קידום בעלי מוגבלויות צריך להיעשות ביום-יום, לא רק בחגים
כבר חלפו חודשים מאז שזכינו למנה גדושה ומחממת לב של סיקור האירוויזיון מכל זווית ומכל כיוון. היה כאן המתכון מנצח של מוזיקה, מגוון אנושי מכל העולם והנופים הנפלאים של ארצנו - שילוב של פנטזיה ומציאות, מתח וציפייה.
מבחינתי זו הייתה חגיגה אמיתית, כשלראשונה הפך אירוע בסדר גודל כזה למופע שממנו נהנו כל האנשים, גם אלה שהם בעלי מוגבלויות חושיות וקוגניטיביות במדינתנו. הייתה לנו הזכות לקדם הופעות של להקת "שלווה" בצעדיה הראשונים, להקה שהוכיחה שניתן לרגש עולם שלם, לא פחות ואף יותר מהזמרת מדונה. תודה לכל מי שהיה שותף להופעה הזאת.
כמה שבועות לאחר ההופעה, קראתי פוסט מרגש ברשת, שהביע תחושות של רבים בנושא של בעלי מוגבלות. כך כתב אזרח מן היישוב, דברים שיוצאים מהלב: "הם לא היו צריכים לזכות באירוויזיון. הם צריכים שלא יחנו להם בחניית נכים 'רק לחמש דקות'. הם צריכים שלא יוציאו אותם מהצגות והופעות, כי 'הילד שלך מפריע לכולם ולא שקט'. הם צריכים מסגרות למגורים ועבודה אחרי גיל 18 לא בשכר של 10 שקלים. הם צריכים שילוב בקהילה, ולא אנשים שאומרים שהם מורידים את ערך הדירות. הם צריכים מגורים, וכיתות, וסייעות, והסעות, הם צריכים חברים לשחק איתם כשהם ילדים ולצאת איתם כשהם בוגרים".
ואכן זו ההזדמנות שלנו להפנות זרקור ותשומת-לב ל"מוגבלות השקטה". בישראל יש עשרות אלפי אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ועוד אלפים רבים עם ירידה קוגניטיבית מסיבות של גיל, מחלות ופגיעות ראש. זוהי המוגבלות שאינה נראית, ולכן לא מוקדשת לה תשומת-הלב הראויה.
מן הראוי שהשידור פורץ ההוא באירוויזיון יסלול את הדרך להנגשה מלאה של משדרים נוספים: טקס הדלקת המשואות, חידון התנ"ך, משחקי גמר גביע ואליפויות בענפי הספורט השונים ותוכניות הפריים-טיים שהופכות להיות שיחת היום. גם אנשים עם מוגבלות קוגניטיבית ומוגבלויות אחרות רוצים וצריכים להיות בעניינים.
הכותבת היא מנכ"ל קרן שלם, המסייעת לרשויות המקומיות בקידום אנשים בעלי מוגבלויות בקהילה
