פלטפורמת הגז של מאגר תמר / צילום: בן יוסטר
1.
כשראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר בעבר כי מתווה הגז יכניס למשק מאות מיליארדי שקלים, הוא ספג קיתונות של בוז ולעג. במאמר זה אני מבקש להראות כי ראש הממשלה לא ממש טעה והטעה. כמובן שכל החישובים שאני מביא הם תחזיות, אבל תחזיות שמעוגנות בדוחות הכספיים של שותפויות הגז - מספרים שמבוססים על כמה הנחות הגיוניות על תכולת המאגרים, היקף המכירות העתידי שלהם ועוד.
כמובן שבסופו של דבר, המציאות תהיה ההוכחה הטובה לתחזיות. מכיוון שאורך החיים של מאגרי הגז הוא 20 ו-30 שנה, החישובים הסופיים יהיו בהתאם, אבל בהחלט יהיה אפשר לומר באמצע הדרך, נגיד בעוד 10 שנים, מה היקפי הכספים שיזרמו למדינה כתוצאה מגילוי מאגרי "לוויתן", "תמר", "כריש" ו"תנין".
2.
כשמדברים על הכנסות המדינה מגז, מה שנקרא GT (ה-Government Take), מתכוונים לשלושה סוגי הכנסות שהמדינה מקבלת: הכנסות מתמלוגים - הכנסות שהיא כבר מקבלת ממאגר "תמר" (שזה נחשב הכסף "הקטן"); הכנסות ממסים (שאף הן מתקבלות כבר, אם כי עדיין כמובן לא על מאגרים שלא הסתיים פיתוחם); ומסי ששינסקי, שעדיין לא התקבלו, והם אמורים להיות הנתח היותר "שמן" בעוגת ההכנסות של המדינה.
מסי ששינסקי, סוף-סוף, אמורים להיגבות החל בשנה הבאה ממאגר "תמר", אחרי שהמאגר קיבל כמה וכמה הטבות במסגרת החקיקה והוראות המעבר שלה. ההטבות כללו, בין השאר, פחת מואץ, דחיית המס וגידול בשיעור החזר ההוצאות עד להשתת המס המירבי, כך שהתוצאה שלהם בפועל הייתה דחייה בתשלום מסי ששינסקי.
למה מאגר "תמר" קיבל הטבות והנחות אחרי חקיקת ששינסקי? נדמה לי שכדאי להבין את הסיטואציה העסקית: מצד אחד, מדינה שהייתה זקוקה לגז באופן משווע, ומהצד השני, מוכר שידע למנף או לנצל זאת. כזכור, היה אז לחץ לספק גז טבעי כמה שיותר מהר, בין אם בגלל קריסת ההסכם לאספקת הגז המצרי, ובין אם בגלל התפיסה (בין השאר, של המדינה) שהזרמת הגז התעכבה די והותר (בעקבות ההתנגדות להובלת הגז דרך חוף דור), והכעס הציבורי על עליית מחירי החשמל לצרכנים בעקבות המחסור בגז.
התוצאה של הלחץ הזה הייתה שורה של הקלות והטבות מס, שניתנו כאמור במסגרת חוק ששינסקי לחברות הגז, שהגדילו את רווחיהן ואת התשואה הפרויקטלית על "תמר".
האם המדינה טעתה אז? התבטלה? נכנעה? זה כבר ניתוח של חוכמה שבדיעבד, ובלאו הכי זה כמו מים מתחת לגשר. הרי איש כבר לא יוכל להחזיר את הגלגל לאחור. מסקנה אחת שלי, שאני שב וחוזר עליה: חברת נובל אנרג'י הוכיחה ב"תמר" שהיא יודעת לפתח כמה שיותר מהר וכמה שיותר בזול, וכך הצליחה לקבל עוד הטבות שהפכו את מאגר "תמר" לפרויקט רווחי מאוד.
3.
הכסף "הקטן", כאמור, בהכנסות המדינה הם התמלוגים, השקופים מדי שנה בדיווחים של משרד האנרגיה ובדוחות הכספיים של הממשלה, המתפרסמים על ידי החשב הכללי במשרד האוצר. שיעור התמלוגים בישראל, בהתאם לחוק הנפט, עומד על 12.5%, והם מחושבים לפי שווי שוק בפי הבאר. שיעור התמלוג בפועל נמוך יותר, כתוצאה מניכוי הוצאות בגין מערכות ההולכה והטיפול בגז מפי הבאר ועד לנקודת מסירת הגז בחוף (במקרה של מאגר "תמר", זה קרוב ל-12%).
בכל מקרה, בטבלה המצורפת למאמר זה, אפשר לראות את היקף התמלוגים ששילם מאגר "תמר" מרגע שהתחיל לזרום ממנו גז, כל הנתונים מהדוחות הכספיים של הממשלה. בשנה האחרונה, נגבו תמלוגים מ"תמר" בהיקף של 860 מיליון שקל, ומתחילת זרימת הגז במאגר נגבו תמלוגים בהיקף של כ-4.4 מיליארד שקל. היקף התמלוגים העתידי מנפט וגז שאמור להיכנס לקופת המדינה, וזאת לפי אומדן של החשב הכללי, נאמד ביותר מ-20 מיליארד שקל.
4.
ולכסף "הגדול" של מסי ששינסקי - אלה כאמור לא נגבו עדיין, אבל החל בשנה הבאה הם יתחילו לזרום לקופת המדינה. זה יתחיל בזרזיף קטן של מאות מיליוני שקלים בודדים, ויתגבר עד להיקף של מיליארדי שקלים בשנה. תחילה ממאגר "תמר", ובהמשך ממאגר "לוויתן" במיוחד ומאגרי "כריש" ו"תנין".
כל הנתונים שהבאתי בטבלאות הם ממקורות ציבוריים, תחזית של דלק קידוחים, המחזיקה בנתחים ממאגרי "תמר" ו"לוויתן". אני מדגיש שוב כי מדובר בתחזיות ומדובר בגבייה שתימשך עוד כ-40 שנה, אבל החל בשנה הבאה, מדי שנה, אפשר יהיה לבדוק באמצעות מקורות ציבוריים מה היקף היטל ששינסקי המדויק שמתחיל לזרום לקופת המדינה.
על פי התחזית, מדובר בגבייה של כ-8 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות רק ממאגר "תמר". שאר המאגרים יתחילו היטלי ששינסקי רק מ-2024.
תזכורת: היטל ששינסקי חל רק לאחר שההשקעות בחיפוש, בפיתוח ובהקמת המאגר הוחזרו במלואן בתוספת תשואה, המגלמת, בין השאר, את סיכוני היזם ואת הוצאות המימון. מדובר בהיטל פרוגרסיבי - כלומר, שיעור נמוך של היטל יחסית עם תחילת הגבייה, שעולה ככל שתעלה רמת הרווחיות של המיזם.
בכל מקרה, התמונה העולה מהתחזית ברורה: 250 מיליארד שקל יזרמו לקופת המדינה רק מהיטלי ששינסקי עד לשנת 2063, ואולי אפילו יותר עם גילוי מאגרים נוספים.
אף שזה נשמע סכומים עצומים, צריך להיכנס לפרופורציות: בנק ישראל העריך בעבר את שווי תפוקת הגז ותקבולי הממשלה באחוזי תוצר בטווח שבין 0.5% ל-2% במקסימום. כלומר, ביחס לגודל הכלכלה המקומית ותקציב הממשלה, כולל קרן רווחי הגז, ההיקף הצפוי של תקבולי הגז אינו דרמטי. הסכומים אמנם משמעותיים, אבל אינם משנים סדרי עולם כלכליים או תקציביים.
5.
הנתח "הבינוני" בכל חבילת ההכנסות של המדינה הם מסי חברות. גם כאן יש תחזית בדוחות הציבוריים (לכל תאגיד שמשלם מסים בישראל), אבל נדמה לי שדווקא המדינה היא זו שצריכה לספק את המספרים המדויקים, כי היא זו שגובה את המסים, מה גם שיש פערים בין ההפרשה למס בדוחות הציבוריים לבין השומות הסופיות שנקבעות מאוחר יותר על ידי רשות המסים.
לכן, רשות המסים חייבת להציג מדי שנה את המסים שהיא מקבלת ממאגר "תמר", ובהמשך ממאגרים אחרים, שהיא אמורה לקבל מכמה תאגידים. עם זאת, בהערכות שמרניות מדובר במסים שעשויים להגיע לעשרות מיליארדי שקלים ב-40 השנה הקרובות לפחות, כך שבמבט כולל עשויות הכנסות המדינה להגיע ל-350-400 מיליארד שקל ממאגרי הגז - שוב, בטווח ששרטט נתניהו.
ששינסקי אמור לעשות את ההבדל הגדול החל בשנת 2020, ולכן חשוב מאוד שהמדינה תהיה שקופה בנושא הזה ותציג בצורה ברורה לציבור את הכנסותיה השנתיות ממאגרי הגז לסוגיהן (תמלוגים, מסי חברות ומס ששינסקי), וכך יהיה אפשר לראות אם כל ההצהרות על שיעור כזה או אחר של המדינה בהכנסות הגז הן נכונות ותואמות את התחזיות. בכל מקרה, יהיה אפשר לבחון זאת במדויק רק לקראת מיצוי כמעט מלא של המאגר.
6.
היטלי ששינסקי אינם אמורים להיבלע בתקציב המדינה כמו מסי חברות או תמלוגים, אלא להיכנס לקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחים ממשאבי טבע, שעליה החליטה הממשלה בחקיקה משנת 2015. הקרן, על פי הגדרתה, תנהל את הכנסות המדינה מההיטל על רווחים ממשאבי טבע, "בראייה כלכלית ארוכת טווח לשם השאתם ובמטרה לאפשר את המשך קיומה של הקרן לדורות רבים. הכנסות המדינה מההיטל יומרו לנכסים במטבע חוץ ויופקדו בחשבון ייעודי בבנק ישראל. נכסי הקרן יכללו את הכנסות המדינה מההיטל ואת הפירות שינבעו מהכנסות כאמור, והם אינם ניתנים לעיקול, המחאה או שיעבוד.
"נכסי הקרן יושקעו מחוץ למדינת ישראל ובמטבע חוץ. אחת לשנה יועבר לאוצר המדינה מחשבון הקרן סכום כמפורט בחוק (מדובר בסכום ההקצאה השנתי), שישמש למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות, כפי שהתחליט הממשלה, ויאושר כחלק מחוק התקציב השנתי. הכנסת, לפי בקשת הממשלה, רשאית לאשר מתן הלוואה מנכסי הקרן לאוצר המדינה, בתנאים הקבועים בחוק".
תחולתו של החוק הוא במועד שבו הגיעו הכנסות המדינה מההיטל לסכום העולה על מיליארד שקל, וכרגע מופקדים כספי ההיטל בקרן חוץ-תקציבית המנוהלת על ידי החשב הכללי באוצר. יתרתה של הקרן לסוף 2018 עומדת על כ-450 מיליון שקל.
הקרן תתחיל לצבור מיליארדים ועשרות מיליארדים בשנים הבאות. סדרי עולם זה לא ישנה, אבל לסתימת חורים זה בהחלט כן משמעותי. למה כוונתי? או שהאוצר ייקח הלוואה בשביל לצמצם גירעונות, או שיעביר לכספים שישמשו למטרות חברתיות, כלכליות וחינוכיות - עוד צורה לצמצם גירעונות.
בקיצור ולעניין, הקרן תהפוך למין רזרבה שהאוצר יוכל להשתמש בה, כפוף כמובן למגבלות החוק, גם לצמצום גירעונות. אני משוכנע שזה מה שהיה קורה עתה, אם הקרן כבר הייתה צוברת סכומים משמעותיים.