמאל-מרכז. ברק הדגיש השבוע במסיבת עיתונאים כי "מה שחסר היה לניצחון בבחירות הקודמות זה ההכרה בגודל הגוש, ומניעת ריב פנימי בתוכו". זאת, על אף שדווקא לא היו מריבות עצומות בתוך הגוש. בין כחול לבן, לעבודה, למרצ, שררו הסכמות כלליות.
עוד טוען ברק, שבגוש השמאל-מרכז כשלו כישלון חרוץ כיוון שלא הקימו ממשלה. אבל מנקודת המבט של הבוחרים לשעבר של יש עתיד, התנועה, העבודה, מרצ והמרכז הפוליטי, שנהרו בהמוניהם לכחול לבן - 35 מנדטים הם שיא לא מבוטל. החיבור בין לפיד לגנץ, דווקא הוכיח את עצמו. זה היה המיזוג הפוליטי האפקטיבי ביותר בתולדות המדינה. לראיה, נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה.
על כל פנים, מן המהלכים עד כה של ברק, אפשר היה לחשוב שהוא פוזל שמאלה ומנסה לשלוט ולעמוד בראש השילוב של מרצ והעבודה. אבל לדברי אנשים הבקיאים בתוכניותיו, כולל עבודה עם סוקרים וקבוצות מיקוד, היעד האמיתי של ברק הוא זלילת המנדטים של כחול לבן. אנשי כחול לבן הם הכי פריכים, שבריריים וגם מקיפים את המספר הגדול ביותר של מנדטים. שם יש לו על מה לבנות.
זו הסיבה לפרסום תוכניתו לביטול גיוס חובה. אותה סיבה גם תניע את כל המהלכים הבאים, לרבות השמות הבאים שברק ינסה לעטר ברשימה. ברק לא יהיה מחויב לאפסן תחתיו רק את העבודה ומרצ, אלא יפעל בכל הכוח לגרוף כמה שיותר מנדטים מכחול לבן, להקטין אותם, ולהיות בעצמו המפלגה הגדולה ביותר בגוש, זו המטרה הממשית.
מה מתבשל ברחוב ראול ולנברג בת"א
העוברים והשבים ברחוב ראול ולנברג בתל-אביב יכולים לתצפת בימים שטופי שמש אלה על שלל פגישות שמקיימים בכירי כחול לבן עם אנשים מעניינים. הנה למשל, יום אחד באמצע השבוע, עלה המנכ"ל לשעבר של משרד ראש הממשלה, שמעון שבס, איש מחנה רבין, למספר תחנות רדיו כדי לשבח ולקדם את מועמדותו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה. שבס הסביר מדוע פרץ הוא האיש הנכון למפלגה והאיש החשוב לביצוע החיבורים והמיזוגים בשמאל-מרכז. הוא גם הסביר את הסכנות שבחבירת מפלגת העבודה לאהוד ברק ואת הסתייגותו הכללית מן האיש.
כעבור פחות מיממה, עוברים ושבים בראול ולנברג יכלו לראות את אותו שבס יושב בבית הקפה עם ח"כ גבי אשכנזי, מקום 4 בכחול לבן וחבר בקוקפיט המפלגתי. אשכנזי חבר קרוב של פרץ, אשכנזי הרי זה שהובא על ידו להיות מנכ"ל משרד הביטחון ואח"כ הרמטכ"ל. הוא גם האיש שבינו לבין ברק עבר הרבה דם רע. מה זה מעיד? שלא בטוח שפרץ יתמסר לברק.
האופציה שתועדף על אנשי כחול לבן היא לראות כמה סקרים נוספים, שבהם קבוצת אהוד ברק לא עוברת אחוז החסימה. כך ברק אולי ישקול מחדש את דרכו ויעצור את הקמפיין שעשוי לפצל ולפלג את השמאל-מרכז.