זירת רצח / צילום: טינקסטוק
בחודש שעבר הורתה ועדת השחרורים כי דלאל דאוד, שהורשעה ברצח בעלה המתעלל ונשלחה ל-25 שנות מאסר, תשוחרר מהכלא אחרי שריצתה 18 שנות מאסר. דאוד הורשעה ב-2002 ברצח בעלה עלי שאירע חמש שנים קודם לכן לאחר מסכת התעללות שספגה מצידו, ונידונה למאסר עולם.
אם היא הייתה עומדת לדין היום, היא לא הייתה מרצה עונש כה חמור. זאת, בעקבות כניסתה לתוקף של עבירת המתה חדשה - "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת", הכוללת חלופה של המתה עקב מצוקה נפשית בעקבות התעללות חמורה או מתמשכת בו או בבן משפחתו. העונש בצד עבירה זו עומד על 15 שנות מאסר, ובית המשפט כמובן רשאי להטיל פחות שנות מאסר.
אתמול (ד') נכנס לתוקפו תיקון משמעותי לחוק העונשין, שזכה לכינוי "הרפורמה בעבירות המתה". מטרת הרפורמה היא לסווג מחדש את עבירות ההמתה וקביעת מדרגי ביניים, שיאפשרו לבטא בצורה טובה יותר את האשמה של מי שהביא למותו של אחר.
עד היום כלל חוק העונשין שלוש עבירות המתה שנשאבו מהחוק המנדטורי (הבריטי): רצח, הריגה וגרימת מוות ברשלנות. עבירות הרצח וההריגה שהיו קבועות עד כה, יוחלפו מעתה בארבע עבירות חדשות ומדורגות: רצח בנסיבות מחמירות, רצח, המתה בנסיבות של אחריות מופחתת והמתה בקלות-דעת.
המשמעות היא שמעתה, שופטים יוכלו להרשיע ברצח ולגזור מאסר עולם גם במקרים שבהם לא הייתה כוונה מפורשת ומתוכננת להמית את הקורבן לפני ביצוע המעשה, ועד היום הוגדרו כ"הריגה". מנגד, מקרים שעד היום הוגדרו כ"רצח", על אף שלא היה מוצדק לתייג את הנאשם כ"רוצח" - בדומה למקרה של דלאל דאוד - ייחשבו מעתה להמתה בנסיבות של אחריות מופחתת.
מעל עשור של דיונים
התיקון לחוק העונשין הוא תולדה של עבודה שנמשכה למעלה מעשור. בשנת 2007 מינה שר המשפטים דאז, פרופ' דניאל פרידמן, צוות בראשות פרופ' מרדכי קרמניצר על-מנת להציע רפורמה לעבירות ההמתה בחוק העונשין. הצוות כלל נציגים מהפרקליטות, מהסנגוריה הציבורית, ממחלקת ייעוץ וחקיקה ומהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
הצוות פרסם את ממצאיו בשנת 2011, ולאחר מכן הצעותיו עברו עיבודים ותיקונים נוספים ופורסמו במסגרת הצעת חוק ממשלתית, שבסופו של דבר, לאחר דיונים רבים בוועדת החוקה, אושרה בחלקה ביומה האחרון של מליאת הכנסת לפני פיזורה.
בתזכיר החוק המקורי הוצע כי ייקבע מדרג של 6 עבירות שונות, החל מרצח בנסיבות מחמירות וכלה בגרימת מוות ברשלנות; אך הכנסת לא הספיקה לדון בהצעה לקבוע עבירה נוספת של גרימת מוות ברשלנות בנסיבות מחמירות וכן בתיקונים נוספים בסימן העוסק בעבירות ההמתה.
סיווג מחדש
עיקרה של הרפורמה שעברה טמון בסיווג מחדש של עבירות ההמתה וקביעת מדרג ביניהן.
עבירת ההמתה החמורה ביותר היא מעתה עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, המונה 11 נסיבות שונות אשר התקיימותן הופכת גרימת מוות בכוונה או באדישות לעבירה מוחמרת שעונשה מאסר עולם חובה. בין הנסיבות המחמירות: רצח לאחר תכנון או הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית, רצח שהוא מעשה טרור, רצח באכזריות מיוחדת או תוך התעללות גופנית או נפשית בקורבן, רצח מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור, רצח כפעולה עונשית במטרה להטיל מרות או מורא או לכפות אורחות התנהגות על ציבור, רצח בן זוג לאחר התעללות שיטתית או מתמשכת בו ועוד.
עם זאת, המחוקק הותיר לבית המשפט שיקול-דעת וקבע כי בית המשפט רשאי - אם סבר כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלהן המעשה לא מבטא דרגת אשמה חמורה במיוחד - להרשיע את הנאשם בעבירת הרצח הבסיסית.
במרכז עבירות ההמתה עומדת עבירת הרצח הבסיסית - גרימת מותו של אדם בכוונה או באדישות, כאשר העונש בצידה הוא מאסר עולם כעונש מרבי. קטגוריה זו כוללת, למשל, מקרה של דקירה למוות במהלך קטטה, גם אם לא הייתה כוונה להמית.
התיקון לחוק גם מגדיר מחדש מהו "מאסר עולם": כאשר בית המשפט מרשיע בעבירת הרצח הבסיסית, הוא רשאי לקבוע כי העונש יהיה מאסר עולם, או לקצוב את העונש בשנים ועד 30 שנות מאסר.
בנוסף, נקבעו שתי עבירות חדשות: הראשונה - המתה בנסיבות של אחריות מופחתת, שעונשה הוא 20 שנות מאסר. עבירה זו כוללת נסיבות שבעבר חלקן נכללו בסעיף 300א לחוק העונשין, אולם כעת הן מקבלות תיוג וענישה שונים. בעבירה זו נכללים המתה לאחר קינטור (תוך מתן הגדרה חדשה ל"קינטור"), המתה במצב של הפרעה נפשית חמורה (שהגבילה את היכולת להבין את המעשה ולהימנע ממנו), המתה תוך חריגה מועטה מהגנה עצמית, צורך וכורח ומקרים בהם המחוקק קבע חזקות של יסוד נפשי של אדישות (למשל, במצב של שכרות). העבירה כוללת חלופה של המתה עקב מצוקה נפשית עקב התעללות חמורה או מתמשכת בו או בבן משפחתו, שהעונש בצידה הוא 15 שנות מאסר.
השנייה - המתה בקלות-דעת, שהעונש בצידה הוא 12 שנות מאסר. התיקון לחוק יצר אבחנה חדשנית בתוך מושג הפזיזות בין אדישות ובין קלות-דעת. מקרים של המתה באדישות נכללים בעבירות הרצח, הרצח בנסיבות מחמירות והמתה בנסיבות של אחריות מופחתת. מקרים של המתה בקלות-דעת, כלומר מקרים בהם הנאשם נטל סיכון בלתי סביר לגרימת המוות - סיכון שאמנם התממש, אך קיווה שהתוצאה הזו לא תתרחש - זכו לקטגוריה נפרדת שהענישה בצידה קלה יותר. בקטגוריה זו נכללים גרימת מוות בנהיגה מסוכנת, משחקים בנשק, בנייה מודעת מחומרים זולים ולא בטיחותיים של מבנה וכו'.