הפגנת ההורים נגד התעללות בפעוטות בגני הילדים / צילום: כדיה לוי
בשבועות האחרונות כל פעם שפתחתי את הרדיו התחרטתי. מחד, חשוב לי להיות מעודכנת, הרי זו המדינה שלי. מאידך, כל דיווח יותר מפחיד מקודמו. הדיווחים על מערכות החינוך לפעוטות מעוררים דאגה.
מסגרות החינוך בהן שוהים ילדינו בשנות חייהם הראשונות הן קריטיות להמשך דרכם בחיים. בשנים אלה מתעצב ונקבע למעשה חלק גדול מעתידם של הילדים, בלי שאנו נותנים על כך את הדעת. המסגרות הללו יקבעו מה יהיו יכולותיהם של הילדים, כיצד יצרו קשר עם חבריהם בעתיד ומה יהיה הבסיס שעליו יוכלו לבנות את גופם ואת נפשם כאנשים בוגרים. תקופה זו אינה תקופה שיש להעביר במסגרת, עד לזמן בו יחל החינוך של ילדנו, ואין לראות בהם רק בייביסיטר שכל תפקידו הוא לאפשר להורים לצאת ולהתפרנס.
חינוך מתחיל מלידה. מחקרים מראים את החשיבות העצומה של שלושת השנים הראשונות של הילד. פרופסור פנינה קליין ז"ל, זוכת פרס ישראל בתחום חקר גיל הרך, ציינה שאהבה בלבד אינה מספקת כגורם לפיתוח האינטליגנציה של הילדים. הסביבה בה הילד יגדל, המבוגר המשמעותי אותו הוא יפגוש, הם שיאפשרו לו התפתחות תקינה.
אספקטים אלו אינם שונים מחברה לחברה. המבוגר המשמעותי חשוב בכל חברה שהיא. ככל שהילד גדל בסביבה חלשה, חשובה מאוד האינטראקציה של הילד עם אנשי חינוך אשר למדו ורכשו השכלה מותאמת לצרכי הילדים ויכולים לפתח את היכולות הרגשיות, המוטוריות והקוגניטיביות של הילדים בצורה מיטבית .
כידוע לכולם, עד גיל 3 ילדי ישראל לא נמצאים במסגרות המוגדרות חינוכיות, חלקן אף אינן מוכרות. בעצם אם נדייק, רק 23% מהילדים אכן נמצאים במסגרות מפוקחות ומוסדרות.
כעת לאחר מקרים חוזרים ונשנים של התעללויות ואף מקרי מוות, עוברת המערכת טרנספורמציה שלמה שחלק ממנה הוא המעבר מטיפול בלבד, לחינוך וטיפול באמצעות מסלולים וקורסים חדשים שנפתחו בתחום זה.
אפילו נתבע מושג חדש למטפלות "מש"י"- מחנכות לשנות ינקות. בימים אלו משיק משרד הרווחה והשירותים החברתיים את הקמפיין לחוק הפיקוח, אשר אמור לתת מענה גם לנתח נכבד מ-77% מילדי ישראל, שנמצאים במסגרות שונות ומגוונות, משפחה, מכרים ומסגרות לא מוסדרות (לא לכולם מכיוון שהוא לא חל על מסגרות המטפלות בעד 6 פעוטות).
בחוק זה, שעמלו עליו רבות, יכלול תנאים לקבלת אישור ראשוני:
- היעדר רישום פלילי. לכל הבאים במגע עם הפעוטות, כולל מפעילי המסגרות, צוותי המסגרות, בעלי השליטה בחברות המפעילות ועוד.
- ביצוע השתלמות בנושא עזרה ראשונה לפעוטות והתנהלות בטוחה.
- אישור המקום שבו מתקיים המעון, שהוא עומד בסטנדרטים תקניים לשהייתם של הפעוטות.
התקנות החדשות לא עוסקות כלל בהיבט החינוכי. זה אולי יבוא בהמשך עם התקנות, כאשר המערכת הסוערת והמתארכת של הבחירות תשכך.
ואם בבחירות עסקינן, אני תוהה כיצד אנחנו מנהלים את הבחירות שלנו, הן למסגרת של ילדנו והן להמשך חייהם? האם העבר והווה מנהלים את העתיד? האם אני מסתכל אחורה, רואה את הכשלים של העבר ומנהל על פיהם את ההווה, או שהעתיד, החזון לשינוי, הוא זה שמפעיל אותי בהווה.
נלסון מנדלה, שחווה בחייו הדרה והשפלה, לימד אותנו שבשביל לתקן, אל לנו להיכנס למצב של ליקוק פצעי העבר וכניסה למצב של מרירות, אלא צריך שמה שיפעיל אותנו יהיה החזון לעתיד. ובלשונו: "מי יתן שהבחירות שלך ישקפו את התקוות שלך ולא את הפחדים שלך".
האם מישהו בכלל חושב על העתיד של תינוק הנולד היום במדינת ישראל? על הפער החברתי ואיתו פערים נוספים שגדלים משנה לשנה, ומנסה ליצור כאן עתיד טוב יותר? הייתי רוצה שבבחירות האלו ההורים יבחרו בעתיד ילדיהם, שיבחרו במישהו שרואה בילדיהם את האזרחים לעתיד: מתוכם יצמחו ויגדלו אנשי תעשיה וחינוך ואף ראש הממשלה הבא.
אז איך נבחר נכון? כיום ההורים מעורבים יותר ומבינים את החשיבות והאחריות שלהם בהצלחתו של ילדם. אבל האם ניגשתם לבדוק מסגרת לשנה הבאה? האם בדקתם את הקריטריונים הבאים: היכן ממוקמת המסגרת? האם המסגרת מפוקחת? יש ביטוח? מי הצוות המוביל? האם הוא מוכשר? האם עבר קורס עזרה ראשונה? מה לגבי קורס בטיחות של בטר"ם? (המרכז לבטיחות ולבריאות ילדים).
עיקר האחריות שלנו כהורים היא לדרוש מהמדינה מסגרות חינוכיות, איכותיות וראויות, אליהן נוכל לשלוח את ילדינו בבטחה, ולוודא שהם במקום בטוח הן מבחינה פיזית והן מהבחינה הנפשית.
"חופש הבחירה אינו נמצא בדרך שבה אנו מתנהלים בסביבה מסוימת, אלא בבחירת הסביבה שבתוכה אנו מתנהלים" (דן אראלי).
והלוואי שנבחר נכון.
הכותבת היא מומחית לגיל הרך - החוג לגיל הרך, ממייסדי חינוך מלידה וחברת סיעת התעוררות בירושלים