הפתעה גדולה נרשמה בוועדת המכרזים למשרת מהנדס העיר של העיר טירה. לתפקיד לא נבחר בן המקום, לא ערבי, ואף לא גבר. עינת פלדמן, תושבת הרצליה, היא שנבחרה להיות מהנדסת העיר, ונכנסה לתפקידה בחודש שעבר.
טירה, או בשמה הנכון אלטירה, היא עיר במשולש בת כ-27 אלף תושבים מזרחית לכפר-סבא, לא רחוק מרמת הכובש ומכפר הס.
לא מעט אתגרים עומדים בפני פלדמן, שכן העיר נמצאת בתהליך של מהפכות תכנוניות גדולות: תוכנית המתאר הכוללנית של העיר אושרה ב-2017, הוותמ"ל אישר תוכנית גדולה, וגם משרד השיכון קידם תוכנית למגורים בעיר, שחלק ממנה יהיה במכרזי מחיר למשתכן - אם התוכנית הממשלתית תמשיך. לא פלא שפלדמן עצמה נלהבת לקראת האתגרים הללו, ובמקביל ראש העיר מאמון טארק עבד אלחי תולה בה ציפיות רבות.
מה הביא אותך להיות מהנדסת העיר טירה?
"למדתי לתואר שני בטכניון עם מהנדס מטירה, ובזמן הלימודים הוא הציג הרבה מצגות על העיר. שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שעיר שכל-כך קרובה לעיר מגוריי, הרצליה, שונה ממנה כל-כך. הנה לדוגמה - אין מספרים לבתים. יש רק שמות לרחובות, וגם זה נעשה רק לאחרונה, וזה עוד לא רשמי. אי-אפשר להזמין לכאן פיצה מכפר-סבא, וגם לא מוצרים מחו"ל, כי אין לך כתובת לתת. אין כאן תמרורים. המדרכות לא פנויות, כאילו אין פה עגלות עם תאומים. זה המרחב העירוני הכי בסיסי ומינימלי. יש כאן דור צעיר שרוצה קידמה, שרוצה להישאר בעיר ויש כאן מצוקות", אומרת פלדמן.
המציאות בעיר ערבית שונה מאוד ממה שקורה בערים יהודיות סמוכות, מכל מיני בחינות, גם מעבר למה שגלוי לעין. בערים ערביות כמעט שלא גובים היטלים ואגרות מהתושבים, מה שפוגע כמובן ביכולת של הרשויות לממן פעילויות בתחום התשתיות והתכנון. זה המצב בטירה, ואחד היעדים של המהנדסת החדשה הוא לשנות זאת.
"יש פה בסיס טוב להתפתחות עסקית"
"עד לא מזמן אנחנו היינו באשכול סוציו אקונומי 3 (מתוך 10) בדירוג הלמ"ס, והשאלה כמה ניתן להטיל היטלים על אנשים מסולם סוציו אקונומי נמוך", אומר עבד אלחי. "את החניה, למשל אנחנו חושבים להטיל על האורחים ולא על התושבים. כיום אנחנו בסולם 4, וזה נחשב למקום גבוה יחסית למגזר הערבי. יש פה בסיס טוב להתפתחות עסקית. אבל אין ברירה - אנחנו נמצאים באזור מאוד תחרותי והתושבים חייבים לקחת חלק בכל המטלות שמוטלות עלינו, אחרת אי-אפשר להתקדם, כי התקציבים מוגבלים וההשתתפות הממשלתית נמוכה יחסית בכל הקשור לפיתוח תשתיות".
פלדמן אומרת שתוספת של יחידות הדיור תמנע את תופעת הבנייה הבלתי חוקית, שהיא במידה רבה תוצר של מצוקה. "אנחנו מקדמים גם את הנושא של היטלים, כי עד היום לא היו היטלים, ולכן תקציב העירייה מבוסס בעיקר על ארנונה. אנחנו רוצים את ההיטלים, כדי שנוכל לשדרג את התשתיות וזה לא מובן מאליו. העיר הזו מתקיימת על תקציב של קוסמים".
כיום מספרת פלדמן, כי מינהל ההנדסה בעיר עובד בעיקר על קידום תוכניות נקודתיות שנגזרות מתוכנית המתאר. אחד משיאי תוכנית המתאר החדשה הוא אזור תעסוקה גדול שמתוכנן בקצה המזרחי של העיר, מעברו השני של כביש 6. בעירייה רואים את האזור הזה כמתחם אסטרטגי שיוכל להקפיץ את העיר.
"אנחנו רוצים להביא לכאן רשתות גדולות. פוקס נכנסו הנה אבל אנחנו רוצים עוד - זארה, מנגו. רוצים לראות רשתות תקשורת. יש כאן אלטרנטיבה מעולה לאזורי התעסוקה בהרצליה ובכפר-סבא, מה גם שיש לטירה תחנת רכבת שמקודמת כאן, ונתיבי ישראל החלה את עבודות התשתית עליה", היא אומרת. ראש העיר מוסיף כי התחנה, שתשב על מסילת הרכבת המזרחית, תכלול גם גשר עילי מעל לכביש 6, שיקשר בינה לבין אזור התעסוקה.
בסך-הכול יכלול אזור התעסוקה המתוכנן כ-450 אלף מ"ר, מהם כ-51 אלף מ"ר, ייועדו למסחר ולתעסוקה ו-215 אלף מ"ר - לתעשייה נקייה.
מעבר לכך, תוכנית המתאר מייעדת את העיר לקפוץ ביותר מ-50% במספר תושביה, ל-38 אלף איש ב-2030, מה שדורש פעילות מאוד אינטנסיבית בדרג הסטטוטורי, כדי לייצר את יחידות הדיור הנדרשות.
הוותמ"ל (הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור) אישרה תוכנית (תמ"ל 1060) להקמת 2,400 דירות, שאושרה במאי השנה; משרד השיכון מקדם תוכנית להקמת 486 דירות, שחלק מהן ישווקו באמצעות תוכנית מחיר למשתכן, באם תימשך.
הפקעות הקרקעות נתפשות כגזל
התכנון החדש מחייב את תושבי העיר להסתגל למציאות תכנונית שמוכרת בעיקר ביישובים יהודיים, שמשמעה בעיקר חובת תשלום היטלים, אבל גם הפקעת שטחים לצורכי ציבור, מה שנתפש בקרב רבים מהאוכלוסייה הערבית כגזל. הראשונים לחוש ב"גזל" הזה הם בעלי קרקעות בשטח תוכנית הוותמ"ל. הוותמ"ל בדרך-כלל עוסקת בקרקעות מדינה, ואולם בישובים ערביים היא נאלצת להיכנס לקרקעות בבעלות פרטית - דבר שאינו מתקבל באהדה יתרה.
"זו הייתה תוכנית הראשונה בעיר, שבה הגיעו להפקעות של 40%", אומר ראש העיר. "כשהקרקע של המדינה - זה לא משנה, כי זה נשאר באותו כיס. פה הקרקע, 11 אלף דונם, שייכת לתושבים ומבחינתם כל אחוז יותר בהפקעה הוא רכוש".
כ-100 התנגדויות הוגשו לתוכנית, רובן על ידי בעלי קרקעות. בעירייה ערכו שיתופי ציבור והתדיינויות בלתי פוסקות עם בעלי הקרקעות, על מנת להקטין את החיכוכים, ונכון לעכשיו נראה שעמדו במשימה. לא פעם העירייה והמתכננים נענו בחיוב לדרישות מצד המתנגדים, עד שבסופו של דבר הגיעו למה שנראה כעמק השווה. אבל המבחן האמיתי של התוכניות יהיה כמובן ביישומן.
והנה, למרות הפעילות התכנונית הענפה בעיר, פלדמן אומרת שהיא רוצה להתחיל לעבוד כבר על תוכנית מתאר חדשה. "הכנת התוכנית הזו ארכה 10-12 שנים ואופי העיר השתנה בינתיים. אנשים פחות נדרשים למלאכות יד. הם רוצים הייטק. לכן צריך יותר משרדים. סוג הפעילות כאן משתנה.
"פעם אנשים היו בתוך הבתים שלהם עם המשפחה. היום אנשים יוצאים. רוצים פארק, מרכז ספורט, היכל תרבות שאין כאן. בנו כאן מתרומות את מתקני המשחק והספורט והם מוצפים", היא מסבירה. חלק ניכר מהדברים הללו אינם מופיעים בתוכנית המתאר, שמתכנניה ראו לנגד עיניהם רק את הצרכים הבסיסיים של העיר. אבל פלדמן רוצה הרבה יותר.
עוד קודם לכן, עליה לטפל במחלה המוכרת בערים הערביות, שהיא הבנייה הלא חוקית. "בטירה אתה צריך לדעת להסתדר עם התושבים באופן הכי נכון ולפי החוק. אנחנו צריכים לתת פתרון. זה מה שנקרא, ללכת בין הטיפות. אני חושבת שהרעיון למחול על עבירות בנייה בעבר, הוא פתרון מאוד טוב ביישוב כמו טירה. כלומר לצאת בקול קורא לאנשים וכן לוותר להם על מה שניתן, לקבוע קריטריונים ולאפשר להם להוציא היתרים", היא אומרת.
המבחן הראשון שעומד בעניין זה הוא יישום תוכנית הוותמ"ל, שבשטחים שלה נמצאים מבנים בלתי חוקיים. "הוצאנו מכתב שקורא לתושבים להגיע אלינו עם תשריט לצורך הסדרה. אנחנו נתמודד עם כל מקרה לגופו. יש לנו עשרות מקרים כאלה, ואני לא יכולה לומר כרגע מה יהיו ההסדרים, כי זה יהיה פרטני. היחסים כאן מאוד אישיים", היא אומרת.
משימות יש לך הרבה, אבל מה היעדים שאת מציבה בפני עצמך?
"עשיתי לעצמי רשימה של הדברים שחשובים לי לקדם", היא אומרת, "העיר נמצאת בתוכנית 'המראה' של משרד הפנים, שכוללת בין היתר תקציבים לקידום פרויקטים עסקיים שיביאו הכנסות לעיר. אנחנו חושבים על בנייה של בניין משרדים בשטח של העירייה ושנשכיר אותו; רוצים גם להכשיר שטח לחניון משאיות מחוץ לעיר. נעשה מיפוי ממוספר של כל הרחובות, נקדם גם את ה-GIS העירוני, נעשה סקרי קרקע שזה נמצא בתהליך, והחלום שלי זה תוכנית אב לתחבורה, כי אם אנשים לא יוכלו להיכנס אל העיר ולצאת ממנה - העיר לא תוכל להתפתח.
"המטרה שלי גם לפתח את התוכניות המפורטות לתוספת יחידות דיור ומסחר בחלק המזרחי של העיר. רוצים לתת לאוכלוסייה הצעירה אופציה לגור בעיר, כי כרגע נגמרו השטחים של המשפחות. הבנייה הלא חוקית לא נעשית סתם. היא מתרחשת כי יש מצוקה".
רשימה ארוכה ואינטנסיבית.
"אני רואה בזה יתרון לעומת מקומות שיש בהם כבר תוכניות מפורטות, והכול כבר מוכן. בהם אני פחות יכולה לשנות ופחות אשאיר חותם. פה אני אשאיר חותם בכל מקרה. ואני אראה את השינויים הללו מול העיניים. אתה יודע איזו זכות זו?"
"בדרך-כלל יש עדיפות לבני המקום, אבל טירה יותר ליברלית"
בעולם אידיאלי, או לפחות כזה שטוב על פני המציאות הקיימת, שאלת בחירתה של מהנדסת יהודיה למשרת מהנדס העיר ברשות מקומית ערבית, כנראה שלא הייתה מועלית כלל. אולם אנחנו לא שם, והבחירה בפלדמן - יהודייה ואישה - לא התרחשה בחלל ריק.
"אני פחות מתייחסת למגדר שלי, כי אני חושבת שזה יותר עניין של יכולות מקצועיות. זו יכולה להיות אישה עם יכולות או גבר עם יכולות", היא אומרת.
"בסקטור הערבי יש בדרך-כלל עדיפות לבן המקום, אבל טירה הוא ישוב יותר ליברלי מבחינה זו", אומר ראש העיר, "אנשים פה יותר פתוחים לחברה מסביב, ליישובים מסביב ולאזור כולו, כך שאתה רואה שגם בהתנהלות היומיומית אתה יכול לראות שיש הרבה פתיחות לסביבה - ישובים יהודיים וערביים. גם ערבים וגם יהודים מגיעים לטירה ומקבלים שירות, כך שהעניין פחות משמעותי מבשאר היישובים מסביב. עינת אינה היהודייה הראשונה שמספקת לנו שירותים.
"הגישה כאן היא יותר גישה מקצועית, של כמה הישוב יכול להפיק תועלת מהשירות של העובד. לא הייתה שום בעיה מצד ועדת המכרזים לקבל החלטה, ואם אני זוכר טוב, הייתה החלטה פה-אחד, על אף שהיו מועמדים מטירה".
