תלמידים / צילום: שאטרסטוק
אדוני שר החינוך העתידי,
מצאתי לנכון לכתוב לך בעקבות פרסומים של המשרד שבראשו תעמוד, לפיהם מתגאה המשרד כי הוא המוביל בין משרדי הממשלה במדדי ביצוע תוכנית עבודה לשנת 2018. מה שהמשרד לא כותב, שבין מאות היעדים לנושאים רבים, אין אפילו יעד אחד לכל מערך החינוך המיוחד. ילדי החינוך המיוחד לא קיימים.
אין דבר שמסמל יותר את העדיפות הנמוכה שמייחס המשרד לילדי החינוך המיוחד, מאשר היעדרם של יעדים כלשהם.
בחוברת בת 40 עמודים שבה פורטה התוכנית, מופיעים יעדים חשובים וראויים - החל בקידום למידה משמעותית ואיכותית, הגברת לימודי מתמטיקה ועד לחיזוק מנהיגות חינוכית וקידום יעילות. אולם אף לא מילה אחת שמתייחסת לילדי החינוך המיוחד, שהם 15% מכלל תלמידי ישראל. כאילו שהילדים האלה שקופים, לא קיימים במערכת.
המסר שעובר לאותם תלמידים ולהוריהם הוא שהחינוך המיוחד אינו בסדר העדיפויות של המשרד, ואולי גם של המדינה.
דומני שלא נמצא בן אנוש, בוודאי לא בקרב מערכת החינוך, שיגיד בצורה ברורה, שזכותו של ילד עם אוטיזם לקבל חינוך פחותה מזו של ילד בחינוך הרגיל. אבל בני אדם, ובוודאי מנהלים, לא נמדדים במה שהם מצהירים, אלא במה שהם עושים ובתוצאות של מעשיהם. ללא תוכניות שכוללות יעדים ברורים - לא ייפתרו הבעיות החמורות איתן נאלצים להתמודד ילדי החינוך המיוחד ומשפחותיהם.
אולי כדאי להתחיל ביעד בסיסי, כמו הפסקת הביזיון שחוזר על עצמו מדי שנה, כאשר רגע לפני פתיחת שנת הלימודים אין שיבוץ במערכת החינוך לעשרות ילדים עם אוטיזם.
גם חוברת היעדים של 2019 ממשיכה לשקף את אותו סדר עדיפויות נמוך לנושא החינוך המיוחד. מתוך מאות יעדים, חינוך מיוחד מוזכר פעמיים, וגם זאת בהקשר השילוב במסגרות רגילות בלבד. זהו לעג לרש.
30% מהתלמידים עם אוטיזם לומדים בשילוב יחידני ואף להם לא ניתן מענה ברשימת יעדי המשרד - אין הכשרה של מורים בחינוך הכללי, אין הקצאה מתאימה של משאבים לתמיכה בשילוב, ויש לכך השלכות מרחיקות לכת הן על התלמידים עם וללא אוטיזם והן על צוותי ההוראה במערך החינוך הכללי.
באשר לתלמידים שזקוקים למסגרות ייעודיות, כאן יש מצוקה הולכת וגדלה. לפי נתונים ומידע שבידי אלו"ט, חסרים 14 בתי ספר ו-300 כיתות, רק עבור ילדים על הרצף האוטיסטי. אנו צופים שגם בשנת הלימודים הקרובה, כמו בכל השנים האחרונות, יהיו אינספור מקרים כואבים ומחדלים.
כנראה שמדובר בכרוניקה של משבר ידוע מראש, כיוון שהתקציב שהוקצה לחינוך המיוחד ב-2019 לא תואם את הגידול במספר התלמידים: ב-2018 הוקצו 7.5 מיליארד שקל לחינוך המיוחד וב-2019 הוקצו 7.8 מיליארד שקל, גידול של כ-300 מיליון שקל שהם 4% בלבד, בעוד שמספר תלמידי החינוך המיוחד עלה ב-8.5% (מ-240 אלף ליותר מ-262 אלף), ואילו מספר התלמידים עם אוטיזם בלבד גדל ב-15.5% מתשע"ח לתשע"ט.
במקום לקטון, הרי שהגידול בתקציב היה צריך להיות גדול משיעור הגידול במספר הילדים, וזאת כדי להדביק פערים ופיגור משנים קודמות. שלא לדבר על תקציב הסייעות הטיפוליות וסייעות השילוב ל-2019 שאפילו ירד.
כולי תקווה, כי ב-2020 יקח על עצמו משרד החינוך, בראשותך - השר החדש, את המשימה הקשה והחשובה, ישים בראש סדר העדיפויות את תלמידי החינוך המיוחד. ברגע שיעדים כאלה יוצבו, אין לי ספק שיימצאו גם הפתרונות והדרכים להגשמתם.
הכותב הוא יו"ר אלו"ט